קרל ולטר בע"מ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית חברה מסחרית ריקה

צילום מפעל קרל ולטר באולם שבגרמניה
ולטר דגם 8 משנת 1926

קרל ולטר בע"מ (בגרמנית: Carl Walther GmbH) היא יצרנית כלי נשק גרמנית. החברה נוסדה על ידי קרל ולטר בשנת 1886, ומאז מייצרת כלי נשק בעיקר אקדח לרשויות אכיפת החוק, לשימוש צבאי ואזרחי ברחבי העולם וכן רובה ספורט וכן רובה אוויר. כלי הנשק של החברה הפכו למוצרים איקוניים שצורתם בלבד מזוהה היטב על יד מומחים והציבור הרחב עד כדי כך שהמפורסמים שבהם מיצגים את הנשק הגרמני בתרבות הפופולרית ובעיקר ביצירות העוסקות במלחמות העולם. לאחר מלחמת העולם השניההחברה נסתה להשתקם ולחזור לפעילות אך לא הצליחה לחדש את ימיה כקדם נקלעה לקשיים כספיםם ונקנתה על ידי חברת אומארקס, מאז החברה חזרה לפסים של ייצור כלי נשק הן לשוק הצבאי - משטרתי והן לשוק האזרחי ולשוק הספורטיבי אך מתקשה להתמודד מול חברות חדשות שקמו וקנו שליטה בשווקים המרכזיים של תעשיית הנשק. "חברת הנשק ולטר בע"מ" (באנגלית: Walther Arms, Inc "וולטר ארמס, אינק."). היא חברה בת של קרל ולטר הרשומה ופועלת בארצות הברית וממוקמת בפורט סמית', ארקנסו.

היסטוריה

שורשיה ההיסטוריים של חברת קרל ולטר בע"מ קשורים לבית מלאכה שהקים מתיאס קונרד פיסטור, המנהל של מחסן הנשק קאסל. בית המלאכה החל לפעול בשנת 1780 וייצר אקדחים וכלי נשק אחרים. קרל וילהלם פרוינד וולתר נולד בְּצֵלָה סנט בְּלָאסִי (בגרמנית: Zella St. Blasii) ב-22 בנובמבר 1858, בן לאוגוסט תיאודור אלברט וולתר ורוזאלי וילהלמינה אמאלי פיסטור צאצאית ישירה של יצרן הנשק מתיאס קונרד פיסטור. לאחר שהתמחה אצל ויליבלד ברתלמס ולאחר מכן אצל אלבין שניידר, עבד קרל על רובים מסוג מאוזר שיוצרו על ידי יצרן הנשק יופּ. בשנת 1886 קארל ולטר פתח סדנה והתמקד באופן בלעדי בייצור רובה ציידים ורובי קליעה למטרה שהתבססו במידה רבה על מנגנוני רובה מרטיני-הנרי מנגנונים אלה, הידועים בפשטותם ובאמינותם, אפשרו ירי מדויק, שהפך לעקרון מנחה בתכנון של ולטר. בתחילת דרכו קרל ולטר, יחד עם השוליה שלו עבדו עם כלי עבודה ידניים בלבד מלחציים, נפחיה קטנה ומחרטה המופעלת ברגל. בשנת 1903 הוקם מפעל קטן בן שלוש קומות בְּצֵלָה סנט בְּלָאסִי כדי להחליף את הסדנה המקורית. קארל נישא למינה גיאורגין פּיקֶרט, בתו של יצרן הנשק כריסטיאן פרידריך פּיקֶרט, בשנת 1888 ולזוג נולדו חמישה בנים – פריץ, גיאורג, וילי אלפרד (נהרג בחזית המערבית בדצמבר 1914), אריך האנס וקארל לותר אשר המשיכו את ניהול המפעל ותכנון כלי הנשק לאחר מותו של קארל ולטר בְּצֵלָה ב-9 ביולי 1915.[1] הדגש היה על אומנות, התאמה אישית ודיוק. רובים אלו נועדו ללקוחות שוחרים ציד וקליעה ספורטיבית, והם בנו את המוניטין הראשוני של החברה. בניית רובים ידנית דרשה מיומנות רבה וידע מעמיק במכניקת נשק.[2]

קרל ולטר ייצור כלי נשק

אקדחים ראשונים

ולטר מודל 5

בשנת 1905 הוציאה חברת פאבריק נשיונל ד'ארסטל את אקדח הכיס (Pocket pistol) FN M1905 שהפך לרב מכר ומכר כ-100,000 יחידות עד לשנת 1910, על עגלת ההצלחה קפצו מספר יצרנים בהם חברת ולטר ומאוזר שמאז היו למתחרות ויריבות של ממש. ביוזמתו של פריץ ולטר, בנו הבכור של קרל ולטר החלה החברה לייצור אקדחים חצי אוטומטיים. כל קו אקדחי ולטר, החל ממודל 2 ועד מודל 7, הם בעלי קו תכנוני דומה מנגנון "בריח לא נעול" (unlocked breech), עם קנה קבוע, קפיץ רתיעה קונצנטרי לקנה, פטיש מוסתר, ונצרה אקטיבית שנועלת את הפטיש כשהוא דרוך. קפיץ הרתיעה בדגמים 2, 3, 4 ו-5 מוחזק במקומו באמצעות תושבת (bushing) בקדמת הקנה, בדומה מאוד לאקדח FN Browning M1910, חלקו האחורי של הקפיץ נכנס לשרוול שמונע את חשיפת הקפיץ בפתח הפליטה של המחלק, וגם מסייע למנוע חדירת לכלוך למנגנון. הספרות המקורית והתיעוד של חברת ולטר לגבי אקדחים אלו מצבעים על תאריכי ייצור ופרטים נוספים המוקדמים לתאריכים בהם נוקבים חוקרים מאוחרים. אלו מטילים ספק בנתונים ההיסטוריים של ולטר ומצביעים במחקרים על הסתירות בין המסמכים המקוריים השונים כגון מועדי הגשת הפטנטים, פרסומות וקטלוגים וספרי תפעול של כלי הנשק ומצביעים על תאריכים שונים בהם יצאו האקדחים לשוק. במחקר מקיף על הנושא מציע החוקר ג'ון ולטר עכי אחת הסיבות לתיארוך המוקדם של אקדחי ולטר היא התחרות עם חברת מאוזר ומתוך כוונה להציג את ולטר כמי שהקדימה את המתחרים.[3] הדגם הראשון הידוע בספרות היה אקדח כושל שלא זכה להיכנס לשלבי ייצור וידוע בשם Venus-Pistole שהיה מבוסס על אקדח FN Browning M1900. הדגם המוצלח הראשון היה "מודל 1" שירה כדורים בקוטר 6.35 מ"מ יצא לשוק ב-1908 או 1911 מהאקדח יוצרו כ-19,000 יחידות על להפסקת הייצור בשנת 1915 הוא הוצע בזמנו למכירה בשוק האזרחי תמורת 45 מארק גרמני מחיר תחרותי מאד מול שאר האקדחים בגודל דומה ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה נמכרו ממנו כ-30,000 יחידות ובזכותו שמה של ולטר הפך למוכר בגרמניה כיצרנית נשק.[4] עם פרוץ המלחמה והקפיצה בדרישה לכלי נשק ואקדחים החברה עברה להית חרושת גדול וחדש בעיר צלה. בשנת 1914 או קצת לפני כן החברה הוציא לשוק את "מודל 2" שהיה גרסה פשוטה יותר לייצור של "מודל 1" והציע מספר שיפורים כמו משבת שמנע ירי באקדח ללא מחסנית, נצרה בצורת מנוף קטן ונוח לשימוש, מערכת לפירוק מהיר של האקדח שעליה נרשם פטנט, ומערכת שסימנה ליורה כאשר כדור היה בבית הבליעה ששולבה בכוונת האחורית שנרשמה כפטנט אחר.[5] במקביל ייצרה חברת ולטר את מודל 3 שהיה גרסה כבדה יותר של מודל 1 וירה כדורים בקוטר 7.62 מ"מ. מאקדח זה יוצרו מספר אלפי יחידות עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. ולטר "מודל 5" והיה למעשה גרסה זולה יותר של מודל 2, עם שינוי בחריצי האחיזה במחלק מאקדח זה יוצרו כ-150,000 יחידות.

