רבי יצחק צבי סמיאטיצקי
 | |||
| לידה |
1897 ה'תרנ"ז לערך טיקטין, פולין | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
2 בספטמבר 1956 (בגיל 59 בערך) כ"ו באלול ה'תשט"ז בואנוס איירס, ארגנטינה | ||
| מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים, ישראל | ||
| מדינה | הממלכה המאוחדת | ||
| מקום מגורים | לונדון | ||
| תחומי עיסוק | ראש ישיבה | ||
| השכלה | ישיבת מיר | ||
| חיבוריו | נחלת יצחק | ||
| השתייכות | חרדים ליטאים | ||
| בת זוג | נחמה גיטל שניידר | ||
| אב | רבי מרדכי שמואל | ||
| חותנים | רבי משה שניידר | ||
|
| |||
רבי יצחק צבי (ר' זֵיידֶל) סֶמִיאַטִיצְקִי (בערך ה'תרנ"ז, 1897 - כ"ו באלול ה'תשט"ז, 2 בספטמבר 1956) היה ראש ישיבת תורת אמת בלונדון, ומנהל מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באירופה.
ביוגרפיה
נולד בטיקטין שבפולין לרבי מרדכי שמואל. בעקבות פטירתם של כמה מאחיו בגיל צעיר כונה בשם "זיידל", שמשמעותו "סבא", ומשם רווח כינויו "זיידל טיקטינר". בילדותו למד אצל מלמדים מקומיים, ובהמשך למד בישיבה הקטנה בטיקיטין[1].
בנערותו עבר ללמוד בישיבת לומז'ה, ומשם עבר לישיבת מיר, שבה למד במשך כ-17 שנים. באותה תקופה התלכדה סביבו קבוצת בחורים שקיבלו מתורתו. בנוסף גם סייע לראש הישיבה ורבה של מיר רבי אברהם צבי קמאי בענייני העיירה[1].
בשנת ה'תרצ"ה עבר לוורשה, שם כיהן כרב במספר בתי כנסת, ושימש כמנהל רוחני ומגיד שיעור בתנועת "צעירי אגודת ישראל"[1].
בשנת ה'תרצ"ח נבחר לכהן כרבה של וולוז'ין, אולם כהונתו לא יצאה לפועל בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה[1].
בשנת ה'תרצ"ט עם פרוץ המלחמה ופלישת הנאצים לפולין חזר לישיבת מיר, והיה שותף בפעולות להצלת הישיבה בתחילה לוילנא ולקיידאן בליטא, ולאחר מכן דרך סיביר ליפן, ולבסוף לשאנגחאי שבסין[1].
בד' באלול ה'תש"ב, יצא משאנגחאי למסע ממושך שארך למעלה מחודשיים, ועבר דרך דרום אפריקה, ומשם המשיך בנתיב מילוט במסגרת הסכמי חילופי דיפלומטים, עד להגעתו ללונדון בראשית חודש כסלו ה'תש"ג[2]. עם הגעתו הוזמן למסור שיעור בישיבת תורת אמת, בעקבות כך מונה לר"מ בישיבה, תפקיד שבו כיהן במשך 14 שנים עד לפטירתו[1].
בלונדון נישא לנחמה גיטל, בתו של ראש הישיבה רבי משה שניידר, להם נולדו ארבעה ילדים[1].
לאחר המלחמה החל בפעילות ציבורית למענם של ניצולי השואה, ובין היתר פעל במסגרת ועד ההצלה של ארה"ב, ואף נסע בעצמו למדינות שונות לצורך כך, ביניהם להונגריה בשנת ה'תש"ז, ולקפריסין בשנת ה'תש"ח[1].
בעקבות החלטת הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל בשנת ה'תש"ז במרינבאד על הקמת מועצת גדולי תורה נפרדת לאירופה, מונה למנהלה[1], והשתתף בדיוני הכנסייה הגדולה הרביעית בשנת ה'תשי"ד בירושלים, ונאם בה[3]. בתקופה זו היה מקורב לרבי יצחק זאב סולבייצ'יק מבריסק, וייצג בנחרצות את עמדתו בדיוני מועצת גדולי התורה, גם במקרים שבהם עמדה זו לא תאמה את דעתם של יתר חברי המועצה[4]. בנוסף, היה מראשוני הפועלים במאבק על אופיו של החינוך בקרב בני נוער ועולים בארץ ישראל, אל מול פעילותם של מדריכים מתנועות הנוער של השמאל והקיבוצים[5].
