קרב בינת ג'בייל (2026)
| מערכה: זירת לבנון במבצע שאגת הארי, זירת לבנון במלחמת חרבות ברזל | ||||||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת חרבות ברזל | ||||||||||||||||||||||
| סוג העימות | קרב | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריכים | 9 באפריל 2026 – הווה (11 ימים) | |||||||||||||||||||||
| קרב לפני | מבצע חושך נצחי | |||||||||||||||||||||
| מקום | בינת ג'בייל, דרום לבנון | |||||||||||||||||||||
| תוצאה |
מתמשך
| |||||||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | נפילת רוב העיירה לישראל | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
קרב בינת ג'בייל במסגרת זירת לבנון במבצע שאגת הארי הוא קרב מתמשך בבינת ג'בייל הניטש במסגרת מבצע שאגת הארי. המערכה החלה ב-9 באפריל 2026, במקביל ליומה השני של הפסקת האש במבצע שאגת הארי, כחלק ממתקפה ישראלית רחבה נגד חזבאללה שכללה תקיפות ברחבי לבנון ב-8 באפריל 2026 ומבצעים נוספים ברחבי דרום לבנון, בהם מבצע חושך נצחי. עיתוי המתקפה שנוי במחלוקת: איראן, פקיסטן וחזבאללה טענו כי הפסקת האש חלה גם על לבנון והגדירו את המבצעים הישראליים כהפרה של ההסכם. לעומת זאת, ישראל וארצות הברית עמדו על כך שהפסקת האש אינה חלה על החזית הלבנונית, ולפיכך ראו בהמשך הפעילות הצבאית נגד חזבאללה צעד לגיטימי. הקרב הפך לאחד ממוקדי הלחימה העיקריים בדרום לבנון לאחר הפסקת האש.
באפריל 2026, כחלק מזירת לבנון במבצע שאגת הארי, צה"ל כיתר את העיר.[1] ב-12 באפריל 2026, לוחמי צה"ל החלו בכניסה קרקעית לבינת ג'בייל לאחר הכיתור שנמשך כמה ימים.[2]
רקע
חשיבותה של בינת ג'בייל
לעיר חשיבות סמלית רבה עבור ישראל. בעיירה זו נשא חסן נסראללה את "נאום קורי העכביש" לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000. העיר מוכרת גם כ"בירת ההתנגדות" (ובידי ישראל כ"בירת הטרור") בדרום לבנון וכמקום שבו נלחם חזבאללה בצה"ל בקרב בינת ג'בייל בשנת 2006. ניצחון בעיירה עשוי לחזק ולהפגין התקדמות לקראת יצירת אזור חיץ או סיפוח השטחים שמדרום לנהר הליטני.
לעיירה חשיבות אסטרטגית, שכן שליטה בה מבטיחה גם שליטה על הגבעות הסובבות אותה, המאפשרות תצפית שולטת על דרום לבנון. ישראל טוענת בנוסף כי טרם הקרב הגדיל חזבאללה את נוכחותו בעיר ואגר בה אמצעי לחימה.
מבצע שאגת הארי
בפתיחת המערכה, ב-28 בפברואר 2026, ישראל חיסלה בסיכול ממוקד את המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי. לאחר אישור מותו על ידי איראן ב-1 במרץ, הבטיח מזכ"ל חזבאללה, נעים קאסם, לנקום ו"למלא את חובתנו בעימות עם התוקפנות", בהצהירו כי חזבאללה לא יעזוב את "שדה הכבוד וההתנגדות".
ב-2 במרץ שיגר חזבאללה מספר רקטות קרקע-קרקע לעבר צפון ישראל, תקיפה ראשונה מסוגה מאז הפסקת האש בשנת 2024, שכוונה לאתר הגנה אווירית ליד חיפה. הארגון תיאר את התקיפה כ"פעולת הגנה" שנועדה לאלץ את ישראל להפסיק את פעולותיה בלבנון ולסגת מאזורים כבושים, וטען כי אין לה קשר למלחמה באיראן.
צה"ל מסר כי רקטה אחת יורטה בעוד אחרות נפלו בשטחים פתוחים. בתגובה, ביצעה ישראל תקיפות אוויריות ליליות בביירות וברחבי דרום לבנון, והוציאה צווי פינוי לעשרות יישובים. צה"ל הצהיר כי התקיפות כוונו נגד בכירים ותשתיות של חזבאללה; מאוחר יותר דווח על חיסולו של ראש מנגנון המודיעין של חזבאללה, חוסיין מקלד.
הפסקת האש במלחמת איראן ומבצע "חושך נצחי"
פקיסטן תיווכה בהפסקת האש וטענה כי לבנון נכללת בהסכם, שהביא להפסקה זמנית של המלחמה באיראן לשבועיים. זמן קצר לאחר מכן, הכחישו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי זהו המצב. מנגד, פקיסטן ואיראן עמדו על כך שלבנון נכללת בהפסקת האש, לצד מדינות נוספות כמו צרפת ומצרים.