מלחמת העולם הראשונה

עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ולטר הייתה יצרנית נשק קטנה יחסית, שהתמקדה בייצור אקדחי כיס לשוק האזרחי. בתחרות ובצל של יצרניות הנשק הגדולות בגרמניה ובראשן חברת מאוזר, חברת Deutsche Waffen - und Munitionsfabriken (DWM) היצרן העיקרי של אקדח הלוגר וחברת Sauer & Sohn שהייתה בתחרות על השוק האזרחי.

בדצמבר 1915, בעקבות ביקוש גבוה מהממשלה הגרמנית לכלי נשק עבור הכוחות הלוחמים והמשטרה האזרחית הרחיבה החברה את היקף הייצור. המפעל הורחב משמעותית הוקם מתקן חדש מתפרש על 22,000 מ״ר, ובהמשך הוקמו מחלקות נוספות בהן הוצבו 750 מכונות, וייצור על ידי מאות עובדים. התוצאה הייתה מעבר מחברה קטנה "משפחתית" לגורם מרכזי בתעשיית הנשק באימפריה הגרמנית. בנוסף, ייצרה החברה חלקים קטנים לחימושים נוספים, לרבות חלקים מכניים למקלעים מסוג MG 08. ב-9 ביולי 1915 נפטר המייסד קרל ולטר, והחברה הועברה לניהול שלושת בניו פריץ, הנס וגאורג.

מודל 4
ולטר דגם 4, 7.65 מ"מ / 0.32 ACP

אקדח ולטר "מודל 4" נקרא תחילה "מודל 1914" ועם קבלת הזמנה בשנת 1915 לייצור 250,000 אקדחים אלו עבור הצבא הגרמני הוא נקרא מודל 4, ההזמנה הגדולה הייתה מעבר ליכולת הייצור של חברת ולטר והאקדח יוצר ברישיון גם על ידי קבלני משנה גרמניים שונים. האקדח הוא אבן דרך משמעותית בהיסטוריה של קרל ולטר ומיצב את ולטר כשחקן משמעותי בתעשיית כלי הנשק, במיוחד בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הוא יוצר במשך כ-15 שנה, בין השנים 1914 ל-1929 במהלך שנות ייצורו, היו ארבעה סוגים של מודל 4. האקדח ושימש רבות את הצבא והמשטרה הגרמניים, לצד ביקוש בשוק אזרחי. המודל 4 יוצר בעיקר בקליבר 7.65 מ"מ שהיה קליבר נפוץ מאוד עבור אקדחי שירות ואקדחי כיס באירופה באותה תקופה. אורכו של המודל 4 עמד על 152 מ"מ עם קנה באורך של 98 מ"מ ומחסנית בקיבולת של 8 כדורים. המודל 4 נמכר גם לשוק האזרחי הרחב ונמכר בהצלחה רבה גם בארצות הברית. ונחשב לאקדח אמין ויעיל להגנה עצמית. הולטר מודל 4 הוא אקדח פשוט יחסית על ביב מנגנון "בריח לא נעול" עם קנה קבוע, חולץ תרמילים חיצוני ופתח פליטה בצד שמאל של המחלק, ופטיש נסתר. הקנה משמש כמוביל עבור קפיץ הרתיעה הקונצנטרי, אשר מוחזק במקומו על ידי תושבת המחוברת לחזית המחלק, ועל ידי שרוול בחלקו האחורי, המשמש גם לכיסוי הקפיץ. הנצרה היא ידית הניתנת להסתה על ידי האגודל ונועלת באופן מוחלט את הפטיש הדרוך.[6] האקדח הוא דק ואלגנטי, מאוזן היטב, נוח לאחיזה ולירי ומדויק יחסית.[7]

מודל 6

מודל 6 היה הניסיון הראשון של ולטר לייצר אקדח ב-קליבר 9 מ"מ. הוא אקדח יוצא דופן ופחות מוכר בקו הייצור המוקדם הוא יוצר במשך תקופה קצרה יחסית, בין השנים 1915 ל-1917, ובסך הכל יוצרו ממנו כ-1,000 יחידות בלבד. ייחודו של המודל 6 נובע בעיקר מהניסיון של ולטר לפתח אקדח חצי-אוטומטי בקליבר 9x19 מ"מ פרבלום באמצעות מנגנון בריח לא נעול פשוט, שהיה בשימוש בדגמים הקודמים שלהם. האתגר הגדול שניצב בפני ולטר היה להתאים את מנגנון ה"בריח לא נעול" (blowback), ששימש בהצלחה בדגמים בקליברים קטנים יותר לקליבר 9 מ"מ פרבלום החזק. במנגנון בריח לא נעול, סגירת הבריח (המחלק) מתבצעת אך ורק על ידי המסה של המחלק וכוחו של קפיץ הרתיעה. זהו עיצוב פשוט ואמין, אך הוא דורש מסה גדולה יותר של המחלק וקפיץ חזק מאוד כדי לבלום את רתע הירי. עקב הצורך במחלק כבד ובקפיץ חזק, המודל 6 היה אקדח גדול יחסית ובעל משקל ניכר. אורכו עמד על כ-203 מ"מ ומשקלו כ-1.1 ק"ג. המחסנית הכילה 8 כדורים בקליבר 9 מ"מ. המודל 6 היה כישלון מסחרי וטכני. קפיץ הרתיעה החזק הקשה מאוד על דריכת האקדח ועל הכנסת כדור לקנה. משתמשים רבים, במיוחד אלה בעלי כוח פיזי מוגבל, מצאו את המשימה כמעט בלתי אפשרית. העומסים שנוצרו בירי תחמושת בקליבר 9 מ"מ דרך מנגנון בריח לא נעול גרמו לבלאי מהיר של חלקי האקדח, כולל המחלק עצמו. הדבר הוביל לבעיות אמינות חמורות ולקיצור אורך החיים השימושי של האקדח. בעקבות הבעיות הללו, הצבא הגרמני לא אימץ את המודל 6 הייצור של המודל 6 הופסק במהירות לאחר כשנתיים בלבד, בשל מספרם המצומצם של האקדחים שיוצרו, הולטר מודל 6 נחשב לפריט אספנות נדיר ויקר. הוא מייצג שלב ייחודי בניסיונות הפיתוח של ולטר, ומעיד על הדרך הארוכה והמאתגרת שעברה תעשיית הנשק עד להגעה לעיצובים מוצלחים של אקדחים חצי-אוטומטיים בקליברים חזקים.

בין מלחמות העולם

כוח האדם, שמנה 75 עובדים בשנת 1915, גדל לכמעט 500 כדי לעמוד בביקוש בזמן המלחמה, הפסקת האש של מלחמת העולם הראשונה שהחלה הביום 11 בנובמבר 1918 עצרה את ייצור האקדחים במפעל צלה סנט בלאסי. ורבים מהעובדים מצאו את עצמם ללא תעסוקה לאחר שהייצור נפסק. החברה פנתה לייצור רכיבים אופטיים, עד שהנסיבות המשתנות אפשרו את חידוש הרכבת אקדחי מודל 4, 5 ו-7 בשנים 1920–1921. במקביל לקו הייצור של נשק קל החברה תכננה וייצרה מכונות חישוב שזכו לשם טוב באירופה ונמכרה היטב בשוק האזרחי.[8]

