רבי משה חיים לאו

רבי משה חיים לאו

הרב משה חיים לאו מפיוטרקוב
הרב משה חיים לאו מפיוטרקוב
לידה	י"ד באייר תרנ"ב
נרצח	י"א בחשוון תש"ג (בגיל 50)
רבה של פיוטרקוב 1930–1942 (כ־12 שנים) → רבי מאיר שפירא

הרב משה חיים לאו (י"ד באייר ה'תרנ"ב, 11 במאי 1892 - י"א בחשוון ה'תש"ג, 22 באוקטובר 1942) היה רב הערים סוצ'אבה, פרשוב ופיוטרקוב טריבונלסקי. נרצח במחנה ההשמדה טרבלינקה.

ביוגרפיה

נולד בלבוב שבגליציה שבאוקראינה לרב צבי יהודה לאו וללאה הינדה בת הרב שמואל יצחק שור. בן דודו היה הרב יהודה מאיר שפירא מלובלין. בגיל צעיר נאם בהפגנה כנגד חילול השבת בלבוב. למד בישיבת תפארת בחורים, והוסמך לרבנות בגיל 17 על ידי הרב שלום מרדכי שבדרון, הרב מאיר אריק מבוצ'אץ', הרב אברהם מנחם הלוי שטיינברג והרב בנימין אריה וייס.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הועלה בית סבו בלבוב באש בידי אוקראינים, ומשפחתו נמלטה לווינה. הוא התקרב שם למספר אדמו"רים, והתיידד עם ד"ר נתן בירנבוים, שאותו הדריך בצעדיו הראשונים ביהדות. במקביל השתלם בלימודים כלליים באוניברסיטת וינה וקיבל תואר דוקטור. במקביל לימד תורה לצעירים. עסק במחקר בנושא עגונות ופרסם מאמרים בעברית ובגרמנית.

בהשפעת אחיו, ישראל יוסף, התקרב לאדמו"ר ר' ישראל הגר מויז'ניץ, ונשא לאישה את בתו.

בשנת 1919, בגיל 27, נבחר לרבה של סוצ'בה (שאץ) בבוקובינה שברומניה. במשך שמונה שנות כהונתו פתח תלמוד תורה בעיר וארגן שיעורים גם לנערים עובדים. דאג לשחרר חיילים יהודיים משירות בשבתות. הוא יזם הקמת ישיבה בצ'רנוביץ ופעל למען פתיחת מוסדות חינוך לבנות "בית יעקב" בערים רבות בגליציה. פרסם מאמרים בירחון "בית יעקב" בלודז', והרבה להופיע כנואם מרכזי באסיפות בחירות לקהילות.

בתקופת כהונתו בסוצ'בה הופיע בפרנקפורט דמיין כציר מטעם אגודת ישראל בוורשה. חיזק את ידי הצעירים המבקשים לעלות לארץ ישראל. הוא תבע להכשיר אותם גם מבחינה רוחנית, והציע להקים עבורם בית עולים מיוחד ביפו שיקל על קליטתם.

מאוחר יותר, בכנסייה הגדולה השלישית של אגודת ישראל במרינבד, וכן בישיבות ההנהלה הארצית בוורשה, תמך בזרם של פועלי אגודת ישראל שלחץ למען עלייה והתיישבות בארץ ישראל.

ב-1929 החל לכהן כרבה של העיר פרשוב בסלובקיה, שם הקים את ישיבת "תורת חיים" שלמדו בה כ-200 תלמידים. הרב לאו דאג גם להכשיר את המתאימים להיות נואמים מוצלחים. בפרשוב המשיך בעבודתו הספרותית. מסותיו על המשפחה בישראל נכללו בספר שהתפרסם ביידיש (ב-1936) בשם "הדרך לקידוש השם". מהדורה מורחבת בעברית התפרסמה בשנת 1963, בהוצאת "נצח". בשנת 1929, בכנסייה השנייה של אגודת ישראל בווינה, הציע שכל אישה בישראל תתרום באופן קבוע בעת הדלקת נרות שבת סכום כסף להקמת מוסדות חינוך לאלה שאינם מסוגלים ללמוד בישיבות. כמו כן הציע להקים מפעלים ומקורות תעסוקה לעובדים חרדיים כדי שלא יצטרכו לחלל שבת במקומות עבודה אחרים.

לאחר שבן דודו, הרב יהודה מאיר שפירא, עזב את כהונתו כרב העיר פיוטרקוב ועבר לכהן כרבה של לובלין, נקרא הרב משה חיים לאו לרשת את מקומו כרב העיר פיוטרקוב. בג' בחשוון ה'תש"ג (נובמבר 1942) נלקח עם יהודי העיר לטרבלינקה שם נרצח בי"א בחשוון ה'תש"ג (נובמבר 1942). בשעה שהוליכוהו אל מותו, נעמד ונשא נאום בפני קהילתו וקרא להם להתנגד, "כי מצות קידוש השם ברגע זה כוללת התנפלות על השונא בציפורניים ועקירת עיניו". עמו נרצח בנו שמואל יצחק. רעייתו חיה, נרצחה מאוחר יותר במחנה ראוונסבריק. בנו מהנישואין הראשונים, יהושע יוסף (שיקו), עלה, כאמור לעיל, לארץ ישראל לפני השואה, ובניו מנישואיו השניים, נפתלי לאו-לביא (לימים קונסול ישראל בניו יורק) וישראל מאיר (לימים הרב הראשי לישראל), שרדו את השואה ועלו לארץ ישראל.

