לדלג לתוכן

רוברט גרייבס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
רוברט גרייבס
Robert Graves
צילום מ-1929
צילום מ-1929
צילום מ-1929
רוברט גרייבס

רוברט פון רנקה גרייבס (באנגלית: Robert von Ranke Graves;‏ 24 ביולי 1895 - 7 בדצמבר 1985) היה משורר, סופר וחוקר המיתולוגיה היוונית בריטי ממוצא אירי. גרייבס כתב מעל ל-140 יצירות. שיריו, תרגומיו וניתוחו החדשני של המיתוסים היווניים, ספרו האוטוביוגרפי על תפקידו במלחמת העולם הראשונה וספר המחקר שלו "האלה הלבנה" עדיין פופולריים.

הוא התפרנס מכתיבה, במיוחד רומנים היסטוריים פופולריים דוגמת: "אני, קלאודיוס"; "המלך ישוע"; "גיזת הזהב"; ו"הרוזן בליזריוס".

ביוגרפיה

נולד בווימבלדון שבאנגליה. אמו, אָמֶלי, הייתה אחיינית של ההיסטוריון הגרמני לאופולד פון רנקה. אביו, אלפרד פרסיבל גרייבס (אנ'), היה אירי משורר וחוקר המיתולוגיה האירית. אחיו למחצה היה העיתונאי פיליפ גרייבס ואח נוסף היה ריצ'רד גרייבס, שהיה פקיד בממשלת המנדט ויושב ראש הוועדה העירונית של ירושלים בזמן מלחמת השחרור (מינוי שקיבל לניהול העיר בזמן המלחמה)[1].

גרייבס זכה למלגה לאוניברסיטת אוקספורד. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה התגייס לגדוד הרובאים המלכותיים הוולשים (RWF), שם שירת כקצין והגיע עד לדרגת קפטן. לאירועים שעבר גרייבס בשדה הקרב של מלחמת העולם הראשונה הייתה השפעה עצומה עליו. הוא פרסם את ספר שיריו הראשון ב-1916, אולם ניסה מאוחר יותר "להדחיק" את שירי המלחמה שלו. בקרב על הסום ב-1916 הוא נפצע פציעות קשות כל כך, שהוריו קיבלו ידיעה על מותו. אולם למרות זאת, הוא החלים, במחיר נזק תמידי לריאותיו, ובילה את שאר המלחמה באנגליה - למרות מאמציו לחזור לחזית.

ב-1917 מילא גרייבס תפקיד מרכזי בהצלת חברו המשורר, סיגפריד ששון, ממשפט צבאי בעוון נפקדות, וכתב למפקדו הצבאי מכתב המגנה את המלחמה. שני הקצינים נעשו לחברים בזמן ששרתו ב-RWF. הביוגרפיות של גרייבס מתעדות סיפור זה היטב. בעזרת ששון, פגש גרייבס את וילפרד אוון, וזיהה את כישרונו. אוון נכח בחתונתו של גרייבס לננסי ניקולסון ב-1918. ניקולסון הייתה בת למשפחת אמנים, אביה ואחיה היו ציירים מפורסמים, היא דבקה בהשקפות פמיניסטיות, שבגללן סירבה לוותר על שמה מבית אביה. היא ילדה לגרייבס ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים[2].

לאחר נישואיו החל גרייבס ללמוד באוניברסיטת אוקספורד, וניסה להתפרנס על ידי ניהול חנות קטנה[2]. עסקיו כשלו במהרה. ב-1926 הוא קיבל משרה באוניברסיטת קהיר, ונסע לשם עם אשתו, ילדיו והמשוררת האמריקאית לאורה רידינג שהתיידה איתו ועם אשתו ננסי, על יסוד דעותיהן הפמיניסטיות המשותפות. הוא ייסד את ה-"Seizin Press" יחד עם רידינג, והם חיברו יחדיו שני ספרים אקדמיים מצליחים - "A Survey of Modernist Poetry" ו-"A Pamphlet Against Anthologies". ב-1929 הוא עבר עם רידינג לאי מיורקה בספרד, אך הם נאלצו לעזוב ב-1936 בגלל מלחמת האזרחים[2].

