קונסטנטין מיכאילוביץ'

קונסטנטין מיכאילוביץ' מאוסטרוביצה (בסרבית: Константин Михаиловић из Ocтрвице או Konstantin Mihajlović iz Ostrvice ‏ בערך 1435 אוסטרוביצה - מת אחרי 1481) היה לוחם עות'מאני וכרוניקן ממוצא סרבי. נחשב למחבר (הראשי) של כרוניקה, שנודעה במרחב הדובר גרמנית כ"זכרונותיו של יניצ'ר או כרוניקה טורקית".

חייו

חניכי יניצ'רים מתאמנים, איור בקודקס וינדובוננזיס, בסביבות 1590 - הספרייה הלאומית בווינה

על אביו מיכאיל קונסטנטינוביץ' מיישוב בשם אוסטרוביצה, שבו נולד קונסטנטין, אין מידע כלשהו. גם אוסטורביצה לא מוקמה בוודאות, כשבאזור היוגוסלאבי לשעבר קיימים כמה יישובים בעלי אותו שם. קונסטנטין עצמו ציין שהוא ממוצא "ראיצה", שהייתה מילה נרדפת ל"סרבי". מאוחר יותר התיישב קונסטנטין בנובו ברדו, בחבל קוסובו של היום, שהייתה בימי הביניים עיירה מבוססת של כורי כסף ומרכז מסחרי. נובו ברדו נכבשה לפרק זמן קצר על ידי הטורקים אך חזרה להיות סרבית בשנת 1441. על בסיס סיכומים בין הדספוט הסרבי ג'וראג' ברנקוביץ' עם העות'אמנים התושבים התחייבו לספק לסולטאן חיילים לפי הצורך. עם 1,500 פרשים מסרביה שהשתתפו בצבאו של הסולטאן מהמט השני במצור על קונסטנטינופול נמנו גם נערים מנובו ברדו, וביניהם קונסטנטין מיכאילוביץ'.

כששמעו הצעירים שעומדים להשתתף הכיבוש קונסטנטינופול רצו להתחמק ולחזור הביתה אבל הוזהרו שאם יעשו כך יסכנו את חייהם. לבסוף ניחמו את עצמם בכך שחלקם באירוע היה בטל בשישים. אחרי שכבש את קונסטנטינופול השתלט מהמט השני על שטחים נוספים בבלקן, לרבות העיירה נובו ברדו, אליה חזר בינתיים קונסטנטין. לדברי קונסטנטין, עם כיבוש היישוב ב-1 ביוני 1455, הוצאו נכבדי העיר להורג. בפקודת הסולטאן נבחרו 704 נשים וחולקו בין הלוחמים הטורקים ומפקדיהם וכשלוש מאות ועשרים נערים נלקחו על ידי היניצ'רים לאנטוליה, שם חונכו מחדש כדי לשרת בצבא של הסולטאן. קונסטנטין נלקח יחד עם עוד שני אחים. לפני כן יחד עם עוד תשעה-עשר בנים ברח בשעת לילה קרוב לכפר סאמוקובו (כ-64 ק"מ מצפון לפרישטינה, אבל נלכדו מחדש, נקשרו והוכו.

בצבא העות'מאני

כעבור שנה נשלח קונסטנטין לשרת את הסולטאן והשתתף בפיקודו במצור על בלגרד (1456), קרוב לוודאי לא כיניצ'ר, מפני שחניכותו הייתה עדיין קצרה מדי. ככל הנראה שרת קונסטנטין ביחידת ארטילריה מפני שמאוחר יותר מסר פרטים רבים על סוג לחימה זה. הוא הביא בכרוניקה שלו פרטים רבים על מצור בלגרד ועל האירועים שהתרחשו אחריו. בין השנים 1458-1460 השתתף בקרבות הטורקים בפלופונסוס ובשנת 1461 במערכה נגד האימפריה של טרפזונטס. שנה לאחר מכן, ב-1462 לקח קונסטנטין חלק בתור יניצ'ר במסע של מהמט השני נגד ולאד המשפד, השליט המרדן של ולאכיה. בפרק המוקדש למלחמה בוולאכיה אישר קונסנטין את שיטת ההוצאה להורג העדיפה של ולאד המשפד, השיפוד ,והוסיף כי השליט הוולאכי נהג גם לחתוך את האפים של החיילים העות'מאנים ההרוגים ושלוח אותם להונגריה על מנת להתרברב באבידות הקשות שגרם בקרב האויב. לדבריו בקרב אחד אחרי העותקמאנים חצו את הדנובה, כ-250 יניצ'רים נהרגו על ידי הוולאכים, אבל בסופו של דבר העדיפות המספרית של העות'מאנית הכריעה את הכף ולוחמיו של ולאד נאלצו לסגת.

