חיבור ספר הזוהר
ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של חכמת הקבלה, שנכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו, תנאים מהמאה ה-2 לספירה, המוזכרים לכל אורך הספר.
הספר הופיע בשלהי המאה ה-13 בספרד בהעתקתו והפצתו של רבי משה די לאון (רמד"ל). בשל הופעתו המאוחרת, טוענים חוקרים מודרניים שספר הזוהר הוא חיבור פסאודואפיגרפי שחובר על ידי רבי משה די לאון עצמו או על ידי חוג כותבים שנוצר סביבו.
שאלות אודות זמן ומקום חיבורו של ספר הזוהר וזהות מחבריו העסיקו דורות רבים של לומדים וחוקרים. זהות מחבריו ומקורותיו הן שאלות חשובות להבנת אופן התפתחות הקבלה והשפעתה על התרבות היהודית.
רקע
תורת הקבלה היא החלק הנסתר שבתורה שבעל פה, שנמסרה בשלמותה מהר סיני מרב לתלמיד עד אנשי כנסת הגדולה, ואף בזמן גלות בבל נשתמרה התורה על ידי גלות יהויכין, וחזרה לארץ ישראל בשיבת ציון, ומסורת זו המשיכה בעל פה לאורך ימי בית המקדש השני והמסורת התנאית[1].
תורה זו כללה את מעשה מרכבה ומעשה בראשית. המשנה (מסכת חגיגה, פרק ב', משנה א') קבעה שמותר ללמד מעשה מרכבה רק ל"יחיד" כאשר הוא "חכם ומבין מדעתו". יש אומרים שבתקופה זו חוברו ספר יצירה וספרות ההיכלות והמרכבה[2], על ידי תנאים בני הדור השני והשלישי, ביניהם רבי נחוניה בן הקנה, רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ורבי עקיבא[3].
בימי רבי שמעון בר יוחאי התפתחה סביבו חבורת תלמידים שעסקו יחד בתורת הקבלה, וניתן לו רשות משמיים לדרוש לתלמידיו, גם שלא ביחידות, וזכו לגילוי סודות מן השמים, בין השאר על ידי משה רבנו ואליהו הנביא ונשמות צדיקים נוספות מגן עדן[1]. וכדי לשמר את הסודות שנתגלו להם - כתב רבי אבא את דבריהם, בקונטרסים שונים[4].
היעלמות הזוהר עד לגילויו על ידי רמד"ל
מעת פטירתו של רשב"י במאה ה-2, ועד לפרסום ספר הזהר במאה ה-13 חלפו יותר מ-1000 שנה שבהן לא הוזכר הזוהר בספרות חז"ל, הגאונים והראשונים. רבנים וחוקרים רבים במהלך השנים הציגו גישות שונות באשר למקומו של הזוהר באלף שנים אלו:
- דעה אחת טענה שכבר בתקופת האמוראים נאבדו הכתבים[4], ייתכן בשל העובדה שהפסיקו לעסוק בהם בהעדר אפר פרה אדומה בזמן האמוראים[3].
- דעה שניה טענה שהזוהר לא נאבד או נגנז מעולם, אלא היא עברה בעיקרה על פה, בשל הדין שדברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן ונכתבה רק במגילות סתרים[5]; אך מאחר שאין דורשים בעניינים אלו אף ליחיד - עבר הזוהר, בעל פה או במגילות, רק ליחידי סגולה חכמי הדורות, עד לפרסומו בידי רמד"ל[6].
- דעה שלישית, של רבי דוד לוריא, דומה לדעה השניה ומערערת על עצם תעלומת הזוהר. לדבריו הוזכר הזוהר בשמות אחרים במקורות גאוניים וראשוניים רבים, בין השאר בשמות "מדרש הנעלם" או "מדרש ירושלמי"[7].
אף בשאלת מסדרי הזוהר נחלקו הדעות, ככל הנראה לשיטתם, יש המקדימים את סידור הזוהר לתקופת הגאונים, על ידי עורך נעלה עלום שם, ומסיבה זו נספחו לזוהר אף מאמרים וקטעים מדברי האמוראים[5], ויש המאחרים את סידור הזוהר לרמד"ל עצמו או מסדר בן תקופתו, או אפילו מאוחר יותר סמוך להדפסת הזוהר[8], כשיש להניח שמסדר זה הכניס קטעים וחיבורים חז"ליים שהם חלק נפרד מהזוהר המקורי.