מודל 8 ומודל 9

בשנת 1922 הוציאה ולטר לשוק את אקדחי "מודל 8" בקוטר 7.65 מ"מ ו"מודל 9" בקוטר 6.35 מ"מ, והם זכו להצלחה כה גדולה עד שייצור מודל 5 ומודל 7 הופסק, ייצור מודל 4 נמשך למעשה עד שנת 1924, אם כי אקדחים "חדשים" עדיין הורכבו מחלקים קיימים עד לשנת 1929. האקדח מודל 8 יוצר בכמויות עצומות של מספר מאות אלפים לכל דגם היקף ייצור זה מעיד על הביקוש הרב לו זכה האקדח בקרב אזרחים, שכן הכוחות המזוינים הגרמניים לא היו לקוחות עיקריים שלו בתקופה זו. מודל 8 הציג עיצוב חלק ומודרני יותר. המחלק של מודל 8 השתרע עד קצה הקנה מה שהעניק לו מראה אסתטי ונקי יותר, בדומה למודל FN בראונינג 1910. מגן ההדק שלו שימש גם כמנוף פירוק, מה שפישט את תהליך הפירוק וההרכבה. הוא עוצב עם פחות חלקים פנימיים וקל יותר לפירוק. מודל 8 שילב את רוב התכונות הפנימיות של הדגמים הקודמים, אך עם פחות חלקים פנימיים וקלות פירוק והרכבה משופרת. פטנט של ולטר משנת 1921 מתאר שיפור במנגנון חליצת הכדורים, שיפורים פנימיים שיושמו במודל 8.האקדח הופיע במספר וריאציות, כולל כאלו עם ציפוי ניקל או זהב, ידיות שנהב או עץ, וכן חריטות מורכבות. קיימת גם גרסה נדירה עם מסגרת מסגסוגת אלומיניום שהייתה קלה משמעותית והקדימה את זמנה בייצור כלי נשק עם חלקים מסגסוגות מתקדמות בסך הכל יוצרו כ-150,000 יחידות מאקדח זה. הולטר מודל 9 שהופיע בשנת 1922 היה ניסיון של חברת ולטר ליצור אקדח קומפקטי במיוחד, קטן יותר אפילו ממודל 8. הוא יוצר בקוטר 6.35 מ"מ (0.25 ACP), ונחשב לאחד מאקדחי הכיס הקטנים ביותר שיוצרו אי פעם, האקדח שקל כ-260 גרם בלבד, ואורכו היה 9.9 ס"מ. בניגוד למודל 8 שהשתמש בפטיש פנימי, מודל 9 חזר למנגנון ירי מבוסס על סטרייקר, בדומה למודל 1 המוקדם. האקדח ניזון ממחסנית נתיקה בעלת קיבולת של 6 כדורים. למרות קווי העיצוב הדומים למודל 8 מבחוץ, מודל 9 שונה מהותית במכלוליו הפנימיים כדי להשיג את מידותיו הקטנות. מודל 9 יוצר משנת 1921 ועד ככל הנראה סוף מלחמת העולם השנייה (1945), בכמות מוערכת של כ-200,000 יחידות. מודל 9 אכן הוכיח את עצמו כאקדח אמין מאד ומדויק והתגלה כבעל השפעה רבה. הוא הוליד חיקויים רבים, ואילץ את חברת FN לתכנן וליצר את הבייבי בראונינג כדי להישאר תחרותית בשוק.[9]

אקדחי PP ו-PPK

אקדח ולטר PP בקוטר 7.62

בשנת 1929 החל ולטר לייצר את דגמי הולטר PP (בגרמנית: Polizeipistole מילולית: אקדח משטרתי). דגם זה היה אחד התכנונים המוצלחים ביותר ונותר בייצור ובשימוש כמעט ללא שינוי גם אל תוך המאה ה-21 מול תחרות של אקדחים מודרניים ומשוכללים יותר. הולטר PP מהווה אבן דרך משמעותית בתולדות כלי הנשק. הוא שינה את האופן שבו אקדחים עוצבו ופעלו, והציג מספר חידושים שהפכו אותו לאחד האקדחים המצליחים והמשפיעים ביותר במאה ה-20. ה-PP עוצב על ידי קרל ולטר הבן, והיה פורץ דרך בכך שהיה לאקדח הראשון עם מנגנון ירי פעולה כפולה - פעולה בודדת עם פטיש חיצוני גלוי, שהוצג בהצלחה בשוק. המשמעות היא שניתן היה לשאת את האקדח עם כדור בקנה, כאשר הפטיש אינו דרוך. המשיכה הראשונה בהדק דורכת את הפטיש ומשחררת אותו (פעולה כפולה), בעוד יריות עוקבות מתבצעות במשיכה קלה יותר של הדק, שכן הפטיש נשאר דרוך לאחר כל ירייה (פעולה יחידה). מנגנון זה סיפק רמת בטיחות חסרת תקדים לאותה תקופה, יחד עם יכולת תגובה מהירה. ה-PP כלל מנגנון בטיחות שמונע מהנוקר לפגוע בפיקת הכדור אלא אם ההדק נמשך עד הסוף. מנגנון זה מנע ירי בשוגג במקרה של נפילה. מנגנון בטיחות נוסף היה מחוון כדור בקנהש בולט בצידו האחורי של המחלק, מחוון זה היה בולט כאשר כדור היה בבית הבליעה וסיפק אינדיקציה חזותית למצב האקדח. ה-PP התאפיין בקווים נקיים, אסתטיים ובעיצוב ארגונומי נוח לאחיזה. הוא נחשב לאקדח יפהפה ופרופורציונלי. בשנת 1931 יצרה חברת ולטר את אקדחי הולטר PPK הראשונים (בגרמנית: Polizeipistole Kriminalmodell, מילולית: דגם אקדח "בלשים" משטרתי) שזכו להצלחה זהה לאקדחי ה-PP ומיוצרים כמעט ללא שינוי גם אל תוך המאה ה-21. ולטר ייצרה את אקדחי ה-PP וגם את אקדחי ה-PPK בקליברים שונים החל מ-022 לונג רייפל, דגמי ה-PP היו האקדחים הראשונים שיוצרו בייצור המוני, מבלי שאיכות המוצר ואמינותו יפגעו למרות שעלויות הייצור היו נמוכות יותר מאקדחים אחרים בני התקופה שיוצרו לעיתים בעבודת-יד או במספרים קטנים יחסית במחרטות או יציקות. האקדחים שנועדו לשמש את כוחות המשטרה והשוק האזרחי נמכרו גם לורמאכט כאחד התחליפים לאקדח ה-P-08 לוגר בעת שמלחמות העולם העלו משמעותית את הדרישה לאקדחי שירות ויכולת הייצור לא הדביקה את הדרישה. הולטר PP ו-PPK מיוצרים הן בגרמניה והן ברישיון במדינות אחרות ההערכה היא ש כ-5,000000 מיליון יחידות יוצרו. הוא נחשב לאחד האקדחים הקלאסיים והאמינים ביותר שיוצרו אי פעם. הפופולריות המתמשכת שלו, במיוחד בגרסת ה-PPK, שזורה גם בתרבות הפופולרית, בין היתר ככלי הנשק המזוהה עם ג'יימס בונד. והוא סמל מהווה לחדשנות גרמנית ועיצוב על-זמני שהותיר חותם בל יימחה על עולם כלי הנשק.[10][11]

מלחמת העולם השנייה

מחנה המשנה הנובר-אהלם של מחנה הריכוז נוינגמה לאחר השחרור, 11 באפריל 1945

במהלך מלחמת העולם השנייה, חברת קרל ולטר מילאה תפקיד באספקת כלי נשק לצבא גרמניה הנאצית על זרועותיו השונות כמו גם יחידות המשטרה והמשטרה החשאית. המפעל המרכזי של ולטר, שבתורינגיה, הוסב כמעט כולו לייצור צבאי. פעילותה של ולטר התמקדה בעיקר בייצור אקדחים בכמויות גדולות עבור קצינים של הוורמכט ושירותי הביטחון של גרמניה הנאצית. במהלך שנות ה־30 של המאה ה־20, עם עליית השלטון הנאצי בגרמניה, הפכה חברת Carl Walther GmbH לספקית נשק מרכזית של מנגנוני הביטחון של הרייך השלישי. החברה, שנוהלה באותה תקופה על ידי פריץ ולטר (Fritz Walther), בנו של המייסד, פיתחה סדרת אקדחים חצי־אוטומטיים מתקדמים, ובהם הדגם Walther PP והדגם הידוע יותר Walther P38, אשר תוכנן כתחליף מודרני לאקדח השירות הוותיק Luger P08. פריץ ולטר עצמו קיים קשרים ישירים עם גורמים בהנהגה הנאצית ובמשרד החימוש, והחברה נהנתה ממעמד מועדף בקרב יצרני הנשק. תיעוד היסטורי מצביע על כך שלחברת ולטר הוענקו חוזים ממשלתיים בהיקף נרחב.[12] ההצלחה של חברת ולטר על חשבון בחברות המתחרות הובטחה כאשר ה-PPK הפך לנשק הייצוגי של ההנהגה הפוליטית (בגרמנית: Ehrenwaffe des Politischen Leiter). לאקדחים מיוחדים אלו היו קתות פלסטיק חומות מיוחדות, שעליהן נראה עיט פרוש, אוחז בצלב קרס מוקף בזר, ומביט שמאלה וידועים גם בשם "מנהיג המפלגה" (בגרמנית: Parteileiter). באופן אירוני, מכיוון שחברת ולטר יכלה לייצר רק מספר מוגבל יחסית, הביקוש לאקדחי משטרה עלה במהרה על ההיצע, ובכך הבטיח את הצלחתם של מתחרים כמו המאוזר HSc והזאואר 38H.[13]

