חללית
חללית היא כלי המשוגר לחלל. חלליות משמשות למגוון מטרות, בהן מחקר, תקשורת, צילום, מטאורולוגיה וניווט. מטרת החללית משפיעה על אופי משימתה: חלליות מאוישות נשלחות לזמן מוגבל בחלל שבסופו הן שבות אל כדור הארץ ונבנות כך שיתאימו לחדירה לאטמוספירה, ואילו חלליות שמיועדות לחקור את מערכת השמש החיצונית, כגון וויאג'ר 1, לא מיועדות לחזור.
חלליות שוגרו לחלל החל מהמחצית השנייה של המאה ה־20, שהראשונה בהן הייתה הלוויין הסובייטי ספוטניק 1 ששוגר ב־4 באוקטובר 1957. ב־12 באפריל 1961 שוגרה לראשונה חללית שנשאה אדם לחלל, ווסטוק 1, שנשאה את יורי גגארין. רוב החלליות הן חלליות שנועדו לבצע משימה אחת. דוגמה לחלליות שנועדו לבצע מספר רב של משימות הן מעבורות חלל. ארצות הברית פיתחה צי של 5 מעבורות חלל שביצעו מאז 1981 למעלה מ־120 משימות. עם זאת, גישה זו ניטשה עקב עלותה הגבוהה, ב־2011 מעבורות החלל יצאו משירות. את מעבורות החלל תחליף החללית אוריון.
חללית משוגרת לרוב באמצעות משגר בעל מנוע רקטי. השיגור עצמו מתבצע מכן שיגור. בדרך כלל, המשגר מורכב ממספר שלבים כדי להקטין את מסתו ככל שהשיגור מתקדם, ולאפשר האצת הטיל למהירות הנדרשת ממנו. ברוב המקרים למשגר יש שלושה שלבים. השלבים שסיימו את פעולתם מנותקים מהמשגר ונופלים.
את המילה "חללית" הגה אורי אבנרי בשנת 1951 כאשר תרגם עבור עיתונו "העולם הזה" מאמר של ורנר פון בראון על המסע העתידי בחלל, שהיה אז עדיין בחזקת מדע בדיוני.
היסטוריה
סיפורי וסרטי מדע בדיוני רבים מזכירים את החלליות ככלי התחבורה העיקרי בחלל. עד המחצית השנייה של המאה ה־20 האפשרות לשגר אדם אל החלל החיצון הייתה בגדר מדע בדיוני. ספרו של ז'ול ורן "מהארץ לירח" נחשב בעת כתיבתו, במחצית השנייה של המאה ה־19, לנועז במיוחד. ייחודו של הספר בשילוב הטכנולוגיה ובתיאור המדויק של שיגור החללית באמצעות תותח ענק, בניגוד לסיפורי הרפתקאות אחרים, שם הגיעו לירח בכוחן של ציפורים, או בדרכים שנותרו עלומות.
במחצית השנייה של המאה ה־20 החל המין האנושי לעשות את צעדיו הראשונים להגשמת החלום של כיבוש החלל. מדעני טילים וחלל כמו צ'יולקובסקי, גודרד ופון־בראון, שפעלו במחצית הראשונה של המאה ה־20, תכננו טילים ורקטות, שסללו את הדרך לשיגור לחלל, המפורסם מביניהם: ה־V-2 של פון בראון.
החללית הראשונה ששוגרה לחלל הייתה ספוטניק 1 ששוגרה ב־4 באוקטובר 1957. החללית הראשונה שנשאה בעל חיים לחלל הייתה ספוטניק 2 ששוגרה ב־3 בנובמבר 1957 ובה הייתה כלבת החלל הסובייטית לאיקה.
התוכנית לשיגורו של אדם לחלל התנהלה בשני מסלולים מקבילים: תוכנית החלל הרוסית ותוכנית החלל האמריקאית. המרוץ לשיגורו של אדם לחלל הסתיים, ב־12 באפריל 1961, בניצחונה של ברית המועצות, עם שיגורה של חללית ובה הקוסמונאוט יורי גגארין, שהיה לאדם הראשון בחלל. כיום, תאריך זה מצוין כיום חג ברוסיה ובמדינות נוספות. כעבור פחות מחודש, ב־5 במאי 1961, שיגרה ארצות הברית לחלל את האסטרונאוט הראשון שלה, אלן שפארד. סין הצטרפה למועדון המצומצם של המדינות המסוגלות לשגר חלליות מאוישות ב־15 באוקטובר 2003, עם שיגורו של יאנג ליוויי על גבי השנג'ואו 5.
ב־1981 נעשתה הטיסה הראשונה של מעבורת חלל, טיסה של מעבורת החלל קולומביה במשימה STS-1. עד 1991 פיתחה ארצות הברית צי של 5 מעבורות חלל שביצעו למעלה מ־120 משימות. הרוסים פיתחו מעבורת בשם "בוראן", אך זו עשתה שני סיבובים בלתי מאוישים סביב כדור הארץ בלבד. תוכנית החלל המאוישת של ארצות הברית התבססה על מעבורות החלל מאז המצאתן. לעומתה, ברית המועצות ובהמשך רוסיה ביססו את תוכנית החלל המאוישת על סויוז, חללית חד פעמית שבאמצעותה שוגרו יותר משימות חלל אנושיות מאשר כל חללית אחרת.