יש מספר אגדות העוסקות באופן גילוי הזוהר, אך עובדה אחת מוסכמת על הכל, שבמאה ה-13 העתיק רמד"ל את ספר הזוהר והפיצו. לפי רבי אברהם זכות: ”בשנת ה' אלפים נ' נמצאו כיתות אנשים שאמרו כי דברי הזהר אשר הם בלשון ירושלמי הם דברי רשב"י, אבל את אשר בלשון הקודש אינם דבריו. וי"א שהרמב"ן מצאו בארץ ישראל ושלחו לקטלוניא”. אגדה נוספת מספרת שהזוהר התגלה בחפירות על ידי "אחד ממלכי מזרח" ששלחו לאימפריה הרומית ה"קדושה", ואלו הפנו אותם לחכמי טולדו שבספרד ואלו פרסמוהו[4].
מעמדו של ספר הזוהר
עם פרסום הספר
הערעור הראשון על קדמות ספר הזוהר נמצא בדברי רבי יצחק דמן עכו, בן דורו של רמד"ל, שמדווח על כך בחיבורו 'דברי הימים', שלא שרד, אך הקטע הופיע במהדורה הראשונה של 'ספר היוחסין' לרבי אברהם זכות בקושטאנדינא (איסטנבול) בשנת שכ"ו (1566).
בקטע, ר' יצחק, שספר הזוהר הגיע אליו בצורת קונטרסים (מגילות), מתאר כיצד ביקש לחקור את מקורו של החיבור, והפליג לספרד למקום מושבו של רמד"ל. רבי יצחק מתאר כי כבר בצאתו מארץ ישראל היו קיימות שתי גרסאות לגבי זהות המחבר. היו שטענו כי מדובר, כטענת הספר עצמו, במדרש ארץ ישראלי שנתחבר על ידי תלמידי רבי שמעון בר יוחאי במאה השנייה לספירה, מדרש שנשלח על ידי הרמב"ן לספרד בעלותו לארץ והועתק ונתפרסם על ידי רבי משה די לאון. מצד שני, נשמעה הטענה כי מדובר במעשה זיוף.
בהגיעו לספרד, הצליח ר' יצחק לפגוש את ר' משה די-לאון שנשבע בפניו כי ברשותו נמצאים עותקים קדומים של החיבור וכי הוא אך ורק העתיקם והפיצם. ר' משה הבטיח להראות את כתבי היד לר' יצחק אלא שלרוע המזל, ר' משה נפטר בפתאומיות קודם שעשה זאת.
ר' יצחק המשיך בעבודת הבילוש ושמע גרסאות סותרות. מצד אחד, הגיעה לאוזניו שמועה כי אשתו ובתו של רמד"ל הודו כי לא היה לפני רמד"ל שום כתב יד ממנו העתיק וכי הוא הוא מחבר הזוהר. על פי עדות זו, כשנשאל ר' משה מדוע הוא נוהג כפי שהוא נוהג ומסתיר את זהותו, נימק זאת במניעים כלכליים. מצד שני, הגיעה לר' יצחק עדות הפוכה על ניסוי שערך לו רבי יוסף בן רבי טודרוס בן יוסף אבולעפיה, ובו הוכח כי היו לפני רמד"ל כתבי יד קדומים. ר' יצחק פקפק במידת האמינות של אותו ניסוי.
בסוף המאה ה-20 נמצאו ספריו הנוספים בכתב יד של רבי יצחק דמן עכו "מאירת עיניים" ו"אוצר החיים", בהם הוא ציטט מספר הזוהר בארוכה, וניכר בהם כי בסופו של דבר השתכנע בקדמותו של ספר הזוהר. אין לדעת מה הניע אותו להשתכנע בכך, הואיל והאיגרת נקטעת בדיוק בשלב שבו עומד ר' יצחק לתאר זאת, אך העובדה היא שהחוקר היחיד בזמן פרסום הזוהר - השתכנע מאוחר יותר באמיתות ייחוס הספר לרשב"י[9][10].
