קרב פראג (1757)
 | ||||||||||||||||||||||
| ניסיון האיגוף בקרב פראג | ||||||||||||||||||||||
| מערכה: קרב פראג | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה השלזית השלישית (מלחמת שבע השנים) | ||||||||||||||||||||||
| תאריך | 6 במאי 1757 | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | פראג, שטרבוהולי, בוהמיה | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון פרוסי | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
קרב פראג, הידוע גם בשם קרב שטרבוהולי, נערך ב-6 במאי 1757, במהלך המלחמה השלזית השלישית ומלחמת שבע השנים הרחבה יותר, בין ממלכת פרוסיה לבין אוסטריה ההבסבורגית. אף שצבאו של פרידריך הגדול שמנה 64,000 פרוסים אילץ 60,000 אוסטרים לסגת, הוא איבד 14,300 חיילים והחליט שאין לו די כוח כדי לתקוף את פראג.
הקרב מוזכר בבלדה הגרמנית המפורסמת "לנורה" שנכתבה בשנת 1773 על ידי גוטפריד אוגוסט בירגר (אנ').
רקע
לאחר שפרידריך כפה את כניעתה של סקסוניה במערכת 1756, הוא בילה את החורף בתכנון תוכניות חדשות להגנת ממלכתו הקטנה. לא היה זה באופיו, וגם לא חלק מהאסטרטגיה הצבאית שלו, לשבת בחיבוק ידיים ולהתגונן. הוא החל להכין תוכניות למכה נועזת נוספת נגד אוסטריה.
בראשית האביב צעד הצבא הפרוסי בארבעה טורים דרך מעברי ההרים המפרידים בין סקסוניה ושלזיה לבין בוהמיה. ארבעת הגייסות היו אמורים להתאחד בבירה הבוהמית, פראג. אף שהתוכנית הייתה מסוכנת, כיוון שחשפה את הצבא הפרוסי לאפשרות של תבוסה בנפרד (הכרעה של כל כוח לבדו), היא הצליחה. לאחר שהגיס של פרידריך חבר לגיס בפיקודו של הנסיך מוריץ מאנהלט-דסאו, והגנרל בוורן חבר לשוורין, שני הצבאות התכנסו בקרבת פראג.
בינתיים, האוסטרים לא ישבו בחיבוק ידיים. אף על פי שהופתעו תחילה מההתקפה הפרוסית המוקדמת, פלדמרשל מקסימיליאן יוליסס, הרוזן בראון, המפקד האוסטרי המוכשר, נסוג במיומנות וריכז את כוחותיו לעבר פראג. כאן הוא הקים עמדה מבוצרת ממזרח לעיר, וצבא נוסף בפיקודו של קרל אלכסנדר, נסיך לורן, הגיע, מה שהגדיל את מספר האוסטרים ל-60,000 איש. הנסיך נטל כעת את הפיקוד.
הצבא האוסטרי תחת פיקודו של פון בראון תפס עמדה כמעט בלתי ניתנת להכנעה על הרי ז'יז'קה וטאבור. העיר הייתה באגפם השמאלי, עם ערוץ תלול מצפון, וממערב מדרון ביצתי עם נחל בתחתיתו. שני המפקדים האוסטרים היו חלוקים בדעתם לגבי דרך הפעולה: פון בראון רצה לתקוף, אך קרל החליט להמתין לקניגסק, שהובס בקרב רייכנברג אך נודע כי הוא נסוג לעבר פראג, ואולי אף להגעתו של דאון.
ב-6 במאי, בסביבות השעה 5 בבוקר, התכנס הצבא הפרוסי מצפון על רמות פרוסק, בעוצמה של 115,000 איש, ופרידריך שלח את קית' עם 30,000 חיילים למערב העיר כדי לנתק כל נתיב נסיגה אוסטרי. האוסטרים נערכו לקרב כשהם פונים לצפון ולמזרח.
הקרב
פרידריך הורה על הסתערות מיידית, אך שוורין שכנע אותו לבצע סיור סביב האגף הימני האוסטרי. הוא חזר עם המידע כי כרי דשא המשתפלים במתינות מציעים הזדמנות טובה יותר להתקפה על העורף האוסטרי. הצבא הפרוסי החל לצעוד בסביבות השעה 7 בבוקר, והצליח להישאר ברובו מחוץ לטווח הראייה עד שהגנרלים האוסטרים הבחינו בתנועות סביב השעה 10 בבוקר. הפילדמרשל פון בראון הסיט שישה רגימנטים של חי"ר כדי לתפוס עמדה בדרום-מזרח.
