רכישת אלסקה
.svg)
רכישת אלסקה הייתה עסקה לרכישת קרקעות בין ארצות הברית לבין האימפריה הרוסית אשר התרחשה בשנת 1867, במהלכה רכשה ארצות הברית שטח בגודל של 1,518,800 קמ"ר מידי רוסיה תמורת 7,200,000 דולרים בזהב (כ-133 מיליון דולר בשערי 2020). השטחים שנרכשו מרכיבים בימינו את מדינת אלסקה - המדינה ה-49 של ארצות הברית.
האימפריה הרוסית החלה לבסס את שלטונה באזור אלסקה במחצית השנייה של המאה ה-18, אך מעט מאוד רוסים התיישבו בה. בשוך הקרבות של מלחמת קרים, החל אלכסנדר השני, קיסר רוסיה לחפש אחר רוכשים פוטנציאליים לשטחים הרוסיים באמריקה, מאחר שהבין שלא יוכל להגן עליהם בעתיד מפני יריבתו הגדולה באותה התקופה - האימפריה הבריטית. עם תום מלחמת האזרחים האמריקנית, מזכיר המדינה האמריקאי, ויליאם סיוארד, והשגריר הרוסי בוושינגטון די. סי., אדוארד דה סטייקל, החלו במשא ומתן לרכישת אלסקה; השניים הגיעו להסכם ב-30 במרץ 1867, והוא אושרר על ידי הסנאט האמריקאי ב-18 באוקטובר באותה השנה.
התגובות לרכישה בארצות הברית היו חיוביות ברובן, ורבים האמינו שהשליטה באלסקה תהווה בסיס להתרחבות המסחר האמריקאי למזרח אסיה. מספר פוליטיקאים כינו את הרכישה בתור "השטות של סיוארד" (Seward's Folly) או "המקרר של סיוארד" (Seward's Icebox), מאחר שהאמינו שמדובר בשטח חסר תועלת. כמעט כל המתיישבים הרוסים עזבו את אלסקה לאחר הרכישה - תושבים מעטים מאוד איכלסו את האזור עד שהחלה בהלת הזהב בקלונדייק ב-1896. תחילה נשלטו השטחים החדשים על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית; ב-1884 הפכו השטחים למחוז שנשלט על ידי הממשלה הפדרלית; ב-1912 הוכרזו בתור הטריטוריה של אלסקה; ולבסוף, ב-1959 הוכרזה כמדינה ה-49 בארצות הברית.
רקע
באותה התקופה שטחי אלסקה נודעו בשם אמריקה הרוסית, אשר עיקר תושביה היו סוחרי פרוות שהגיעו אליה מסיביר. ב-1732 הגיעו הסוחרים הראשונים לאזור וב-1799 קיבלה החברה הרוסית-אמריקאית צ'רטר קיסרי למסחר בפרוות. לא הוקמה באזור מושבה, אך נשלחו אליה מיסיונרים של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית על מנת שיפיצו בה את הנצרות וייבנו בה כנסיות. כ-700 מהגרים העניקו לרוסיה את הריבונות על שטח בן מאות אלפי קמ"ר. ב-1821 הוציא הצאר אלכסנדר הראשון אוקאז המכריז על ריבונות רוסית על כל חופי האוקיינוס השקט בצפון אמריקה שמצפון לקו רוחב 51 צפון; כמו כן, האוקאז אסר על ספינות זרות להיכנס לטווח 185 קילומטרים משטח זה. מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קווינסי אדמס, התנגד בתוקף לאוקאז, שהיווה איום הן למסחר והן לשאיפות הטריטוריאליות של ארצות הברית. מאחר שהיה מעוניין ביחסים טובים עם ארצות הברית, הסכים אלכסנדר לחתום על האמנה הרוסית-אמריקאית של 1824; האמנה צמצמה את השטח עליו טענה רוסיה בעלות מצפון לקו הרוחב 54°40 צפון ואפשרה לספינות אמריקאיות לעגון בנמלי רוסיה.
שטחים אלה היו שייכים לרוסים ואלה החכירו את השטחים לארצות הברית. הצאר הרוסי אלכסנדר השני ראה באלסקה מטרד בלבד, משום ששימשה רק כמקור לפרוות והייתה מרוחקת מרוסיה וקשה להגעה.
בין השנים 1854-1856 התרחשה מלחמת קרים בין האימפריה הרוסית לבין האימפריה העות'מאנית, בריטניה, צרפת וממלכת סרדיניה. בתום המלחמה הייתה רוסיה שקועה בחובות ועל כן חיפשה מקורות מימון. מזכיר המדינה האמריקני ויליאם סיוארד יזם את רכישת אלסקה ושכנע את הסנאט האמריקני לרכוש את השטח בהמשך. מהלך זה היה ביטוי למגמת ההתרחבות ולאידאולוגיית הייעוד הגלוי שאפיינו את ארצות הברית מתחילת המאה ה-19.
