רבי יעקב שמש
|
שם מלא |
רבי אברהם יצחק יעקב |
---|
פטירה |
ז' בניסן ה'תקמ"ה |
---|
מקום קבורה |
פרנקפורט |
---|
מקום פעילות |
פרנקפורט |
---|
תחומי עיסוק |
ראש הבית דין רב הקלויז וראש הישיבה בפרנקפורט |
---|
תלמידיו |
החת"ם סופר |
---|
בת זוג |
זיווג ראשון - פראדכא, זיווג שני - גננדל |
---|
אב |
רבי ישראל דוד טעביל |
---|
אם |
שיינכא |
---|
חתימה |
|
---|
נוסח מצבתו
|
פ"ט ה"ה הגה"ג המפורסם מה"ג ראש ואב"ד דקלויז כמהור"ר יעקב בן ר' טעבלי שמש זצ"ל נפ' ונק' עש"ק ז' ניסן תקמ"ה לפ"ק צום שווארצין הערמן הוא היה איש חי ורב פעלים הרביץ תורה בכל פנות וגבולים העמיד תלמידים דינים ורבנים הגן דלים ותמך אביונים בחורים ולומדי תורה בו מצאו עזרה דן דין אמת בין איש לרעהו אוהב שלום ורדפהו שנא את הרבנות מאס בבצע ובכל מחמדי זמניות אתו שכנו המעליות הנאותים תורה ועבודה וגמילות חסדים עם החיים והמתים בהם עסק יום ולילה הי עניו כהלל ב"ז תנצב"ה ותהא משכורתו שלמה ותנצב"ה ע"נ אי"ו שרר"ו וש"צ אשר בארץ המה אנא ד' זכר נא אהבתם יבוא ש... ביתם א"ס
|
|
רבי מרדכי הורוויץ, אבני זכרון, תרס"ה, עמ' 462.
|
רבי אברהם יצחק יעקב שַׁמָּשׁ (- ז' בניסן ה'תקמ"ה) היה ראש הבית דין, רב הקלויז וראש הישיבה בפרנקפורט.
ביוגרפיה
נולד לרבי ישראל דוד טעבלי ולשיינכא בת רבי משה וורמס. נשא את פראדכא בת רבי יהודה זליגמן כהן מהמבורג, נכדו של רבי שמשון ורטהיימר (נפטרה ה'תקנ"ג), ולאחר פטירתה נשא את קרובתה את גננדל בת רבי אליהו אופנהיים (נפטרה ה'תקנ"ח) חתנו של רבי שמשון ורטהיימר[1].
התגורר בפרנקפורט בבית עתיק שנקרא "שווארצר הרמן" (על שם שופט שגר בבית זה לפניו ואשר דמותו הייתה חרוטה על חזית הבית)[1] והוא כונה על שמה "רבי יעקב שמש צום שווארצין הערמאן" (רבי יעקב שמש מה"שווארצר הרמן")[2].
סביבות שנת ה'תקכ"ג נבחר לרב הקלויז וראש הישיבה בפרנקפורט, במשרה זו החזיק עד פטירתו. רבים מתלמידיו היו מגדולי הדור אחריו[3], תלמידו הנודע היה החת"ם סופר[4]. סביבות שנת ה'תקל"ה הוצעה לו משרת האב"ד בעיר ווירצבורג, אך הוא דחה הצעה זו[3].
היה בקיא בחכמת הדקדוק והמסורות[3].
נפטר אור לז' בניסן ה'תקמ"ה ונקבר למחרת בבית הקברות העתיק שבפרקנפורט[3]. בין אלו שהספידוהו היו רב העיר רבי פנחס הורוביץ בעל ה"הפלאה", רבי אלעזר קאליר, רבי ידידיה טיאה וייל ורבי דוד דישבק.
