קרב מקסן
 | ||||||||||||||||||
| ציור מאת פרנץ פאול פינדניג, בסביבות 1760 | ||||||||||||||||||
| מערכה: המלחמה השלזית השלישית (מלחמת שבע השנים) | ||||||||||||||||||
| תאריך | 20 בנובמבר 1759 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מקסן, נסיכות הבוחר מסקסוניה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אוסטרי מכריע | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב מקסן (בגרמנית: Gefecht von Maxen) היה קרב שהתרחש ב-20 בנובמבר 1759 במקסן, נסיכות הבוחר מסקסוניה, במהלך המלחמה השלזית השלישית (חלק ממלחמת שבע השנים). הקרב הסתיים בכניעת גיס פרוסי.
הגיס הפרוסי שמנה 14,000 איש, בפיקוד פרידריך אוגוסט פון פינק (אחד הגנרלים של פרידריך השני, מלך פרוסיה), נשלח לאיים על קווי התקשורת בין הצבא האוסטרי בדרזדן לבין בוהמיה. פלדמרשל לאופולד יוזף פון דאון תקף והביס את הגיס המבודד של פינק ב-20 בנובמבר 1759, באמצעות צבא שמנה 40,000 איש. למחרת (21 בנובמבר) החליט פינק להיכנע.
רקע
לאחר הניצחונות שהושגו בשנים הקודמות, שנת 1759 התאפיינה ברצף כישלונות חמורים עבור כוחות ממלכת פרוסיה, שהיו מעורבים במאבק חסר-רחמים נגד קואליציה רחבה של אויבים שכללה את המלוכה ההבסבורגית, האימפריה הרומית ה"קדושה", ממלכת צרפת, האימפריה הרוסית ושוודיה. בשל השחיקה בכוחותיו, נאלץ פרידריך השני, מלך פרוסיה, לוותר על האסטרטגיה, שהפכה עד אז לשגרתית, של הקדמת תנועות יריביו באמצעות מתקפות אל עבר השטחים שבשליטת האויב, ובמקום זאת לאמץ התנהלות הגנתית יותר, שנועדה בעיקר למנוע את איחוד הצבאות האוסטרי והרוסי לגוש אחד; אולם פעולותיו של המלך לא נשאו פרי: בעקבות תבוסת צבאו הפרוסי של הגנרל קארל היינריך פון ודל בקרב קיי ב-23 ביולי 1759, התאחדו הכוחות הרוסיים של הגנרל פיוטר סלטיקוב עם היחידות האוסטריות של המרשל ארנסט גדעון פון לאודון בשלזיה, וב-12 באוגוסט שלאחר מכן הסבו תבוסה קטסטרופלית לפרידריך השני עצמו בקרב קונרסדורף.
התבוסה בקונרסדורף הותירה את הצבא הפרוסי הרוס למחצה ואת הדרך לברלין פתוחה, אך בעלות הברית לא ניצלו זאת: הרוסים ספגו אבדות כבדות, ולאחר שורה של תמרונים לא מוצלחים החזיר סלטיקוב את כוחותיו אל המפקדות שהוקמו בפולין, והותיר את האוסטרים של לאודון לבדם, שבסופו של דבר נסוגו אף הם משלזיה. בעוד האוסטרים והרוסים התמודדו מול פרידריך בשלזיה, פעל צבא אוסטרי שני בפיקוד המרשל לאופולד יוזף פון דאון בשטחי נסיכות הבוחר מסקסוניה, שנכבשו בידי הפרוסים מאז תחילת המלחמה, כנגד הכוחות שבפיקוד היינריך, נסיך פרוסיה (1726–1802); האוסטרים הצליחו תחילה להתקדם ואף כבשו את בירת סקסוניה, דרזדן, ב-6 בספטמבר, אך ב-25 בספטמבר השיג הנסיך היינריך ניצחון על פלגה אוסטרית בקרב הויירסוורדה: כאשר קווי התקשורת עם בוהמיה היו מאוימים, נאלץ דאון להורות על נסיגה דרומה תוך שהוא ממשיך להחזיק בדרזדן.[1]
לאחר שאישר כי הרוסים נסוגו משלזיה, חזר פרידריך עם הכוחות שבפיקודו לסקסוניה כדי לתמוך באחיו, שאליו התאחד מחדש ב-13 בנובמבר; אדמות סקסוניה היו מקור חשוב לאספקה ולמגויסים עבור הפרוסים, ולמרות העונה המתקדמת החליט פרידריך להמשיך בפעולות המלחמה כדי לדחוק את דאון חזרה אל בוהמיה ולהחזיר לעצמו את השליטה בדרזדן. כדי לגרום לאוסטרים לנטוש את בירת סקסוניה, קיבל פרידריך ב-15 בנובמבר החלטה לנתק מן הצבא הראשי את הגיס של הגנרל פרידריך אוגוסט פון פינק, ושלח אותו להסתנן לעורף של דאון כדי לאיים על קווי התקשורת; אולם המהלך, באופן בלתי נמנע, הביא לבידוד כוחותיו של פינק בתוך כוחות אוסטריים גדולים בהרבה, ובכך הזמין את דאון לתקוף אותו.
