מצוות יישוב ארץ ישראל

מצוות יישוב ארץ ישראל
(מקורות עיקריים)

אלון במרכז גוש עציון, מצוות ישוב הארץ מתקיימת בבניית בתים ובנטיעת אילנות במקומות שוממים
מקרא	במדבר, ל"ג, נ"ג
משנה	מסכת כתובות, פרק י"ג, משנה י"א
תלמוד בבלי	מסכת כתובות, דף ק"י עמוד ב' והלאה
משנה תורה	הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכות ט'-י"ב
שולחן ערוך	אבן העזר, סימן ע"ה
ספרי מניין המצוות	השגות הרמב"ן, מצווה ד'

מצוות יישוב ארץ ישראל היא מצווה ביהדות ליישב את ארץ ישראל. מצווה זו היא יסוד חשוב ביהדות, וחז"ל אף קבעו שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. מצוות יישוב הארץ מתקיימת בקניית שדות, בניית בתים ונטיעת אילנות ופרדסים. מצווה זו נוהגת גם בזמן הזה, ולאורך כל הדורות מסרו יהודים נפשם ועלו לארץ למרות הסכנות עצמות שהיו כרוכות בכך.

ישנה דעה דעה בודדת של רבי חיים כהן מגדולי בעלי התוספות שסובר שאינה נוהגת היום^{[דרוש מקור]}, וכדבריו כתב רבי יצחק די ליאון בספרו מגילת אסתר^{[דרוש מקור]} בדעת הרמב"ם. בנוסף ישנה מחלוקת ראשונים האם המצווה כלולה במניין תרי"ג המצוות.

גבולות ארץ ישראל לגבי מצוות ישוב הארץ, אינם קשורים לגבולות הארץ לגבי מצוות התלויות בארץ שהם לכל היותר גבולות פרשת מסעי, אלא הם תלויים בגבולות הארץ המובטחת.

המקור בתורה ובהלכה

בתורה נאמר: ”וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ”, ועל סמך פסוק זה כתב הרמב"ן:

נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ, אשר נשבעתי לאבותיכם

— רמב"ן השמטות לספר המצוות מצווה ד

הרמב"ן בהגדרה זו מגדיר את המצווה כמצווה כללית שמוטלת על כל עם ישראל. ואילו הרמב"ם לעומתו מגדיר את המצווה כמצווה פרטית שמוטלת על כל אדם מישראל:

לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה.

— משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ה', הלכה י"ב

הגדרת המצווה וחלוקתה

נחלקו הראשונים בגדר מצוות יישוב ארץ ישראל. הרמב"ם לא מנה אותה במניין תרי"ג המצוות, והשיג עליו הרמב"ן שאכן היא מצווה מיוחדת מהתורה הנוהגת בכל זמן, הנלמדת מן הפסוק ”וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ”.

כמה ביאורים נאמרו בדעת הרמב"ם:

• משום שאינה נוהגת בזמן הגלות. פירוש זה קשה משום שהרמב"ם מונה בספר המצוות גם מצוות אלו.
• משום שהיא נכללת במצוות "החרם תחרימם", ודרכו שלא למנות מצווה הכלולה במצווה אחרת, כמו שלא מנה את עשיית הארון והכפורת בפני עצמן מלבד מצוות עשיית המשכן.
• משום שהיא מצווה כללית, ואין דרכו של הרמב"ם למנות מצוות כאלה.

כמו כן נחלקו הראשונים האם מצוות יישוב הארץ נוהגת רק בזמן הבית ולא בזמן הגלות, או שלמרות שעם ישראל בגלות המצווה נוהגת ליחידים הרוצים לעלות. יש ראשונים שלא הובררה שיטתם בנידון.

קיים חילוק בין יחידים העולים לארץ, אז הדבר בגדר מצווה, לבין קבוצה מאורגנת וגדולה הרוצה לעלות לארץ. דבר זה אסור, והוא נכלל בשבועה שהשביע הקב"ה את עם ישראל שלא "לעלות בחומה" המובאת בגמרא. רב יהודה סבר שאף אסור לעלות לבבל לארץ ישראל, כיון שהדבר נכלל בנבואת ירמיהו ”בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם-ה' וְהַעֲלִיתִים וַהֲשִׁיבֹתִים אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה”, אם כי להלכה נפסקה הדעה שנבואה זו נאמה על כלי המקדש, ולא לאסור עלייה לארץ.

