קוטנה הורה
 | |
| מבט מכנסיית סנט ברברה על המכללה הישועית, כנסיית סנט ג'יימס, והחצר האיטלקית | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1995, לפי קריטריונים 2, 4 | |
| מדינה |
 צ'כיה |
|---|---|
קוטנה הורה (בצ'כית: Kutná Hora) היא עיירה השוכנת בחבל הארץ בוהמיה שבצ'כיה. העיירה משתרעת על פני כ-33 קילומטרים רבועים, ואוכלוסייתה מונה נכון לשנת 2012 כ-20,600 תושבים.
היסטוריה
.jpg)
הקמת קוטנה הורה
האזור שבו שוכנת כיום קוטנה הורה ידוע בשל מרבצי הכסף הממוקמים בו, וקיימות עדויות לכך שכבר במאה ה-10 פעל באזור זה מכרה כסף שלימים הפך למרכז ההיסטורי של קוטנה הורה. מתאר הרחובות בחלק העתיק של העיירה נוצר ככל הנראה בהשפעת צורכיהם של הכורים הקדומים, ובלבו של האזור שוכן אזור עתיק עוד יותר שבעבר היה כפר רגיל שהיה מחובר בדרכים אל היישובים הסמוכים מאלין וטאסלאב. העדויות ששרדו עד ימינו ליישובי הכורים העתיקים הן כנסיות שנבנו בסגנון רומנסקי והיו פעילות עד פירוקן בשלהי המאה ה-18. המנזר הראשון הוקם בסדלץ בשנת 1142 על ידי מירוסלב מצימבורק, ממקורביו של הנסיך ולדיסלב השני. צורת ההתיישבות הספורדית הזאת התקיימה במשך כמאתיים שנים, אך במהלך המאה ה-13 החלו שינויים בדפוס ההתיישבות עם הקמתן של הערים המבוצרות טאסלאב וקולין. האזור כולו נכנס לתנופת תיעוש, ותעשיית כריית הכסף החלה להתפתח במהירות. בשנת 1260 התגלו בשטחי מנזר סדלץ מרבצי כסף, וזאת כשלושים שנים לאחר תחילת פעילותו של מכרה הכסף בז'יהלאווה.
על פי אגדה מקומית נזיר בשם אנטון נרדם בכרם של המנזר, וכאשר התעורר הבחין בשלוש דרכים עשויות מכסף בסמוך לראשו. על פי האגדה אנטון הותיר את גלימתו (קוטנה בצ'כית) במקום שבו הבחין בדרכים העשויות מכסף, והודיע על תגליתו במנזר. כפר הכורים כבר היה ידוע בשם קוטנה אנטיגווה (קוטנה הישנה) בתקופת שלטונו של אוטאקאר השני, מלך בוהמיה. ב-1290 החלה בהלה מקומית לזהב ולכסף, והעיירה כולה נכנסה לתנופת בנייה בלתי נשלטת.
ב-1300 קבע ונצל השני, מלך בוהמיה, את חוק הכרייה המלכותי. בחוק זה הוגדרו ההליכים המנהליים והטכניים הדרושים להפעלת מכרה, ועל פיו ניתנה למלך זכות שימוש בלתי מוגבלת בחומרים שנכרו מהמכרות ואת הסמכות לשלוט על פעילותם של המכרות ולגבות מהם מס כרייה. חוק הכרייה המלכותי נחקק במקביל לרפורמה הכלכלית של ונצל השני, במסגרתה הורה המלך על ביטול כל המטבעות האזוריים ועל קביעת הילך חוקי יחיד בכל הממלכה. המטבעות האזוריות בבוהמיה נסגרו, והיחידה שנותרה פעילה הייתה זו ששכנה בחצר האיטלקית שבקוטנה הורה. העיירה הפכה למרכז הכלכלי הראשי של מלכי בוהמיה, ומבחינת חשיבותה הייתה שנייה רק לפראג, בירת בוהמיה.