מחברים נוספים בני דורו של רמד"ל המזכירים את הזוהר שנמצא בימיהם: רבי טודרוס בן יוסף אבולעפיה בספרו "אוצר הכבוד"; רבי יצחק אבן סהולה בספרו "משל הקדמוני"; רבי יוסף ג'יקטיליה בספרו "שערי אורה"; רבי מנחם ריקאנטי בפירושו על התורה ועוד[11].
בעת החדשה המוקדמת
הפולמוס הראשון על קדמות הזוהר התעורר כ-150 שנה לאחר פרסומו, בסוף המאה ה-15. בשנת ה'רנ"א, שנה לפני גירוש ספרד, פרסם רבי אליהו דלמדיגו את ספרו "בחינת הדת", בו מתח ביקורת על תורת הקבלה, ופקפק באותנטיות של ספר הזוהר, וטען שהוא חובר כ-300 שנים לפני זמנו, כלומר בסביבות ד'תתק"נ, כמאה שנה לפני רמד"ל. רבי אליהו נרדף בשל כך על ידי מתנגגדיו באשכנז ובראשם מהר"י מינץ. מאוחר יותר, [11].
במאה ה-16 חיו גדולי המקובלים ומפרשי הזוהר, שראו בו פרי יצירתו של רשב"י ודחו כל ביקורת על זמנו ולשונו של הספר. ביניהם רבי יוסף קארו, רבי משה קורדובירו והאר"י ותלמידיו. רבי חיים ויטאל כתב[12] כי אחת הסיבות שירד בגלגול היא כי לא האמין בספר הזוהר (מלבד שעסק בפילוסופיה)[13].
המשך הפולמוס התעורר בשנת ה'שי"ח (1558) כשבאו להדפיס לראשונה את ספר הזוהר. בשנת ה'שפ"ט הדפיס הישר מקנדיא את ספרו "מצרף לחכמה" להגנת ספר הזוהר מהשגותיו של סבו רבי אליהו דלמדיגו.
בהמשך בשנת ה'שצ"ט כתב רבי יהודה אריה ממודינא את ספרו "ארי נוהם" השולל את קדמות הזוהר וחידש את הפולמוס בנושא. במאות השנים הבאות נכתבו מספר ספרים המתמודדים עם טענות "ארי נוהם", ביניהם הרמח"ל בחיבוריו "חוקר ומקובל", "מאמר הוויכוח" ו"מלחמת משה", שהמחקר זיהה כמענה לטענותיו[14]; רבי אביעד שר שלום באזילה בספרו "אמונת חכמים" (מנטובה ה'ת"ץ, 1730); הרב יצחק אייזיק חבר בספרו "מגן וצינה" והרב אליהו בן-אמוזג בספרו "אימת מפגיע על אר"י"[11].
במסגרת המאבק בתנועה השבתאית, שהסתמכה על הקבלה על מנת לשנות מההלכה המקובלת, נכתב פרק נוסף במלחמה זו, הספר מטפחת ספרים, שנכתב על ידי רבי יעקב עמדין (היעב"ץ), שפקפק בקדמותם של חלקים מספר הזוהר אך האמין בקיומו של רובד קדמון בו. בתגובה כתב רבי משה קוניץ את ספרו "בן יוחאי" כהשגה לדברי היעב"ץ.
בניגוד אליו, גדולי דורו קיבלו ללא סייג את קדמותו של רוב הזוהר המצוי בידינו ושיוכו לרשב"י, ביניהם רבי יחזקאל לנדא, הגאון מווילנה ותלמידיו, ורבי ישראל בעל שם טוב ותלמידיו, ובעקבותיהם התקבל הזוהר בעולם הרבני כחלק מתורה שבעל פה ללא עוררין.
תקופת ההשכלה
השלב הבא בפולמוס נפתח על ידי התעוררות תנועת ההשכלה, שעל רקע מצעה האידאולוגי-פילוסופי, בזה לספרות הקבלה בכלל ולספר הזוהר בפרט, וביקשה לעקור את מקומם של אלה מהתחום הלגיטימי של מחשבת היהדות. במסגרת זו, הוצגה ביקורת שיטתית על קדמותו של ספר הזוהר. מייצגה הבולט של גישה זו היה צבי גרץ, שבהסתמך על השמועה שמובאת באיגרתו של רבי יצחק דמן עכו, טען כי ספר הזוהר הוא מעשה זיוף שנוצר על ידי רבי משה די לאון ממניעים של מצוקה כספית ושאיפה עזה לפרסום והשפעה.