בנוסף לאקדחים, ולטר הייתה מעורבת גם בתכנון וייצור רובה Gewehr 43 שהיה רובה חצי-אוטומטי בקליבר 7.92 רובה זה, יוצר גם הוא על ידי ולטר וחברות נוספות, ושימש גם כרובה צלפים בשל יכולתו להרכיב כוונות אופטיות. לקראת סוף המלחמה, איכות הייצור והחומרים במפעלי ולטר, כמו ביתר התעשייה הגרמנית, ירדה באופן משמעותי עקב המחסור במשאבים והלחץ של המלחמה. במהלך מלחמת העולם השנייה, ולטר הגדילה באופן משמעותי את כוח האדם שלה כדי לעמוד בדרישות הייצור הגבוהות של הוורמאכט. על פי מקורות מסוימים, בשיאה, בתחילת 1945, העסיקה החברה כ-2,500 עובדים. פעילות הייצור העיקרית של חברת ולטר במהלך מלחמת העולם השנייה התרכזה במפעל הראשי שלה בצלה-מייליס עם התגברות דרישות הצבא הגרמני נאלצה ולטר להעביר את חלק מהייצור לקבלני משנה ולמפעלים אחרים. לדוגמה, ייצור אקדח ה-P38, שהפך לאקדח השירות הסטנדרטי של הוורמאכט, בוצע לא רק במפעל ולטר, אלא גם על ידי חברת מאוזר וספרֶוֶורק (Spreewerk), מפעל נשק נוסף שהיה ממוקם בברלין-שפנדאו.[2] בין השנים 1942 ו-1945, החברה השתמשה בעבודת כפייה במחנה הריכוז נוינגמה, (בגרמנית: Konzentrationslager Neuengamme) שהיה אחד מרשת מחנות הריכוז שהופעלו בגרמניה הנאצית. הוא הוקם ברובע נוינגמה בעיר המבורג שבגרמניה, כ-15 קילומטר מדרום-מזרח למרכז העיר. המתקן החל לפעול ב-1938 כמחנה חוץ של מחנה זקסנהאוזן והפך לעצמאי ב-1940. בסמוך למחנה הוקמה תשלובת מפעלי תעשייה שניצלה את כוח העבודה של יושבי המחנה, ונערכו גירושים למחנות ההשמדה אושוויץ ומיידנק של מי שנמצא לא-כשיר.[14]

אקדח P38

ולטר P38

בשנת 1938 זכתה חברת קרל ולטר במכרז להחלפת הלוגר באקדח שירות מתקדם יותר הולטר P38. לשימוש הצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה, עם תחילת ייצור האקדח התברר כי חברת קרל ולטר לא הייתה מסוגלת לספק את הכמויות הגדולות שנדרשו על הכוחות המזוינים הגרמניים. לכן, סוכנות הנשק של הצבא הגרמני החליטה שדגם ה-P38 צריך להיות מיוצר גם על ידי חברת מאוזר ועל ידי ספרי-וורקה (Spreewerk). עד סוף מלחמת העולם השנייה, קרל ולטר סיפקה כמחצית (580,000) מתוך 1.2 מיליון אקדחי P38 שיוצרו עד לאותה תקופה. הדגם P38 אומץ בהדרגה על ידי הוורמאכט (צבא גרמניה הנאצית) לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה, והיה לאקדח השירות הסטנדרטי של הכוחות הגרמניים לאורך רוב המלחמה.[15] ה־P38 הוא אקדח חצי־אוטומטי שמשלב מנגנונים מתקדמים וייחודיים שהגדירו את הכוון העתידי של אקדחי שירות. הירי נסמך על מנגנון של רתע קצר (short recoil) עם מנגנון נעילת בריח יעיל וחדשני ומשולב עם מנגנון פעולה כפולה (Double Action / Single Action – DA/SA) האקדח הצבאי הראשון בעולם שיוצר בייצור סדרתי עם יכולת ירי בפעולה כפולה (DA), שיפורים משמעותיים למנגנון ההדק הפכו את השימוש באקדח למהיר ובטוח יותר בתנאי קרב וכללו נצרה בצורת מנוף על גבי הסדן, שתפקד גם כמבטל דריכה כך שבמצב בו הפטיש דרוך, ניתן לבטל את דריכתו בלי חשש לפליטת כדור. עיצוב מנגנון ההדק והנצרה היה, למעשה, כמעט ללא דופי, למעט אולי סיבוך יתר. ריבוי מנגנוני הבטיחות הידניים והמכניים מנע ירי מקרי מהאקדח בכל מצב. במקביל, ההדק הרב-תכליתי הראשון מסוגו שהיה חזק מספיק לשימוש צבאי איפשר בחירה בין אופני פעולה שונים. ניתן היה לטעון ולדרוך את האקדח על ידי משיכת המחלק, ולירות בלחיצה מיידית על ההדק לחלופין, ניתן היה להשתמש בנצרה כדי להוריד בבטחה את הפטיש על קנה טעון. במקרה של מעצור, ניתן היה ללחוץ על ההדק שוב ושוב, כאשר בכל לחיצה ניתנה מכה חדשה לפיקה, אך רוב הקליעים הבעייתיים נורו בניסיון השני.[16] )

לאחר מלחמת העולם השנייה

המפעל של חברת ולטר שרד את מלחמת העולם השנייה ללא פגע, עם תום המלחמה וכניעת גרמניה הנאצית יחידות של צבא ארצות הברית הגיעו לצלה ולמפעל בשנת 1945 ולקחו כל מה שיכול היה להביא תועלת. זמן מה לאחר מכן, נכנס הצבא הסובייטי אל העיר, ולקח את כל הציוד, המלאי וחומרי הגלם מהמפעל כפיצויי על נזקי המלחמה, ובשנת 1947 לאחר שכל מה שניתן לקחת נלקח נהרסו חלק מהמבנים.[17] הנהלת המפעל נמלטה לאזורי הכיבוש המערביי וצלה-מליס נותרה באזור הכיבוש הסובייטי החברה נותרה ללא פעילות אלא כיישות עסקית הרשומה על הנייר בלבד והנכסים היחידים שהיו בבעלותה היו הסימן מסחר והפטנטים שנרשמו על שמה בעבר. בשנת 1950 וולטר רכש אורוות בדונאובאסטיון, מבצר שנבנה באולם, מערב גרמניה זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה, והפך אותן למפעל מאולתר שבו כוח עבודה של שישה גברים שהחל ליצר מכונות חישוב ולאחר כן לייצר את רובה האוויר החדש שלו, עליו רשום פטנט.