בתחילת המאה ה-14 הוקמו חומות מסביב לכפר על מנת להתמודד עם פלישותיו של אלברט השני, מלך הונגריה, שב-1304 וב-1307 ניסה לכבוש את מכרות הכסף שבאזור. תוך כדי התפתחות העיירה הוקמו בה כנסיות רבות וכן אחוזות עבור האצולה הגרמנית, ותושבי קוטנה הורה זכו בעושר רב בשל הצלחת תעשיית הכרייה המקומית. תעשיית הכרייה הצטמצמה בתחילת המאה ה-15, אך קוטנה הורה שמרה על חשיבותה הודות למעמדה הפוליטי הבכיר.
המאבקים והדעיכה
בעת הקרע המערבי הקהילה ("אומה") הבוהמית באוניברסיטת קארל בפראג תמכה במלך ונצל הרביעי ובמועצת פיזה. שאר "האומות" באוניברסיטה תמכו בעמדת האפיפיור גרגוריוס השנים עשר, ועל כן היה רוב של 3 אומות כנגד אחת בעמדה זו. יחד עם זאת, יאן הוס והבוהמים ניצלו את יריבותו של ונצל עם האפיפיור גרגוריוס. ב-18 בינואר 1409 פרסם המלך את הצו המלכותי של קוטנה הורה ובו שינה את חוקת האוניברסיטה (ולפיה לכל אומה יש קול בודד) על ידי מתן שלושה קולות לנציגי האומה הבוהמית, בעוד שלכל נציגי שאר האומות גם יחד ניתן קול בודד. החצר האיטלקית הייתה המקום שבו ניתן הצו המלכותי שהורה לתושבי הממלכה לא לציית עוד לאפיפיור גרגוריוס השנים עשר. בתקופה זו נבזזה העיירה על ידי זיגמונד, מלך הונגריה ואחיו של המלך ונצל הרביעי.
קוטנה הורה נטלה חלק פעיל במלחמות ההוסיטיות שהתחוללו בתחילת המאה ה-15, והייתה זירת מאבק בין הקתולים לבין ההוסיטים שגרם להרוגים רבים. כאלפיים הוסיטים נכלאו במכרות העיירה, ופעמיים היא נחרבה בשרפה: ב-1422 על ידי הקיסר זיגמונד מנימוקי אדמה חרוכה, ושנתיים לאחר מכן על ידי צבאו ההוסיטי של יאן ז'יז'קה. פעילות המכרות נפסקה ברובה, ומרבית האוכלוסייה האמידה הגרמנית ברחה מהמקום והוחלפה בהדרגה על ידי צ'כים. הפעילות הפוליטית בקוטנה הורה התחדשה, ובשוליה התגלו מרבצי כסף חדשים. תעשיית הכרייה החלה להשתקם בהדרגה. ב-1448 נערכו בחצר האיטלקית שבקוטנה ההורה הבחירות שבעקבותיהן מונה גאורגה מפודבראדי לשליט האזורי. לימים נבחר גאורגה למלך של בוהמיה כולה. ב-1471 נערכה בקוטנה ההורה מערכת הבחירות שבסיומה מונה למלך בוהמיה ולדיסלב השני, בנו הבכור של קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין.
בין 1471 ל-1526 שלטה בבוהמיה שושלת יגלון, ובתקופה זו החלה פריחתה המחודשת של התרבות הצ'כית לאחר דיכויה במלחמות ההוסיטיות. ברחבי קוטנה הורה הוקמו מבנים גותיים מפוארים, ובניית כנסיית סנט ברברה התחדשה לאחר שנים רבות של חוסר פעילות. תקופת הרנסאנס החלה להשפיע באיטיות על קוטנה הורה, אך כל הדברים הללו היו תלויים ברווחה כלכלית. במשך מאות השנים נוצלו החלקים העליונים של מכרות הכסף, ונוצר צורך לשכלל את טכנולוגיית הכרייה על מנת לחדור לאזורים עמוקים יותר. תעשיית הכרייה המקומית נכנסה לתהליך האטה נרחב באמצע המאה ה-16, וקוטנה הורה החלה לאבד בהדרגה את מעמדה כעיירה חשובה. תעשיית הכסף הגרמנית החלה לצמוח בשלהי המאה ה-16, במקביל לייבוא כסף מאמריקה הדרומית. המשבר הכלכלי הגיע לשיאו עם פריצתה של מלחמת שלושים השנים במחצית הראשונה של המאה ה-17. ב-1626, תוך כדי המלחמה, הגיעו ראשוני אנשי המסדר הישועי לקוטנה הורה. הישועים המירו את דתם של תושבי העיירה לקתולית, והקימו מבנים רבים בסגנון הבארוק.