מתוך הממורבוך של קהילת פרנקפורט
|
יזכור אלק' את נשמת הגאון הגדול המפורסם, נר ישראל מאור הגולה, הראש ב"ד ואב"ד בקלויז כמוהר"ר אברהם יצחק יעקב בן כמר ישראל דוד טעבלי שמש זצ"ל. אשר היה כל ימיו חרד לדבר ד', ויתאמץ בעבודתו. הגה יומם ולילה בדתו, ויט שכמו לסבול עול תורתו. עוד הגדיל עצה והפליא תושיה, למד ולימד וקיים, תני ומתני שעורן דרבנן נפישין תלמוד בבלי וירושלמי ספרא וספרי וכולא תלמודא, מילין מעליותא מתאמרין מני' בי מדרשא, ושמעתין מתבדרין בעלמא שמו נודע בשערים, עליו יאספון העדרים, כתות כתות של בחורים עשו אזניהם כאפרכסת לשמוע דבריו בנחת. וכצאת השמש בגבורתו... ורבים הלכו לאורו, שתו מים מבארו, ובאורו הראה אור לישרים וספוני צפוני החכמה אצלו היו... עד שהרביץ תורה בכל פנות ומצרים והעמיד תלמידים בישראל מהם דיינים ומהם רבנים, זכה ישב על כסאה הוראה והוציא לאור דיני דינים, דן דין אמת לאמיתו בין איש ובין רעהו אוהב שלום ורדפהו כקטון כגדול ישחרנו... עצה יבקשו ממנו ורצוי לכל אחיו ימצאנו ובפרט לבחורים ולומדי תורה היה אהבתם בלבו חקוקה ושמורה כאישון בית עין נצורה תמיד יחבבם על כתפיו ישאם בנפשו ובמאודו יכבדם דרכיו שם עם ק-ל ועם קדושיו נאמן מלא מצות כרימון אתו שכנו המעלות הנאותים תורה ועבודה וגמ"ח עם החיים והמתים משמח אלוקים ואנשים דבק? ומחזיק רשים אח לחכמים ואב ליתומים בהחברא דג"ח היה נמנה לפניהם דרש מידי שנה בשנה קן במקרא ובמשנה ובגמרא ובאגדה חתם תורה בלימודה גם היה מוכתר בחכמות נעימות כמו חכמת הדקדוק והמסורות בכל קצוי ארץ נשמעת תהילתו ומתאוים לשתות מימי תעודתו כאשר עשו גם ק"ק יושבי הייץ פעלד ומדינות וירצבורק ומינהו לאב"ד ושחרו פניו ושטחו כפים לפניו לחסות אותם בצל כנפיו ומרוב ענותנותו לא שת ליבו אליהם למלאות בקשתיהם כי מאס כל כבוד המדומה אין כסף נחשב למאומה פזרו לאביונים ולעניים הגונים אהבת את המלאכה ושנא את הרבנות ובכל מחמדי זמנית היה בועט וגוער רק לעשות רצון בוראו לבו הבעיר הצנע לכת עם אלוקים וכל מעשיו לשם שמים מערים לדבר מצוה לעשות אותה כהלכותיה בכל דקדוקיה ופרטותיה כיבד את ד' מהונו חיכם לדעת את קונו ועוד תלי תלים שבחים והלולים לרבוים בו נמנים בו היו מתואמים ומתחלתו ועד סופו עמד בצדקתו גם לעת זקנותו אשר הוכיח ד' אותו ביסורים קשים וחלאים נאמנים, קיבל באהבה צערתו והתחזק כארי לעשות רצון יוצר נשמתו לשמר משמרתו ולעבוד עבודתו... ויעקב הלך לדרכו דרך עץ החיים בחצות ליל ו' עש"ק ז' ניסן תקמ"ה לפ"ק ונקבר ביום ו' בבכי ואנחה צעקה וזעקה, על האי שופרא דבלה בארעא, וקראו לפניו: הי חסיד הי ענו בנן של קדושים, חכם חרשים, נזר החכמים, צדיק תמים. חבל על השמש הגדול וחבל על דאבדין ולא משתכחין. ונספד בהספד גדול מהני שני גדולי הדור ה"ה הגאון אב"ד והר"י נ"י לנצח, והיה נקרא בפי כל אדם, הדיין מהר"ר יעקב שמש, צום שווארצן הערמן, ודירתו היתה כעת בקלויז של המפורסם מה"ו שמשון ווערטהיים זצ"ל".
|
|
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מכון מורשת אשכנז, ירושתנו - ד, עמ' פ"ה, הרב יהודה אהרן הלוי הורוביץ.
- ^ רבי אברהם יהודה שוורץ, דרך הנשר ותורת אמת, תרפ"ח, עמ' ד', בהערות מראה כהן, הערה כ'. וכן נכתב בממורבוך של קהילת פרנקפורט
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 מתוך הממורבוך של קהילת פרנקפורט.
- ^ ראו: אוצרות הסופר - יח, תשס"ח, עמ' קפ"א.