ייצור נשק נאסר על ידי בעלות הברית, אך ההגבלות לא ביטלו או החרימו את הפטנטים על המוצר. למרות הכמויות הגדולות של אקדחים שיוצרו עבור הכוחות המזוינים הגרמניים לפני 1945 וקשריה של משפחת וולטר עם המפלגה הנאצית. פריץ וולטר הורשה לנצל את הפטנטים שלו בכל דרך שהיא מלבד ייצור אקדחים חדשים בגרמניה, וכך הזיכיון וזכיות הייצור של אקדח האולימפיה Olympia-Pistole, אקדח המטרה הטוב ביותר של זמנו, נמכרו לחברת המרלי (Hämmerli) משווייץ במרץ 1950 כדי לספק הכנסה קטנה מתמלוגים.

כדי לעקוף את האיסור ליצר נשק חם אך לשמור על שוק פעיל והכנסה מתמלוגים ולטר חתמה בשנות ה־50 על הסכם ייצור של אקדחי PP ו־PPK עם החברה הצרפתית מנורהן Manurhin) Manufacture de Machines du Haut-Rhin), שהתמחתה בייצור כלי נשק ואופנועים, ושכנה באזור אלזס. הייצור נמשך מ-1952 עד תחילת שנות ה־80 האקדחים יוצרו באיכות גבוהה מאוד ורבים מהאקדחים שיוצרו נושאים את חותמת "Made in France – Manurhin" או "Lic. Carl Walther" בשנות ה־80 של המאה ה־20, ולטר חידשה באופן מלא את ייצור דגמי PP/PPK והייצור בצרפת נפסק.[18] קרל ולטר חידשה את ייצור אקדח ה-P38 (ששמו שונה ל-P1) בשנת 1957 כדי לצייד את הבונדסוור צבא מערב גרמניה החדש באקדח שירות. כאשר פריץ ולטר נפטר בדצמבר 1966, בנו, קרל-היינץ, השתלט על החברה, והתמקד בייצור של כלי ירייה למגזר הספורט. בשנת 1983 נפטר קרל-היינץ וולטר, והותיר את החברה בידי אחיינו, הנס פהר שהיה נציג החברה האחרון של משפחת וולטר.[19]

במקביל לתקומה מחדש של חברת ולטר מה שנותר מהחברה במזרח-גרמניה שימש את השלטון על מנת לחדש את הייצור בעזרת מהנדסים של החברה שנותרו במזרח גרמניה. מספר דגמים שיוצרו במפעלי VEB (Volkseigener Betrieb – תאגיד בבעלות המדינה), כמו Ernst Thälmann Werke ייצרו את אקדחי PP-1001 שהיו העתקים של אקדחי ולטר על בסיס תוכניות וחלקים שנותרו במזרח הערכה היא שיוצרו בין 10,000–20,000 יחידות בשנים 1953–1957 אז הוחלף באקדח מקארוב PM שהוא בעצמו מבוסס על אקדח ה-PP.[20] צבא מזרח גרמניה השתמשו באלפים רבים של אקדחי P38 אקדחים רבים מתקופת המלחמה שופצו בעוד שאחרים הורכבו מחלקים שנמצאו במחסנים שונים.[21]

החל משנות השבעים של המאה העשרים העיכוב בחידוש הייצור לאחר תום מלחמת העולם השנייה נתן ליריבות של חברת ולטר כמו FN להשיג אחיזת רגל ויתרון בשווקים ברחבי העולם. ברטה העתיקה את מערכת ההפעלה הבסיסית של ה-P 38 בעיצוב אקדח ה-ברטה M1951 שהוביל את החברה לייצא את אקדח ברטה 92 ונגזרותיו הרבות. לקראת סוף המאה ה־20 חברת וולטר איבדה חלק ניכר מהמוניטין והחדשנות שאפיינו אותה ונותרה לייצר ולהציע אקדחים המבוססים על ה-P38 ובהם אקדח P1 שהיה גרסה של P38 עם מחלק אלומיניום ושיפורים קלים נוספים שיוצרה משנות ה־50 ועד 2000, P4 ו‑P38K: גרסאות קצרות עדכניותנוספות שיצאו בשנות ה־70 ואקדח ה-P5: מבוסס על P1 ובו מנגנון נעילה ושחרור מודרני וצינה העוטפת את הקנה ונותנת לאקדח מראה"מודרני".

מספר מוגבל של אקדחי ולטר PP בקוטר.22LR נרכש בידי מדינת ישראל ככל הנראה בשנות ה־60 המאוחרות עד ה־70 המוקדמות, ושימש אנשי אבטחת מטוסים ומוסדות רגישים. השימוש בקליבר זה, חרף עוצמתו הנמוכה יחסית, היה מודע ומתוכנן – מתוך מגמה לדיוק, שקט ויכולת פעולה סמויה במרחבים ציבוריים רגישים. א'דחים אלו נשאו הטבעה של מגן דוד ואותיות עבריות נוספות.[22]

ההתבססות על טכנולוגיות וחומרים מיושנים שלא עמדו בתחרות ובמגמות השוק מול הגלוק 17 והקלר אנד קוך PSP עם מסגרות הפולימר ומערכות הבטיחות המתקדמות מבחינה טכנית הותירה את ולטר מאחור בתחרות על אקדחי השירות גם תג המחיר הגבוהה של אקדחי ולטר לא עזר לקדם את המכירות. הצגת ה-P88, הכולל מערכת נעילת קנה מתהפכת, לא הצליחה להפוך את המגמה היורדת. תפוקת הייצור ירדה, מכירות נפגעו כאשר בשנות ה־70 נכנסו חוקים נוקשים על רישוי כלי נשק בגרמניה הוחברה סבלה מתפוקה נמוכה ורווחיות מצטמצמת.[23] כל אלו הביאו את החברה לקשיים כלכליים והציבו אותה תחת האיום של קריסה כלכלית, כל אלו חייבו מהלך דרסטי של ריענון.

מעבר לבעלות אומארקס

ולטר PPQ Q5 Match

בשנת 1992, החברה יצאה משליטת משפחת ולטר ועמדה למכירה. החברה האוסטרית שטייר הגישה הצעת רכש עם זאת, באביב 1993, חברת הנשק הגרמני אומארקס שבסיסה בארנסברג קנתה את המניות של חברת קרל ולטר, ככל הנראה מתוך כוונה להשאיר את החברה תחת בעלות גרמנית. הבעלים החדשים חברת אומארקס התמחתה בייצור העתקים של דגמים מפורסמים על ידי קבלת רישיונות לייצור רפליקות מיצרני כלי נשק ידועים כך הצליחה אומארקס לייצר העתקים של דגמים מפורסמים שניתן היה למכור ללא צורך ברישיון. חברת אומארקס רכשה 90 אחוז ממניות קרל ולטר והשאר נותרה בידי אירה ויורגן ולטר היורשים של המשפחה המייסדת. הרכישה הייתה מעיין סגירת מעגל היסטורי, החברת אומארקס נוסדה על מנת לייצר אקדח הזנקה על פי שרטוטים של מהנדס שעבד עבור פריץ ולטר במפעל שבזלה-מליס.[24]

ההצלחה של הדגמים החדשים של חברת ולטר בעיקר הולטר P88 והאקדח שירש אותו הולטר P99 הביאה לכך שהמפעל שנבנה לאחר מלחמת העולם השנייה לא יכול להכיל את נפחי הייצור הנדרשים בשנת 2004 החלה בנייתו של בניין חדש ומודרני בשטח של 12,000 מ"ר. ובשנת 2006 הוא נחנך לרגל 120 שנה לחברה. המעבר נתן לולטר הזדמנות לייעל את המכונות והציוד שלה.

בשנת 2006 רכשה חברת אומארקס יצרנית כלי הנשק הספורטיביים השווייצרית המרלי (Hämmerli) מידי חברת SIG Group, קונצרן ייצור שווייצרי אשר מכר בשנת 2000 את כל חברות הנשק שהיו בבעלותו במהלך עסקי מורכב שנבע משינויי חקיקה עקב מגבלות ממשלת שווייץ על ייצוא נשק צבאי. המהלך כלל כניסה לשיתוף פעולה ובעלות משותפת עם החברה הגרמנית Sauer & Sohn ויצירת חברה חדשה הידועה בשם זיג זאואר, המייצרת כלי נשק שונים בעוד חלק מהחברות בת נמכרו. חברת אומארקס ביצעה שינויי מבניים בחברת המרלי שכללו העברת חטיבות שונות לגרמניה והעברת הפטנטים לידי חברת ולטר.

