רבי חיים פישל אפשטיין
| לידה | כ"א באייר ה'תרל"ד |
|---|---|
| פטירה | כ' בתמוז ה'תש"ב (בגיל 68) |
| תחומי עיסוק | הלכה רבנות |
| רבותיו | הרב נפתלי צבי יהודה ברלין |
| חיבוריו | חינוך לנער, מדרש החיים, שו"ת תשובה שלמה |
הרב חיים פישל אפשטיין (ביידיש: עפשטיין; כ"א אייר תרל"ד, 1874 - כ' תמוז תש"ב, 1942) היה רב, פוסק, ומחבר תורני. כיהן כרבם של ליבוי, וסייני (שבפולין)[1] והיה הרב הראשי של מדינת אסטוניה. מאוחר יותר היגר לארצות הברית וכיהן שם כרבן של כמה ערים, וחבר אגודת הרבנים. לאורך עשרות שנים פעל במסגרת התנועה הציונית. מחבר שו"ת תשובה שלמה. אחיינו הוא הרב שלמה דוד כהנא.[2]
ביוגרפיה
נולד בעיר טבריג שבמחוז קובנה בליטא. אביו רבי דוד שלמה היה 'מלמד', מצאצאי הרב יחזקאל לנדא, הנודע ביהודה. רוב ילדותו למד תורה אצל אבי אביו - הרב צבי אפשטיין, ואבי-אימו הרב דוד שרשבסקי, דיין ומורה צדק בטבריג. בגיל 16 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין, ראש הישיבה, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין העריך את כישוריו וכינה אותו "הצעיר הגדול מטבריג". באותה שנה גם פרסם את ספרו הראשון - חינוך לנער.[3] אפשטיין למד שם כשנתיים עד לסגירת הישיבה בידי השלטונות, אז חזר לעיר הולדתו, ונסמך לרבנות בידי הרב אלכסנדר משה לפידות והרב גרשון מנדל זיוו, רבה של טבריג.[4]
לאחר קבלת הסמיכה החל ללמוד שפות ומדעים.
בשנת תרנ"ה (1895) נשא לאישה את ביתו של הרב ברוך נתנאל נייוידל, דיין בטבריג, ושנה לאחר חתונתו נסע ללמוד ב'כולל אברכים' בקובנה, שם למד באופן מעשי לקראת קבלת תפקיד רבני ראשון. אז נסמך להוראה בשנית בידי הרב משה דנישבסקי הרב שלמה כהן מווילנה ורבי שמעון דוד, רבה של שדליץ.
בשנת תרנ"ז (1897) התמנה לרבה של הרוזובה שבמחוז מינסק. תמיכתו בתנועת חובבי ציון ובתנועה הציונית הייתה למורת רוחם של גורמים אנטי-ציוניים, וקנאי אחד אף הלשין לשלטונות שהוא מורד ואינו נאמן לשלטון, דבר שהביא לחקירתו ולהחרמת ספריו.[5] בשבתו שם נודע באזור כרב בקיא ודיין מומחה.
בשנת תרס"ז (1907) מונה לרבה של העיר סייני, בעודו בן 34 בלבד.
במהלך מלחמת העולם הראשונה ובתקופה שאחריה
בשנת תרע"ד (1914) פרסם את ספרו הראשון שו"ת תשובה שלמה. ספרו התאפיין בניתוח עמוק ויסודי של המקורות, ולא בפלפול ומשא מתן ארוך וסבוך, וזכה לשבחים. הפרסום עורר הדים, וקהילת 'מחזיקי הדת' בלונדון ביקשה ממנו לבוא לכהן כרבה. הוא נעתר להצעה, אבל פרוץ מלחמת העולם הראשונה וסגירת הגבולות מנעה מהתוכנית לצאת לפועל.[5] במקומו מונה הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
במהלך מלחמת העולם הראשונה ברח לאסטוניה ומונה לרבה של העיר דורפאט, אליה התנקזו פליטי מלחמה רבים ממזרח אירופה. בתום המלחמה הוכרזה אסטוניה כמדינה עצמאית, והרב אפשטיין מונה לרבה הראשי ('הרב הכולל') של המדינה, והאוניברסיטה במדינה הכתירה אותו בתואר ד"ר.[5]
בשנת תר"פ (1920) עלה הרב אברהם יצחק קוק לארץ ישראל ושוב נתבקש הרב אפשטיין על ידי קהילת 'מחזיקי הדת' בלונדון לבוא לכהן כרבה. הוא נעתר לבקשה, אולם בדרכו לשם עבר בעיר ליבוי שבפולין, שם הפצירו בו יושבי המקום לכהן כרבם והוא נעתר לבקשתם.[5]
בשנת תרפ"א (1921) השתתף בכינוס אגודת ישראל וניסה להעביר החלטה שהאגודה תתמוך בתוכנית קרן היסוד, אולם רבנים ציוניים אחרים כדוגמת הרב מאיר שמחה מדווינסק נעדרו מן ההצבעה והאגודה החליטה להתנגד לתוכנית. הרב אפשטיין הודיע בעקבות כך שהוא לא מבטל את דעתו לדעת הרוב "היות שההחלטה נתקבלה ברוב קטן וגם זה בהשפעה בלתי הגונה מבחוץ, והיות וההחלט היא נגד מצוות יישוב ארץ ישראל, שלדעת הרבה פוסקים היא מצווה מן התורה גם בזמן הזה, לכן לא יבטלו רבני ה'מיעוט' את דעתם מפני דעת ה'רוב' וגם להבא ימשיכו בפעולותיהם לטובת 'קרן היסוד' ובנין הארץ".