מאז תקופה זו נערכו מספר ניסיונות לשיקום תעשיית המכרות של קוטנה הורה, אך כולם נכשלו. קוטנה הורה הפכה לחלק מהאימפריה האוסטרית ב-1806, ולחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1866. בתקופה זו היא נודעה בשמה הגרמני קוטנברג. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה ונפילת האימפריה האוסטרו-הונגרית הפכה קוטנה הורה לחלק מצ'כוסלובקיה. בתחילת מלחמת העולם השנייה נכבשה צ'כוסלובקיה על ידי גרמניה הנאצית, וקוטנה הורה נכללה בשטחי הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה. הנאצים הפעילו במקום מכרות עופרת ואבץ במהלך המלחמה, ואחרון המכרות מסוג זה חדל מפעילותו ב-1991. כעבור שנתיים עברה העיירה לשלטונה של צ'כיה במסגרת תהליך פירוק צ'כוסלובקיה. כעבור שנתיים הוכרז המרכז ההיסטורי של קוטנה הורה, ביחד עם כנסיית סנט ברברה וקתדרלת גבירתנו מסדלץ, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
אתרי העיירה
_3.jpg)
כנסיות ומבני דת
- כנסיית סנט ברברה: בניית הכנסייה החלה ב-1388 כהוקרה על העושר שפקד את קוטנה הורה, אך הופסקה מספר פעמים והושלמה רק ב-1905. הכנסייה הוקדשה לברברה הקדושה, פטרוניתם של הכורים. האדריכל הראשון היה כנראה יוהאן פארלר, בנו של האדריכל המפורסם פטר פארלר (שבנה את קתדרלת ויטוס ה"קדוש" וגשר קארל בפראג). ישנם מחקרים הטוענים שפטר פארלר היה שותף ליצירת תוכניות הכנסייה. העבודה הופסקה בגלל מלחמות ההוסיטים ונמשכה רק ב-1482 תחת האדריכלים מאטיאס רייסק ובנדיקט רייט, שני אדריכלים מפראג. ההפסקה השנייה התרחשה בשנים 1588-1884. בעבר היו בכנסייה 8 קפלות רדיאליות במבנה טרפזי. מאוחר יותר נבנה בית מקהלה, שנתמך על ידי תמיכות דואות בנות שתי קומות. מלבד התמיכות יש בכנסייה גם ויטראז'ים, מזבח, דוכן מטיף, ספספלי מקהלה, ופרסקאות מימי הביניים המתארים את החיים בקוטנה הורה.
- כנסיית הארכידיאקון סנט ג'יימס: כנסייה זו הוקמה בין 1330 ל-1420 לאחר שתושבי קוטנה הורה רצו בכנסייה גדולה משל עצמם ולא בקפלות העץ שהיו בה עד אז, וזאת בהמשך למגמה של הקמת כנסיות אזוריות ומפוארות בערים אחרות באזור. המשפחות העשירות של קוטנה הורה סיפקו את רוב התקציב, והוחלט על הקמת כנסייה גדולה מאבן שהושפעה מהמנזר הציסטרסיאני בסדלץ. בתוכנית המקורית של הכנסייה נקבע כי ייבנו בה שני מגדלים, אך לאחר בניית המגדל הראשון שגובהו 86 מטרים לא הושלמה בניית המגדל השני. הכנסייה נבנתה על גבעה מרובת מערות, ובשל כך היא אינה יציבה דיה. בכנסייה קיימים רהיטים וקישוטים בסגנון הגותי המאוחר, הרנסאנס והבארוק, וכן ציורים עתיקים שהישן ביותר מביניהם הוא ציור הסעודה האחרונה מ-1515.