לאחר שחזר לבריטניה, פתח גרייבס במערכת יחסים עם בריל הודג', אשתו של אלן הודג', שותפתו לכתיבת שני ספרים. נולדו להם ארבעה ילדים. ב-1946 עברו ביחד לבית בדיה שבמיורקה, בית שהפך למוזיאון. הם התחתנו ב-1950.

בינואר 1959 הגיע לביקור של שבועיים בישראל, על גבי אוניית נוסעים "תיאודור הרצל", הוא ערך סדרת הרצאות וסייר ברחבי המדינה[3]. אחר כך פרסם מאמר בשבחי ישראל[4].

ב-1961 הוא התמנה לפרופסור לשירה באוקספורד[5], והחזיק במשרה זו עד 1966.

במהלך שנות ה-70 המוקדמות, גרייבס החל לחוות אובדן זיכרון חמור יותר ויותר, ועד יום הולדתו ה-80, ב-1975, הוא חדל לכתוב. הוא חי עוד עשור, במצב תלותי הולך וגובר, עד שמת מאי ספיקת לב ב-7 בדצמבר 1985, בגיל 90[6].

קריירה ספרותית

ב-1927 פרסם את "לורנס והערבים", ביוגרפיה של תומאס אדוארד לורנס שהייתה לרב מכר. ב-1929 פרסם גרייבס את האוטוביוגרפיה שלו "שלום ולא להתראות" (Goodbye to All That)[7]. למרות הצלחת האוטוביוגרפיה, היא עלתה לו במחיר כמה מחבריו, בעיקר חברו מגדוד הרובאים המלכותיים סיגפריד ששון.

ב-1934 פרסם גרייבס את ספרו המצליח ביותר, "אני, קלאודיוס". הוא השתמש במקורות קלאסיים, ובנה עלילה מורכבת ומושכת על חיי הקיסר הרומי קלאודיוס, עלילה שהורחבה בספר ההמשך "קלאודיוס האל" (1935). רומן היסטורי נוסף שלו, "הרוזן בליסאריוס" (1938), מספר על חייו של הגנרל הביזנטיני בליסאריוס.

ב-1944 פרסם את הספר "גיזת הזהב" רומן המבוסס על סיפור "גיזת הזהב" מהמיתולוגיה היוונית על הארגונאוטים, קבוצת גיבורים יוונים שערכו מסע בים, בהנהגת יאסון, להבאת גיזת הזהב מקולכיס, ממלכה קדומה ששכנה בדרום הקווקז לחופי הים השחור (באזור גאורגיה של היום) ליולקוס שבתאסליה (העיר וולוס שביוון של ימינו)[8]. הספר תורגם לעברית ב-1959 והיה לרב מכר[9].

ב-1946 פרסם את הספר "המלך ישוע", רומן המתייחס לישו כאל פילוסוף בעל תביעה לגיטימית לכס המלכות של יהודה באמצעות הורדוס, כמו גם מלכות דוד; ומטפל במספר רב של סיפורי הברית החדשה בצורה לא דתית[10].

ב-1948 פרסם את הספר פורץ הדרך "האלה הלבנה" (אנ'), בנושא המיתוסים, המיתולוגיות ומוצא הדתות של התרבות המערבית. הספר הוא חיבור מדעי, אך במשך השנים הפך לרב מכר בקרב הציבור הרחב. בספר גרייבס, בהתבסס על מיתוסים וכתבים שמקורם באירופה, באגן הים התיכון ובאזור הסהר הפורה, ועל מקורות התרבות הפגאנית, היהודית והנוצרית, מציעה את קיומה של אלילות נשית ראשונית, "אלילת הלידה, האהבה והמוות של הלבנה", הדומה במהותה לאלילה האם, היא נוצרה בהשראת ומיוצגת על ידי שלבי הירח, והיא המקור לאלילות השונות במיתולוגיות של תרבויות הים התיכון ואירופה בתקופה הפגאנית[11]. ב-1961 עדכן את הספר והוא תורגם לעברית על יד טלה בר, שערכה במקומות שונים את הכתוב למען הקורא העברי, בהסכמת ובתיאום עם גרייבס עצמו. הספר יצא במהדורה חדשה ב-2002[12].

ב-1949 פרסם ספר מדע בדיוני - "רוח מצפון".

ב-1955 פרסם את הספר "המיתוסים היווניים", מחקר מקיף של מספר רב של מיתוסים יווניים, עם פרשנות נרחבת של כל אחד מהם.