המסע נגד ולאד המשפד

קונסטנטין מיכאילוביץ' מתאר גם את חששות הכבדים של העות'מאנים ממתקפות לילה של הוולאכים. לצורך הגנה הם הקיפו את המחנות שלהם ביתדות מעץ ומשמרות סביב לשעון. עדיין הגנה זאת לא הצליחה למנוע את המתקפות שגרמו להם לאבידות רבות בחיילים, גמלים ובסוסים. הוא הזכיר גם "יער של מתים משפודים" שמאז נכנס לאגדה. לפי הסיפור, ולאד המשפד נהג לבנות לאורך הדרכים שורות של מוטות שבהם שיפד גופות של חיילים טורקים. קונסטנטין מיכאילוביץ' עצמו לא ראה זאת, מפני שלדבריו עמד הכוח האחורי, אבל התבסס על דיווחים של אחרים.

המלחמה בבוסניה ונפילתו בשבי ההונגרי

אחרי כיבוש בוסניה מינה הסולטאן את קונסטנטין למפקד של המבצר הקטן זווצ'אי על הנהר ורבאס. שם שהה בראש יחידה של 30 חיילים ו50 יניצ'רים וקיבל את השכר לחצי שנה מראש. אולם באותה שנה הצליח מלך הונגריה מתיאש הוניאדי קורבינוס לכבוש את בוסניה וגם זווצ'אי נפלה לידיו. קונסטנטין נפל בשבי ההונגרי ולדבריו שמח מאד לחזור לחיות בין הנוצרים.

בנוגע לגורלו של קונסטנטין קיימות שתי תאוריות: לפי ז'יוואנוביץ', התיישב בבוהמיה או בפולין, מפני שלא סביר שהביקורות שכתב הכרוניקה שלו נגד מנהיגי הונגריה - יאנוש ומתיאש הוניאדי - ונגד האפיפיור נכתבו על אדמת הונגריה. בבוהמיה ובפולין דווקא דעות כאלה היו מקובלות. לעומת זאת, לפי צ'ירליץ' התיישב קונסטנטין בדומה לפליטים סרבים אחרים במובלעת בגבול הדרומי של הונגריה, שבה גם יכלו להישמע בקורות נגד הממלכה הונגרית.

זכרונותיו של יניצ'ר או כרוניקה טורקית

הכרוניקה שכתב קונסטנטין מיכאילוביץ' מאוסטרוביצה פותחת, בין השאר, בהכרזת אמונת המחבר בשילוש ה"קדוש" ובהתנצרותם העתידית של "הכופרים הארורים". הכרוניקן סבר שהיחיד בין המנהיגים המסוגל לנהל את המאבק בטורקים היה מלך פולין, יאן אולברכט וברך על מערכתו בבוקובינה כעל צעד במסגרת המאמצים לחסום את האיום הטורקי. ככל הנראה הכרוניקה נכתבה באזורים המזרחיים של פולין בתקופה שבין המלחמה של יאן אולברכט בשטח בוקובינה (1497) ומותו של המלך בשנת 1501. הכרוניקה כוללת 49 פרקים ומתארת את אילן היוחסין של שושלת עות'מאן הטורקית, את חוויותיו האישיות של המחבר ולבסוף את הקמת האימפריה העות'מאנית ואת אופן שלטונה. בחלק השלישי והאחרון דן הכרוניקן ברחבה ב ארגון הצבא העות'מאני ובשיטות הלחימה שלו.

סימני שאלה

מחקרים אחרונים תמכו בהשערה כי הכרוניקה שיוחסה לקונסטנטין מיכאילוביץ' היא למעשה תערובת של לפחות שלושה מקורות שונים.

לקריאה נוספת

• Renate Lachmann (Hrsg.): Memoiren eines Janitscharen oder Türkische Chronik (= Slavische Geschichtsschreiber, Band VIII.),Styria Verlag, Graz/Wien/Köln 1975, מסת"ב 3-222-105529 (ND 2010, Verlag Ferdinand Schöningh, מסת"ב 978-3-506-76842-1).
• Konstantin Mihailović: Memoirs of a janissary. Translated by Benjamin Stolz, historical commentary and notes by Svat Soucek. (Michigan Slavic Translations, No. 3.) xxxii, 255 pp. + errata sheet. Ann Arbor: Dept. of Slavic Languages and Literatures, University of Michigan, 1975

קישורים חיצוניים

• הכרוניקה של קונסטנטין מיכאילוביץ' - גרסה בשפה הסרבית
• על הכרוניקה של קונסטנטין מיכאילוביץ' מבוא מאת א.אי. רוגוב, 1978 (ברוסית)
• בתרגום לרוסית פרקי 1- 25
• בתרגום לרוסית פרקי 26-49
• ג'ורג'ה ז'יוואנוביץ'-הקדמה לספר של קונסטנטין מיכאילוביץ'

Đorđe Živanović Predgovor spisu Konstantina Mihailovića "Janičarove uspomene ili turska hronika "(בסרבית)

• Stefan Andreescu שטפאן אנדרייסקו - ולאד צפש - דרקולה, בין האגדה ובין האמת ההיסטורית, בוקרשט, ההוצאה האנציקלופדית, 1998

Ştefan Andreescu Vlad Ţepeş între legendă şi adevăr istoric. Editura enciclopedică, Bucureşti, 1998

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25318243קונסטנטין מיכאילוביץ'