- כנסיית גבירתנו נא נאמטי: כנסייה זו הוקמה בשלהי המאה ה-14 באתר שבו שכן שוק לעפרות כסף, ונחרבה בשריפה שהתחוללה בה ב-1470. לאחר השריפה נבנו מחדש מגדל הכנסייה והתקרה המקומרנת. דוכן המטיף המקושט שבכנסייה מתואר למחצית הראשונה של המאה ה-16. באגף הכמורה של הכנסייה נמצא דגם של המשכן מהמאה ה-15, שנוצר על ידי מאטיאס רייסק.
- כנסיית יאן מנפומוק: כנסייה בארוקית זו נבנתה בין 1734 ל-1754, ומבחינת המבנה שלה היא יוצאת דופן בהשוואה למבנים הסמוכים אליה. הכנסייה ידועה בשל סגנונה האחיד הן מבחינת מבנה והן מבחינת הקישוטים שבה, וכן בשל ציור הקיר הנמצא בה שמתאר את סיפור חייו של הקדוש יאן מנפומוק. הכנסייה היא כנסיית הבארוק היחידה שקיימת כיום בקוטנה הורה. הכנסייה שימשה את הקהילה הרומית-קתולית, אך ב-1951 נאלצו רשויות הכנסייה לתת את זכויות השימוש בה לעיירה ללא תשלום. במשך השנים הבאות נפגעה הכנסייה כתוצאה משימוש לא הולם כגון אתר אחסון לפסולת בניין, ובשל גניבות והשחתות של התכולה שלה שלא ניתן היה להעביר למקומות אחרים. ב-1980 החל תהליך שיפוץ הכנסייה, ובין 1997 ל-2000 הושקעו בשיפוץ פנים הכנסייה כ-13 מיליון קורונות צ'כיות. הכנסייה קודשה מחדש ב-2 ביוני 2000, והיא משמשת בעיקר לאירועי תרבות ולעיתים לאירועי דת.
- כנסיית כל ה"קדושים" עם הגלוסקמה (קתדרלת גבירתנו מסדלץ): כנסייה זו שוכנת במרכזו של בית קברות הממוקם ברובע סדלץ. בית הקברות לא הכיל מספיק מקום עבור קורבנות המגיפות והמלחמות שפקדו את האזור, וכתוצאה מכך נטמנו שרידי עצמות בקפלה התחתונה. אגדה מקומית טוענת כי אחד מאבות המנזר במאה ה-13, יינדז'יך, הביא אדמה מקודשת מכנסיית הקבר שבירושלים, ופיזר אותה ברחבי בית הקברות כך שהוא הפך לכאורה לחלק מארץ הקודש. בזמן המלחמות ההוסיטיות נחרב המנזר בשריפה, ורבים מהרוגי המלחמה באזור נטמנו בבית הקברות. לאחר המלחמות צומצם שטחו של בית הקברות, ובמאה ה-14 נבנתה קפלה במרכזו של בית הקברות הקטן שנותר בסמוך לכנסייה. הקפלה נבנתה כמבנה בעל ספינה עם שני מעברים מעל מרתף, ובמאה ה-18 היא נבנתה מחדש בסגנון בארוק. פנים הקפלה מקושט כמעט כולו בערימות של עצמות אדם שעברו תהליך חיטוי. עצמות אלה עוצבו ליצירת נברשת, צלב, ושלט האצולה של משפחת שוורצנברג המקומית שמימנה את הכנת הקישוטים. ככל הנראה נעשה שימוש בתהליך זה בעצמותיהם של כ-40,000 אנשים.
