ריצ'רד פטיגרו
| לידה |
לדלאו, ורמונט, ארצות הברית .svg){kind=small} | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
סו פולס, דקוטה הדרומית, ארצות הברית  | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||
| |||||
ריצ'רד פרנקלין פטיגרו (באנגלית: Richard Franklin Pettigrew; 23 ביולי 1848 – 5 באוקטובר 1926) היה עורך דין, מודד ומפתח קרקעות אמריקאי. הוא ייצג את טריטוריית דקוטה בבית הנבחרים של ארצות הברית, ולאחר שהדקוטות התקבלו כמדינות, כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית הראשון מטעם דקוטה הדרומית.
ביוגרפיה
ראשית חייו והשכלה
פטיגרו נולד לאנדרו פטיגרו הבן ולהאנה ב. סואטל ב-23 ביולי 1848 בלדלאו, מחוז וינדזור, ורמונט, והיה הילד השישי מתוך תשעה ילדים בסך הכל. ב-1853, אנדרו הבן מכר את החנות שלו לשותפות של אמרסון וריצ'רדס, והמשפחה עברה לוויסקונסין ב-1854 כשהיה פטיגרו בן 6. אנדרו ג'וניור העביר את המשפחה בגלל עמדות אנטי-עבדות חזקות של השכנים, והחנות שימשה להפצת ספרות נגד עבדות. החנות הוחרמה על ידי תומכי עבדות זועמים, אשר איימו על משפחת פטיגרו באלימות.
המשפחה התיישבה במחוז רוק, ליד יוניון, ויסקונסין, והוא למד באקדמיית אוונסוויל באוונסוויל. בשנת 1866, פטיגרו נסע לבלויט כדי להירשם לקולג' בלויט. בחורף 1868, פטיגרו החל בלימודי משפטים באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון.
קריירה בדקוטות
פטיגרו עבר לטריטוריית דקוטה ב-1869 כדי לעבוד עם סוקר משנה של ארצות הברית. הוא השתקע בסו פולס, שם עבד כעורך דין והתעסק במדידות ובנדל"ן. הוא כיהן חבר בבית הנבחרים הטריטוריאלי ושירת במועצה הטריטוריאלית. הוא נבחר מטעם המפלגה הרפובליקנית כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן בתפקיד מ-4 במרץ 1881 ועד 3 במרץ 1883. הוא לא הצליח להיבחר מחדש ב-1882 אך חזר למועצה הטריטוריאלית בין השנים 1885 ל-1889.
פטיגרו גם היה גורם מרכזי בהקמת קהילות מקומיות רבות באזור סו פולס על ידי תרומת אדמות. הוא ואשתו, בסי, תרמו קרקע בשנת 1886 כדי לסייע בהקמת ופיתוח גרניט, איווה, במחוז ליון. בשנת 1888, הוא וס. ל. טייט תרמו עוד קרקע והיו אחראים להקמת סאות' סו פולס. פטיגרו רצה לבנות פרבר של סו פולס מדרום וממערב.
הסנאט של ארצות הברית
כאשר דקוטה הדרומית התקבלה כמדינה, נבחר פטיגרו נבחר להיות הסנאטור הראשון מטעם דקוטה הדרומית בסנאט של ארצות הברית. הוא כיהן בתפקיד זה מ-2 בנובמבר 1889 עד 3 במרץ 1901. הוא הציע חוק למימון בניית המבנה הפדרלי הראשון של המדינה, והמליץ להשתמש בקוורציט מקומי משטחי שבט הסו האינדיאני לבנייתו. הוא נבחר מחדש ב-1894, אך עזב את המפלגה הרפובליקנית ב-17 ביוני 1896 והצטרף לרפובליקנים של הכסף, סיעה במפלגה הרפובליקנית שהתנגדה לעמדת המפלגה התומכת בתקן הזהב המוניטרי. הוא לא הצליח להיבחר מחדש ב-1900. פטיגרו התנגד באופן נחרץ לניסיון של הנשיא ויליאם מקינלי לספח את הרפובליקה של הוואי בניגוד לרצונם של תושביה המקומיים הרבים.[1] בנאום בקונגרס אמר:
"הדגל האמריקני עלה בהוואי בחוסר כבוד; הוא ירד בכבוד, ואם יעלה שוב עכשיו הוא יעלה בשמצה ובושה והממשלה הזו תצטרף לאומות השודדים של העולם."
