קהילות יהודי שטיריה
 | |
| בית הכנסת הישן בגראץ, 1900. | |
| דת | |
|---|---|
| יהדות |
קהילות יהודי שטיריה (בגרמנית: Geschichte der Juden in der Steiermark) הן הקהילות היהודיות במדינת שטיריה, אחת מתשע המדינות הפדרליות של אוסטריה והשנייה בגודלה ביניהן בשטחה.
התיעוד הראשון של יהודים בשטיריה הוא לכפר יודנבורג (תרגום מגרמנית: עיר היהודים), משנת 1075.[1] בין גראץ לריין היה מקום שנקרא בארכיון: "ad Judæos" (בלטינית: ליהודים) ובמרבורג היה בית קברות יהודי שהפך, לאחר גירוש היהודים משטיריה בשנת 1496, לרכוש מסדר פרנציסקני. ניתן לשער כי עיירות וכפרים הנושאים שמות כמו "Judendorf", "Judenanger", "Judengraben", מרמזים על קיום קהילות יהודיות ברחבי שטיריה, בימי הביניים המוקדמים.[א] בשנת 1460 היה יהודי בשם Cham בעל שישה בתים ביודנבורג ויהודי אחר החזיק שם בשלושה בתים.[1]
בשנת 1238 אסר המלך פרידריך השני על הטבלת ילדים יהודים בניגוד לרצון הוריהם והוא העניק לנתיניו היהודים את הזכות לפנות אליו ישירות. גישה דומה ננקטה גם על ידי שחיטים אחרים, כמו: הדוכס פרידריך הלוחם (Frederick II, Duke of Austria), אוטוקר השני מבוהמיה (Ottokar II of Bohemia) ובנו רודולף.
ברחבי דוכסות שטיריה ההיסטורית, התקיימו קהילות יהודיות גם במריבור, פטוי וציליה, מקומות שלאחר מכן נמצאים מחוץ לאוסטריה. היהודים גורשו משטיריה ב-1497 וקהילות שהתפתחו בהמשך, הושמדו בשואה.
קהילות יהודיות בשטיריה
קהילות גראץ
ערך מורחב – קהילת יהודי גראץ
עדויות להמצאות יהודים בגראץ ישנן מסוף המאה ה-13 ובכפר הסמוך יודנדורף (גר'), שפירוש שמו הוא "כפר היהודים", חיו יהודים כבר מהמאה ה-12. מצבה משנת 1304 מעידה כי בשנה זו כבר היה ליהודי גראץ בית עלמין. קהילה ממוסדת נוסדה, כפי הנראה, בשנת 1398 ועד המאה ה-15 חיו בעיר בין 150 ל-200 יהודים, ברובע היהודי, שהתפרנסו בעיקר ממסחר ומהלוואות בריבית. יהודי גראץ גורשו ממנה ב-1438 או 1439 וחזרו ב-1447 באישור הקיסר פרידריך. לאחר מותו, ב-1496 או 1497, גורשו כל יהודי שטיריה והתיישבו בחלקים האחרים של הממלכה.[2]
קרוב לארבע מאות שנה, לא חיו יהודים בגראץ ובשנת 1783 נתן הקיסר יוזף השני היתרי כניסה זמניים לגראץ מיוחדים ליהודים לצורך השתתפות בירידי המסחר. היתר למגורי קבע של יהודים בעיר, ניתן בשנת 1861, הקהילה התארגנה הקהילה מחדש והוכרה על ידי השלטונות ב-1869. בסוף המאה ה-19 חיו בגראץ 1,240 יהודים, הוקם בית ספר יהודי ונחנך בית כנסת מפואר. מרבית יהודי העיר נטו להתערות בחברה שסביבם והתנגדו לציונות.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה הגיע לעיר גל של פליטים יהודים ממזרח אירופה ובשנת 1919, הפכו הציונים לרוב, במוסדות הקהילה.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 הייתה גראץ אחד המרכזים הגדולים של הנאציזם באוסטריה. ביום סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, 12 במרץ 1938, חולל בית העלמין היהודי בעיר, נופצו חלונותיהם של בתי עסק של יהודים. ארבעה יהודים נהרגו וראשי הקהילה נאסרו ושוחררו לאחר שוויתרו על כל רכושם. כבכל הרייך השלישי: נאסרה שחיטה כשרה, הוטלו הגבלות על חופש העיסוק, רכוש יהודי הופקע ונסגרו אגודות יהודיות. עד ליל הבדולח הצליחו כ-400 יהודים להמלט מגראץ ולעלות לארץ ישראל. בליל הבדולח פוצצה כיפת בית הכנסת המפואר והוא הועלה באש. מבנה הנהלת הקהילה הפך למטה של ההיטלר יוגנד. יהודי העיר גורשו באפריל 1939 וגראץ הייתה לעיר הראשונה באוסטריה שהוכרזה כ"יודנריין".