- קתדרלת עלייתה לשמים של גבירתנו: כנסייה זו נבנתה בסוף המאה ה-13 או תחילת המאה ה-14, והיא המבנה הגדול ביותר בצ'כיה ששרד בשלמותו מתקופה זו. סגנון הבנייה של הכנסייה הוא אדריכלות גותית צ'כית מהמאה ה-13, והיא נבנתה במקום כנסייה רומנסקית ששכנה באותו אתר. המימון לבניית הקתדרלה הגיע מהקהילה העשירה של מנזר סדלץ. לקתדרלה יש ספינה אחת וארבעה מעברים, ושבע קפלות המקיפות את אגף הכמורה. בתחילת המאה ה-18 הוסף לכנסייה אגף בסגנון הבארוק, ופנים הקתדרלה מקושט בעיקר בסגנון הבארוק.
- המנזר האורסוליני: מנזר זה נבנה בין 1738 ל-1743 בתכנונו של האדריכל קיליאן איגנץ דינצהופר, שהיה אדריכל ובנאי בארוקי. המנזר הוקם על חלקת קרקע מרובעת, ועל פי התוכנית המקורית הייתה אמורה להיבנות כנסייה על הציר האלכסוני של החלקה, ובצמוד לה מגדל בהיקף של 19 מטרים. על פי התוכנית דינצהופר היה אמור לבנות כיפה גדולת ממדים על גג הכנסייה. עם זאת, בעקבות קשיי מימון שפקדו את בנאי המנזר הם הצליחו להשלים רק שניים מהאגפים של המנזר, ובמקום הכנסייה המקורית נבנתה קפלה בקצה האגף הדרום-מערבי בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הנזירות האורסוליניות גורשו מהמנזר ב-950, וב-1989 הוא הוחזר לחזקתן. כיום משמש חלק מהמנזר את הנזירות, וחלק משמש כארכיון.
- המכללה הישועית: מכללה זו נבנתה בחצר כנסיית סנט ברברה בין 1667 ל-1700, בעיצובו של האדריכל האיטלקי דומניקו אורצ'י. קומת הקרקע שלה מעוצבת בצורת האות האנגלית F כהוקרה לקיסר פרדיננד השני. בחזית המכללה נמצא משטח מוגבה המוחזק על ידי פסלי קדושים, בדומה לגשר קארל בפראג. הישועים עצמם הגיעו לקוטנה הורה ב-1626 על מנת להמיר את דתם של התושבים המקומיים לנצרות קתולית, והם שמו דגש מיוחד על חינוך של ילדים צעירים.
- קפלת גוף המשיח: הקפלה נבנתה ככל הנראה כחלק מתוכניתם של סוחרי וכורי קוטנה הורה להפסיק את התלות במנזר סדלץ, שהיה אחראי על כל הנושאים הרוחניים באזור קוטנה הורה. בניית הקפלה החלה באמצע העשור השמיני של המאה ה-14, והיא בוצעה על חלקת אדמה שנרכשה שנוהלה על ידי קפלת ונצל הקדוש מהכפר הסמוך פנוביץ. הקירות ההיקפיים של הקפלה חוברו לקיר תומך צמוד, כהכנה לבניית הקתדרלה הסמוכה שהקמתה החלה מיד לאחר סיום בניית הקפלה.
- בית הכנסת, המשמש כיום כנסייה של הכנסייה ההוסיטית הצ'כוסלובקית (אנ')(צכ').
מבנים נוספים
- החצר האיטלקית (צ'כית: Vlašský Dvůr), שנודעה בעבר כמטבעה המרכזית, קרויה על שם המומחים מאיטליה שהיו פעילים בתעשיית הכרייה המקומית. החלק העיקרי של המטבעה היה מאוכלס בסדנאות עבודה של יצרני מטבעות שהקיפו חצר מרכזית אחד, ומאולם שכונה "Preghaus" ובו יוצרו הגרושנים של פראג. בתקופה זו אף שימש המבנה כמחסן לעפרות הכסף מהמכרות וכחלק ממערכת הביצורים של העיירה, ממנה הוא הופרד באמצעות מערכת של חפירים. בשלהי המאה ה-14 נערך במקום שיפוץ כללי, ולאחר מכן הוא שימש לפרקים כבית מגורים מלכותי. במשך מאות שנים מאז בנייתו שימש המבנה כמרכז הכוח הכלכלי של המדינה. ב-1770 פקדה את המקום שריפה שהחריבה אותו כמעט לחלוטין, ופעילותם של המטבעה המלכותית והמטביע הראשי נפסקה. עם זאת, בית העירייה הועבר אל החצר האיטלקית. כמו כן, במשך השנים הייתה החצר האיטלקית מוקד לפעילות פוליטית חשובה כגון צו הסירוב לסמכותו של האפיפיור גרגוריוס השנים עשר. כיום משמש המקום כמוזיאון העוסק בהטבעת מטבעות.