הקרב
ב-19 בנובמבר הגיעו כוחותיו של פינק לכ-14,000 איש, והם הגיעו לכפר מקסן, השוכן בעמק קטן של הרי העפרה (ארצגבירגה); כוחותיו של דאון, לעומת זאת, הגיעו, בחסות הערפל, לעיר דיפולדיסוואלדה שמדרום-מערב למקסן, כאשר כוחות אוסטריים נוספים בפיקוד הגנרל אנטון יוזף פון ברנטאנו-צימארולי התייצבו צפונה יותר בין ויטטגנדורף לטרוניץ, ומחלקות מסוימות של צבא הרייכסארמה הקיסרי שמרו על דונה מצפון-מזרח. בעוד דאון הורה לכוחותיו, שמנו כ-32,000 איש, לחנות ללילה, התייצב פינק בעמדה הגנתית בגבעות סביב מקסן.
בבוקר 20 בנובמבר יצאו האוסטרים של דאון מדיפולדיסוואלדה כשהם מחולקים לארבעה טורים הצועדים אל עבר מקסן, בעוד שכוחותיו של ברנטאנו נעו גם הם דרומה כדי להתכנס אל העיירה; הקרקע, שהייתה קפואה ומכוסה בשכבה ראשונה של שלג, הקשתה על תנועת הפרשים והארטילריה. החלוץ של דאון נתקל בעמדות האבטחה הפרוסיות הראשונות סמוך לכפר ריינהאדרטסגריממה, אשר על פי הוראותיו של פינק נסוגו מן הכפר; הרימונאים האוסטריים טיפסו אז אל הגבעות שמאחורי העיירה, ואפשרו לארטילריה שלהם לתפוס עמדה שממנה יכלה להמטיר אש על האגף השמאלי של הקו הפרוסי. החל מ-11:00 התפתח דו-קרב תותחים עז משני הצדדים במשך 45 הדקות הבאות, עד שדאון הורה לחדש את ההתקדמות: חמישה גדודים של רימונאים אוסטריים הובילו את ההתקפה על הגבעות שמול העיירות ויטגנסדורף ומקסן, הביסו את הגדודים הפרוסיים שהחזיקו בהן, והדפו אותם עד כדי כניסה אל מקסן עצמה. בשל כך נותק כל האגף השמאלי של הפרוסים מן האגף הימני ונאלץ לפנות צפונה לעבר הכפר שמורסדורף.
בינתיים נפרס הגיס האוסטרי של ברנטאנו מול האגף הימני של הפרוסים, והחל לעטוף את קו האויב; פינק ניסה לבלום אותו באמצעות שיגור יחידת קירסירים להתקפת-נגד, אך הפרשים הפרוסיים נתקלו בשטח קשה מדי ותנופתם נהדפה בקלות בידי חיל הרגלים האוסטרי. פינק ניסה לאסוף מחדש את יחידותיו המבולבלות סמוך לשמורסדורף, בעוד דאון התחבר מחדש עם כוחותיו של ברנטאנו משמאל; האוסטרים פתחו אז בהתקפה כללית שהביסה את חיל הרגלים הפרוסי, אשר הותיר בידי האויב כמה דגלים ותותחים וכן שבויים רבים. הפרשים הפרוסיים ניסו להתקפת-נגד, אך הותקפו מצדם בידי רגימנט של דרגונים אוסטריים, שהביס אותם. פינק הוביל את שרידי כוחותיו כדי להתחבר אל הגיס המנותק של הגנרל וונש, במטרה להתמודד מול כוחות הרייכסארמֶה בדונה; כעת היו הפרוסים מכותרים לחלוטין, בעוד האוסטרים, שהתבססו היטב על הגבעות שכבשו, קיבלו אספקה ותגבורות של כוחות רעננים במהלך הלילה. פינק תכנן למחרת, 21 בנובמבר, ניסיון לפרוץ את הכיתור באמצעות מתקפה משמורסדורף, אך חיל הרגלים שלו כבר היה מדולדל, ולבסוף החליט המפקד הפרוסי לבקש מן האוסטרים תנאי כניעה, בעוד פרשיו, בפיקוד וונש, ניסו להימלט משדה הקרב דרך קווי הכוחות הקיסריים. דאון קיבל את כניעת הפרוסים, אך התעקש שהיא תחול גם על פרשיו של וונש, שפינק טען כי הם גיס נפרד שאינו כפוף לפיקודו; משהתברר לו כי וונש נכשל במציאת נתיב מילוט לקירסירים שלו, שוכנע פינק לבסוף לחתום על כתב הכניעה בשם כל כוחו.