בשנת 1999, חברת סמית' אנד וסון האמריקאית הפכה ליבואנית המורשית של כלי הנשק של חברת ולטר. הקשר בין ולטר הגרמנית ל־סמית' אנד ווסון נוצר בשלהי שנות ה־90, בעיקר ממניעים מסחריים, לוגיסטיים ורגולטוריים, והוא שיקף את הצרכים המשתנים של שתי החברות בשוק הנשק האזרחי והצבאי בארצות הברית. ולטר ביקשה דריסת רגל בשוק האמריקאי מאז שנות ה־70 וה־80, אקדחי ולטר – במיוחד דגמים כמו PPK, PP ו־P99 – נחשבו לאיכותיים, אך שיווקם בארצות הברית היה מוגבל. בעקבות מגבלות רגולטוריות, חוקי יבוא נשק שהקשו לשווק אקדחים מתוצרת זרה בארה״ב, כדי להרחיב את החדירה לשוק האמריקאי – שהיה ועדיין הצרכן הגדול ביותר של נשק קל אזרחי – ולטר נזקקה לשותף מקומי חזק. סמית' אנד ווסון חיפשה להרחיב את הקטלוג של האקדחים מתוצרתה מאחר שהחברה סבלה מירידה במעמדה מול מתחרים כמו גלוק וזיג זאואר שילוב מוצרים אירופיים איכותיים כמו ולטר אפשר לה להעשיר את הקטלוג, למשוך קהלים חדשים ולהיכנס לפלחי שוק חדשים, במיוחד בתחום האקדחים הקומפקטיים והחצי־אוטומטיים. בשנת 2002 נחתם הסכם ייצור בו חברת סמית' אנד וסון התחייבה לייצר את דגמי PPK ו־PPK/S בארצות הברית תחת פיקוח של ולטר.[25] ובין השנם 2004–2012 – ולטר ייצרה את חלקי הפולימר עבור אקדח Smith & Wesson M&P22 כמו כן, נוצר שיתוף פעולה בפיתוח אקדח SW99 (Smith & Wesson SW99) אקדח עם מסגרת פולימר תוצרת ולטר, וקנה ובריח מתוצרת סמית' אנד ווסון, על בסיס אקדח ולטר P99. בשנת 2012, קבוצת PW חברת האם של קרל ולטר בע"מ הקימה חברת בת חדשה, Walther Arms, Inc., הממוקמת בפורט סמית', ארקנסו העוסקת בהפצת כלי הנשק של ולטר בארצות הברית.[26]

חברת ולטר שהחלה פעילותה במאה ה-19 וזכתה לפרסום והצלחה במאה ה-20 ניצבת בפני צומת דרכים וקשיים במאה העשרים ואחת. ולטר ניצבת מול תחרות קשה מצד יצרניות גרמניות אחרות ובראשן הקלר וקוך גלוק וזיג זאואר.[27] בעוד ולטר מתמקדת באקדחים חצי-אוטומטיים איכותיים המשמשים בעיקר כוחות משטרה ויורים ספורטיביים, הקלר וקוך מתמחה בייצור מערכות נשק צבאיות. אקדחי ולטר מדגמי PPQ ו־PDP זכו לפופולריות בקרב גופי אכיפת חוק במדינות רבות, אך נדחקו מן השוק הגרמני בעקבות אימוץ אקדח הקלר וקוך VP9 בידי המשטרה הפדרלית. הקלר וקוך נחשבת לספקית עיקרית של רובים לכוחות נאט"ו, בעוד ולטר מחזיקה ביתרון בולט בתחום הירי התחרותי האזרחי. מתחרה נוספת של ולטר היא חברת גלוק האוסטרית שעשתה את פריצת הדרך שלה על יד החלפת אקדח ה-P38 של צבא אוסטריה באקדח גלוק 17 ומאז שולטת בנתח עצום מהשוק של הנשק הצבאי והמשטרתי בעולם ארצות הברית, גרמניה, צרפת, ברזיל, הודו שעברו לאקדחי גלוק, בשל עלות כוללת נמוכה, זמינות תחזוקה, והפשטות של מערכת הירי.[28] עומק התחרות בין שתי החברות נובע מהאסטרטגיה התעשייתית, ומעמדן בזירה הבינלאומית. זוהי תחרות שמגלמת שני מודלים עסקיים שונים ולטר מבוססת על הנדסה מדויקת ופרימיום גרמני וגלוק מתמקדת על פרקטיות תעשייתית ואופטימיזציה לשוק ביטחוני רחב.

רובי אוויר ואקדחי אוויר

אקדח האוויר המשמעותי הראשון של חברת ולטר היה ה-M1925, שנודע בשם Automatic Walther Sport Pistol cal. 22 LR, והוצג בשנת 1925 ואחריו הוציאהאקדח ה-Olympia הגיע ה-M1932, Olympia Pistole I, והוא שימש בהצלחה רבה במשחקים האולימפיים של 1932. הפיתוח האחרון שוולתר ביצע היה ה-M1936 Olympia II (Walther Olympia) שזכה בחמש מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 וסיים למעשה את שלטונו האולימפי של דגם ה-Colt Woodsman Target. האקדח המשיך להיות מיוצר עד 1944, אך לא נערכו שינויים משמעותיים במהלך המלחמה. הוא פותח בתקופה שבה גרמניה הנאצית ניסתה לבסס עליונות ספורטיבית כחלק מאסטרטגיית תעמולה לאומית. המשחקים האולימפיים של 1936, שהתקיימו בברלין, שימשו כהזדמנות להציג את עליונות התעשייה הגרמנית. משרד הספורט והצבא עודדו את ולטר לייצר אקדח תחרותי שיציב את גרמניה בחזית תחרויות הירי המדויק. אף על פי שהיה אקדח ספורטיבי מובהק, ה-Olympia מצא את דרכו גם לידיים של אנשי צבא וכוחות הביטחון, ולעיתים אף חולקו כמתנות רשמיות למכובדים או כתמריץ במסגרת תוכניות אימון צליפה.

רובה האוויר LG51 הושק ב־1951 לאחר הרפיית איסורי נשק שהופעלו על גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. מדובר בדגם מבוסס על מנגנון קפיץ־בוכנה (spring‑piston) וכולל מנגנון טעינה ידני ה-LG 51 הוצע בשתי גרסאות: דגם חלק קנה בעל קנה מחורק שזכה לפופולריות רבה בזכות דיוק משופר.ה-LG 51 נחשב לדגם שביסס את מעמדה של ולטר במועדוני ירי גרמניים ואירופאים בשנות ה־50, והיווה בסיס לפיתוחים עתידיים כדוגמת LG 55 ו‑LG V, ולשאר הרובים בסדרה שמיוצרים גם אל תוך המאה ה-12 שבהם נוספו מנגנוני נעילה מתקדמים ושיפורים לדיוק מרבי.[29]

בשנת 1953 הוציאה ולטר את אקדח ה-LP53 שהוא אקדח אוויר בקליבר.177 (4.5 מ"מ) הפועל במנגנון קפיץ-בוכנה (Spring Piston) עם מנגנון דריכה מסוג שבירת קנה (Break Barrel). היורה "שובר" את הקנה כלפי מטה, שדוחס את הקפיץ ומותח את הבוכנה. עם לחיצה על ההדק, הקפיץ משתחרר, הבוכנה נעה קדימה ודוחפת את האוויר דרך הקנה עם הקליע. העיצוב היה בהשראת אקדח המפורסם של וולטר, מדגם "Olympia II" משנת 1936, עם מראה אלגנטי ומוכר. הוא בנוי ברובו ממתכת עם ידיות אחיזה מפולימר. ה-Walther LP53 הפך למפורסם בעולם בזכות קשר בלתי נפרד, אך במידה מסוימת מקרי, לסדרת סרטי ג'יימס בונד. האקדח הופיע על גבי כרזות וצילומי קידום מכירות לסרטים מוקדמים של ג'יימס בונד בכיכובו של שון קונרי, כולל "מרוסיה באהבה", "גולדפינגר", "כדור הרעם" ו"אתה חי רק פעמיים". בעת צילומי הפרומו לסרט "מרוסיה באהבה", האקדח האמיתי שאמור היה לשמש את קונרי לא היה זמין. הצלם, מצא במקרה את ה-LP53 ברכבו והציע אותו כאלטרנטיבה. כך, אקדח האוויר הזה הפך לאחד מהדימויים האיקוניים ביותר של בונד, למרות שמעולם לא הופיע בפועל באף סרט.

