קולנוע אדיסון
 | |
| קולנוע אדיסון, 1950, בנו רותנברג, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית | |
| הקמה ובנייה | |
|---|---|
| תאריך פתיחה רשמי | 5 בינואר 1932 |
| תאריך פירוק | 2006 |
קולנוע אדיסון היה בית קולנוע וראינוע בירושלים שנפתח ב-1932, פסק לפעול ב-1995 והמבנה בו שכן נהרס בשנת 2006, לאחר שעמד נטוש במשך 11 שנים. בית הקולנוע שכן ברחוב ישעיהו 14 פינת רחוב בליליוס. באולם היו 1,200 מקומות ישיבה והוא שימש גם להצגות תיאטרון וקונצרטים.
היסטוריה
בית הקולנוע הוא השלישי שהוקם בירושלים (לאחר "קולנוע ציון" ו"קולנוע עדן") על ידי מ. י. מזרחי ובניו משכונת זיכרון משה שהקימו גם את קולנוע אוריון. האולם התפאר באדריכלות המודרנית, בממדיו העצומים והיה הראשון בירושלים שהפעיל מיזוג אוויר. שמו של האולם נקבע כמחווה לתומאס אדיסון, מממציאי הקולנוע[1]. הבניין נבנה, בין השאר, בידי קבוצת חלוצים אנשי העלייה השלישית שהתגוררו בקומונה בשכונת בית הכרם. חברי הקומונה למדו בנייה אצל בנאים ערבים והשתתפו אחר כך בבניית כמה מבני ציבור ביניהם קולנוע אדיסון[2].
בית הקולנוע נחנך ב-5 בינואר 1932, בנוכחות פקידים בכירים בממשלת המנדט, בעיריית ירושלים, ובמוסדות הלאומיים ונכבדי העדות השונות בעיר[3]. בטקס הפתיחה נאם איתמר בן-אב"י ובוצעה האורטוריה אליהו מאת פליקס מנדלסון[4].
בינואר 1933 נחתם הסכם "אי חילול שבת", בלחץ אנשי אגודת ישראל, עם הנהלת קולנוע אדיסון ועם שני בתי הקולנוע האחרים ציון ועדן; סוכם שהמפר את ההסכם ייקנס בסך 300 ל"י (מתוכם 150 ל"י לבית היתומים דיסקין, ו-75 ל"י לכל אחד מבתי הקולנוע האחרים)[5] לאחר ההצלחה הגדולה של הקולנוע, החליטה הנהלתו להקדים את מכירת הכרטיסים לשבת עצמה, על אף שהקרנת הסרטים החלה רק במוצאי שבת. בעקבות כך קמה סערה גדולה בציבור החרדי, ובעיקר בהנהגת עמרם בלוי החלו חרדים לנסות ולמנוע את מכירת הכרטיסים בשבת. באפריל 1933 התלונן אלברט פלויד בעל קולנוע עדן, במכתב פומבי בעיתון דואר היום, כי קולנוע אדיסון הפר את ההסכם מאחר שהשכיר את האולם להופעה של להקה ערבית ולפיכך הוא לא רואה עצמו מחויב להסכם[6]. ב-11 באוגוסט 1933, עשרה ימים לאחר צום תשעה באב, פרסם גם בעליו של קולנוע אדיסון הודעה בעיתון שלפיה הבעלים של קולנוע עדן, המתחרה, "היה המתחיל בהצגות בשבתות ובחגים יהודים ופרץ את הגדר". משכך, לדבריו אין למתחריו בררה אלא לנקוט צעדים זהים. לאחר מכן התנצל על הצגה שהועלתה בצהרי תשעה באב והסביר זאת בהיעדרם של "מנהלי העסק", ש"לא היו אז בירושלים"[7].
מספר פעמים הוצת האולם (ב-1965[8], ב-1975 וב-1985[9]) ונגרם לו נזק כבד. מבנה הקולנוע סבל מספר פעמים מחבלות בעקבות מחאה של חרדים, שהתנגדו לתכנים שהוצגו בו[9]. באמצע שנות השלושים נפטר מ. י. מזרחי ובית הקולנוע עבר לבעלות בניו, יוסף (ג'ו) מזרחי ושמעון מזרחי.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 נהג הקולנוע להקרין סרטים הודיים, טורקים ופרסים[10].
בשנת 1982 שכר את האולם איש עסקים הירושלמי משה דדש[11], שהפעיל באותה עת מספר בתי קולנוע במרכז ירושלים[12]. בספטמבר 1989 הודיע דדש על סגירת בית הקולנוע ושהוא עומד למכירה או השכרה, זאת לאחר שנים שצבר הפסדים עקב ירידה במכירת הכרטיסים[13].