תוצאות
כל הכוח הפרוסי של פינק אבד בקרב: בשטח נותרו 3,000 הרוגים ופצועים וכן 11,000 שבויי מלחמה; השלל שנפל לידי האוסטרים כלל גם 71 תותחים, 96 דגלים ו-44 עגלות תחמושת. ההצלחה עלתה לכוחותיו של דאון רק ב-934 נפגעים, כולל הרוגים ופצועים. התבוסה במקסן הייתה מכה נוספת לשורותיו המדולדלות של הצבא הפרוסי, והרגיזה את פרידריך עד כדי כך שהגנרל פינק הועמד למשפט צבאי ונידון לשנתיים מאסר לאחר המלחמה. עם זאת, דאון החליט שלא לנצל כלל את ההצלחה לניסיון תמרונים התקפיים, ונסוג אל מפקדות החורף שלו סמוך לדרזדן, צעד שסימן את סיום פעולות המלחמה לשנת 1759.
לקריאה נוספת
- Christopher Duffy: Friedrich der Große. Die Biographie. Albatros Verlag, Düsseldorf 2001, מסת"ב 3-491-96026-6.
- Christopher Duffy: Friedrich der Große und seine Armee. Motorbuch Verlag, Stuttgart 2009, מסת"ב 978-3-613-03050-3.
- Joachim Engelmann: Die Schlachten Friedrich des Großen. Nebel-Verlag, Utting 2001, מסת"ב 3-89555-004-3.
- Olaf Groehler: Die Kriege Friedrichs II. 6. Auflage. Brandenburgisches Verlagshaus, Berlin 1990, מסת"ב 3-327-00038-7.
- Marcus von Salisch: Zwei "unerhörte Exempel". Die Kapitulationen von Pirna 1756 und Maxen 1759 im Vergleich, in: Neues Archiv für sächsische Geschichte 84 (2013), S. 97–132.
- Michael Simon, Gisela Niggemann-Simon: Über die Macht der Bilder oder ‚Gruss vom Finckenfang‘, in: Andreas Hartmann [u. a.] (Hg.): Die Macht der Dinge. Symbolische Kommunikation und kulturelles Handeln. Festschrift für Ruth.-E. Mohrmann (Beiträge zur Volkskultur in Nordwestdeutschland 116), Münster 2011, S. 417–427.
מסדרת הספרים Rund um den Finckenfang:
- Volume 1: Werner Netzschwitz: Die Schlacht bei Maxen am 20. November 1759. Maxen 2004, מסת"ב 3-9808477-0-5.
- Issue 9: Michael Simon: Krieg und Frieden in Maxen. Maxen 2005, מסת"ב 3-9808477-9-9.
- Issue 13: Michael Simon: „Es ist bis dato ein ganz unerhörtes Exempel ...“ Der Finckenfang bei Maxen im November 1759. Maxen 2009, מסת"ב 978-3-9810717-3-3.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ de Jomini, General Baron Antoine Henri (2013). "XIX". Treatise On Grand Military Operations: Or A Critical And Military History Of The Wars Of Frederick The Great – Vol. II. Google Books: Normanby Press. p. 88. ISBN 9781908902733.
ביבליוגרפיה
- Rickard, J., 5 November 2000, Battle of Maxen, 20 November 1759.
קרב מקסן42764995Q699758