גורם נוסף שתרם להחלטה האמריקאית לרכוש את אלסקה, היה האיום הבריטי על גבולה הצפוני של ארצות הברית. בשנת 1867 החליטה בריטניה לאחד את מושבותיה בצפון אמריקה ולאפשר להן להקים ממשל עצמי - ובכך ליצור את קנדה של ימינו. מהלך זה התפרש על ידי מזכיר המדינה של ארצות הברית כאיום מצפון, והוא ביקש לרכוש את אלסקה כמשקל נגד לאיחוד הקנדי.
הרכישה
המשא ומתן התנהל בין מזכיר המדינה האמריקני ויליאם סיוארד ובין הציר הרוסי בארצות הברית, הברון אדוארד דה סטייקל.
ב-30 במרץ 1867 נחתמה האמנה בין הצדדים לרכישת 1,600,000 קמ"ר משטחי אלסקה תמורת 7,200,000 דולרים. וב-9 באפריל 1867 אישר הסנאט האמריקני את האמנה בהשפעת מזכיר המדינה ויליאם סיוארד. באלסקה חוגגים את הרכישה ביום השני האחרון של מרץ, הנקרא יום סיווארד.
העברת השליטה בפועל התבצעה ב-18 באוקטובר 1867, וביום זה נחגג יום אלסקה לציון האירוע החגיגי של העברת השליטה לארצות הברית.
תגובות פנים אמריקאיות
רכישת אלסקה, בניגוד לרכישות הקודמות, לא הייתה פופולרית. ראיה לכך ניתן למצוא בהצבעת הסנאט לאישור עסקת הרכישה - אשר התקבלה בהפרש של קול אחד בלבד. ההתנגדות לרכישה באה גם מקרב חלק מן הציבור, אשר האשים את המזכיר סיוארד בבזבוז כספי הציבור לשווא. לעסקה ניתנו שמות גנאי שונים כמו "קופסת הקרח של סיוארד" או "השטות של סיוארד", שנבעו מן התחושה שהיה זה מעשה מטופש לשלם כל כך הרבה כסף תמורת שטחי אדמה כה רחוקים. עם זאת, לאחר כשלושים שנים התברר שהייתה זו עסקה משתלמת. בקיץ 1897 נמצאו מרבצי זהב בקלונדייק שבטריטוריות יוקון השכנה הממוקמת בקנדה. בעקבות זאת פרצה בהלת הזהב של 1897 בקנדה, ובמקביל החלה כריית זהב גם בשטחי אלסקה.
בשנים מאוחרות יותר התברר כי באלסקה שפע של חומרי גלם טבעיים כגון נפט, גז טבעי ופחם כמו גם בולי עצים ודגי סלמון. במבט לאחור, רכישת אלסקה היא אחת מעסקאות המקרקעין המשתלמות ביותר בהיסטוריה. מדובר בעסקה משתלמת ביותר גם אם לוקחים בחשבון רק את עתודות הנפט שבאלסקה. בנוסף לכך, רכישת אלסקה סיימה את הנוכחות הרוסית בצפון אמריקה, פעולה שהשפיעה באופן משמעותי על המערך האסטרטגי בין ארצות הברית וברית המועצות בתקופת המלחמה הקרה.
מיתוסים ברוסיה על המכירה
ברוסיה של ימינו ישנם מיתוסים רבים סביב סיפור מכירת אלסקה. ישנם המאמינים כי אלסקה נמכרה בעצם על ידי יקטרינה הגדולה, שהייתה קיסרית האימפריה הרוסית מאה שנה לפני החתימה על האמנה. לפי אמונה זאת, אלסקה לא נמכרה אלא הושכרה לתקופה של 99 שנה, והשלטון ברוסיה סירב לקבל אותה בחזרה. עוד נטען שרוסיה מעולם לא קיבלה כסף על המכירה. לפי מיתוס אחר, הדוברה הבריטית אורקני העבירה את הזהב לסנט פטרבורג, אולם הוטבעה בים הבלטי ולא נמצאה מעולם.
קישורים חיצוניים
- אמנת רכישת אלסקה
אריאל שנבל, אלסקה בגרושים: הסיפור מאחורי עסקת הנדל"ן המוזרה בהיסטוריה, בעיתון מקור ראשון, 27 בדצמבר 2017טקסט האמנה עם רוסיה (רכישת אלסקה)- רכישת אלסקה
- AFP ו-ynet, אלסקה, הפיליפינים וקצת קובה: כשארה"ב קונה מדינות, באתר ynet, 22 באוגוסט 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
33510382רכישת אלסקה