לאחר מלחמת העולם השנייה השתכנו במחנות עקורים בגראץ ובסביבתה כ-12,000 עקורים יהודים, שרובם עברו בהמשך לאיטליה וכן כאלו ששבו להתגורר בעיר. ב-1950 חיו בעיר 290 יהודים ועל חורבות בית הכנסת הוקם ב-1968 בית כנסת גדול (קטן יותר מקודמו). ברחבי העיר הוצבו מעל 200 אבני נגף, לזכר נספים יהודים, בני העיר.
קהילת יודנבורג
- ערך מורחב – יודנבורג
הקהילה היהודית ביודנבורג הייתה קטנה יחסית, אך היו בה בית כנסת ובית קברות משלה, הממוקם מדרום לעיר ליד טירת וייר (Schloss Weyer).[3] יהודים התיישבו ביודנבורג, לפני 1350 באזור מופרד שנודע בשם "יודנגאסה" (סמטת היהודים) וחלקם, לפחות, התפרנסו מהלוואות כספים ומשכונאוּת לבישופים ואצילים. היהודי הראשון שנודע בשמו היה זיסמן (Süßman), שהוזכר במסמך חוב משנת 1305.[3] בשנות ה-1350, היה היהודי הסליין פון פריזאך (Häslein von Friesach), אחד המלווים הבולטים ביודנבורג, אך הוא עזב את העיר לאחר שפג תוקף הרישיון שלו. ליהודי יודנבורג היה בית כנסת ובית קברות משלהם. יהודי העיר גורשו, ככל יהודי שטיריה, בשנת 1496.[3]
במאה ה-19 הורשו יהודים לחזור ולהתיישב בעיר והם חיו בה עד שנות ה-30 של המאה ה-20. בתקופת הנאצים נעשו מאמצים לשנות את שם העיר, שנחשב בלתי מקובל בגלל המילה "יהודי" או "יהודים", ל"זירבנשטט" (עיר האורן).[3]
בשנת 2019, הוקמה בעיר אנדרטה הנקראת "שתי טבעות בזרם הזמן". שתי הטבעות משובצות בלוחות פלדה ועליהם חרוטים שמות היהודים שתועדו מימי הביניים ועד לאלו שגורשו ונרצחו על ידי הנאצים.[3] כנסיית יודנבורג מסומנת במסמכים מקומיים כבית כנסת לשעבר, ורבות מהאבנים במבנה נושאות כתובות עבריות.[1]
קהילת מוראו
בתקופת פריחתה הכלכלית של העיר מוראו, התפתחה בה קהילה יהודית, בעיקר: בעלי הון, סוחרי בקר ומלח, וכן גידול כבשים לתעשיית צמר ולבד. הרובע היהודי שכן, ככל הנראה, בפינה הדרום-מערבית של כיכר רפאלט (Raffaltplatz), באתר שבו ניצבים מבני מבשלת הבירה. לא ידוע האם הוקמו בעיר בית כנסת, או בית עלמין.