מבקר בולט נוסף של קדמות הזוהר היה שד"ל בספרו 'ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר הזהר' שנדפס בשנת 1851 ועורר מחדש את הפולמוס[15]. רבי אליהו בן-אמוזג דחה טענותיו בשיטה המדעית בספרו "טעם לש"ד (ליוורנו תרכ"א).
רבי אליקים גצל המילזאהגי בספרו "ראביה" דחה את טענות מבקרי הזוהר, ובא לידי מסקנא דומה לזו של היעב"ץ, שיש חלקים מוקדמים בזוהר וחלקים מאוחרים[11].
בתקופה זו התפרסמה אמרתו של רבי משה סופר שכל הכופר בתורת הנסתר בנגלה (=בפרהסיה), בנסתר הוא כופר (גם) בתורת הנגלה[16].
בשנת תרט"ז הדפיס רבי דוד לוריא (הרד"ל) את ספרו "קדמות ספר הזוהר", בו הוא משווה בין הזוהר לספר "הנפש החכמה" של רמד"ל, וכתוצאה מכך דוחה את ייחוס הזוהר לרמד"ל ומוכיח את קדמות הזוהר.
לאחר ירידת קרנה של ההשכלה, ניסה הלל צייטלין להוכיח את קדמות הזוהר ולטעון כי מדובר בטקסטים קדומים שעברו עריכה עם השנים וקיבלו את צורתם הסופית במאה ה-13. בין השאר השתמש בהשוואות לספר "שקל הקודש" לרמד"ל. גישתו הנאו-רומנטית של צייטלין, שאף ביקש לתרגם את ספר הזוהר כולו לעברית, לא באה לידי מיצוי, והוא נרצח בשואה קודם שהשלים את מפעלו.
המחקר המודרני
חוקר הקבלה גרשם שלום החל את דרכו בחקר ספר הזוהר, בניסיון לערער את דברי צבי גרץ ולהוכיח את קדמותו של ספר הזוהר. מפעלו המקיף שהחל במיפוי לשונו של ספר הזוהר הביא אותו בסופו של דבר אל המסקנה כי לא קיים בספר הזוהר ולו יסוד אחד שנכתב קודם זמנו של רבי משה די לאון. על פי תיאוריותיו, ספר הזוהר, על כל חלקיו, נכתב בידי רבי משה די לאון למעט חלקי ה"רעיא מהימנא" ו"תיקוני זוהר" המאוחרים יותר, שנכתבו להערכתו במאה ה-14.
דומה שרוב חוקרי הקבלה אחרי שלום החזיקו בדעתו על איחורו של ספר הזוהר למאה ה-13. אולם יש לציין כי השערות אלו שנויות במחלוקת רבה ואינן מוכחות באופן חד-משמעי.
חוקר הקבלה יהודה ליבס, מתלמידיו המובהקים של שלום, סבור כי אין לזוהר מחבר אחד, וכי יש לדבר על חבורה שלמה שסביבה נארג החיבור[17] לדברי ליבס מועמדים טובים להמנות על חברי החוג היו נכדו של הרמב"ן רבי דוד בן יהודה החסיד, רבי יוסף אנגלט, רבי יוסף ג'יקטיליה, רבי יוסף הבא משושן הבירה, רבי יצחק אבן סהולה, רבי בחיי בן אשר ויוסף בן שלום אשכנזי הארוך.
לפי ד"ר רונית מרוז, ספר הזוהר נכתב באופן הדרגתי, כשתחילת הכתיבה הייתה במאה ה-11 בארץ ישראל, והכתיבה נמשכה לפחות עד למאה ה-14[18].
טענות על קדמות הזוהר
כמעט מיד עם פרסום גילוי הזוהר, קמו מערערים על קדמות ספר הזוהר, וכנגד טענת די לאון כי רשב"י חיברו. במשך השנים, התמודדו התומכים בקדמות הזוהר והשיבו תשובות שונות לטענות המערערים. ברוב הקהילות היהודיות התקבלו דינים, תפילות ומנהגים שונים בעקבות הזוהר והקבלה.
