קהילת יהודי מיקולאייב
 | |
| בית הכנסת במיקולאייב | |
| דת | |
|---|---|
| יהדות |
קהילה יהודית קיימת במיקולאייב מאז ייסוד העיר ב־1789, על ידי הנסיך גריגורי פוטיומקין.[א]
רב הקהילה ומחוז מיקולאייב כולו, הוא שליח חב"ד, הרב שלום דובער גוטליב.[1]
היסטוריה
היהודים הראשונים, מהגרים מגליציה התיישבו בעיר לאחר ייסודה וכעבור כארבעים שנה, ב-1830, גרו בה מעל 1,000 יהודים, רובם נתינים רוסים. ב-1829 גזר הצאר ניקולאי הראשון על היהודים, גזרת גירוש, אך שליט העיר, האדמירל גרייג (Admiral Greig), שאשתו הייתה יהודייה, דחה את הפינוי.[2]
בשנת 1834 גורשו כל יהודי העיר ורק בני משפחה עשירה, בעלת מספנה, הורשו להישאר. בשנת 1866 החלו היהודים לחזור לעיר ועד 1897 חיו בה מעל 20,000 יהודים. בתחילת המאה ה-20 התקיימו בעיר חיים יהודיים פעילים: 18 בתי כנסת, תלמוד תורה, מקווה, בית מטבחיים, משגיחי כשרות, חברה קדישא ורבנות פעילה.[2]
הרב הראשון של העיר היה חסיד חב"ד, רבי אברהם דוד לבוט, שהיה גם מנהיג הקהילה. את רבי אברהם דוד לבוט ירש נכדו, רבי מאיר שלמה ינובסקי שהיה גם תלמיד חכם וגם איש עסקים וקשור לממשל. בשנת 1900, נישאה חנה, בתו של רבי מאיר שלמה לרבי לוי יצחק שניאורסון, ולזוג שהתיישב במיקולייב, נולד בנם, הרבי מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון, בי"א בניסן תרס"ב, 18 באפריל 1902.[2]
בשנת ה'תרנ"א, 1891, התמנה רבי ישראל אייזנשטיין לתפקיד רב קהילת מיקולאייב וכיהן בתפקיד זה 14 שנים, עד פטירתו בחורף ה'תרס"ה, 1905.[3] החליף אותו הרב הליטאי, מרדכי דב איידלברג, שכיהן בתפקיד בשנים 1917–1922.
מלחמת העולם השנייה
ערב מלחמת העולם השנייה, מנתה אוכלוסיית העיר כ-20% יהודים. בשנת 1941 כבשו הנאצים את העיר וטבחו כ-15,000 יהודים, שלא הצליחו להימלט. במרץ 1944 שחרר הצבא הסובייטי את העיר, ויהודים החלו לחזור.[2]
לאחר המלחמה
ב-9 בדצמבר 1946 נרשמה מחדש הקהילה הדתית היהודית של העיר ובה 549 יהודים. מאחר שבית התפילה של חב"ד שימש כנסייה נוצרית, הוחלט להחזיר לקהילה את בית התפילה האשכנזי הקטן ברחוב צ'רניהיבסקה (Чернігівська вулиця) 19 ומשה פוקס, שכבר היה אז בן 72, נבחר לרב. בני הקהילה היו בעיקר קשישים ולחגים הוזמנו חזנים מאודסה או מלבוב. ב-21 באפריל 1962, בהחלטת העירייה, נסגר בית הכנסת וב-1970 הועברו 7 ספרי התורה לקהילת אודסה .
בשנת 1959 חיו במיקולאייב 31,000 יהודים, ובשנת 1989 היו יותר מ-20,000 יהודים במרשם האוכלוסין.[2]
ב-4 באוגוסט 1992 נפתח מחדש בית כנסת, בבניין בית הספר הישן, במיקולאייב, ברחוב קרל ליבקנכט (вулиці Карла Лібкнехта) 15.[4] הרב הראשון היה ברול אנטיפיס (Беролл Антіпіс) שהיה אזרח אמריקאי וראש הקהילה היה ברוך קיטניצ'ס (Борух Кітниць). בספטמבר 1999, חודש אלול ה'תשנ"ט, ערב ראש השנה, ביקר את יהודי מיקולאייב שר הדתות של מדינת ישראל, יצחק כהן.
חינוך ותרבות
הקהילה הקימה בית ספר יהודי "אור מנחם"[ב][5][6] וגן ילדים "חיה מושקא"[ג].[7]
הקהילה מוציאה לאור עיתון בשם "יחד".[8]
ביאורים
- ↑ העיר שוכנת לחוף הים השחור. שם העיר ברוסית: ניקולייב (Никола́ев). העיר נוסדה ב-19 בדצמבר, שהוא יום ניקולאוס הקדוש (מגינם של הספנים) ולכן נראה על שמו.
- ↑ על שם הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון
- ↑ על שם הרבנית חיה מושקא שניאורסון
הערות שוליים
- ↑ Раввин, www.mkjcc.org (ברוסית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 FJC | Communities | Nikolayev, www.fjc.ru
- ↑ מפתח ההספדים - חלק ג - וכשטין, דובר, 1868-1935 (page 55 of 151), באתר www.hebrewbooks.org
- ↑ Николаевская еврейская религиозная община, синагога, Николаев, nikolaevua.com
- ↑ Еврейская школа «Ор Менахем», www.mkjcc.org (ברוסית)
- ↑ היסטוריה בעיר הולדתו של הרבי, באתר חב״ד און ליין
- ↑ Еврейский детский сад «Хая Мушка», www.mkjcc.org (ברוסית)
- ↑ Николаевская областная еврейская газета «Яхад», www.mkjcc.org (ברוסית)
קהילת יהודי מיקולאייב42416910Q16647656