ראובן גור

אין תמונה חופשית

ראובן גור (באנגלית: Ruben Gur;‏ נולד ב-1947) הוא פסיכולוג אמריקאי ממוצא ישראלי. משמש כפרופסור באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, בקתדרה לפסיכיאטריה, וכן בקתדרות לרדיולוגיה ונוירולוגיה. הוא מנהל מעבדת המוח בבית החולים של אוניברסיטת פנסילבניה.

גור הוא מומחה בנוירופסיכולוגיה וביישומי ההדמיה בחקר המוח וההתנהגות. הוא מהדמויות המובילות במחקר בתחום הפסיכיאטריה בארצות הברית, בעיקר בחקר הקשר שבין מוח להתנהגות, בהתבסס על טכניקות ההדמיה של המוח אצל בני אדם חיים, בריאים או חולים בהפרעות נפשיות שונות. טכניקות אלה התפתחו בשנות 1980-90, בעיקר באמצעות התהודה המגנטית התפקודית (fMRI) והטומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים (PET) של המוח.

גור תרם רבות למחקרים פסיכולוגיים גם בתחומים אחרים כמו חקר מנגנוני ההגנה הנפשיים וה"הטעיה העצמית", ביחד עם החוקר הרולד זקהיים. כמו כן חקר השפעות השינה על התפקודים הקוגניטיביים.

קורות חיים

גור נולד וגדל בישראל. הוא שירת בצה"ל בשנים 1967-1965, ובהמשך למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בין השנים 1970-1967.

ב-1970 נסע לארצות הברית, שם למד לדוקטורט בפסיכולוגיה ופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת מישיגן באיסט לנסינג (East Lansing). ב-1973 עסק במחקר לקראת פוסטדוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, אצל הפסיכולוג הנודע ארנסט הילגרד. אחר כך, במהלך השנים 1974-1976, עשה פוסטדוקטורט בתחום הנוירופסיכולוגיה, באוניברסיטת פנסילבניה. מאז עבד כמרצה וחוקר באוניברסיטה זו. החל משנת 1988 מכהן כפרופסור לפסיכיאטריה. בשנים 1996-1992 עבד גם במכון הלאומי לבריאות. משנת 2005 הוא מכהן כנוירופסיכולוג ראשי במרכז הרפואי של מנהל הווטרנים בפילדלפיה.

רבים ממחקריו ערך ביחד עם אשתו, רחל גור, פסיכיאטרית, נוירולוגית ופסיכולוגית, איתה למד באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת מישיגן.

תחומי מחקר

מחקרי לטרליזציה

בני הזוג גור חקרו בשנת 1975 את הקשר בין כיוון תנועות העיניים בעת חשיבה - שמאלה או ימינה – ובין השימוש במנגנוני הגנה מסוימים. הם מצאו שה"שמאליים" (שכיוונו עיניהם קודם שמאלה כשנשאלו שאלה) מאופיינים יותר מה"ימניים" בנטייה להכחשה והדחקה.

הונאה עצמית ושקרים

גור חקר את תופעת ה"הונאה העצמית" (self deception) בשיתוף עם הרולד זקהיים (Sackeim), בסוף שנות ה-70 ובשנות ה-80. גור יצר שאלונים מתאימים, וביצע ניסויים באמצעות זיהוי על ידי הנחקרים של קולם המוקלט עצמם או של קול מוקלט זר.

דניאל לנגלבן, יחד עם גור ואחרים, ניסה להשתמש בתהודה המגנטית התפקודית כ"גלאי שקר", הודות לשינויים בכיוון פעילות מוגברת באונה המצחית בעת אמירת שקרים. דווחה הצלחה של כ-85%.

עבודות רבות של בני הזוג גור הוקדשו לחקר התפקודים הקוגניטיביים והרגש, למשל הפרעות בזיהוי רגשות לפי הבעות פנים.

חקר השוואתי של המבנים והתפקודים במוח

בני הזוג גור חקרו את ההבדלים האזוריים במבני המוח ובתפקודיו בהשפעת המגדר והזקנה, וכן הישוו במחקרם בין אנשים בריאים לבין חולים בהפרעות כמו סכיזופרניה, מחלות אפקטיביות, אוטיזם, שטיון, מחלת הנפילה ושבץ.