המקור האמין האחרון המזכיר נוכחות יהודית במוראו מתוארך לשנת 1405.[4]
קהילת הרטברג
הנוכחות היהודית בעיירה מתועדת כבר במאה ה-15. עדות דוקומנטרית משנת 1429 מאשרת שלקהילה היה בית כנסת פעיל בעיר.[5] כיוון שלא היה בית עלמין מקומי, הקהילה הסתמכה על שירותי הדת והקבורה של הקהילה הגדולה יותר בגראץ. קיים תיעוד על "יוזף היהודי" (Josepf der Jud) ו"פרנהרט הפיוורל" (Pernhart der Pewerl) שפנו לשופט היהודי "ארהרט הטְרָפּ" (Erhart den Trapp) בגראץ, וכן על כך שיהודי מהרטברג ליווה את גופתו של יהודי אחר, לבית הקברות בגראץ. פרטים על בית הכנסת שנויים במחלוקת ומקורות המידע היחידים הם אגדות וסיפורים מהאוכלוסייה המקומית. אלה קובעים כי ל"מקדש היהודי" הייתה קפלה בולטת דמוית מגדל. מחקרים עקבו אחר מיקומו של הבניין עד לרובע הפנימי הישן של העיר, אך הוא נהרס בשנת 1871.[6]
בתקופת השואה עברו דרך העיר מספר צעדות מוות של יהודים מהונגריה לכיוון מחנה מאוטהאוזן, באביב 1945 ורבים מתו או נרצחו בדרך.[7]
לאחר השואה, הפכה העירייה את המבנה (המשוער) של בית הכנסת לשעבר, לאתר זיכרון ומוזיאון, המספק מידע על המשפחות היהודיות שחיו בעיר.[8]
קהילת וויטסברג
משפחות יהודיות התגוררו בוויטסברג (גר'), השוכנת כ-40 קילומטרים מערבית לגראץ, משנת 1358 ואילך. במחצית הראשונה של המאה ה-15 הגיע מספרם ל-20 שהתפרנסו בעיקר מהלוואות כספים לתושבים ולחקלאי האזור. בשנת 1497, הם גורשו מביתם, ככל יהודי שטיריה.[9]
קהילת נוינקירכן
בימי הביניים הייתה העיירה נוינקירכן (Neunkirchen) חלק משטיריה. התאריך המדויק של הגעת המשפחות היהודיות הראשונות לנוינקירכן אינו ידוע והתיעוד הראשון של יהודים בעיירה נמצא ברשומות של מנזר פורמבאך (גר'), משנת 1343, מזכיר ארבע משפחות יהודיות: עזראל (Azrahel), אפרלין (Efferlin), יודלין (Judlin) ומרכל (Merchel).
במחצית השנייה של המאה ה-14 נבנה בית כנסת בנוינקירכן וככל הנראה התקיימה הקהילה היהודית במקום בשנים 1380–1482, שכן קיימים תיעודים של שופטים יהודים מתקופה זו. את בית הכנסת ואת הרובע היהודי, ניתן לאתר על פי תיעוד של תרומה מאת מקסימיליאן הראשון לאחוות הירונימוס (Hieronymusbruderschaft), בשנת 1504. המלך העניק אישור לאחוות אישור לבנות כנסייה באתר בית הכנסת ואכן נבנתה שם כנסיית סימוני (Simoni-Kirche).סביב בית הכנסת מוזכרים גם כמה בתים של הקהילה היהודית.
על פי מסמך משנת 1493 ניתן להגדיר את גבולות הרובע היהודי ששכן ליד טחנת השוק (שהפכה ל-Mühlgasse; תרגום: סמטת הטחנה).
בית הכנסת נבנה מאבן וצריך היה לרדת כמה מדרגות כדי להיכנס אליו. כיוון המבנה היה לדרום-מזרח, התואם את הכיוון לכיוון ירושלים. בצמוד לבית הכנסת היה מקווה טהרה שככל הנראה קיבל את מימיו מנחל הזורם כ-5 מטרים ממנו.בשנת 1496 נאלצו יהודי נוינקירכן לעזוב את העיר.