באמריקה
בשנת תרפ"ג (1923) היגר לאמריקה, ומיד התקבל כרב ופוסק מרכזי. בשבתו שם התמודד עם בעיות חדשות רבות, ובהם מעמד החשמל בהלכה, הפריה חוץ גופית, גיור בני זוג של יהודים מתבוללים, ותשובותיו בנושאים אלו מקובצות בספרו תשובה שלמה חלק ב'. נשא ונתן עם הרב יוסף אליהו הנקין בנוגע למעמד ההלכתי של נישואים אזרחיים, ועמד על דעתו שאין להם תוקף הלכתי והם אינם מצריכים גט.[6]
לאורך שנותיו ברבנות נשא דרשות רבות, אותן קיבץ ופרסם בספר 'מדרש החיים'.
עם הגיעו לאמריקה בשנת תרפ"ג מונה לרבה של העיר בייון שבניו ג'רזי. לאחר שנה בתפקיד קיבל משרה רבנית בקליבלנד. בשנת תרפ"ד המליץ הרב אברהם יצחק קוק ליהודי קהילות סנט לואיס למנותו לרבם, אולם בשלב זה הוא סירב להצעה. בשנת תרפ"ו מונה לרבה של "אגודת הקהילות" בסינסינטי, אותה עזב במהרה, לדבריו בשל "שנאה חסרת היגיון והפוליטיקה האגואיסטית", ובשל פגיעה בפרנסתם של השוחטים שנעשתה בקהילה וכן בשל פרצות חמורות בכשרות בעיר שנבצר ממנו לתקן.[7] ובשנת תרפ"ח מונה לרב קהילת "בית שלום" שבברוקלין. בשנת תר"ץ פנו אליו קהילות סנט לואיס בשנית, ואז הוא נעתר לבקשתם. משלב זה כיהן במשך שתים עשרה שנים כאב"ד והרב הראשי בסנט לואיס, בתפקיד שאיגד תחתיו קהילות יהודיות רבות.[5]
בשנותיו בארצות הברית לקח חלק בפעילות המזרחי בעיר פיטסבורג, וגם נעשה חבר ופעיל באגודת הרבנים.
בשנת תרצ"ז הוזמן על ידי הוועד הלאומי לעלות לארץ ולכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית, אולם בהיותו שקוע בתפקידו הרבני בסנט לואיז הוא סירב להצעה.
בשנת תש"א הוציא לאור את הכרך השני של השו"ת שלו תשובה שלמה.
בשנת תש"ב נפטר במפתיע, בגיל 68. מודעה המבכה את פטירתו פורסמה על ידי אגודת הרבנים בכתב העת הפרדס, ובה נכתב "האסון הגדול אשר קרה לנו ולכל בית ישראל במות חברנו הגדול נודע ביהודה בשערים המצוינים בהלכה, הרב הגאון הגדול פאר ישורון כו' כש"ת מו"ה חיים פישל עפשטיין".[8] גם הרב יקותיאל יהודה גרינוולד העריך אותו, וכינה אותו תדיר "הגאון האדיר ר' חיים פישל אפשטיין שליט"א"[9] והרבה לדון בפסקיו ההלכתיים. הרב אהרון קוטלר העריך אותו, וסופר בשמו שאמר "תדע לך שאם הייתה שאלה חמורה בהלכה באירופא, שהייתה נוגעת גם למדינת אמריקא, היינו שולחים השאלה להגאון ר' חיים פישל עפשטיין זצ"ל, הגאב"ד דסט' לואיס".[10]
השקפותיו
- רחש כבוד ואמפתיה גם כלפי יהודים שהתלבטו באמונתם ועזבו את הדת: "היה נוהג יחס של כבוד והבנה בכל אדם, אפילו במתנגדי דעותיו. במיוחד היה זהיר מלפגוע בכבודם ובהרגשותיהם של המתלבטים בבעיות דת ואמונה. הוא הבין את לבטי-הנפש ויסורי-הספקות של ה'מתקדמים' והתועים בדרכי החיים, והתרעם על אלה שסטו מן הקו שמתחו חכמינו בזה: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת".[5]
- בשבתו כרב בפולין השתתף בכינוס הרבנים המקומי. באחד הכינוסים הציע אדמו"ר מפורסם להנהיג צנזורה רבנית בדרגת 'פוסק אחרון' על כל חומר תורני שיודפס. הרב אפשטיין התנגד להצעה נחרצות, מפני שבעיניו היא הייתה "סטיה מדרך התורה, שאמרה 'אחרי רבים להטות'", והוביל לכך שהיא נדחתה על הסף.[11]
- היה תומך נלהב של התנועה הציונית, ולאורך שנותיו הרבות כרב באירופה וארצות הברית פעל למענה ולמען 'ישוב הארץ', אותה ראה כמצווה מהתורה.