אכן, גם לשיטות שמצוות יישוב ארץ ישראל נוהגת גם בזמן הזה, היא תלויה בשמירת כל המצוות האחרות, ככתוב בתורה ”וְלֹֽא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַֽמַּֽאֲכֶם אֹתָהּ” וכתב השל"ה^{[דרוש מקור]} שמי שאינו מקיים את מצוות ה', טוב לו שלא יעלה ולא יטמא את הארץ במעשיו.

מצווה קיומית או חיובית

נחלקו האחרונים בגדר מצוות ישוב ארץ ישראל, יש שלמדו שמצווה זו היא מצווה קיומית, שאין חובה לעלות לארץ ישראל, רק אם עלה לגור קיים מצווה. גם מה שאסרו חז"ל לצאת מהארץ רק בתנאים מסוימים, הרי זה איסור לתושב א"י, אבל תושב חו"ל שבא לארץ מותר לצאת ממנה ללא תנאים

לעומת זאת יש הטוענים שלא מצאנו בכל התורה מצווה שכולה קיומית, שכן אם התורה ציוותה הרי זו חובה, רק בחלקי המצווה יש לפעמים דברים שהם רשות, כאכילת מצה לאחר ליל הסדר לדעת הגר"א, אבל מצווה שהיא כולה רשות, אין כזאת מצווה, לכן לדעתם גם מצוות ישוב ארץ ישראל היא מצווה חיובית

שני חלקים במצווה יישוב וישיבה

מצוות יישוב הארץ מורכבת משני חלקים: מצווה פרטית – על האדם, ומצווה כללית – על הציבור (ראה לעיל בלשון הרמב"ן והרמב"ם).  

א. ישיבת ארץ ישראל היא מצווה על היחיד לעלות ולשבת בארץ. מצווה זו מתקיימת על ידי האדם בעצמו ולא יועיל בה שליח.

ב. יישוב ארץ ישראל היא מצווה על הציבור לדאוג לארץ שתהיה מיושבת. מצווה זו נעשת על ידי קניית שדות, בניית בתים ונטיעת אילנות ופרדסים. חלק זה של המצוה מתקיים גם כשאדם לא נמצא באופן תמידי בארץ, כגון יהודי הדר בחוץ לארץ ומקים מפעל כלכלי בארץ.     במאמרי חז"ל המדברים על מצוות האדם לעלות לארץ לגור בה או שלא לצאת ממנה, הלשון היא: ישיבת ארץ ישראל לעומת זאת, במאמרי חז"ל המתייחסים לחובת הציבור לקנות קרקעות בארץ, לבנות בתים ולטעת אילנות ופרדסים שם הלשון הוא ישוב ארץ ישראל . יש לציין שרק בגמ' ישנו חילוק בלשון בין יישוב לישיבה, אבל הראשונים והאחרונים לא חלקו בזה.

קניית בית בארץ ישראל

מלבד המצווה לגור בארץ ישנה מצווה נוספת לקנות בית בארץ, שיהיה ישובו קבוע וחשוב. מצווה זו נלמדת מהפסוק הנאמר בתורה לגבי היוצאים למלחמה: ”וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ” התורה פוטרת את החייל משירות צבאי אם בנה בית ועדיין לא זכה לגור בו

מצוות יישוב ארץ ישראל מתקיימת בקניין ובעלות, שהיא ההפך מגרות תחת שלטון זרים. לכן הקונה בית בארץ ישראל – מקיים בכך את המצווה.

בשו"ת המרחשת (ח"א סי' כב אות ז) כתב: מצות ישוב ארץ ישראל נוהגת בנשים כבאנשים, אבל מצווה זו אינה מתקיימת בישיבה לבדה, כי אם גם כן בקנין קרקע בארץ ישראל. כמפורש בפסוק "וירשתם אותה וישבתם בה", שצריך ירושה וישיבה (הקנין – הוא הירושה, והדירה – היא הישיבה) ויש צורך בשניהם עבור קיום המצווה.