דבריו על הוואי והסיפוח היו מנוגדים לחלק מהשקפותיו האחרות, במיוחד בתחום המדיניות הפדרלית לגבי האינדיאנים. פטיגרו תמך בחוק שמטרתו לפרק את ממשלות השבטים באופן חד-צדדי ולכפות עליהם להסכים להקצאת אדמותיהם. בשנת 1897 נשא נאום במליאת הסנאט ואמר:
"אין ספק שהקונגרס של ארצות הברית חייב, בהנפה אחת, לא רק לקבוע כי החוקים שהתקבלו על ידי אותם מועצות, על ידי אותן ממשלות, יאושרו על ידי הנשיא לפני שהם ייכנסו לתוקף, אלא, בניגוד לכך, כי ממשלות השבטים עצמן צריכות להיכחד; שהכוח שלהן לחוקק יישלל; שבתי המשפט שלהן יפונו ויוכל להינתן להן מערכת שיפוטית נכונה. זו חובתנו לעשות זאת".
בבחירות לנשיאות של שנת 1900, בעודו בסנאט, שימש כנציג ודמות בולטת בכנס הפוליטי הלאומי של סיעת "הברית" במפלגה הפופוליסטית שנערך בסו פולס ב-9 במאי 1900 ונמשך שלושה ימים. המפלגה תמכה בוויליאם ג'נינגס ברייאן כמועמדה.
כתב אישום
ב-1917, בזמן שהתראיין לעיתונאי מה-Argus Leader, הביע את דעתו כי מלחמת העולם הראשונה הייתה מזימה קפיטליסטית שנועדה להעשיר את העשירים עוד יותר, ודחק בגברים צעירים להתחמק מהגיוס. התובע המקומי של ארצות הברית הגיש כתב אישום חמור נגד פטיגרו בחשד להפרת חוק הריגול משנת 1917, אותה האשמה שבגינה ריצה המנהיג הסוציאליסטי יוג'ין דבס באותה העת עונש מאסר פדרלי של עשר שנים.
פטיגרו הרכיב צוות הגנה משפטית חזק בראשות עורך הדין הקרוב לו, קלרנס דרו. המשפט עוכב שוב ושוב, ולבסוף בוטל האישום נגדו.
פטיגרו הציב את מסמך האישום המוסמך במסגרת והציג אותו באופן בולט בביתו לצד עותק ממוסגר של הכרזת העצמאות של ארצות הברית, שם הוא נמצא עד היום כחלק מהתערוכות במוזיאון Pettigrew Home & Museum.
אחרית חייו ומותו
לאחר כהונתו בסנאט, עסק פטיגרו בתחילה בעריכת דין בעיר ניו יורק, אך עד מהרה חזר לסו פולס ונותר פעיל בפוליטיקה ובעסקים עד מותו ב-5 באוקטובר 1926 בעיר זו. הוא נקבר בבית הקברות וודלאון בסו פולס.
פטיגרו הוריש בצוואתו את ביתו לעיר סו פולס. הבית ומוזיאון פטיגרו מתוחזקים עד היום על ידי עיריית סו פולס, והוא עוצב כדי להמחיש כיצד אדם במעמדו של פטיגרו היה חי בסביבות תחילת המאה. הבית מלא בחפצים עתיקים מתחילת המאה ה-20 וכולל אוסף אישי של פטיגרו, כולל פריטים מתקופתו כחוקר חובב.
ב-12 בינואר 2009 הוכרז על פתיחת בית ספר יסודי ריצ'רד פ. פטיגרו, אשר נפתח בסתיו 2009 בדרום-מערב סו פולס.
קישורים חיצוניים
- ריצ'רד פטיגרו באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ריצ'רד פטיגרו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Silva, Noenoe K. (1998). "The 1897 Petitions Protesting Annexation". The Annexation Of Hawaii: A Collection Of Document. University of Hawaii at Manoa. נבדק ב-19 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
חברי הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת דקוטה הדרומית 
| ||
|---|---|---|
| קבוצה 2 | ריצ'רד פטיגרו • רוברט גמבל • תומאס סטרלינג • ויליאם מקמסטר • ויליאם בולו • הרלן בושפילד • ורה בושפילד • קרל מונדט • ג'יימס אבורזק • לארי פרסלר • טים ג'ונסון • מייק ראונדס | 
|
| קבוצה 3 | גידיון מודי • ג'יימס קייל • אלפרד קיטרדג' • קו קרופורד • אדווין סטוקטון ג'ונסון • פיטר נורבק • הרברט היצ'קוק • גלדיס פייל • צ'ן גרני • פרנסיס קייס • ג'וזף בוטום • ג'ורג' מקגוורן • ג'יימס אבדנור • טום דאשל • ג'ון ת'ון | |
ריצ'רד פטיגרו42002515Q444733