זמן קצר לאחר מכן פתחה ישראל במבצע חושך נצחי ותקפה אתרים שונים בלבנון במה שהוגדר כתקיפות הנרחבות ביותר מאז תחילת המלחמה כולה. בתקיפה נהרגו למעלה מ-250 מפקדים ופעילים של חזבאללה.[3]
הגיוס הישראלי
בשיאה של מתקפה מחודשת זו, התקדם צה"ל במספר מוקדים בדרום לבנון כדי לאבטח מיקומים שונים. צה"ל אימץ אסטרטגיה של הימנעות מעימות ישיר ומיידי במרכזים עירוניים משמעותיים ובמקום זאת בחר לכתר אותם על ידי אבטחת נקודות סביבם והוצאת צווי פינוי אסטרטגיים לאוכלוסייה המקומית. בתים בעיירות סמוכות נהרסו כדי לאבטח את עמדות צה"ל והצבא תפס עמדות ליד ובתוך עיתרון ועינאתא במזרח ובדרום, ומעייתא א-שעב לעבר פאתי חדת'א בצפון.
ב-48 השעות שקדמו לתחילת הקרב, אובטחו רשף ועינאתא כדי להדק את הכיתור סביב מחוז בינת ג'בייל והעיירה הופגזה בארטילריה כבדה ובתקיפות אוויריות שכוונו למוצבי חזבאללה. טרם הקרב ערך הרמטכ"ל אייל זמיר סיור הערכת מצב בחזית סמוך לעיר וקבע שיש להמשיך בפעולות באזור. המבצע תוכנן שבועות מראש לצד מבצע "חושך נצחי".
ציר זמן
אפריל
ב-9 באפריל 2026 התפתחו חילופי אש בין חזבאללה לישראל בפאתי העיירה, שהחלו בקולות ירי מרגמות ורקטות ששיגר חזבאללה לעבר כוחות צה"ל. ישראל הגיבה בפעילות מבצעית, שהובילה חלק מלוחמי חזבאללה לנסות נסיגה אסטרטגית; אלו זוהו על ידי צה"ל וחוסלו. ביום הקרב הראשון השתמש חזבאללה ברקטות RPG, נשק קל ומטחי רקטות כדי להגן על העיירה. חטיבת הצנחנים הצליחה להשמיד מבנה של חזבאללה, והתכתשויות בתוך העיירה עצמה אושרו על ידי עיתונאים מקומיים וישראלים. צה"ל נטרל לוחמי חזבאללה מקומיים בתוך העיר שהתקבצו שם בשבועות הקודמים והופתעו מהמתקפה. בשלהי היום דיווח ה"ג'רוזלם פוסט" כי צה"ל, ובפרט עוצבת האש (אוגדה 98), תפס את רוב חלקי העיירה.
ב-10 באפריל דיווח חזבאללה כי תקף עמדות ישראליות בפאתי העיר. עיתון "אל-אח'באר" המקורב לחזבאללה דיווח כי ישראל ניסתה להתקדם לעבר שוק העיר, כאשר קרבות דווחו באזור השוק ובסביבתו, כולל במתחם מוסא עבאס, "משולש השחרור" והבית הספר המקצועי בעיירה. אותו מקור טען כי חזבאללה הצליח לפגוע בטנק מרכבה ובדחפור D9 של צה"ל. עימותים ישירים ליד השוק דווחו גם על ידי "ג'נוביה", עיתון המתנגד לחזבאללה. בהמשך אושר כי השוק נפגע מהפגזות ארטילריות במהלך העימותים. באותו יום דווח כי צה"ל שולט ככל הנראה בשני שלישים מהעיירה. עיתון "מעריב" דיווח על נוכחות של כוח רדואן בעיר. שני אנשי הגנה אזרחית נהרגו בעימותים.
לפי "אל-קודס", חזבאללה השתמש בטקטיקות לחימה גמישות, הכוללות מארבים מתוכננים, ירי צלפים באזורי מגורים, ושימוש בנשק נגד טנקים ומטעני חבלה כדי לעכב את רכבי צה"ל בסמטאות הצרות של העיר העתיקה. הדיווח טען כי טקטיקות אלו אילצו חלק מהכוחות הישראליים לסגת מאזורים שנכבשו ומנעו מהם לאבטח את העיירה באופן מלא בשלב הראשון.
ב-11 באפריל, חזבאללה טען כי פגע ישירות בטנק ישראלי במהלך הקרבות בעיירה. במהלך היום ביצעו כוחות ישראליים פעולות נוספות ליד הכפרים רשף, בית ליף ואל-קוזח. כמו כן דווח על הריסת מבנים בחאנין כחלק מהתקדמות לעבר עין אבל, במטרה להיכנס לעיירה ממערב ולהשלים את המצור. יחידות שריון ישראליות התקדמו לאורך הכביש הראשי של בינת ג'בייל ליד שכונת אל-עווייני בניסיון להגיע לאצטדיון המקומי – אותו אצטדיון שבו נשא נסראללה את נאומו בשנת 2000 ואחמדינז'אד ב-2010. על פי הדיווחים, הכוחות הגיעו למרחק של כ-300–400 מטרים מהאצטדיון לפני שנתקלו בהתנגדות.