- בשבתו באמריקה נשאל על תופעת הגיור של בנות זוג נוכריות שנשואות ליהודים. בניגוד לעמדתו של השואל, שפורסמה מאוחר יותר, שאין לגייר משום ש”ברור כיום שלא תשמרה חוקי התורה יותר מבעלה, ולא היה בדעתה כלל לשמור דת קדשנו”,[12] הרב אפשטיין צידד להתיר, ובתשובתו קבע שנהגו לסמוך על דברי הרב שלמה קלוגר לגייר: ”אם יש חשש שיצא לתרבות רעה להקל בזה. וכל זה לפי ראות עיני הבית דין בכל פעם”.[13]
- כאב את מצבם של הרבנים בארצות הברית, שהיו כפופים באופן מוחלט לוועד המנהל בקהילה, ופעמים רבות נרמסו זכויותיהם על ידי האחרונים.[5]
ספריו
- חינוך לנער, פירוש על ספר החינוך לרא"ה, נדפס בטבריג תר"נ. כפי הנראה הספר אבד.
- מדרש החיים, ספר דרשות, ניו יורק תרפ"ג.[14]
- שו"ת תשובה שלמה, על ארבעת חלקי השולחן ערוך. כרך א' נדפס בשנת תרע"ד, בהיותו רב בסייני. כרך ב' נדפס בשנת תש"א, בהיותו רב בסנט לואיס.
הנצחה
לאחר מותו, בשנת תש"ג הקימו יהודי סנט לואיס לזכרו את ישיבת רבי חיים פישל אפשטיין, מוסד בסגנון דתי לאומי, שבו מתחנכים מאות תלמידים ותלמידות.[5]
קישורים חיצוניים
- חיים קרלינסקי, רבי חיים פישל עפשטיין, ניו יורק תשכ"ג. שם בעמוד 3 - תמונתו.
- Chaim Fischel Epstein, jewish virtual library
- תמונתו ותמונת קברו, באתר Find A Grave
- מסמכים של הרב חיים פישל אפשטיין, ארכיון ישיבה יוניברסיטי
הערות שוליים
- ^ הרב חיים פישל אפשטיין, תשובה שלמה, עמ' 1
- ^ מדרש דוד, בהקדמה בשם 'ראש דבר'
- ^ Epstein, Chaim Fischel, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ הפרדס - No. 15 Vol. 7 1941 October - (page 10 of 68), באתר www.hebrewbooks.org
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 חיים קרלינסקי, רבי חיים פישל אפשטיין, תשכ"ג
- ^ תשובה שלמה כרך ב', אבן העזר סימנים יח-יט
- ^ Poster by Rabbi Chaim Fischel Epstein to inform the Cincinnati Jewish Community why he was Leaving Cincinnati in 1928, www.cincinnatijudaicafund.com
- ^ הפרדס - No. 16 Vol. 5 1942 August - (page 7 of 52), באתר www.hebrewbooks.org
- ^ אוצר נחמד, עמ' 114
- ^ פליטת סופרים - א, עמ' רעב
- ^ חיים קרלינסקי, רבי חיים פישל אפשטיין, תשכ"ג, עמ' 11
- ^ כל בו על אבלות (שו"ת) חלק שני, עמ' 69
- ^ תשובה שלמה חלק ב', אבן העזר סימן י'
- ^ ספר מדרש החיים : ארבעה עשר מאמרים על גוי ועל אדם / מאת חיים פישל בר' דוד שלמה עפשטיין .. | אפשטין, חיים פישל בן דוד שלמה, 1874-1942 | | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
34714035חיים פישל אפשטיין