רבי משה אליהו הלפרין
הרב משה אליהו הלפרין (ה'תרל"ב 1872 - י"ח בניסן ה'תרפ"א, 1921) היה רב נואם ועסקן ממנהיגי היהדות החרדית בפולין הקונגרסאית, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ונציג הסיים הפולני.
ביוגרפיה
נולד בלובלין לר' דוד מאיר הלפרין, איש-עסקים מחסידיו של האדמו"ר רבי יצחק יעקב רבינוביץ מביאלה, מגזע הרב יחיאל הלפרין. לאחר פטירת אביו, גדל בבית סבו הרב איטשע, מגדולי הבנקאים בוורשה, חבר בוועדת האשראי של הבנק הממשלתי בפולין (מטעם רוסיה).
בילדותו הוכר כעילוי, ובני תקופתו סיפרו גוזמאות על כישוריו בתורה ובמדעים. לפי האגדה היה התנ"ך שגור על לשונו כילד. בגיל 10 הוציאו אותו הוריו מהחדר משום שהקדים את הקצב, ושכרו מלמד מיוחד שיענה על כישוריו. בהמשך החל לשמוע שיעורים מפי רב העיר רבי שניאור זלמן פרדקין מחבר שו"ת "תורת חסד".
הוא מתואר גם כאוטודידקט שרכש בעצמו יכולת שליטה בחמש שפות אירופיות, בהיסטוריה ובמדעים. מתרועע בין מלומדים, שאחד מהם - פרופסור רוס - כותב לו: ”אגרותיך וחרוזיך שמורים אצלי ביחד עם האגרות שקיבלתי מן הרייכס-קנצלר ביסמרק”.
בהיותו בן 15 פגש הלפרין לראשונה את האדמו"ר רבי גרשון חנוך הניך ליינער, שהסתובב ברחבי אירופה במטרה לעשות נפשות לחידוש מצוות התכלת. האדמו"ר השאיל לו את ספריו שחיבר בעניין, וכבר למחרת הפך לחסידו הקרוב עד סוף ימיו. בהמשך אף נשלח לייצג את דעת רבו ולהתפלמס עם הגאון רבי ישראל יהושע מקוטנא למען חידוש מצוות התכלת. בהשפעת רבו, החל הלפרין לעסוק בתורת הקבלה ואף כתב חיבור קבלי בשם "ספר האילן" שנותר בכתב יד.
בגיל 17 נשא את בתו של העשיר בער אדער מנכבדי קהילת קאליש, הוא נותר להתגורר בסמיכות לחותנו במשך 10 שנים, שבהן עמד לצדו של רב העיר רבי שמשון ארנשטיין, וגיבש סביבו עדת מעריצים. בקאליש השתלב הלפרין בפעילות ציבורית, והיה חבר הנהלה בכל מוסדות הצדקה והחסד.
לפרנסתו פתח מפעלים לברזל, סובין, טקסטיל וזהב, אלא שכולם נכשלו עסקית, בעיקר בשל התנהלות לא נכונה. אחד ממיודעיו תיאר בעיתון דער יוד את הבעייתיות שבה התנהל:
בבואי אל מעונו בקאליש המוקף בתי חרושת לאריגה הנחפזים עתה לספק את בדי הלוקסוס לעונת הקיץ, מצאתי את רבי משה אליהו יושב ומתעמק בדברי הירושלמי. הוא מוכרח בכל מחיר לרדת לסוף כוונת הקושיא בירושלמי 'וקסמים בידם'...
גם לאחר שנכשלו עסקיו, סירב הלפרין לעשרות הצעות רבנות שהגיעו אליו. גם בשנת ה'תרס"ג (1903) כשידידו האדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב וראשי קהילת קאליש הפצירו בו לכהן ברבנות העיירה, סירב ויצא בעצמו להביא את ידידו רבי יחזקאל ליבשיץ לרבנות. כך גם הוצעו לו רבנויות ערים גדולות ונחשבות כמו אנטוורפן שבבלגיה, אודיסה, ועוד.
