רבי יעקב משה ספרין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האדמו"ר מקומרנה
רבי יעקב משה ספרין
לידה ה' בתמוז תרכ"א
פטירה ט"ו בתמוז תרפ"ט (בגיל 68)
קומרנה, אוקראינה
מקום מגורים קומרנה
רבותיו אביו רבי אליעזר צבי ספרין, רבי חיים מצאנז, רבי אברהם טברסקי מטריסק.
האדמו"ר מקומרנה ה־רביעי
כ"ד באייר תרנ"חט"ו בתמוז תרפ"ט
(31 שנים)
רבי שלום מקאמרנא (הראשון)

רבי יעקב משה ספרין (ה' בתמוז תרכ"א - ט"ו בתמוז תרפ"ט) היה האדמו"ר הרביעי מקומרנא.

קורות חייו

נוסח מצבתו

בחמשה עשר בתמוז משה עלה למרום ש'
יעקב הלך לדרכו וידרוש טוב לעמו
פה נטמן
יחיד בדורו אדומו"ר רבן של ישראל אוהב שלום
עיר וקדיש מן שמיא נחית בוצינא דנהורא קדישא
קטיר בחד קטירא לחי עלמין כל ימיו קודש הקדשים
בעהמ"ח ספר שמחת יעקב מחשבת יעקב ישועות יעקב
מרא דרזין מאור הגולה מופת הדור
שר בית הזוהר אספקלריא המאירה אור מופלא ומכוסה
הרב דומה למלאך ה' צבא-ות וגלי מסתרתא וטמירא
מרן יעקב משה זצוקללה"ה
בהרב הגאון קודש הקדשים
מרן אליעזר צבי זצוקללה"ה
ת' נ' צ' ב' ה'

נוסח המצבה מפי חתנו בעל "מנחת אלעזר"

נולד בה' בתמוז תרכ"א לרבי אליעזר צבי ספרין מקומרנה, היה תלמידם של אביו, של רבי חיים מצאנז, ושל רבי אברהם טברסקי מטריסק.

נשא בל' בתשרי ה'תר"ן את אלטע אסתר פיגא בתו של רבי יהושע העשיל הורוביץ מפינטשוב, לאחר פטירתה בסיון תרע"ו נשא את אלטע חנה בתו של רבי יוסף מאיר וייס מספינקא.

אחר פטירת אביו בכ"ד באייר תרנ"ח, מונה על פי צוואתו למלא את מקומו בקומרנה, כשאר אדמו"רי קומרנה היה מקובל וחיבר שלשה ספרים בקבלה. היה מפורסם כבעל מופת, שמו התפרסם בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז עברה קומרנה לשטחה של פולין, ורבים מיהודי פולין החלו לנסוע אליו, גדולי האדמו"רים מאלכסנדר, רדומסק ואוסטרובצה, שלחו אליו "קוויטלאך" לתפילה ולברכה.

נפטר בט"ו בתמוז תרפ"ט ונקבר באוהל אבותיו בקומרנה[1], את מקומו מילא בנו היחיד רבי שלום ספרין.

חתנו בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש אמר עליו בהספדו: ”חותני היה בעל רוח הקודש. היו לי דברים וענינים מכוסים, שמלבד יודע התעלומות ואנכי עצמי, לא ידע מהם שום איש, וכשנכנסתי אל הקודש פנימה אל חותני, היה מגלה לי הכל ברוח קדשו”[2].

צאצאיו

לקריאה נוספת

הרב יוסף דוד פרנקפורטר, שלשלת קאמרנא, עמ' רנ"ג-תט"ז, ירושלים, תשס"א

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תמונת מצבתו.
  2. ^ אמרי קודש קאמארנא, בני-ברק, תשס"ג, עמ' תקלא.