בשנת 1972 הוציאה ולטר לשוק את רובה האוויר LGR שהיה רובה האוויר התחרותי הראשון שהשתמש בשיטת Single-Stroke Pneumatic (SSP). שיטה זו, שהייתה פורצת דרך באותה תקופה, הציעה יתרונות משמעותיים של ירי ללא רתע וללא רעידות, בשילוב עם איכות בנייה גבוהה. זה אפשר דיוק רב יותר והפחתת עייפות היורה, יתרונות שגרמו ליצרנים אחרים לאמץ את הטכנולוגיה הזו רק עשור לאחר מכן. הרובה הפך לסטנדרט בתחרויות בינלאומיות והיווה בסיס לפיתוח דגמים מתקדמים נוספים כמו LGM‑1 ו־LGM‑2. דגמים אלה זכו לשימוש באליפויות עולם ואף באולימפיאדות.

בשנת 1996 הוציאה חברת ולטר את אקדח האוויר Walther CP88 על בסיס של קפסולת CO2 ויורה כדורי עופרת בקוטר 4.5 מ"מ. האקדח מעוצב לפי דגם ה־Walther P88 המקורי, כולל מנגנון פעולה כפולה ומשמש לירי פנאי, קליעה חובבנית ואימוני קליעה בסיסיים. זהו אחד הדגמים הפופולריים ביותר של ולטר בשוק האזרחי ברחבי העולם.

רובי צייד וספורט

רובה צלפים מתוצרת ולטר דגם WA 2000

החברה שהחלה את דרכה בייצור רובי ציד המשיכה בדרך זו גם לאחר שעיקר מאמצי התכנון והייצור עבר לאקדחים חצי-אוטומטיים בעוד החברה המשיכה לייצר סדרות של רובים רובי בריח בקליבר קטן ולטר המשיכה לייצר רובים מדויקים בקליברים קטנים, במיוחד בקוטר 022 לונג רייפל, שהיו פופולריים לקליעה למטרה ולציד מזיקים קטנים. המפורסמים ביותר מרובים אלו היו רובים מסדרת KK (בגרמנית: Kleinkaliber) וסדרות כמו KKJ (בגרמנית: Kleinkaliber-Jagdgewehr) היו דוגמאות מצוינות לרובי ציד בקליבר.22 LR שנודעו בדיוקם. ה־KKJ, שיוצר במשך כ-17 שנה, נחשב לרובה איכותי ומדויק. הוא עוצב להיות קל משקל ונוח לנשיאה, והיה בעל הדק מעולה.[30]

לאחר מלחמת העולם השנייה ועם הקמתה מחדש, ולטר חזרה לייצר כלי נשק בעוד שייצור האקדחים המשיך להיות הדומיננטי ביותר, עם זאת ייצור הרובים לא נפסק ולטר הפכה ליצרנית מובילה של רובי אוויר מדויקים לתחרויות, המשמשים ספורטאים אולימפיים ברחבי העולם. דגמים כמו סדרת ה-LG (Luftgewehr) הם דוגמה לכך. רובה ה-WA 2000, רובה צלפים ייחודי ויוקרתי שיוצר בכמות מוגבלת בשנות ה-80, הוא דוגמה חריגה לרובה בעל יכולות צליפה לארוך טווח, הוא נחשב לפריט אספנים נדיר מאוד.[31]

ייצור מכונות חישוב

מכונת חישוב "WSR 160" מתוצר ולטר
מכונת חישוב מיכאנית Walther Multa 32 מתוצרת ולטר

חברת קרל ולטר בע"מ נכנסה לתחום מכונות החישוב כבר בשנות ה־20 של המאה ה־20. המעבר לתחום זה התרחש כחלק מהניסיון להרחיב את פעילות החברה לתחומי הנדסה אזרחיים, במיוחד לאחר מלחמת העולם הראשונה. החברה רכשה את הזכויות על פיתוחים מוקדמים של מכונות חישוב שיוצרו תחילה על ידי חטיבה של חברת דיימלר בנץ שפעלה תחת השם "מרצדס ביורומאשינן" (בגרמנית: Mercedes Büro-Maschinen) תחת השם "מרצדס יוקליד" (Mercedes-Euklid). במסגרת רכישה זו, קיבלה ולטר גישה לפטנטים, ידע תעשייתי ורכיבים מכניים קיימים, והחלה לייצר מכונות חישוב מבוססות מנגנון גלגלי שיניים דגמים מוקדמים אלו שימשו בסיס לפיתוח קווי המוצרים העצמאיים של ולטר בשנים הבאות. המכונות הראשונות יוצרו בסביבות 1924 והתבססו על טכנולוגיית "pin-wheel", אשר פותחה במקור על ידי חברת" אודנהר" (Odhner) הרוסית. ב־1929 החלה ולטר לייצר גם מכונות חישוב חשמליות עם מקלדת מלאה.[32] סדרת הדגמים הראשונה Walther RK / RMK / RMKZ (1928–1938) המנגנון של מכונה זו הופעל ידנית, וכלל מנגנוני חישוב בסיסיים: חיבור, חיסור, כפל וחלוקה. RK הייתה המכונה הראשונה בסדרה מ־1928, ובשנת 1935 יצאה לשוק גרסת ה-RMKZ עם חישובים מיכאניים אוטומטיים.[33] לאחר מלחמת העולם השנייה חזרה חברת ולטר ליצר מכונות חישוב חתחת ניהול של חברה בת שפעלה תחת השם "ולטר ביורומאשינן בע"מ" (בגרמנית: Walther Büromaschinen GmbH) שהייתה חטיבה תעשייתית עצמאית שהוקמה בשנת 1953 בעוד שחברת האם התמקדה בייצור נשק קל, החטיבה החדשה פעלה ממפעלים חדשים. הראשון הוקם בשנת 1947 בעיר גרשטטן (Gerstetten) ומפעל נוסף הוקם בשנת 1948 בעיר נידרשטוצינגן (Niederstotzingen). מוצרי החברה זכו למוניטין של חדשנות ואמינות לצד פרסים על עיצוב בשיא פעילותה בשנות ה-60 וה 70 של המאה העשרים היא נחשבה לאחת היצרניות הגרמניות המובילות בתחום המיכון המשרדי.[34] מכונות החישוב של ולטר שווקו בעיקר בגרמניה המערבית, אך גם בבריטניה (באמצעות חברת Muldivo), בצרפת, שוודיה, הולנד ושווייץ. ייצוא מוגבל נרשם גם לאמריקה הלטינית וארצות הברית. חלק מהדגמים יוצרו תחת מותגים מקומיים או הופצו דרך סוכנויות ייבוא.