בני הזוג גור הישוו בין גודל מבנים מוחיים של גברים ונשים, ומצאו שהמבנה האחראי על ריסון התוקפנות ובקרת הדחפים, באזור המצחי-אורביטלי בקליפת המוח, גדול יותר אצל נשים. כן נמצא שהיחס בין גודל האזור הקורטיקלי המצחי-אורביטלי לעומת גודל האמיגדלה (המעורבת בהתגרות הרגשית) הוא גדול יותר אצל נשים. המחקר מחזק את ההשקפה המקובלת לגבי עודף תוקפנות שקיים אצל גברים, תוך מתן הסבר ביולוגי, בנוסף להסברים החינוכיים-תרבותיים שהיו מקובלים עד אז.

במחקר אחר מצא גור כי במצבי מנוחה, זרם הדם במוח (CBF) הוא גדול בהרבה אצל נשים מאשר אצל גברים; מבחינה כמותית הוא דומה לזרם הדם במוח של גברים הנמצאים בפעילות של פתרון בעיות. לעומת זאת, גור מצא כי מטבוליזם הגלוקוז במוח (CMRgl) אצל שני המגדרים הוא שווה גם במצבי מנוחה וגם בפעילות מחשבתית.

גור ואשתו רחל פרסמו ב-1999 מחקר לפיו ניתן להבחין בהבדלים תלויי מגדר בחומר האפור ובחומר הלבן של המוח. אצל נשים נמצא חומר אפור ב-15-10 אחוזים יותר מאשר אצל גברים. תופעה זו מפצה ככל הנראה על הגודל הקטן יותר של המוח הנשי, ומסבירה למה מנת המשכל (IQ) אצל שני המגדרים היא דומה בממוצע. כן נמצא אצל הגברים אחוז גבוה יותר של חומר לבן, ויותר נוזל מוחי שדרתי, לעומת הנשים. מצד שני, יש יותר חומר לבן עם קישורים בין שתי ההמיספרות במוח אצל נשים בכפיס המוח. לממצאים האלה השלכות לגבי דרכי החינוך של בנים והטיפול בקשיי למידה וקשב.

במחקר נוסף מצא גור שבתהליך ההזדקנות אצל גברים חלה הידרדרות של המוח, שהיא מהירה פי שלושה מאשר אצל נשים, בייחוד בהמיספירה השמאלית ובאזורים המצחיים והרקתיים.

במחקרים מבוססים על PET, שעסקו בשינויים במוח בעת זיהוי רגשי של הפנים, הבחינו בני הזוג גור במעורבות של האונה הפראייטלית בהמיספירה הימנית, בזיהוי רגשות חיוביים ושליליים כאחד. במחקרים, שנערכו בשנות ה-90 ובהם השתתפו גם החוקר סקולניק והחוקר רולנד ארווין, השתמשו החוקרים בסט של שלוש תמונות של פנים המביעים שלושה מצבים רגשיים: אושר, עצב ומצב נייטרלי (PENN Facial photographs). הגברים והנשים זיהו היטב, באותה מידה, את הפנים המאושרות של גברים. לעומת זאת, הנשים זיהו ב-30% טוב יותר את העצב בתמונות פנים של נשים. בעת הניסוי הזה, האקטיבציה של המערכת הלימבית הייתה פחות מודגשת אצל הנבדקות מאשר אצל הנבדקים הגברים.

גור עסק גם בחקר שינויים במהלך מחלות ובמצבי דחק. ב-1998 עקבו גור ועמיתיו אחר שינויים מבניים של המוח אצל חולים שלקו באפיזודה ראשונה של מחלת הסכיזופרניה. השינויים הבולטים חלו באונות המצחיות והרקתיות, בעיקר השמאליות. מצד שני, במקביל חלה הטבה קלינית. במחקר רב-דורי שביצעו בשנת 2007 בני הזוג גור, מצאו בדומה לחוקרים אחרים, שלקרובי משפחה של חולי סכיזופרניה יש הפרעות מסוימות בתפקודים הקוגניטיביים לעומת קרובים של אנשים בריאים.