על שמו נקראת ישיבת חיי משה בירושלים.

חיים אישיים

נישא בזיווג ראשון לבתו של האדמו"ר ר' ישראל מויזניץ - דבורה. לזוג נולד בן יהושע (שיקו) לאו הגר, שעלה לארץ ישראל בשנת 1944, היה מחנך ומורה בתל אביב וכתב בנושאים תורניים. דבורה נפטרה אחרי לידת הבן.

ב-1925, נשא בנישואים שניים את חיה, בת הרב שמחה פרנקל תאומים. לזוג נולדו 3 ילדים: שמואל, נפתלי לאו-לביא קונסול ישראל בניו יורק, הרב ישראל מאיר הרב הראשי לישראל לשעבר.

מנכדיו - הרב דוד לאו הרב הראשי לישראל, הרב בני לאו, הרב משה חיים לאו,

חיבוריו

הרב לאו חיבר חיבור גדול ומקיף על קידוש השם שאבד בימי השואה. הוא נשמר במשך כמה זמן אצל בנו נפתלי לאו-לביא, אך בסופו של דבר אבד התיק הקטן שבו היה הספר.

מאמרים ונאומים שלו רוכזו בספר הדרך לקדוש השם : מאמרים ונאומים, הוצאת "נצח", בני ברק ה'תשכ"ג (1963). בספר שישה חלקים:

• הדרך לקידוש השם - מאמר על קידוש השם כולל הלכות קידוש השם שבמקורו נכתב ביידיש ויצא לאור בפני עצמו בלודז' תרפ"ט (1929).
• בית ישראל : מבחר מסות - מאמרים על צביונה של המשפחה היהודית ודמותה של האישה והאם בישראל
• חגים ומועדים - דרשות על החגים והמועדים.
• מהר"מ שפירא ופועלו - דברים שבמקורם נאמרו ביידיש לאחר פטירת הרב שפירא ויצאו לאור בפני עצמם בלובלין תרצ"ד (1934) על ידי ישיבת חכמי לובלין שהרב שפירא עמד בראשה.
• עניינים - על עניינים שונים.
• דברי הלכה.

אילן יוחסין

צבי יהודה לאו

רבי ישראל יוסף לאו

רבי משה חיים לאו

נפתלי לאו-לביא

הרב ישראל מאיר לאו

יהושע הגר-לאו

בנימין לאו

עמיחי לאו-לביא

הרב משה חיים לאו

הרב דוד לאו

הרב אליעזר סורוצקין

משה הגר-לאו

עידית איצקוביץ

לקריאה נוספת

• ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער, תל אביב תשס"ה (2005)
• נפתלי לאו-לביא, עם כלביא, ספריית מעריב, תל אביב תשנ"ג
• פיוטרקוב–טריבולנסקי והסביבה - ספר זיכרון ליהודי פיוטרקוב והסביבה שנספו בשואה, תל אביב, אייר תשכ"ה (1965)
• יהושע אייבשיץ, בקדושה ובגבורה, חלק ב', תל אביב תשס"ה
• הרב יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, חלק רביעי, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"א
• מאיר וונדר, מאורי גליציה : אנציקלופדיה לחכמי גליציה חלק ג', "המכון להנצחת יהדות גליציה", ירושלים תשמ"ו (1986)
• מתולדותיו, בתוך "הדרך לקידוש השם : מאמרים ונאומים" (מאמרים ונאומים של הרב משה חיים לאו), הוצאת נצח, בני ברק תשכ"ג (1963)
• אברהם פוקס, השואה במקורות רבניים, הוצאת המחבר, ירושלים, תשנ"ה (1995)
• אברהם פוקס, ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן, חלק א', הוצאת המחבר, ירושלים תשל"ט (1978)
• זאב פישר-שיין, בסוד ישרים ועדה : פרקי היסטוריה וזכרונות מן הגדולה בקהלות ישראל בגאליציה לבוב, הוצאת "נצח", בני ברק תשכ"ט (1969)
• פנקס הקהילות : פולין : כרך ראשון - לודז' והגליל, יד ושם, ירושלים תשל"ו
• אסתר פרבשטין, בסתר רעם : הלכה, הגות, ומנהיגות בימי השואה (מהדורה שנייה), מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ח (2008)

קישורים חיצוניים

• על הרב משה-חיים לאו מפיוטרקוב באתר זכור
• עבדות וחרות, אם לא עכשו אימתי - מתורתו של הרב משה חיים לאו באתר תורתך לא שכחתי

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31421204משה חיים לאו