לחלק מהדעות גם קניית קרקע, בלא בית, היא מצווה, דבר זה נלמד מאברהם אבינו שקנה קרקע מעפרון. היו שהגדילו לטעון כי קניית חלקת שדה בארץ ישראל ישראל, כמוה כקניית חלקה בגן עדן. בשו"ת אבני נזר (יו"ד סימן תנה) נכתב, כי אפילו עבור אנשים היושבים מחוץ לישראל זו מצווה לקנות נחלה בארץ ישראל, והדבר נחשב כאלו יושבים בארץ ישראל.

מצוות נטיעת עצים בארץ ישראל

נטיעת עצי פרי בארץ ישראל היא חלק ממצוות ישוב ארץ ישראל. נטיעת עצים בארץ ישראל מהווה אחד מסימני הגאולה. במדרש נאמר כי יש בנטיעת עצים עוד כמה מעלות ומצוות, לדוגמה - נטיעת אילנות מאכל בארץ ישראל פוטרת את החייל משירות צבאי, עד סוף השנה הרביעית. מקורות: בפרשת קדושים (ויקרא, י"ט, כ"ג) נאמר ”וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ“. על פי פשוטו של מקרא, וכן גם פירושו בהלכה, הפסוק עוסק באיסור ערלה, ונאמר בו שכאשר אדם נוטע עץ בארץ ישראל, אסור לו לאכול את פירות הערלה. אולם, במדרש למדו חז"ל מכך שהתורה ציינה בפירוש את פעולת הנטיעה במילה "ונטעתם", ולא הסתפקה בכתיבת האיסור ("שלש שנים יהיה לכם ערלים"), לרמז שבבואם לארץ ישראל יתעסקו תחילה בנטיעת עצים. במדרש מסופר שמשה רבנו ציווה את עם ישראל הנכנסים לארץ, לקחת מעדר ולטעת עצים. וז"ל ”כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה כל אחד ואחד מכם יטען מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין הה"ד כי תבאו אל הארץ ונטעתם“.

עידוד יישוב ארץ ישראל

מחלוקת בין בני זוג

במשנה במסכת כתובות נכתב:

הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין אחד האנשים ואחד הנשים

— משנה מסכת כתובות פרק יג משנה יא

על פי פרשנותה המקובלת של משנה זו, אם איש ואישה אינם מצליחים להגיע להסכמה האם לגור בארץ ישראל או מחוצה לה, האיש רשאי לגרש את אשתו ללא כתובה אם היא מסרבת לדור עמו בארץ, והיא רשאית לדרוש ממנו גט וכתובה אם הוא מסרב לדור עימה בארץ. משנה זו נפסקה להלכה על ידי כמעט כל הפוסקים.

קניית בית מגוי בשבת

על פי ההלכה אין לומר לגוי לעשות מלאכה האסורה על יהודי בשבת. אולם לצורך קניית בית מגוי בארץ ישראל התירו חכמים לומר לגוי לכתוב ולחתום חוזה לקניית הבית בשבת מידי גוי. בקניית קרקע בארץ ישראל מגוי ישנה מצווה כפולה: א. יישוב ארץ ישראל בכך שיגור בקרקע יהודי. ב. מצוות כיבוש הארץ בגאולת הקרקע מהגוי. לכן אפילו כבר יש לו דירה מצווה לגאול את הקרקע מהגוי.

איסור גידול בהמה דקה בארץ ישראל

על פי המשנה. אסור לגדל בהמה דקה (צאן) בארץ ישראל, אלא אם מגדלה ביערות או במדברות. המפרשים נתנו טעמים שונים הקשורים למצוות יישוב ארץ ישראל. רש"י סבר שהטעם לכך הוא מפני שבהמות דקות מכלות את השדות והעצים, והרמב"ם סבר שטעם לכך הוא מפני שבהמות דקות אוכלות את הזרעים, ובכך מכלות את הצומח.

נפסק בשו"ע שבזמן הגלות בטל איסור זה. עם התחדשות היישוב היהודי בעת החדשה דנו הפוסקים האם האיסור חוזר. רבים מתירים בנימוק שפקע האיסור ויש צורך בתקנה חדשה בשביל לאסור, או מחמת שכיום רואים בזה תועלת ליישוב. יש הסוברים שחזר האיסור למקומו.