נכון לתחילת המאה ה-21 יש מעט מאד חלליות בדרכן אל מחוץ למערכת השמש; בעוד שחלליות המיועדות למסע בין-כוכבי הן בגדר מדע בדיוני, הרי שכבר מוצגים רעיונות תאורטיים ואף קיים אב טיפוס של חללית בשם אנטרפרייז IXS (אנ') המבוססת על רעיון של מנוע עיוות.
החללית בימי קדם
רבי יונתן אייבשיץ (ה'תנ"ד, 1694 – כ"א באלול ה'תקכ"ד, 18 בספטמבר 1764)[1] מסביר את כוונתם של אנשי דור הפלגה, בכך שהשיגו בחכמתם את מציאות כוח הכבידה של כדור הארץ, וכמו כן הבינו שהיא מוגבלת לשכבת הסטרטוספירה של האטמוספירה ('האויר החזק והעב הסמוך לארץ'), ולשם כך תכננו לבנות מגדל גבוה ומשם לשגר חללית ('ספינה'), ובאמצעותה להגיע עד לירח ('הכדור הירחי'), שם יוכלו לדעתם להימלט מחרון אף ד':
ואם כן, למה שכתבתי שהרוח הולך מהארץ מלמטה למעלה, ראוי היה שהכלי הנעשה כמלאכת עפיפה, שהרוח מנשב כתורן והרוח יגביה הכלי מעלה מעלה ולא ישוב עוד לארץ, רק שובו לארץ הוא בסיבת היות והאויר החזק והעב הסמוך לארץ הוא מכביד על הדבר ומגרשו לירד מטה. ולכן נסעו האינשעניעהר (אינג'ינר) שעל ידי אבק שרפה שקורין פילויר, בכח רב הנותן בקנה השריפה לחצון לכדור הנותן בתוכו שילך מעלה מעלה עד שהשגיחו במקום ההוא ולא ירד הכדור כלל למטה כי לא מצאו שום כדור על הארץ, ואף כפי שהטבע הוא יורד למטה בדרך קצרה למטה, ומזה שפטו כי הכדור עלה תחילה למעלה מהאוויר העב והעכור (סטרטוספרה בלע"ז - נ.ז.) על ידי כח הפילויר וכשהיו למעלה ממנו הוא היה מעכבו אחר כך מלירד, וא"כ אם אפשר להביא כל העופפות למעלה מהאוויר העב הלזה יכול לילך ברוח מעלה מעלה עד הכדור הירחי. כי הרוח יגביה אותו תמיד לילך מעלה הרוח הולך וחזק, וכבר חיברו חיבורים איך לעשות ספינה לילך לכדור הירחי, אבל העיקר שתגיע ספינה זו תחילה למעלה מהאוויר העכור הזה. וזה הייתה כוונתם דור ההפלגה ג"כ שביקשו לקבוע מושבם בכדור הירחי ששם יהיו ניצולים ממבול וחשבו לעשות ע"י ספינה הנ"ל, אפס, כיצד יגביהו אותה הספינה למעלה מאוויר העכור ההוא (קרי סטרטוספרה - נ.ז.) ולזה חשבו לבנות מגדל גבוה כל כך עד למעלה האוויר ומשם יוכלו להשתמש בספינה הנ"ל לשוט באוויר עד כדור הירחי
— רבי יונתן אייבשיץ תפארת יהונתן פרשת נח
חללית מאוישת
תנאי חוסר המשקל בחלליות מאוישות, כגון תחנות חלל ומעבורות חלל, מחייבים פיקוח צמוד על תגובותיהם הגופניות והנפשיות של האסטרונאוטים, בעת הטיסה ואחריה. חלליות שמאפשרות לאנשים חיים להיות בהן מכילות מכשור רב הדואג לצורכיהם של החיים בהן, זה כולל מכשור השומר על לחץ אוויר תקין בחללית, ציוד השומר על טמפרטורה, בית שימוש, וציוד נוסף השומר על תנאים נוספים.
גשושית
גשושית היא חללית בלתי מאוישת המשוגרת לחקור את הירח, כוכבי לכת וגופים אחרים במערכת השמש. גשושיות פותחו בין היתר על ידי סוכנויות החלל של ארצות הברית, רוסיה וברית המועצות לשעבר, האיחוד האירופי, יפן, סין והודו.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל מדעי החלל | ||
- חללית לא מאוישת
- ספוטניק
- תוכנית אפולו
- תוכנית ווסטוק
- תוכנית סויוז
- מעבורת חלל
- תוכנית שנג'ואו
- תוכנית קונסטליישן
- שיטות הנעה של חללית
- רובר (רכב חלל)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חללית |
- אשכול חלליות לא מאוישות, באתר "הידען"
- אשכול חלליות מאוישות, באתר "הידען"
- תמונת היום באסטרונומיה – חלליות
- ^ בספרו תפארת יהונתן