- בית הארכידיאקון: בניין זה נבנה בין 1594 ל-1595. בתחילה שימש כמכינה לקראת לימודים אקדמיים באוניברסיטה, וכיום הוא משמש את הארכידיאקון של הכנסייה הקתולית המקומית. על דלת השיש של הבית חקוק ציטוט מדבריו של קיקרו, המדגיש את חשיבות הלימודים והידע. הריצוף בין הכנסייה לבין בית הארכידיאקון לא השתנה מאז שנוצר ב-1680.
- מזרקת האבן: המזרקה נבנתה בין 1493 ל-1495 על ידי מטיאס רייסק או אחד מעוזריו, על גבי מכל מים בכיכר הראשית של קוטנה הורה. מכלי המים שהוצבו בעיירה היו כלי קיבול עבור מים שהוזרמו לעיירה דרך מערכת צינורות עץ, וזאת בשל בעיות באספקת מי שתייה שנבעו מתעשיית הכרייה הפעילה של העיירה. המזרקה מקושטת בעיטורים ובצריחים רבים, והיא מעוצבת בסגנון הגותי המאוחר.
מוזיאונים לתולדות הכסף בצ'כיה
- המוזיאון הצ'כי לכסף - הראדק: מבנה גותי זה הוקם בתחילת המאה ה-13, ובעבר היה ארמון עם חצר מרכזית ומגדל.
- בית האבן: בית זה הוקם במאה ה-15 באזור שבו שכן שוק בשר, והחל מהמלחמות ההוסיטיות הוא היה בבעלותם של קצבים עשירים. ב-1489 שופץ הבניין עבור עסקן המכרות פרוקופ קרופה. האדריכל בריציוס גוסקה, שביצע את השיפוצים, התמקד בתבליטי אבן ובקישוטים בחזית הבניין. הקישוטים והגמלונים בחזית הבניין מדגימים את עושרו הרב של קרופה. על אחד מהגמלונים שבחזית הבניין ניתן להבחין בשלט האצולה של גילדת הקדרים, הכולל תבליט של אדם וחווה מתחת לעץ הדעת. בקומת הקרקע של הבניין יש אולם מרכזי עם תקרה בצורת קמרון, ומקומת הקרקע ניתן להגיע אל החדרים הפרטיים שבשתי הקומות העליונות. במאה ה-19 עבר הבית לבעלותה של העיירה, ולאחר השיפוץ שבוצע בו בין 1901 ל-1902 הוא החל לשמש כמוזיאון.
- בית טיל: בבניין זה יש תצוגה קבועה העוסקת בחייו של יוזף קאיטאן טיל, מחבר המנון צ'כיה "היכן ביתי?". שמו המקורי של הבית היה "בית המסרק המוזהב". הבניין נבנה בסגנון גותי, ועבר שיפוץ נרחב לאחר נזקים כבדים שספג בשרפה הגדולה שהחריבה חלקים נרחבים מקוטנה הורה ב-1823. בחזית הבניין ניתן להבחין בתבליט ראשו של יוזף טיל, ומתחתיו בכתובת המציינת כי הוא נולד בבית זה ב-4 בפברואר 1808.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קוטנה הורה (באנגלית)- אתרים בצ'סקי קוטנה הורה (באנגלית)
24489884קוטנה הורה