במאה ה-19 הייתה קהילה יהודית בנוינקירכן ובשנת בשנת 1890 נחנך בית קברות יהודי עם שני מבנים בסגנון נאו-מורי בכניסה וביניהם שער ברזל יצוק. לפני הקמת בית הקברות, הקהילה היהודית קברה את מתיה בבתי קברות יהודיים בלקנבך וקוברסדורף. בבית הקברות יש כ-140 מצבות הוא נעול, אך המפתח זמין ברשות המקומית.[10]
קהילת מרבורג
הקהילה היהודית במריבור (מרבורג) שב"שטיריה התחתונה" (בהמשך, חלק מסלובניה), מוזכרת לראשונה במסמך המאשר רכישת כרמים על ידי יהודים, ב-1270. שופט יהודי מתועד במריבור בשנת 1333, ובית קברות מוזכר בשנת 1367. בראשית המאה ה-15 עמד בראש הקהילה הרב ישראל איסֶרלן שכיהן במשרתו עד 1455. ב-1490 מנתה הקהילה 257 נפשות שהיוו רבע מכלל האוכלוסייה. בית כנסת, היה המרכז הדתי והתרבותי של הקהילה, מתועד לראשונה בשנת 1429. בית הכנסת היה מבנה פשוט ושימש לזמן קצר כמקום מושבה של הרבנות העליונה לשטיריה, קרינתיה וקרניולה.[ב] ליד בית הכנסת עמדו בית הרב וישיבה. בצד המזרחי היה גן ובו בית קברות. מתחת לבית הכנסת היה מקווה שקיבל את מימיו מנהר דראווה הסמוך. לאחר גירוש היהודים בשנת 1501, הוסב בית הכנסת לקפלה. רב בשם אברהם הוא הרב הראשון, הידוע, במריבור, אברהם, פעל שם שנים, לפני מותו בשנת 1379.[11]
- ערך מורחב – בית הכנסת במריבור
גם במרבורג, התפרנסו רוב היהודים מהלוואות כספים (כאשר כרמים שימשו לעיתים קרובות כבָּטוחה) וחלקם עסקו בסחר יין. אחד מבני הקהילה, איסרל (Isserl) היה איש עסקים שחי במרבורג עד מותו בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-14 והוא נודע בשל גודל ההלוואות שנתן ולקוחותיו, אצילים חשובים, כמו: שנקן פון אוסטרוויץ (Schenken von Osterwitz), אצילי וולזה (גר') ואאופנשטיין (גר'), ורוזני גורץ (גר'). כשנפטר, השתלט נכדו מוש (Musch) על העסק והעניק את הלוואותיו לאצילים חשובים אף יותר, כמו רוזני צילי (גר'). הוא היה בעל חשיבות כה רבה לאצולה עד שקיבל פריבילגיה מהרוזן מיינהרד השביעי מגורץ (גר') ועבר להתגורר בגורץ.[ג] כל הונו הוחרם עקב עזיבה ללא רשות, אך הוא קיבל הבטחה מהדוכסים אלברכט השלישי ולאופולד השלישי שאם יחזור למרבורג, יקבל חזרה את כל הונו. הקהילה היהודית הגדולה והאמידה תרמה להתפתחותה של מרבורג למרכז מסחרי ופיננסי של האזור. בתקופת שלטונו של מקסימיליאן הראשון, בשנת 1497, גורשו כל יהודי שטיריה וביניהם יהודי מרבורג, דבר שפגע קשות בכלכלת העיר.[9] במקומותיהם החדשים רבים מהיהודים קראו לעצמם מרפורגו או מורפורגו, (על שם העיר אותה נאלצו לעזוב לאחר שחיו שם יותר ממאתיים שנה). שם המשפחה מורפורגו עדיין נפוץ מאוד, במיוחד באיטליה, וניתן למצוא אותו גם בארצות הברית ובישראל.[11]
יהודים החלו לחזור למאריבור במהלך המאות ה-19 וה-20 ורבים מהם היו פעילים מאוד בתחומי הכלכלה, במיוחד כבעלי מפעלים מנהלים בתעשיית הטקסטיל. רובם השתייכו למעמד הביניים הבורגני. על פי מחקרים, היהודים בתקופה זו, לא התגבשו לקהילה יהודית ולכן לא היה להם בית כנסת. בשל האנטישמיות הקיצונית בממלכת יוגוסלביה היגרו חלק מיהודים עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ואלו שנשארו נרדפו על ידי הנאצים, לאחר הכיבוש הגרמני באפריל 1941.[11]
לאחר מלחמת העולם השנייה, גרים במקום, רק מעט יהודים ולא ידוע על קהילה.בית הכנסת לשעבר של מרבורג, משמש למטרות תרבותיות.