ב-12 באפריל, סוכנות הידיעות הלבנונית הלאומית ו"טיימס אוף ישראל" דיווחו כי בבוקר 12 באפריל צה"ל עדיין מנסה "להשתלט על השכונות הנותרות בבינת ג'בייל". הסוכנות הלבנונית מסרה כי צה"ל נעזר בארטילריה המוצבת בפאתי העיר וטענה כי נגרמו לו "אבדות משמעותיות". מקורות ביטחוניים לבנוניים מסרו לרשתות זרות כי צה"ל משתמש במטוסי קרב, ארטילריה ופצצות זרחן בקרב, והצליח לחסום ולתפוס את כל הכניסות הראשיות לעיירה, אם כי טרם כבש את "ציוני הדרך המרכזיים" שלה.
בית החולים בינת ג'בייל הפך לחזית לחימה בעקבות עימות בין צה"ל לבין מיליציות מקומיות של חזבאללה, שהחליפו אש אלו עם אלו. חטיבת גבעתי הצליחה לכבוש את בית החולים בתום חילופי האש. על פי הדיווחים, נהרגו בקרב 20 מחבלי חזבאללה, ובתוך המבנה התגלה מאגר אמצעי לחימה (ששימש כראיה לטענה כי חזבאללה השתמש בבית החולים כבסיס צבאי). במהלך היום הצליחו כוחות מאוגדה 98 להיכנס לשכונות המזרחיות של העיירה לצד חטיבת גולני והתעמתו עם יחידות כוח רדואן. חטיבת הצנחנים (חטיבה 35) השמידה מבנה צבאי מרכזי של חזבאללה ששימש כמפקדה קדמית, שמוקמה בסמוך לבית הספר המקומי. לפי משרד הבריאות הלבנוני, פרמדיק שהיה חבר בארגון הסהר האדום נהרג.
בשעות הערב של 12 באפריל, גורמים צבאיים ציינו כי רוב שטחה של העיר נמצא תחת שליטה מבצעית ישראלית, וכי מאות מחבלים כותרו על ידי כוחות צה"ל בטבעת חנק אווירית וקרקעית.
ב־13 באפריל דווח כי חזבאללה הצליח לפגוע באמצעות כטב"מים במוצב פיקוד ישראלי הממוקם בין העיירה עיינאתא לעיירה בינת ג'בייל עצמה. לאחר ניסיונות שנמשכו ימים, צה"ל השתלט על האצטדיון של בינת ג'בייל, כשמפקד אוגדה 98, אל"ם גיא לוי, העיר: "מישהו פה דיבר והתרברב על קורי עכביש [...] היום האיש ההוא כבר לא קיים, גם המגרש לא והמילים שלו לא שוות כלום."[4] באותו היום, שלושה מחבלי חזבאללה נכנעו לכוחות חטיבת גבעתי בעיירה לאחר שניהלו חילופי אש עם הכוחות ונפצעו.[5]
תגובות
חבר הפרלמנט הלבנוני חסן פדלאללה הדגיש את "עמידתה האיתנה" של העיר ומתח ביקורת על הממשלה בביירות על כך שהיא "אדישה למתרחש בדרום ונטשה אותו", בעוד שרק "לוחמי ההתנגדות" מגינים עליו. כוחות ההגנה האיריים הפועלים בבסיס "מחנה שמרוק" ומהווים חלק מיוניפי"ל מסרו כי ננקטים כל האמצעים הדרושים להגנת הכוחות, אך הדגישו כי העימותים מהווים איום של נזק נלווה לבסיס.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ ליאור בן ארי, מלכודת בינת ג'ביל: כך צה"ל כיתר עשרות מחבלי חיזבאללה | צפו במפה, באתר ynet, 11 באפריל 2026
- ↑ ניצן שפירא, לקראת פתיחת המו"מ בין ישראל ללבנון: צה"ל פתח במהלך לכיבוש הסמל של חיזבאללה בדרום המדינה, באתר מאקו, 12 באפריל 2026
- ↑ אלישע בן קימון, צה"ל: יותר מ-250 מחבלי חיזבאללה חוסלו בגל התקיפות הגדול בלבנון, באתר ynet, 13 באפריל 2026.
- ↑ דני שפיץ, 26 שנים אחרי הנאום המשפיל: צה"ל מחק את האצטדיון שבו נולד מ.., באתר כיכר השבת, 2026-04-13
- ↑ שלושה מחבלי חיזבאללה נכנעו לכוחותינו במהלך קרב בדרום לבנון - ערוץ 14 | C14, באתר www.c14.co.il, 2026-04-14
קרב בינת ג'בייל (2026)43082915Q139227532