בשנת ה'תשי"א, בעקבות הגעתם של מספר תלמידים ממרוקו לישיבה בלונדון[6], נסע הרב סמיאטיצקי למרוקו בשליחותו של ראש הישיבה, הרב משה שניידר. במהלך נסיעה זו העביר עמו 25 תלמידים[7], אותם הוציא מבתי הספר של רשת "אליאנס", בעקבות כך, נסע בשנים הבאות מספר פעמים נוספות למדינות צפון אפריקה, וסייע בהעברתם של מאות תלמידים נוספים למוסדות לימוד באנגליה ובישראל[1]. במסגרת פעילות זו, היה שותף גם להקמת סמינר "בית יעקב" למורות במרוקו[8], כמו כן נסע לצפון ודרום אמריקה כדי לגייס תמיכה ציבורית וכלכלית למוסדות אלו[9].
נפטר באורח פתאומי במהלך נסיעת פעילות בבואנוס איירס שבארגנטינה, בכ"ו באלול ה'תשט"ז[1].
מסע הלוויה[10] עבר במספר מדינות: הוא החל בארגנטינה, שם הספידוהו הרב אביגדור ציפרשטיין, הרב חיים אבלסון ורבנים ממדינות סמוכות. בערב ראש השנה הוטס ארונו לניו יורק, ושם התקיימה הלווייתו בג' בתשרי, בה הספידוהו הרב אפרים אשרי, הרב אליעזר סילבר, הרב אברהם קלמנוביץ והרב דוד ליפשיץ.
משם הועבר הארון דרך בריטניה לישראל. בלוויה שנערכה בירושלים השתתפו המונים ובהם הרב מבריסק, האדמו"ר מגור, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב אליעזר יהודה פינקל, הרב מרדכי שולמן והרב יצחק אייזיק הרצוג. הספידוהו הרב זלמן סורוצקין, הרב יחזקאל סרנא, הרב חיים שמואלביץ והרב יצחק מאיר לוין. הוא נקבר בהר המנוחות.
לאחר פטירתו, נערכו חלק מכתביו ושיעוריו, ובשנת ה'תשכ"ב יצאו לאור בספרי "נחלת יצחק", בעריכת הרב שלמה פישר.
מתלמידיו
- רבי יצחק טוביה וייס, גאב"ד העדה החרדית בירושלים.
- הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים.
- רבי נסים טולידנו, ראש ישיבת שארית יוסף וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה.
- רבי יעקב טולידנו, ראש ישיבת חזון ברוך בגני שבצרפת.
- רבי מכלוף פחימה, ראש מוסדות תורה וחסד בבני ברק.
- רבי אברהם אלטמן, ראש ישיבת עטרת צבי באשדוד.
- הרב ניסן פקר
משפחתו
אחיו הוא ר' חיים סמיאטיצקי, שהתפרסם כמשורר, ונרצח בוילנא בשנת ה'תש"ג.
ילדיו:
- הרב מרדכי שמואל סמיאטיצקי, ראש בית מדרש גבוה לתורה - מודיעין.
- תמרה, אשת הרב חיים עוזר גורליק.
ספריו
- נחלת יצחק ב' כרכים - נשים, נזיקין וליקוטים, ירושלים ה'תשכ"ב.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 נחלת יצחק - חלק א', הקדמה. תולדות ישיבת מיר, הרב מ. צינוביץ, עמ' 134 והלאה.
- ↑ הפרדס - שנה טז - חוברת י', עמ' 18.
- ↑ הפרדס - שנה כט - חוברת א', עמ' 36.
- ↑ אש קודש, הרב מ. שטרנבוך, עמ' לב.
- ↑ הפרדס - שנה לו - חוברת ב', עמ' 37.
- ↑ בהם רבי יעקב טולידאנו ראש ישיבת חזון ברוך בצרפת, רבי נסים טולדנו ראש ישיבת שארית יוסף בבאר יעקב, ובן דודו רבי מיכאל טולדנו ראש ישיבת אור ברוך - בנו ושני נכדיו של רבי רפאל ברוך טולידנו.
- ↑ יתד נאמן, מוסף שבת קודש, תשע"ב - 35, עמ' 5.
- ↑ הפרדס - שנה לא - חוברת ב', עמ' 96.
- ↑ תולדות ישיבת מיר, עמ' 135.
- ↑ הפרדס - לא - ב', עמ' 95 והלאה.