הטענות המרכזיות נגד קדמות הזוהר
המערערים נימקו את שלילת ייחוס הזוהר לרשב"י מחמת מספר סיבות:
הסתרת הזוהר
כ'הוכחה' הראשונה לזיוף הזוהר, שימשה הטענה - איך בכלל הוסתר ספר הזוהר באלף השנים מכתיבתו עד לגילוי בידי רמד"ל? לפי הטוענים לקדמות כתיבת הספר, קיומו הוסתר בין לומדי קבלה מועטים בלבד, ופרסומו היה נגד עקרונות הקבלה. רבי יהודה לייב אשלג הוסיף לשער כי הנצרות המוקדמת חיפשה להסתמך על יסודות קבליים, ובשל כך הוסיפו ראשי הדורות בקפידתם שלא ללמד חכמת הקבלה ואת ספר הזוהר לתלמידיהם, מלבד יחידי סגולה ממש[19].
הרב יהושע ענבל מציע השערה, ולפיה רשב"י התחבא במערות במדבר יהודה, כמו הרבה אחרים שהתחבאו במערות אלו באותם תקופות, ושם נכתב ונטמן ספר הזוהר. ולאחר מאות שנים התגלו הכתבים, בדומה להתגלות מגילות מדבר יהודה שהיו מוסתרות במשך אלפי שנים. ענבל כותב כי כבר בתקופות קדומות היה ידוע על מגילות שהתגלו באיזור יריחו, ועל כן סביר להניח שהתגלות הזוהר היה באופן דומה[20].
עדותו של ר"י דמן עכו
טענתו של צבי גרץ לזיוף הזוהר הסתמכה על בסיס השמועה באיגרתו של רבי יצחק דמן עכו שרמד"ל כתב את הזוהר של מצוקה כלכלית ושאיפה לפרסום.
לפי רבי מנחם מנדל כשר, טענה זו אינה עומדת במבחן הביקורת המדעית משתי סיבות: טענה מדעית אינה יכולה להיות מבוססת על שמועה, ובנוסף, רבי יצחק דמן עכו עצמו, כאמור לעיל, השתכנע בקדמות הזוהר, ובחיבורו "מאירת עיניים" - פירוש על סודות הקבלה של הרמב"ן בפירושו לתורה, הנמצא בכתבי יד בהמוזיאון הבריטי ובעוד מקומות, מכנה הרב יצחק את הזוהר "מדרש ירושלמי", כלומר רבי יצחק עצמו ערער על טענה זו.
מדוע לא נפסקה הלכה כרשב"י
רבי אליהו דלמדיגו טען כי אם באמת קיבל רשב"י סודות מן השמים, מדוע לא נפסקה הלכה כמותו? רבי יצחק אייזיק חבר עונה על כך, כי יש להניח שאף לשאר תנאי המשנה נתגלו סודות מן השמים, שכן עיקר תורת הקבלה היה ביד חז"ל מדור דור. רבי ירוחם ליינר מראדזין הוסיף כי אף רשב"י התייחד בכך, לא ניתן לפסוק כמותו על סמך כך, על פי הכלל שתורה לא בשמים היא[21].
לשון הזוהר
היו שטענו שבזמן התנאים היו כותבים בלשון הקודש ולא בארמית, ומדוע נכתב הזוהר בארמית? הרב ליינר דוחה טענה זו, שכן הלימוד בישיבות היו בכל לשון, וכדברי רב שרירא גאון באיגרתו. בתקופת התנאים היו המון העם מדברים בארמית, ותרגומי התנ"ך מהווים עדות על כך[21].
היו שהוסיפו לטעון כי אף אם המון העם מדברים בארמית, לא היו צריכים לכתבו בארמית, לאור העובדה שביקשו להסתיר חכמה זו מהמון העם? רי"א חבר הפריך את עצם הטענה, מהעובדה שענייני מעשה מרכבה ומעשה בראשית, וכן זמן הקץ בדניאל, לא הועלמו ולא נכתבו בלשון שאינו מובן להמון העם, על אף מורכבותם[22]
יש שיישבו לפי דברי הרמ"ק שרשב"י היה מדבר בארמית כדי להכניע את הקליפות בלשונם[23].