קהילת ציליה
בשנת 1340, זמן קצר לפני שמשפחת סנגר (Sannegger) הועלתה לדרגת רוזנים, תועד לראשונה, בצליה, יהודי בשם שבליין. היו לו שני בנים, מוש (Musch) וחצ'שים (Chatschim, שהיו מלווים בריבית והם סייעו לאצילי ציליה בהרחבת שלטונם. לאחר מותם פחתה חשיבותם של היהודים בציליה ובסביבות שנת 1400 הורה הגראף הרמן השני (Graf Hermann II) לגרש את כל היהודים מתחום שלטונו.
האנטישמיות וגירוש היהודים בימי הביניים
הנוכחות היהודית נתפסה בעיני האוכלוסייה כבלתי רצויה ברוב המקרים. לפני פרעות או גירושים, הואשמו היהודים לרוב בחילול לחם הקודש, או ברצח לשם פולחן דתי. ב-1312 נטען כי יהודי פירשטנפלד (Fürstenfeld) חיללו לחם קודש, מה שהוביל לרדיפות נגד יהודים ברחבי שטיריה וקרינתיה.
ב-1437/38 הכריחו אצילי העיר גראץ את הדוכס פרידריך החמישי לגרש את יהודי העיר והוא החרים את רכושם, חיסל את הרובע היהודי ואסר על כניסת יהודים לגראץ למשך עשר שנים. היו יהודים שחזרו לעיר, אך ב-1497 גירש אותם מקסימיליאן הראשון, מכל רחבי שטיריה "לנצח נצחים", בנימוק שהיהודים חיללו את הקודש, עינו והרגו ילדים נוצרים, כדי לקחת את דמם ולהשתמש בו.
חוקרים הוכיחו כי הסיבות האמיתיות לאנטישמיות היו כלכליות ולא דתיות. היהודים היו כפופים ישירות לנסיך האזורי, שילמו לו מיסים (ולא לעיר), והתחרו בסוחרים. הנסיכים לקחו הלוואות מהיהודים, אך דווקא בשל כך התערערו יחסיהם. באותה תקופה נזקק הנסיך לכספים רבים כדי להתגונן מפני העות'מאנים, והאצילים והסוחרים המקומיים, דרשו בתמורה לגרש את היהודים.
העידן המודרני
האיסור על ישיבת יהודים בשטיריה נמשך עד אמצע המאה ה-19. הקיסר יוזף השני התיר בשנת 1783, לשהות לטווח קצר בשטיריה, הן לאוסטרים והן לזרים בני "דתות נוצריות או אחרות". בעקבות מהפכת 1848 באימפריה האוסטרית הוענק ב-4 במרץ 1849 שוויון וזכויות אזרח לכל האזרחים ללא קשר לדתם. חוק השוויון בוטל ב-31 בדצמבר 1851 ובהמשך נאסר על יהודים להיות בעלי קרקעות. על אף זאת, יהודים החלו להגיע לשטיריה מדרום בורגנלנד, שכן הם נחשבו רשמית רק "במעבר".