מחקרים בתחום הפסיכיאטריה המשפטית

בעשור האחרון גור היה מעורב על ידי מתן חוות דעת במשפטים מפורסמים של מספר צעירים שהואשמו ברצח (כולל רציחות סדרתיות) ובעינוי נשים. במשפטים אלו טענו סנגוריהם של הצעירים לביטול עונש המוות, והסתמכו בין השאר על נימוקיו של גור לגבי הימשכות הבשלת המוח, בעיקר של המוח המצחי האחראי על שיפוט ובקרת דחפים, גם מעבר לגיל 18 - בערך עד גיל 21. גור ואשתו בדקו בין היתר גם את הטרוריסט הידוע טד קזינסקי, שכונה "יונבומבר", והתרשמו כי סבל מסכיזופרניה פרנואידית.

פרסים

גור זכה ב-1990 באות סטפן ו. לוגן של הברית הלאומית לחולי נפש. ב-2007 זכה באות החוקר המצטיין מטעם NARSAD (הברית הלאומית למען המחקר בסכיזופרניה ובדיכאון). ב-2009 זכה עם אשתו רחל גור בפרס ליבר להישגים יוצאים מן הכלל בחקר הסכיזופרניה.

ספרים

• ראובן גור, רחל גור ואנדרו ג'יי סייקין, הפרק תפקוד המוח בסכיזופרניה - יישומי מחקרים נוירו-התנהגותיים בספר "סכיזופרניה - מהנפש אל המולקולה", בעריכת ננסי אנדריאסן, הוצאת האיגוד האמריקאי לפסיכופתולוגיה, 1994
• גור, גוטיירז, הולדנאק ומאר, יישום הניסויים הנוירו-התנהגותיים במחקרי הדמיה פיזיולוגית בספר "נוירו-הדמיה - מדע יסוד", בעריכת ארין ביגלר, הוצאת שפרינר, 1996.

מבחר מאמרים

• Gur RC, Reivich M. Cognitive task effects on hemispheric blood flow in humans: evidence for individual differences in hemispheric activation. Brain and Language 1980;9:78-92.
• Gur RC, Ragland JD, Moberg PJ, Bilker WB, Kohler C, Siegel SJ, Gur RE. Computerized Neurocognitive Scanning II: The Profile of Schizophrenia. Neuropsychopharmacology 2001;25:777-788.
• Gur RC, Gunning-Dixon FM, Turetsky BI, Bilker WB, Gur RE. Brain region and sex differences in age association with brain volume: A quantitative MRI study of healthy young adults. Am J Ger Psychiatry 2002; 10: 72-80.
• Gur RC, Sara R, Hagendoorn M, Maron O, Hughett P, Turner T, Bajcsy R, Posner A, Gur RE. A method for obtaining 3-dimensional facial expressions and its standardization for use in neurocognitive studies. J Neuroscience Methods 2002; 115: 137-143.
• Gur RC, Schroeder L, Turner T, McGrath C, Chan RM, Turetsky BI, Alsop D, Maldjian J, Gur RE. Brain activation during facial emotion processing. NeuroImage 2002;16:651-662.
• Langleben DD, Schroeder L, Maldjian JA, Gur RC, McDonald S, Ragland JD, O'Brien CP, Childress AR. Brain activity during simulated deception: An event-related functional magnetic resonance study. NeuroImage 2002; 15: 727-732.
• Silver H, Shlomo N, Turner T, Gur, RC. Perception of happy and sad facial expressions in chronic schizophrenia. Evidence for two evaluative systems. Schizoph Res 2002;55:171-177.
• Gur R C; Skolnick B E; Gur R E, Effects of emotional discrimination tasks on cerebral blood flow: regional activation and its relation to performance. Brain and cognition 1994;25(2):271-86.

לקריאה נוספת

• Michael Gurian, The Minds of Boys: Saving Our Sons from Falling behind in School and Life
• RC Gur, RE Gur, Aging and Neurocognitive functions, in Moberg, Kurtz, Geriatric Secrets, Elsevier, Oxford, 3 ed. 2004.
• Flavors of self deception: Ontology and epidemiology of, Behavioral and Brain Sciences 20 (1), 125-126, 1997

קישורים חיצוניים

• ראובן גור באתר המכון מהוני למדעים נוירולוגיים של אוניברסיטת פנסילבניה
• אתר המחלקה לנוירופסיכיאטריה באוניברסיטת פנסילבניה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31541176ראובן גור