קוריץ
| |||
 | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 רובנו | ||
| מחוז משנה | קורצקי | ||
| ראש העיר | ניקולאי חומק | ||
| תאריך ייסוד | 1150 | ||
| שטח | 6 קמ"ר | ||
| גובה | 214 מטר מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 6,984 | ||
| קואורדינטות | 50°37′00″N 27°10′00″E / 50.6167°N 27.1667°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
קוריץ (באוקראינית: Корець; בפולנית: Korzec) היא עיר במחוז רובנו שבאוקראינה (היסטורית בחבל מזרח ווהלין), שנודעה כאחד המרכזים הרוחניים והתרבותיים החשובים ביותר של יהדות פולין ורוסיה, במיוחד כמרכז חסידי מובהק וכמקום מושבו של דפוס קוריץ המפורסם.
תולדות הקהילה היהודית
ראשית היישוב היהודי בקוריץ מתוארכת למאות ה-14 עד ה-16. קוריץ נחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות והשורשיות ביותר בווהלין. הקהילה סבלה רבות במהלך גזרות ת"ח-ת"ט (1648–1649), כאשר כנופיות חמלניצקי טבחו ביהודי העיר. למרות החורבן, הקהילה השתקמה והפכה ברבות השנים לצומת דרכים רוחני וכלכלי.
לאורך השנים כיהנו בעיר רבנים ודמויות תורניות בולטות, בהם הרב נחמיה גרשנהורן, הרב משה-מרדכי לידסקי והרב ניסן בשקין[1]. בעיר פעלו בתי כנסת וקלויזים רבים של חסידויות שונות, כגון טריסק, מקארוב, צ'רנוביל וסקווירא, וכן בית כנסת של בעלי מלאכה כמו סנדלרים וחייטים[2].
המרכז החסידי ודפוס קוריץ
תהילתה של קוריץ בדורות האחרונים נבעה מהיותה מרכז חסידי ראשון במעלה.
- רבי פנחס מקוריץ
- הדמות המרכזית בתולדותיה הרוחניים של העיר הייתה הרה"ק רבי פנחס שפירא מקוריץ (תקפ"ו–תקנ"א), מתלמידיו המובהקים של הבעל שם טוב. רבי פנחס קבע את מושבו בעיר, ותורתו והנהגתו משכו אליה חסידים רבים. הוא נפטר ונטמן בעיר, וקברו שימש מוקד לתפילה ולעלייה לרגל במשך דורות.
- דפוס קוריץ
- במחצית השנייה של המאה ה-18 הוקם בעיר בית דפוס עברי מפורסם, שהיה מהראשונים והחשובים שהדפיסו את ספרי יסוד החסידות והקבלה. בין הספרים שנדפסו בו לראשונה היו "תולדות יעקב יוסף" (תקע"ב), "ליקוטי אמרים" (תניא), וכתבי האר"י ורבי חיים ויטאל.
בין שתי מלחמות העולם
בתקופה שבין מלחמות העולם (תחת שלטון פולין), מנתה הקהילה כ-4,900 נפש, שהיוו את רוב מניינה ובניינה של העיר.
- כלכלה
- היהודים עסקו במסחר, במלאכה (חייטים, סנדלרים), ובייצור תעשייתי זעיר, כולל טחנות קמח ומפעל סוכר.
- מוסדות דת וחינוך
- בעיר פעלו בתי כנסת רבים, ובהם בית הכנסת הגדול "האדום" וקלויזים של חסידויות טריסק, מאקרוב וצ'רנוביל. לצד מוסד ה"תלמוד תורה" המסורתי (נוסד ב-1886)[1], הוקמה בעיר "ישיבת זווהיל" שהעניקה סמיכה לרבנות. כמו כן פעל בעיר בית ספר עברי של רשת "תרבות", בית ספר ביידיש וספרייה יהודית עשירה[3].
- חיי חברה ותנועות
- בעיר הייתה פעילות ציונית ענפה, שכללה מפלגות (פועלי ציון[4], התאחדות[5], רביזיוניסטים[6]) ותנועות נוער (השומר הצעיר, החלוץ[7]). כמו כן פעל בעיר ארגון ה"בונד"[3].
השואה וחורבן הקהילה
עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, נכבשה קוריץ ב-2 ביולי 1941. מיד עם הכיבוש החלו מעשי התעללות, שוד ורצח של יהודים בסיוע המשטרה האוקראינית המקומית. הוטלו על היהודים גזירות קשות, בהן חובת ענידת טלאי צהוב, עבודות כפייה, תשלום קנסות כבדים (אינדמניטי), והגבלות תנועה חמורות. באוגוסט 1941 נרצחו כ-120 מנכבדי הקהילה ומשכיליה.
- הגטו
- במאי 1942 רוכזו היהודים בגטו צפוף וסגור.
- הטבח הגדול
- בערב חג השבועות, י"ג בסיוון תש"ב (מאי 1942), הוובלו כ-2,200 מיהודי הגטו, בעיקר נשים וילדים, אל הכפר הסמוך קוזק, שם נרצחו בבורות ירי באכזריות נוראה.
- חיסול הקהילה
- בספטמבר 1942, לקראת חג הסוכות, חוסל הגטו סופית. יהודים רבים נרצחו בבורות, ואחרים נספו כאשר הציתו הגרמנים את בתי הגטו. קבוצת יהודים בראשות משה גילדנמן ("דיאדיא מישא") הצליחה להימלט ליערות ולהקים יחידת פרטיזנים יהודית שנלחמה בנאצים.
הנצחה וזיכרון
לאחר המלחמה הוקמו בבתי העלמין בנחלת יצחק וביער הקדושים בישראל אנדרטאות לזכר הקהילה שנחרבה. יוצאי הקהילה בארץ ישראל ובארצות הברית הקימו ארגונים לסיוע לניצולים ולהנצחת המורשת. בשנת תשי"ט (1959) יצא לאור בתל אביב "ספר קוריץ" – ספר זיכרון מקיף המתעד את תולדותיה וחורבנה של הקהילה. בבית הקברות הישן בעיר הוקמו אנדרטאות לזכר הנספים, וציונו של רבי פנחס מקוריץ שופץ ומשמש כיום אתר תפילה ליהודים הפוקדים את המקוםיוסף מאיר האס, שיפוצים נרחבים בבית החיים העתיק בעיירה קוריץ שם טמונים גדולי עולם מתלמידי המגיד הק' ממעזריטש זי"ע, י״ז באלול ה׳תשפ״א.