בשנת 1958 הוציאה ולטר את אחת מהכונות הידועות ביותר בתחום דגם Walther WSR 160 שייצורו נמשך עד שנת 1968 הייתה זו מכונה מיכאנית מתקדמת מאד יחסית לתקופה, קומפקטית וקלת משקל. בסך הכל יוצרו יותר מ־80,000 יחידות. ב־1958 עלתה המכונה ש 600 מרק גרמני - שווה ערך למשכורת חודשית ממוצעת, מחיר מכובד המוערך ב-3,000 €. החל משנת 1962 הוציאה החברה את מכונת החישוב Walther Multa 32 מכונת חישוב חשמלית אוטומטית ממנה נמכרו כ־200,000 יחידות.[35]

בשנת 1974 נכנסה ולטר ביורומאשינן להליכי פשיטת רגל, נותרו כ‑400–800 עובדים והפעילות המכנית ירדה עד ל‑40% ממחזור ההכנסות[36]

ב‑8 בדצמבר 1978 הוקמה חברה חדשה "ולטר אלקטרוניק" (בגרמנית: Walther Electronic AG) אשר רכשה בעסקת מימון מיוחדת נכסים וציוד של ולטר ביורומאשינן. מרבית ההון הגיע מהמועצה הארצית של העובדים יתר ההון הובא על ידי משקיעים חיצוניים, כולל חברות תוכנה בהולנד. במטרה להמשיך פעילות ייצור ומכירה של ציוד מיכון משרדי וכך לשמר מקומות עבודה ולהחדיר זרם חדש של מוצרים, בעיקר מחשבי מיני, פתרונות מיון ותיעוד עם שילוב של אלקטרוניקה ומכונאות. בשנת 1985 נכנסה החברה להליכי פשיטת רגל משנקלעה לקשיים כלכליים, אלו נבעו מכשלונה של החברה להתחרות מול חברות ענק אמריקאיות כמו IBM ו־NCR בשווקים האירופאיים וגם בשוק הביתי - הגרמני. במאמץ להציל את העסק מפשיטת רגל מוחלטת ולהמשיך במאמצי הייצור הוקמה חברת "ולטר דטה בע"מ" (Walther Data GmbH & Co), שהתמקדה בפתרונות תיעוד עם סריקה ופיתוח פתרונות OCRושירותי טכנולוגיית מידע תוך תמיכה טכנית ומכירה מחודשת של הפורטפוליו של אלקטרוניק. בשנת 2014 סגרה החברה את פעילותה ובכך נפסקה הפעילות רבת השנים והתהפוכות של החברה על שלוחותיה.[37]

בתרבות הפופולרית

חברת קרל ולטר הצליחה לחרוג הרבה מעבר לשדה הצבאי והמשטרתי, גם לעולם הספורט, האספנות והתרבות הפופולרית והפכה לאחת מהחברות המזוהות ביותר עם נשק "גרמני" כלומר בסרטים בהם האקדח מעיד על האוחז בו אקדחי ולטר, לצד אקדח הלוגר מעידים כי האוחז בהם הוא חייל או שליח של גרמניה.

במשחקי מחשב כמו Medal of Honor, Call of Duty ו־Wolfenstein אקדחי קרל ולטר לצג אקדחי לוגר משויכים לאויבים לרוב נאצים. הנשק אינו רק אמצעי טכני, אלא אייקון של הצד השני ברגע ששחקן רואה P38 או לוגר, ברור לו שהוא עומד מול חייל של הרייך השלישי. המשחקים משתמשים בעיצוב של הנשק כדי ליצור זיהוי מיידי, תודעתי ורגשי של היריב.[38]

לקריאה נוספת

  • Gangarosa, Gene Jr. The Walther Handgun Story, Stoeger Publishing, Wayne, N 1999 מסת"ב 0883172143
  • Kersten, Manfred. Walther: A German Legend, Safari Press, Long Beach, CA: 2001. מסת"ב 1571571744
  • Marschall, Dieter H. Walther Pistols, Models 1 - P99, by Ucross, Los Alamos, NM: 2000. מסת"ב 096140244X

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרל ולטר בע"מ בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של קרל ולטר בע"מ

הערות שוליים

  1. ↑ John Walter Walther Pistols PP, PPK and P 38 Osprey Publishing 2022 pp 4-5
  2. ^ 2.0 2.1 Waffenfabrik Carl WALTHER, Zella-Mehlis / Thüringen נקרא ביוני 2025
  3. ↑ John Walter Walther Pistols PP, PPK and P 38 Osprey Publishing 2022 page 7
  4. ↑ John Walter Walther Pistols PP, PPK and P 38 Osprey Publishing 2022 pp 6-7
  5. ↑ Ed Buffaloe The Walther Model 2 and Model 5 נקרא ביוני 2025
  6. ↑ Ed Buffaloe The Walther Model 4 אתר unblinkingeye נקרא ביוני 2025
  7. ↑ I Have This Old Gun: Walther Model 4 נקרא ביוני 2025
  8. ↑ Company - The first century | Carl Walther Sport Weapons, carl-walther.com
  9. ↑ Ed buffaloe The Walther Model 9 אתר unblinkingeye נקרא ביוני 2025
  10. ↑ Dave Campbell A Look Back at the Walther PP April 6, 2018 אתר Americanrifleman נקרא ביוני 2025
  11. ↑ JAMES BOND’S BANTAM BANGER: THE WALTHER PPK December 1, 2009 אתר Small arms review beet נקרא ביוני 2025
  12. ↑ John Walter Walther Pistols PP, PPK and P 38 Osprey Publishing 2022 page 52
  13. ↑ John Walter Walther Pistols PP, PPK and P 38 Osprey Publishing 2022 page 53-54
  14. ↑ Concentration camp forced labor in armaments production באתר מחנה הריכוז
  15. ↑ THE FIRST CENTURY, https://carl-walther.com אתר החברה
  16. ↑ John Walter Walther Pistols PP, PPK and P 38 Osprey Publishing 2022 page 49
  17. ↑ What Happened to the Walther Factory at the End of WWII? אתר Legacy-Collectibles.com נקרא ביוני 2025
  18. ↑ John Walter Walther Pistols PP, PPK and P 38 Osprey Publishing 2022 page 95
  19. ↑ Stephanie Kimmell All about Walther Arms December 11, 2019 נקרא ביוני 2025
  20. ↑ Gun of the Week 25: 1001-0 נקרא ביוני 2025
  21. ↑ Walter, John. Walther Pistols: PP, PPK and P 38 (Weapon Book 82) p. 99. Bloomsbury Publishing. Kindle Edition
  22. ↑ Weapon Details: Walther PPK.22 LR 30.05.2017 דף עם צילומים של אקדחי PP עם מגן דוד וסימנים ישראליים נוספים. נקרא ביוני 2025
  23. ↑ John Walter Walther Pistols PP, PPK and P 38 Osprey Publishing 2022 page 134
  24. ↑ THE SECOND CENTURY, אתר החברה carl-walther.com
  25. ↑ Wiley Clapp Smith & Wesson's Walthers February 27, 2022 נקרא ביוני 2025
  26. ↑ daniel zimmerman, Walther Splits with Smith & Wesson. Mostly, thetruthaboutguns.com, ‏29.6.2012
  27. ↑ Handgun Market Size, Share & Russia-Ukraine War Impact Analysis
  28. ↑ [ https://nationalinterest.org/blog/reboot/how-glock-came-rule-handgun-market-166612 Kyle Mizokami How Glock Came To Rule The Handgun Market]
  29. ↑ סקירה של ההיסטוריה של רובי אוויר מתוצרת ולטר. נקרא ביוני 2025
  30. ↑ Clayton Walker Walther KKJ Review Refined European Huntmaster נקרא ביוני 2025
  31. ↑ Ashley Hlebinsky WA2000: The Bullpup Sniper Rifle with a Past 2012 נקרא יוני 2025
  32. ↑ Ray Mackay RECOLLECTIONS CONCERNING CARL WALTHER’S COMPANY AND ITS MECHANICAL CALCULATOR PRODUCTS December 1997 נקרא ביוני 2025
  33. ↑ Calculating machine by Carl Walther model RKZ (E) אתר Electronics Museum Tettnang נקרא ביוני 2025
  34. ↑ פרסי עיצוב למכונות חישוב מתוצרת ולטר
  35. ↑ History of the Walther WSR 160 אתר FAU Erlangen-Nuremberg נקרא ביוני 2025
  36. ↑ Employees finance new “Electronic AG”:: Walther pilot project with general store anuary 19, 1979 נקרא ביוני 2025
  37. ↑ סקירה בגרמנית על ההיסטוריה של חברת ולטר ביורומאשינן
  38. ↑ T. Rijnberg. (2016, August 11). Playing to Lose?. Maatschappijgeschiedenis / History of Society. Retrieved from http://hdl.handle.net/2105/34861
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קרל ולטר בע"מ41482383Q705706

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קרל_ולטר_בע%22מ&oldid=3374541"