בינואר 1993 רכש דדש את הבעלות במבנה ובקרקע, תמורת 2 מיליון דולר. בספטמבר 1994 מכר דדש את המבנה לחברת "א.ר. מלונות רותם", שהייתה בבעלות איש עסקים אייל רותם, תמורת 5.8 מיליון דולר. ובית הקולנוע חדל לפעול[14] רותם ביקש להרוס את האולם לטובת פרויקט נדל"ן. במרץ 2000 אישרה הוועדה המחוזית בירושלים למגרש תוכנית הכוללת בניית בנין בן 12 קומות בייעוד למסחר ומשרדים וחניון תת-קרקעי בן 5 קומות חניה. רותם גייס לטובת ההשקעה בפרויקט קבוצה של משקיעים נוספים, אך הם פרשו מהפרויקט בסוף 2001[15][16]. בדצמבר 2001 ,הגישה חברת האם של "א.ר. מלונות רותם", "רותם פיתוח ובנין", לבית המשפט המחוזי בירושלים, בקשה למתן צו לפירוק בעקבות אי יכולתה של "א.ר. מלונות רותם" לפרוע את חובותיה לחברה, לבנק לפתוח התעשייה ולבנק טפחות[17][18].
באפריל 2004 נחתם הסכם למכירת המגרש לחברת "קריית יואל" (ע"ש הרב יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר) בתמורה לכ-4.6 מיליון דולר[19][20]. והעסקה הושלמה בפברואר 2006. במקום נבנה מתחם מגורים הכולל 2 מבנים לאברכים של חסידות סאטמר. בהתאם לחוק שימור אתרים שומרה חזית מבנה הקולנוע. במהלך חודש אוגוסט 2007 הונחה אבן הפינה למתחם המגורים על ידי הרב אהרן טייטלבוים[21], האדמו"ר של חסידי סאטמר. לאחר עיכובים במהלך הבנייה נחנך פרויקט המגורים ב-2014.
קישורים חיצוניים
- אלי ניסן, דרוש אולם לתיאטרון, דבר, 19 ביוני 1963
- מי יהיו הבעלים הבאים?, כל העיר, 22 בספטמבר 1989 - מחבר כתבות על בית הקולנוע עם סגירתו
- דני רובינשטיין, בצד הלא נכון של רחוב יפו, באתר הארץ, 25 במאי 2006
- הרצל חקק, הארמון של ילדותנו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 באוגוסט 2017
- איציק שוויקי, מיכאל גינזבורג קולנוע תיאטרון אדיסון, מצגת באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 24 באפריל 2018
הערות שוליים
- ↑ שמו של הקולנוע החדש יהיה: קולנוע אדיסון, דואר היום, 12 בנובמבר 1931
- ↑ צביה דורון, סמליות מעציבה, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2007
- ↑ פתיחת התיאטרון "אדיסון", הארץ, 5 בינואר 1932
- ↑ מה חדש בבירתנו? חנוכת-הבית לתיאטרון "אדיסון", דואר היום, 7 בינואר 1932
- ↑ ירון הראל, הרבנות הראשית ו'פוקס המאה העשרים' מציגים: אין סרטים בשבת – פרק במאבק על שמירת השבת בפרהסיה הירושלמית 1945-1930, בתוך קתדרה 157, 2015 עמודים 128
- ↑ מכתב גלוי לרבנות הראשית, דואר היום, 25 באפריל 1933
- ↑ הודעת קולנוע אדיסון הקשר עם מכתבו של בעל קולנוע "עדן" ירושלים, דבר, 11 באוגוסט 1933
- ↑ המשטרה: הדליקה ב"אדיסון" – הצתה, למרחב, 13 באפריל 1965
- ^ 9.0 9.1 היסטוריה, חדשות, 18 בספטמבר 1989
- ↑ לכבוד הביקור פריד אל-אטרש, מעריב, 23 בנובמבר 1977
- ↑ יותם נבין, אדיסון למכירה, כנראה לחרדים, כל העיר, 18 באוגוסט 1989
- ↑ שלום ירושלמי, דדש - מדביק המודעות הקטן משכונת הבוכרים חולש היום על ששת בתי־הקולנוע הגדולים, כל העיר, 13 בינואר 1984
- ↑ חיים ברעם, אדיסון - סוף, כל העיר, 22 בספטמבר 1989
- ↑ עו"ד ירדנה אייזקוב (סרוסי) ועו"ד מאיר מזרחי, דייר מוגן המשלם מחיר מלא, באתר גלובס, 31 באוגוסט 2008
- ↑ העסק הפרטי של דוד וינשל, באתר גלובס, 8 בינואר 1997
- ↑ אלעזר לוין, קבוצת משעל פרשה מפרויקט אדיסון בירושלים, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2001
- ↑ שמואל דקלו, רותם פיתוח מבקשת לפרק את א.ר מלונות רותם בטענה לחוב של 24 מיליון שקל, באתר גלובס, 2 בינואר 2002
- ↑ יצחק דנון, בקשה לצו עיקול על כספים עד סך 10 מיליון שקל שיגיעו לחברת הבנייה רותם, באתר גלובס, 20 בדצמבר 1999
- ↑ רותם פיתוח ובנין (1990) בע"מ - דו"ח תקופתי ליום 31 בדצמבר 2005, באתר מאיה (הודעות לבורסה)
- ↑ אלעזר לוין, חסידי סאטמר מנהלים באחרונה מו"מ לקניית קולנוע אדיסון ליד כיכר השבת, באתר גלובס, 22 באפריל 2004
- ↑ יאיר שלג, הסאטמרים תקעו יתד בחורבות מעוז החילוניות הירושלמי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2007
אנשיל פפר, אבן פינה לשכונה חרדית תונח על חורבות קולנוע "אדיסון", באתר הארץ, 14 באוגוסט 2007
קולנוע אדיסון40974732Q5338431