קהילת יהודי קופנהגן
קהילת יהודי קופנהגן היא המרכז היהודי הגדול ביותר בדנמרק. בקופנהגן מתגוררים כיום רובם המכריע של כ־7,000 יהודי המדינה. הקהילה פעילה ברציפות מאז שלהי המאה ה־17, ושילבה לאורך השנים מסורת דתית, מוסדות חינוך, פעילות פילנתרופית ותרומה ניכרת לחיי התרבות והמסחר. חוויותיה ההיסטוריות כוללות את קבלת זכויות אזרח ב-1814, הצלת רוב יהודי דנמרק במלחמת העולם השנייה, גלי הגירה ממזרח אירופה, והמשך פריחה תרבותית וחברתית עד היום.[1][2]
היסטוריה
ראשית הקהילה ב־25 בנובמבר 1622, כאשר המלך כריסטיאן הרביעי הזמין "יהודים בני האומה הפורטוגזית" להתיישב בממלכה. תחילה התארגנו קהילות בערים גליקשטאדט ואלטונה, ומהן התפשטה ההתיישבות לפרדריציה ולקופנהגן. בשנות ה־60 של המאה ה־17 עברו סוחרים יהודים מאלטונה לעיר, והקימו את בית העלמין היהודי הראשון ואת בית הכנסת הראשון בדנמרק. הקהילה כללה מגוון רחב של מעמדות – מרוכלים עניים ועד בתי מסחר עשירים.[1]
הרחבת הקהילה במאות ה־18-19
הרב הראשון של הקהילה, אברהם סלומון מרוזניץ, מונה ב־1687, וב־1693 נוסד בית העלמין במולגדה. השרפה הגדולה של 1795 החריבה את בית הכנסת, והוא נבנה מחדש ב־1833 ברחוב קריסטלגדה בסגנון קלאסיציזם מאוחר בתכנונו של האדריכל גוסטב פרידריך הטש. צו מלכותי משנת 1814 העניק ליהודים ילידי דנמרק זכויות אזרח שוות, ומאז התפתחו מוסדות פילנתרופיים, בתי ספר, ובתי אבות יהודיים.[2]
המאה ה־20 והשואה
במהלך הכיבוש הנאצי של דנמרק, באוקטובר 1943, חולצו כ־8,000 מיהודי המדינה לשוודיה בעזרת כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק, הממסד הדתי והפוליטי ואזרחים מכל שכבות החברה. כ־99% מיהודי דנמרק שרדו את השואה, אך מאות הועברו למחנה טרזיינשטט. בשנות ה־70 הגיעו כ־3,000 פליטים יהודים מפולין, רובם השתקעו בקופנהגן. אירועים חגיגיים ציינו את חיי הקהילה – בהם חגיגות 150 שנה לבית הכנסת הגדול (1983) ו־300 שנה לקהילה (1984).[2]
מוסדות דת וחינוך
בקופנהגן פועלים כיום שלושה בתי כנסת מרכזיים: בית הכנסת הגדול (1833), בית הכנסת "מחזיקי הדת" של חב"ד (1910), ובית הכנסת הפרוגרסיבי "שיר הצפון" (2003). בעבר פעלו בתי כנסת נוספים, לרבות בית הכנסת של משה לוי ("בית הכנסת המחאה") ובתי כנסת ספרדיים פרטיים. מוסדות החינוך כוללים את קרולינסקולן – המשלבת את בית הספר לבנים בני הדת היהודית (1805) ובית הספר לבנות (1810) – ואת בית הספר של בינג וקליש (1803).[1]
מוזיאונים ומורשת תרבותית
המוזיאון היהודי הדני, שנפתח ב־2004 בתכנונו של האדריכל דניאל ליבסקינד, מתעד 400 שנות היסטוריה של יהדות דנמרק, עם דגש על מבצע ההצלה ב־1943. עיצובו משלב מוטיבים של מסע ההצלה, והמילה "מצווה" משמשת סמל מרכזי. בשנת 2022 עבר המוזיאון חידוש מקיף עם כניסה חדשה ותצוגות עדכניות. לצד המוזיאון פועלים אוסף הירשפרונג לאמנות, "האוסף של דוד" לאמנות אסלאמית, המוזיאון לעיצוב, והספרייה המלכותית שבה אוסף סימונסן לכתבי יד יהודיים נדירים.[2]
בתי עלמין ואתרי זיכרון
בקופנהגן שני בתי עלמין יהודיים: בית העלמין הישן במולגדה (1693) ובית העלמין החדש בוולבי (1895). בעיר פזורים אתרי זיכרון רבים, בהם אנדרטת הצלת יהודי דנמרק בכיכר ישראל, אנדרטת טרזיינשטט, אנדרטה לקורבנות השואה הפולנים, ואנדרטאות נוספות המוקדשות למבצעי ההצלה במלחמת העולם השנייה.[2]
אישים בולטים
בין בני הקהילה שבלטו בתרומתם לעיר ולמדינה ניתן למנות את משפחת מלכיאור, משפחת אדלר – שביתה היה מקום הולדתו של נילס בוהר – את האמן ויקטור בורגה, ואת השחקנית יוהאנה לואיז הייברג. אישים אלה פעלו במסחר, בפוליטיקה, במדע ובאמנויות, והשפעתם ניכרת עד היום.[1]
הערות שוליים
קהילת יהודי קופנהגן41626204