טענה הפוכה השמיע שד"ל על מדרש הנעלם הכתובה בלשון הקודש-ימי הביניימית, ומדוע השתנה משאר ספרי הזוהר? יש שכתבו שמדרש הנעלם הוא אכן דוגמא למדרש מאוחר שנטמע בזוהר בימי הגאונים.
מסורות ומקורות משובשים בזוהר לעומת חז"ל
רבי יעקב עמדין טען לזיוף חלקי הזוהר, משום שלפעמים דעת הזוהר מנוגדת לדעת חז"ל בתלמודים, ואף נפסק בו הלכה אחרת ממה שנפסק למעשה. הרד"ל מוכיח מכאן להיפך, שכן אם היה מדובר בזיוף, היה על המחבר להשוות את הכתוב בזוהר לדעת חז"ל[21]. בנוסף, המקובלים עצמם ואחרונים רבים כתבו ליישב מקומות אחדים בהם נפסק בזוהר שלא כמופיע בתלמודים[24].
טענות נוספות הושמעו כי בזוהר מופיעים לעיתים פסוקים באופן שאינו מדויק, וכן מצויות בו שיבושים, טעויות והמצאות לשוניות שונות. לטענות אלו נאמרו מספר תשובות:
- רמ"ע מפאנו מוכיח ממקומות רבים שחז"ל דרשו פסוקים באופן שאינו מדויק, מכמה סיבות[25].
- הרב כשר ענה כי חלק מהמצאות אלו צריך להבין כרובד נוסף שיש לפרשו בגימטריה או כחלק מראשי תיבות או רמזים באופן אחר. לשם דוגמה בפירוש לספר "שיעור קומה" (מובא ב"ראשית הקבלה" גרשום שלום, עמוד 220):
”לפיכך נקרא "הא-ל הגדול, הגיבור והנורא", בליתיה ידידות אל חי בליתא בזיתא בזיזתא המקוק הקטן, קטל בעבור משוש בשכמל"ו (ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד).”
בהמשך הקטע מתפרשים השמות המוזרים והמשונים שלא מוכרים כשמות וכינויים לקב"ה: "בליתיה", "בזיתא", "בזיזתא", "המקוק הקטן" ו"קטל בעבור משוש", בדרך גימטריה, גימטריה במילוי (גימטריה שהיא צירוף הגימטריות של השמות המלאים של האותיות של המילה) ובצירופי אלפא ביתא שונים, כך שמילים משונות ומוזרות בספרי קבלה אינן ראיה לשגיאות וטעויות.
אף רבי ראובן מרגליות מיישב טענות רבות מסוג זה בפירושו "ניצוצי זהר". - הרב כשר תולה שיבושים לשוניים שונים גם בשגיאות העתקה המצויים לרוב בכתבי יד של הספרות היהודית.
- שיטתו של היעב"ץ שיש תוספות מאוחרות לזוהר, יכולות להסביר את הטענה בדבר שגיאות בארמית, המורות על כך שהכותב לא היה בקי בארמית של תקופת רשב"י. אך עיקר הזוהר הוא קדום והארמית שבו משובחת.
הקבלה לספרי רמד"ל
החוקרים טענו לשימושי לשון זהים ונושאים מקבילים בין "ספר הרימון" ל"זוהר". מאידך רבי מנחם מנדל כשר מסביר שזה משום עיסוקם המשותף בתורת הנסתר:
- ...ושני ספרים העוסקים באותו תחום, מדרך הטבע יהיה יכולים להיות ביטויים מסוימים ונושאים השייכים לאותו התחום שיופיעו בשני הספרים. וכן הרב די-לאון שהיה גדול בתורה, גם בנגלה וגם בנסתר, יכול היה להבין מקומות קשים בזוהר, ולבאר אותם בספרו, אך זו אינה ראיה שהוא חיבר את הזוהר.
סתירות כרונולוגיות וטופוגרפיות
נטען כי בזוהר נמצאו סתירות כרונולוגיות ושמות חכמים המאוחרים לזמן רשב"י. אחרונים רבים ענו לטענה זו כי לא רשב"י עצמו חיבר את הזוהר אלא תלמידיו ותלמידי תלמידיו במשך כמה דורות, על פי הדברים שקיבלו מרשב"י מדור לדור[26].