בשנת תרע"א (1911), הסכים לבקשת הלורד סמואל מונטגיו, ברון סוויית'לינג הראשון ומנהיגי הקהילה היהודית בלונדון לשמש במשרת הרב הראשי לאיחוד הקהילות ובתי הכנסת בלונדון. הלפרין יצא ללונדון עם ידידו הרב ליבשיץ, שם פגש את ג'יימס דה רוטשילד שערך לכבודו סעודה. בחירתו של הלפרין כבר הובטחה אלא שברגע האחרון הוא נתקף במחלת הטיפוס והדבר ירד מסדר היום.
בסוף אותה שנה הזמינו רבה של לודז' אליהו חיים מייזל לנהל את המוסדות הדתיים בעיר. מאז ועד סוף ימיו התגורר בעיר, וכיהן כיו"ר 'ועד הרבנים' עד לבחירתו של יריבו הרב אליעזר יהודה טרייסטמן, שהלפרין ויתר לו על המשרה.
עסקנות ופוליטיקה
במלחמת העולם הראשונה החל הלפרין בפעילות עסקנית חובקת עולם להצלת יהודים ממשפטי שדה. באותו זמן גם חבר, על פי מצוות רבו מראדזין לתנועת אגודת ישראל והפך לאחר מדבריה הבולטים. בהמשך אף נבחר כחבר להנהגה הרוחנית - מועצת גדולי התורה.
עם כינונה של הרפובליקה הפולנית השנייה בשנת 1919 נבחרו הלפרין ועמיתו הרב אברהם צבי פרלמוטר כנציגי אגודת ישראל בסיים הפולני. הלפרין הוכר כנואם מיוחד שהתמודד מול האנטישמיות המקומית.
הקו הפוליטי שאותו נקט הלפרין, היה פחות מיליטנטי משל עמיתיו היהודים. חודש אחרי כינוס הסיים ב-27 בפברואר 1919, הוא רשם היסטוריה, כאשר נשא נאום שבו ביקש להצהיר כי ”היהדות האורתודוקסית אינה מזדהית עם ההכרזות החמורות של ה'דיפוטט' נח פרילוצקי”. הסטנוגרמה מאותה ישיבה מציינת כי זו פעם ראשונה שהצהרה יהודית זוכה לקצור תשואות שכאלה.
בני דורו מעידים על אופיו החסידי שהשתמר גם בימי גדלותו. אחד ממוקיריו ד"ר לוי ניימצביץ' (מנהל הסמינר האגודאי למורים בגרודנה) תיאר בכתביו: ”הזדמן לי לעקוב אחרי אישיותו ביום אחד שבו התבלטו באופן ממשי מאוד קוי-הניגוד של אופיו המורכב. ראיתיו בבוקר ניצב בהכנעה לפני רבו האדמו"ר. ראשו הגדול נראה אז כשקוע בין כתפיו; עיניו המאירות היו עצומות למחצה, ועל פני כל מהותו ריחפה רוח של התבטלות, כאילו הוא עצמו אינו קיים כעת לחלוטין, וכולו נתון להשפעת הרבי. ובאותו יום ממש ראיתיו עוד ב'סיים' הפולני, בהופעתו הפומבית כדי להגן על קדשי ישראל - ראיתי לפני אדם אחר לחלוטין: יהודי גאה בעל אומץ רוח, אדם בעל הכרה ומצטיין בהשכלתו המבריקה, עם לב עברי חם, לב תוסס ורוגש..”.
בעיצומה של אספת עסקנים שהתקיימה במעונו בי"ח ניסן - חול המועד פסח ה'תרפ"א, חטף שבץ ונפטר. בלווייתו שהתקיימה בלודז' השתתפו אלפי בני אדם, ולמרות קדושת המועד, ספדו לו רבנים בראשות הרב פרלמוטר כדין חכם בפניו.
הותיר אחריו כמה חיבורים בכתב יד, שאבדו כולם במשך השנים.
לקריאה נוספת
- ספרא וסייפא: הגאון רבי משה אליהו הלפרין מלודז' - בכתב העת 'בית יעקב' גיליון 137 עמ' 21.
- הגאון רבי משה אליהו הלפרין - בתוך הספר דמויות הוד ח"ג עמ' רכג - אהרן סורסקי.
- תולדות יהודי קאליש - ישראל דוד בית הלוי - עמ' 212
קישורים חיצוניים
- אהרן סורסקי, ספרא וסייפא: הגאון רבי משה אליהו הלפרין מלודז', בית יעקב, גיליון 137, ניסן תשל"א, באתר היברובוקס
27742743משה אליהו הלפרין