בשנת 1862 אושר לסוחר יין יהודי, מוריץ פירסט (Moritz Fürst) להתגורר דרך קבע בגראץ. בהמשך, הותרו מגורים בעיר גם ליהודים נוספים, שהיו בעלי אמצעים כלכליים. באותה שנה, קיבל מקס שישה (Max Schischa) אישור לקיים טקסים דתיים ובכלל זה לעבוד כשוחט. הקהילה בגראץ התבססה בהדרגה, ובשנת 1865 חיו בעיר 20-30 משפחות, דרך קבע. בשני העשורים שלאחר מכן, התיישבו בעיר מעל 1,200 יהודים, בעיקר משבע הקהילות בבורגנלנד.
ארגון "הקואופרציה הישראלית" (Israelitischen Korporation) נוסד ב-22 בספטמבר 1863 והוא בנה בגראץ חדרי תפילה, בית ספר יהודי פרטי (1864) ובית קברות. בשנת 1865 נפתח בית כנסת עם מעל 200 מושבים. בשנת 1867 חוקקה החוקה לשוויון כל אזרחי הזרמים הדתיים האחרים, וכך גם לשוויון משפטי של יהודי אוסטריה. הקהילה היהודית של גראץ נוסדה בשנת 1869 והיא הפכה להיות המרכז היהודי הגדול בשטיריה, כפי שנראה בטבלה הבאה:.
| שנה | מספר היהודים |
|---|---|
| 1870 | 250 |
| 1880 | 1,210 |
| 1910 | 1,971 |
| 1923 | 2,456 |
| 1934 | 1,720 |
| 1938 | 2,500 |
| 1939 | 300 |
| 1940 | 0 |
לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, התגברו רגשות אנטישמיים בגראץ, בעקבות הגעת כ-2,000 פליטים יהודים מגליציה ובוקובינה, במהלך המתקפה הרוסית בשנת 1915. הם היו דתיים יותר, והתבדלו מתושבי גראץ. הם דיברו יידיש, והיו בעלי סממנים יהודיים, כמו: פאות, ציציות, ולבוש מיוחד. הם כונו "יהודים מזרחיים" והיו לסמל וסטריאוטיפ בעיני האנטישמים.
התקופה הנאצית
אנטישמיות ותקיפות החלו מאז עליית הנאצים. בפברואר 1938 נהרסו חלונות ראווה של עסקים בבעלות יהודית ועם סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית, ב-11 במרץ, החלו התקפות נגד הקהילה היהודית, כמעשי שגרה. ב-13 במרץ 1938 נעצרו הנהלת הקהילה היהודית, הרב הראשי דוד הרצוג, ואנשי עסקים יהודים עשירים, ועברו חקירות אכזריות, עוד בטרם לפני שנשלחו למחנה דכאו. התושבים היהודים הודחו מתפקידים ציבוריים ומקצועיים, והוטלו עליהם איסורים רבים: איסור שימוש בבתי מרחץ, איסור על ילדים יהודים ללמוד בבית הספר, פיזור מועדונים ואגודות. תנאי החיים הקשים הובילו יהודים להגר ועד 4 בנובמבר 1938, 417 מיהודי גראץ הצליחו להימלט לארץ ישראל.
במהלך ליל הבדולח ב-9 בנובמבר 1938, בית הכנסת הוצת והושחת על ידי אנשי האס אה, אולם הטקסים פוצץ, מצבות רבות ניזוקו, ויותר מ-300 יהודי גראץ גורשו למחנה הריכוז דכאו. היהודים הנותרים גורשו לווינה ועד שנת 1940 הכריזה גראץ שהעיר "נקייה מיהודים ".
לקראת סוף המלחמה, גראץ הייתה בין הערים שדרכן צעדו "צעדות מוות" של יהודים מהונגריה.