להתייחסות מיוחדת זוכה רבי פינחס בן יאיר לאור העובדה שבתלמוד הוא מצוין כחתנו של רשב"י, ואילו בזוהר כחותנו. וגדולי המפרשים העדיפו לתקן בתלמוד כפי הנכתב בזוהר, וכן הוכיח הרב ראובן מרגליות[27]
עמדה נוספת הביע רבי מנחם נחום טברסקי (הראשון) בספרו "מאור עיניים"[28] שספר הזהר נכתב באור הגנוז, וממילא נזכרו בו דברי תורה שייאמרו בעתיד על ידי האמוראים, מאחר שבאור הגנוז אין הבדל בין הווה לעתיד[29]. בדומה לכך כתב רבי חיים ויטאל שרשב"י הזכיר את דברי האמוראים שיבואו אחריו, כמו שרבי יוחנן בן זכאי היה בקי בהויות דאביי ורבא[30].
דעה נוספת היא שיסודו של הזוהר חובר בחיי רשב"י וכונה חיבורא קדמאה, אך החלקים המאוחרים יותר נתגלה לחכמי הזוהר לאחר פטירת רשב"י על ידי גילויים מעולם האמת[31]
גרשם שלום הוסיף לטעון כי בזוהר מוזכרים הרבה מקומות בארץ ישראל מוטעים מבחינה טופוגרפית, טעויות אופייניות למחבר שלא דר באזור. כמענה לדבריו מצא הרב ראובן מרגליות מקורות מחוץ לזוהר למקומות אלו[32]
תוספות מאוחרות בזוהר
טענה נוספת הועלתה שיש קטעים בזוהר הלקוחים בבירור מספרות הראשונים. הרב כשר מניח שאפשר שמדפיס הזוהר מתוך כתב יד מסוים, הדפיס גם הערות שהיו בשולי אותו כתב היד (הנקרא שגיאת המעתיקים) תופעה מצויה לגבי חיבורים אחרים. כך לדוגמה בזוהר פרשת עקב נמצא קטע המועתק מספר "שולחן של ארבע" של רבנו בחיי אשר חי אחרי הרב די-לאון. והוספות מאוחרות אלו אין בהן כדי להעיד על עיקר ספר הזוהר.
י' בער אף טען כי הזוהר מתייחס בעקיפין לנצרות ולאיסלאם כפי שמקובל היה בימי הביניים, ולא בזמן חז"ל[33]. אולם יש שראו בכך הנחה בלתי מוכחת, ואפשר לראות ב"אדום וישמעאל" המוזכרים בזוהר כמייצגים את כל האומות, וכפי שכתב החיד"א[34].
הסברים התומכים בקדמות הספר
הרב הלל צייטלין במאמרו על הזוהר בספרו "בפרדס החסידות והקבלה" טוען בעזרת דוגמאות רבות שמערכת המושגים של הרב די-לאון בספר "הרמון" שונה ממערכת המושגים של הזוהר, וכן במאמריו ב"התקופה", כרכים ה'-ז' ו-ט', טוען על-סמך השוואות לספר "שקל הקודש" של הרב די-לאון, שלא הוא חיבר את הזוהר, אלא שהוא אכן גילה את כתב היד של הזוהר, והשתמש ב"זוהר" במקומות שונים בחיבוריו.
כך גם כותב הרב מנחם מנדל כשר במאמרו "הזוהר" ב"ספר היובל" של כתב העת סיני:[35]
- "כל הקורא בעיון בספריו של ר' משה די לאון ייווכח שסגנונו, דרכי ההבעה שלו, ביטוייו, תיאור הנושאים ואופני ההסברה וההרצאה של ר"מ די-לאון רחוקים מדרכו של הזוהר כרחוק מזרח ממערב".
עוד כותב הרב כשר שהרב די-לאון בספריו "הרמון" ו"שקל הקודש" שואל ומשיב מקשה ומתרץ, כאשר בזוהר אנו מוצאים תשובות אחרות לשאלות אלו, ומכך ברור שלא רק שדי-לאון אינו מחבר הזוהר, אלא שאף לא הכיר את הזוהר בעת כתיבת ספריו האחרים.
הרב יהודה לייב הלוי אשלג כתב בהקדמת פירושו "הסולם" לזוהר כי לא מצא מקום לחקור בייחוס הספר, כי לפי תוכנו של הספר, גם אם היה מתברר לו שהמחבר הוא רבי משה די לאון או כל מקובל אחר, היה ערכו של המחבר עולה בעיניו יותר מכל התנאים ורשב"י בכללם[36].