ב-1961 פרסם קובץ של אוסף משיריו שזכה לשבחי הביקורת[13].

ב-1967 גרייבס הוציא לאור, יחד עם עומר אלי-שאה, תרגום חדש של "רבאעיאת" מאת עומר ח'יאם[14][15]. מהר מאוד נהיה התרגום שנוי במחלוקת. היו שתקפו את גרייבס בטענה שהוא מנסה לשבור את הקסם של התרגום המפורסם של אדוארד פיצג'רלד מהתקופה הוויקטוריאנית. בנוסף הייתה מחלוקת סביב כתב היד ששימש לתרגום: עלי-שאה ואחיו אידריס שאה אמרו שכתב היד נשמר אצל משפחתם במשך 800 שנים, בעוד L.P. Elwell-Sutton, חוקר המזרח מאוניברסיטת אדינבורו, טען שכתב היד הוא למעשה זיוף[15]. הביקורת על התרגום פגעה קשות בשמו של גרייבס והוא נתפס כמי שהלך שולל אחרי האחים שאה[15][16].

ספריו שתורגמו לעברית

הרשימה שלהלן מסודרת לפי סדר הוצאת הספרים לאור בתרגום עברי:

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט גרייבס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ↑ גבריאל שטרן, על גאולים ופדויים, על המשמר, 28 בפברואר 1969
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 משה דור, ה"מוזות" של רוברט גרייבס, מעריב, 15 בינואר 1986
  3. ↑ גרייבס באתי כידיד ואני יוצא כמעריץ, דבר, 29 בינואר 1959
  4. ↑ סט"א, רוברט גרייבס מתפעל מישראל, דבר, 17 בנובמבר 1959
  5. ↑ רוברט גרייבס – פרופסור באוכספורד, הארץ, 24 בפברואר 1961
  6. ↑ ג'ודי רותם, הסופר רוברט גרייבס, מחברו של "אני קלאודיוס", נפטר בשבת, חדשות, 9 בדצמבר 1985
  7. ↑ משה דור, פגישה מאוחרת עם גרייבס הצעיר, מעריב, 31 ביולי 1987
  8. ↑ אלי אשד, בחיפוש אחרי גיזת הזהב (אורכב 13.08.2006 בארכיון Wayback Machine)
  9. ↑ בהוצאת עם עובד הופיע זה עתה הספר הראשון בתכנית החדשה של "ספריה לעם": "גיזת הזהב" רוברט גרייבס, על המשמר, 24 באפריל 1959
    ספר ה־100 של "ספריה לעם", על המשמר, 6 בספטמבר 1966
  10. ↑ "המלך ישוע" של גרייבס יוצא בעברית, באתר ynet, 8 בפברואר 2010
  11. ↑ המיתוס הפגני והאלה הלבנה - מאמרה של טלה בר במגזין "האייל הקורא"
  12. ↑ מוסף ספרים, עיון - תרגום, באתר הארץ, 7 במאי 2002
  13. ↑ הערכה מחודשת של ר גרייבס, הארץ, 8 בספטמבר 1961
  14. ↑ Graves, Robert, Ali-Shah, Omar: The Original Rubaiyyat of Omar Khayyam, מסת"ב 0-14-003408-0, מסת"ב 0-912358-38-6
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 Stuffed Eagle ,Time magazine, 31 May 1968
  16. ↑ Graves, Richard Perceval (1995), Robert Graves And The White Goddess: 1940–1985, London, UK: Weidenfeld & Nicolson. pp. 446–447, 468–472. מסת"ב 0297815342
  17. ↑ יצחק נוי, "אני, קלאודיוס" מאת רוברט גרייבס | הרקב מתפשט בתפוח, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2010
  18. ↑ ספרים חדשים - תרגום, הארץ, 3 בדצמבר 1954
  19. ↑ מוסף ספרים, הכינו את הסימניות | פרוזה תרגום, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2012
  20. ↑ מוסף ספרים, עיון - תרגום - אלים וגיבורים במיתולוגיה היוונית - רוברט גרייבס, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2002
  21. ↑ רן יגיל, פייפר קאט: מסע צלב, באתר nrg‏, 24 במרץ 2010

רוברט גרייבס40586511

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רוברט_גרייבס&oldid=3589640"