יהודים בולטים
- גרשון שופמן (1880–1972), סופר עברי שהגיע לווינה בשנת 1913. לאחר נישואיו בשנת 1920, עברו הוא ואשתו לגראץ, שם התגוררו עד להגעת הנאצים לשלטון. ביולי 1938, הוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל.
- הרב שמואל מיזם (Samuel Mühsam; 1837–1907) למד פילולוגיה קלאסית בברסלאו, קיבל את הדוקטורט שלו באוניברסיטת לייפציג בשנת 1864, ולאחר מכן הפך לרב. משנת 1877 ועד מותו, הוא היה רב הקהילה היהודית בגראץ והיה הכוח המניע מאחורי גיוס הכספים הדרושים לבניית בית הכנסת הישן בגראץ.
- קורט בריהל (Kurt Brühl; 1929–2014) היה נשיא הקהילה היהודית של גראץ בין השנים 1980 ל-2000 וקונסול כבוד של בריטניה במדינות הפדרליות האוסטריות קרינתיה ושטיריה. כיהן במועצת המנהלים של הקהילה היהודית בגראץ במשך ארבעה עשורים והשתתף באופן פעיל בשיקום בית הכנסת.
- אוטו לוי (1873–1961) היה פרופסור מן המניין במכון לפרמקולוגיה באוניברסיטת גראץ וקיבל פרס נובל לרפואה בשנת 1936, יחד עם הנרי דייל. בשנת 1938 הוא נכלא ולאחר מכן נמלט לארצות הברית, שם התגורר עם משפחתו עד מותו.
- הרב דוד הרצוג (1869–1946) למד פילולוגיה שמית בברלין, לייפציג, פריז ווינה וב-1908 מונה לרב בגראץ וכיהן עד 1938. הוא נכלא על ידי הנאצים, אך הצליח להימלט לאנגליה בשנת 1939.
- אוטו פרמינגר (1905–1986) נמלט עם משפחתו מבוקובינה לגראץ במהלך מלחמת העולם הראשונה כדי להימלט מהמתקפה הרוסית. מגראץ נסע אוטו פרמינגר לווינה, שם השלים את לימודי המשפטים שלו בשנת 1928. אחיו איזידור, ראש העירייה הראשון לאחר 1945, נשאר בגראץ. הפקות התיאטרון המוצלחות שלו זיכו אותו למפורסם בהוליווד ובניו יורק, ובאוקטובר 1935 נסע לארצות הברית כדי לעשות סרטים נוספים.
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 STYRIA - JewishEncyclopedia.com, jewishencyclopedia.com
- ↑ שמעון דובנוב, דברי ימי עם עולם (תרגום ברוך קרוא), כרך ששי, פרק 24: היהודים באוסטריה ובבוהמיה במזל גירושים, עד 1564, במהדורה אינטרנטית בפרויקט בן-יהודה
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Jüdische Gemeinde - Graz/Steiermark (Österreich), www.xn--jdische-gemeinden-22b.de
- ↑ Murau | Jewish Communities of Austria
- ↑ Hartberg | Jewish Communities of Austria
- ↑ Markus Jeitler, Die Hartberger jüdische Gemeinde und der Waldenserprozeß von 1401
- ↑ Walter Manoschek, SS-Unterscharführer Adolf Storms and the massacre of Hungarian-Jewish forced labourers in Deutsch Schützen, tandfonline.com, 03 Jul 2017
- ↑ Bernhard, 15 Holocaust Sites in Austria You Must Visit | Austria Travel Blog, Be Special Tours
- ^ 9.0 9.1 Jüdische Gemeinde - Graz/Steiermark (Österreich), www.xn--jdische-gemeinden-22b.de
- ↑ Jewish Cemetery Neunkirchen - Fund for the Restoration of the Jewish Cemeteries in Austria, www.friedhofsfonds.org
- ^ 11.0 11.1 11.2 Jews in Maribor, Sinagoga Maribor (באנגלית)
קהילות יהודי שטיריה42830246Q89682755