במקום פיקוח נפש

בכמה פסוקים עם ישראל מצווה לכבוש ולהילחם כדי לכבוש את ארץ ישראל. מכך שבמלחמה יש הרוגים ובכיבוש הארץ מסכנים את חיי הלוחמים למדו שמעלת מצוות ירושת ארץ ישראל עדיפה על שמירת חיי האדם וכך לדבריהם מצוות יישוב ארץ ישראל היא אף כאשר יש בדבר סכנת נפשות.

קנס לחוכר מגוי

חז"ל תיקנו שהחוכר שדה מגוי צריך לעשר על חלק הגוי, במטרה למנוע מהיהודים לא יחכרו מגויים את שדותיהם ויאלצו הגויים למוכרם וכך ולא תשאר אדמת ארץ ישראל ביד גויים.

איסור יציאה מארץ ישראל

ערך מורחב – יציאה מארץ ישראל (הלכה)

אף הרמב"ם, שכידוע לא פסק להלכה את מצוות יישוב ארץ ישראל (כמו הרוב המוחלט של הפוסקים) מציין שאסור לצאת מארץ, למעט לצרכים מסוימים:

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ - אסור, אלא אם כן חזק שם הרעב, עד שנעשה שווה דינר חיטין בשני דינרין

— משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים, פרק ה, הלכה ט

מעלת המצווה

בגודל מעלת יישוב ארץ ישראל נכתב רבות בתלמוד ובראשונים:

• כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה.
• לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים.
• כל הקבור בא"י כאילו קבור תחת המזבח.
• כל המהלך ד"א בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן העוה"ב. וכעין זה מובא בספרי: "כל הדר בארץ ישראל... הרי הוא בן העוה"ב".
• ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצוות שבתורה.
• עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה', ובחו"ל אינם אלא ציונים.

ראו גם

• אהבת ארץ ישראל
• יציאה מארץ ישראל (הלכה)
• ברכת מציב גבול אלמנה
• מלחמת מצווה
• שלוש השבועות
• ארץ ישראל השלמה

לקריאה נוספת

• הרב יעקב זיסברג, נחלת יעקב - ברורים במצוות ישיבת ארץ ישראל, הוצאת המכון התורני, ישיבת אור עציון, מרכז שפירא התשס"ה.
• יוסף טובי, "מצוות יישוב ארץ ישראל בכתבי ההגות והפרשנות של חכמי צפון אפריקה", בספר: אביעזר רביצקי (עורך), ארץ-ישראל בהגות היהודית במאה העשרים, יד בן צבי, 2004.
• זאב הרוי, "הרב ריינס על מצוות יישוב ארץ ישראל", בספר: אביעזר רביצקי (עורך), ארץ-ישראל בהגות היהודית במאה העשרים, יד בן צבי, 2004.

קישורים חיצוניים

מצווה ליישב את ארץ ישראל, באתר ויקיטקסט

• הערך "יישוב ארץ ישראל", באתר ויקישיבה
• ישיבת ארץ ישראל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• הרב חיים נבון, מצוות יישוב ארץ ישראל, אתר דעת
• ירמיהו מלחי, מצוות ישוב ארץ ישראל בראיה היסטורית, אתר דעת
• הרב אליעזר מלמד, מצוות יישוב הארץ, באתר פניני הלכה
• הרב אליעזר מלמד, אהבת הארץ מן התורה, באתר רביבים
• מצוות יישוב ארץ ישראל(הקישור אינו פעיל) פרק יט מספר אור הרעיון, הרב מאיר כהנא
• ספרי ארץ ישראל, באתר ארץ ישראל
• פרויקט איל-ארץ ישראל לכל-מצוות יישוב הארץ
• הרב יעקב זיסברג, ויתור על חלקים מארץ ישראל, אתר דעת
• יהודה מוריאל, מצוות כיבוש ארץ ישראל ויישובה, אתר דעת
• מאמרים על מצוות יישוב הארץ מכתבי עת של בית המדרש הדתי לאומי, מאתר אסיף.
• הרב איתם הנקין, "מצוות יישוב ארץ ישראל - דאורייתא או דרבנן?

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35300760מצוות יישוב ארץ ישראל