קולומבריום
קוֹלוּמְבַּרְיוּם (ברבים קוֹלוּמְבַּרְיָה, על פי האקדמיה ללשון העברית קֶבֶר שׁוֹבָכִים) הוא כינוי למתקנים חצובים בסלע מהתקופה העתיקה ובהם גומחות רבות חצובות בקיר זו לצד זו וזו מעל זו.
בתרבות הרומית שימשו קולומבריה לקבורת אפר משריפת מתים, ולפולחן.[1]
הכינוי שניתן למתקנים אלו על ידי ארכאולוגים הוא מילה שמשמעותה המילולית שובך, קן יונים (יונה בלטינית: (columb(a), ומקורה במילה היוונית κολόνα (קולונה) שפירושה עמוד.[2]
קולומבריה בישראל
ערך מורחב – מתקנים לגידול יונים בארץ ישראל
בישראל נמצאו מספר מתקני קולומבריום, בעיקר בשפלת יהודה. הם חצובים בסלע קירטון שנפוץ באזור. הגומחות החפורות של מערות הקולומבריום שנמצאו בשפלת יהודה ובגבול ירושלים[3] הן בצורת משולש קמור בשתי צלעותיו העליונות ושטוחות ברצפת הגומחה. בחלק מהמתקנים ישנם סידורים מיוחדים ששימשו כנראה למתיחת חבלים.
קיימת סברה שבארץ ישראל שמשו המבנים לגידול יונים והגומחות שימשו לקינון ולהטלת ביצים, וזאת בשונה ממערות הקולומבריום בעולם בעיקר מהתקופה הרומית, ששימשו לקבורת אפר ולפולחן. יונים גודלו לצורכי מאכל, לקורבן וייתכן שאף לשליחת דברי דואר, וכמו כן ניתן לאסוף את לשלשת היונים לשימוש חקלאי. גם כיום מגדלים בחברות מסורתיות יונים בגומחות דומות. המבנים שנמצאו בישראל הם תת-קרקעיים, בעוד רוב המבנים ברחבי העולם הם על פני הקרקע[4].
קיימות השערות נוספות בעניין השימוש במתקני הקולומבריום שנמצאו בארץ והן:
- הקולומבריום שימש לאחסנת אפר מתים - בכל גומחה הייתה נתונה צנצנת ובה אפר מתים. הטענה מוטלת בספק משום ששריפת מת אינה נפוצה בתרבות היהודית. במרשה (בית גוברין) בה נמצאו מתקני קולומבריום רבים אמנם הייתה תרבות צידונית שבה התקיים מנהג שריפת הגופה, אך מערת קבורה שנמצאה באתר מעידה דווקא על קבורה במערות ולא על שריפת המת. בנוסף לכך, בתרבות זו שריפת גופה התבצעה רק מתוך פולחן - אם האדם הועלה כקרבן. המספר הגבוה של הגומחות במרשה לא סביר לאור הפעמים המעטות בהן נדרשו גומחות לאיחסון אפר מתים בתרבות הצידונית.
- הגומחות שנמצאו במערות המסתור שימשו לאחסון מזון ומשקה בימים הקשים של המרד הגדול, אך יש הוכחות לכך שנחפרו לפחות 250 שנה קודם המרד, ואם כן זהו שימוש משני בלבד, ולא לכך נועדו הגומחות.
- הגומחות הם תוצר של שיטת כרית אבן גיר רכה (קירטון) לצורך סיוד, ולמעשה הן שאריות של מחצבה.[5]
ראו גם
לקריאה נוספת
- יגאל טפר, "עלייתו ושקיעתו של ענף גידול היונים בארץ" בתוך: אדם ואדמה בארץ ישראל הקדומה אהרון אופנהיימר, הוצאת יד בן צבי ירושלים תשמ"ו, עמ' 196-170, 1986
- יותם טפר, בעלי חיים באספקלריה ההיסטורית. קולומבריום, פריסטראון ושובך. עמודים (157-133).
- ציפר עירית, יונתי בחוגי הסלע, גידול יונים. עמודים (21-29), 1998.
- איל דן, קולומבריה בגליל, בכרמל וברמות מנשה, 2010. עבודת מוסמך; אוניברסיטת חיפה.
- ב' זיסו, "'שני מגדלי קולומבאריום הרודיאניים בחורבת עלק ובחורבת אבו ח'ף", קדמוניות 112, (תשנ"ז), עמ' 106-100.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ קארלו פאביה, המדריך לרומא של מטה (Guida di Roma Sotterranea) מסת"ב 88-7448-994-3
- ^ המילה היוונית פוסטה, עמוד גובה, שימשה מאוחר יותר בשפות לטיניות רבות ל"דואר".
- ^ מערות הקולומבריום באזור גן לאומי בית גוברין
- ^ לשינוי הגישה לגבי תפקיד המערות בארץ, הביאו מאמציו של החוקר העצמאי (ללא תואר מהאוניברסיטה) יגאל טפר. ור' זמן היונה (מאמר באתר הקיבוצים) - על יגאל טפר וכיצד הפך את גישת גידול היונים במערות הקולומבריום לשיטה המקובלת כיום על החוקרים. על הגידול של יונים במערות קולומבריום בידי הרומאים ראו על השובך האנגלי באתר שובך יונים (אנגלית)
- ^ קולומבריום עם גומחות עגולות רחבות אך רדודות - כלומר אינן חפורות לעומק, ומסודרות אלו מול אלו. ייתכן שהחדר שנחשף כלל לא היה במערה אלא באוויר הפתוח. יש המשערים שמדובר במחצבה לעמודים עגולים, בהמשך למחצבה שנמצאה בקרבת מקום, ובה אבנים בתהליך חציבה וסיתות שלא הסתיים]