שוורין, מלווה בגנרל וינטרפלדט, היה מוכן סוף סוף לתקוף. ההתקפה הובלה על ידי חיל הרגלים של וינטרפלדט. החי"ר הפרוסי מצא עצמו עד מהרה לא בכרי דשא, אלא בשרידים של בריכות דגים. בעודם נאבקים להתקדם, וינטרפלדט נפגע מכדור מוסקט. חיל הרגלים הפרוסי היסס ושוורין ליכד אותם, כשהוא מוביל אותם מהחזית. הוא נפגע מספר פעמים מאש רסס אוסטרית. כששמע פרידריך את החדשות, הוא הורה להמשיך בהסתערות. עם זאת, למותו של פילדמרשל שוורין הייתה השפעה כה עזה על המלך פרידריך, עד כי עדויות ראייה, שנמסרו על ידי פרידריך אדולף, רוזן קאלקרויט, מצביעות על כך שהוא עבר התמוטטות עצבים, ונראה במצב מעורר רחמים בפני הנסיך היינריך וקלקרויט בעודו מקונן על האבדות שספג ובקושי מסוגל לדבר.[4]
החי"ר האוסטרי הריח את הבלבול הפרוסי והחל ללחוץ את הפרוסים בחזרה במורד המדרון, כשהוא פותח פער בינו לבין שאר הקו האוסטרי שעדיין פנה צפונה. באותו זמן נפצע פון בראון אנושות מאש חי"ר פרוסי ונלקח לתוך פראג.
בעוד המלך פרידריך והגנרל פון ציתן ארגנו מחדש את החי"ר הפרוסי בדרום לקראת התקפה נוספת, הגנרלים הוטשרמוי ובוורן הבחינו בפער בקו האוסטרי והחלו להזרים חי"ר לתוכו. קרואטים בצבא האוסטרי העסיקו את הפרוסים מצפון לאגף השמאלי האוסטרי, אך מכיוון שהפער בקו האוסטרי נוצל על ידי זרם קבוע של פרוסים, הם נסוגו לאחור ויצרו קו חדש הנמשך דרומה מהקצה המערבי של הר טאבור.
השלב הסופי של הקרב החל בסביבות השעה 3 אחר הצהריים, כאשר הפרוסים תקפו את הקו האוסטרי שעדיין התהווה ואיגפו אותם מדרום. קרל נסוג אל תוך העיר, כשפרשיו מחפים על הנסיגה.
עם זאת, מקום הימצאו המדויק של המלך פרידריך לאורך הקרב נתון לוויכוח. התצפיות הבודדות המתועדות של המלך מצביעות על כך שהוא בילה כמעט את כל הקרב בחלק הדרומי של השדה.[5] לפי גרסתו של המלך פרידריך עצמו, הוא טען כי נפל למשכב עם כאבי בטן כהסבר להיעדרויותיו התכופות, ולמראית עין סמך ידיו על שוורין הן בענייני הסיור והן כאשר הפילדמרשל דחק בצורך להתקפה זריזה בשטרבוהולי, כפר מכריע בקרבה המיידית של פראג, ממש בפתח הקרב.[5][6] בשל כך, הנהגתו של שוורין והיוזמה העצמאית של מפקדי הרגימנטים בעקבות מותו בטרם עת של הפלדמרשל נחשבים כגורמים העיקריים שתרמו לסיום הניצחון של הקרב.[7]
תוצאות
הניצחון הפרוסי הושג בניצחון פירוס; פרידריך איבד מעל 14,000 איש, ושניים מהגנרלים הטובים ביותר שלו יצאו מכלל פעולה (שוורין נהרג מאש האויב ווינטרפלדט נפצע קשה). גם הנסיך קרל ספג אבדות כבדות, ואיבד 8,900 הרוגים או פצועים ו-4,500 שבויים.[8] לאור האבדות הכבדות שספג, החליט פרידריך להטיל מצור במקום לפתוח בהסתערות ישירה על חומות פראג. הוא חישב ש-40,000 חיילים, בנוסף ל-75,000 תושבים, יכלו במהרה את מחסני העיר.
חישובו, עם זאת, לא הביא בחשבון את צבא החילוץ שאוסטריה הצליחה להעמיד נגדו בקרב קולין, והוא נאלץ עד מהרה לנטוש את המצור.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Bodart 1908, p. 216.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Clodfelter 2017, p. 85.
- ↑ Perrett, Bryan (1992). The Battle Book. London, England: Arms and Armour Press. ISBN 1-85409-328-2. p. 240.
- ↑ Duffy, Christopher (2016). Frederick the Great: a military life. London & New York: Routledge. p. 120. ISBN 978-1138924727.
- ^ 5.0 5.1 Duffy, Christopher (2016). Frederick the Great: a military life. London & New York: Routledge. pp. 120–121. ISBN 978-1138924727.
- ↑ Szabo, Franz A. J. (2008). The Seven Years War in Europe, 1756–1763 (1st ed.). Harlow, New York: Pearson/Longmont. p. 57. ISBN 978-0582292727.
- ↑ Szabo, Franz A. J. (2008). The Seven Years War in Europe, 1756–1763 (1st ed.). Harlow, New York: Pearson/Longman. p. 57. ISBN 978-0582292727.
- ↑ Szabo, p. 232.
ביבליוגרפיה
- Bodart, G. (1908). Militär-historisches Kriegs-Lexikon (1618–1905).
- Szabo, Franz. The Seven Years War in Europe: 1756–1763. Routledge, 2013, מסת"ב 978-1-317-88696-9.
- Clodfelter, M. (2017). Warfare and Armed Conflicts: A Statistical Encyclopedia of Casualty and Other Figures, 1492–2015 (4th ed.). Jefferson, North Carolina: McFarland. ISBN 978-0-7864-7470-7.
קרב פראג (1757)42667032Q223622