קטעים מאוחרים שהוכנסו לתוך ספר קדום
ערך מורחב – מטפחת ספרים
הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) כתב בספרו "מטפחת ספרים" שקטעים רבים נכנסו לזוהר מספרים מאוחרים, אך עיקר הזוהר הוא קדום, לא מרבי שמעון בר יוחאי אך לכל המאוחר מתקופת הגאונים, בכל מקרה הרבה לפני הרב די-לאון. הוא כותב עוד שגם בתלמוד הבבלי יש קטעים שונים שנכנסו על ידי הגאונים, ובכל זאת כולם מודים שעיקר התלמוד הוא לפני הגאונים.
מטרתו העיקרית הייתה מלחמתו העזה נגד השבתאות, שהנהיגו את לימוד הזוהר, תלו עצמם במאמרים סתומים ופירשו אותם באופן זר בשיטתם. הרבה פעמים מדגיש ר' יעקב עמדין, שהוא מאמין, שהזוהר בעצמו קודש קדשים ונתחבר בסוף תקופת האמוראים וזמן הגאונים, אלא שניתוספו בו הרבה דברים בזמנו של ר"מ די ליאון, רק רעיא מהימנא ותיקוני זוהר הוא מצדד לומר שאולי נתחברו על ידי ר"מ די ליאון או על ידי אדם אחר מבני דורו.
רבים ממתנגדי פרסום הקבלה, תקפו את הזיופים והוספות בספר הזוהר. רבי אלעזר פלקלס בעל התשובה מאהבה (תלמידו של רבי יחזקאל לנדא בעל ה"נודע ביהודה") מבקר קשות את ספר הזוהר והקבלה בכלל, ובין השאר כותב כך:
אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו, ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר... ואין אני חלילה מטיל דופי ופגם בכבוד התנא אלדי ר' שמעון בר יוחאי כי הוא היה מחסידי עליון אלא אני אומר לאו גושפנקא דרשב"י ועזקתיה חתום עליה ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן שהרי נזכרו בספר הזוהר כמה תנאים ואמוראים שהם אחר רשב"י שנים רבות במספר, והארכתי בזה במקום אחר מפי סופרים ומפי ספרים כמבואר בס' מטפחת להגאון מו"ה יעב"ץ זצלל"ה שגזר אומר שחלו בו ידיים מזייפים וחשד את החכם ר' משה דיליון יע"ש... באו ונחזיק טובה וחינות לשני מלכים גדולי אדירים, אדוננו המשובח המנוח הקיסר יאזעף השני ואדוננו המהולל הקיסר פראנץ השני אשר צפו והביטו בחכמתם הנפלאה רבות רעות ושבושי דעות תסתעפנה מחלומות והבלים המקובלים והמה לנזקי בני האדם נזקי הגופות ונזקי הנפשות, ופקדו באזהרה גדולה שלא להביא ספרי קבלה בכל מדינות מלכותם
— שו"ת תשובה מאהבה חלק א' סימן כו
ספר מלחמות ה' נגד ספר הזוהר
ב-1931 יצא לאור ספר מלחמות ה' שכתב יחיא קאפח, בו הוא מבאר כי חכמי ישראל לדורותיהם הציגו עמדה השונה לחלוטין מעמדתו של מחבר ספר הזוהר. הספר נכתב בסגנון חריף עד מאוד, ורבי משה די לאון, מחבר ספר הזוהר, מכונה בו רבות "המסית נביא השקר מחבר הזהר".[37]
קאפח הקים תנועה אותה כינה "דור דעה", שחסידיה נודעו בכינוי דרדעים, ומטרתה הייתה הפצת תורתו של הרמב"ם וחזרה למנהגים ראשונים לפני חדירתם של השולחן ערוך וספר הזוהר לתימן. חכמי ורבני ארץ ישראל וביניהם רבנים ספרדים ואשכנזים הוציאו כתב נידוי בעקבות דעותיו אלו.
לקריאה נוספת
- רבי יצחק אייזיק חבר, מגן וצינה, באתר היברובוקס
- שד"ל ויכוח על קדמות ספר הזוהר ועל קדמות הניקוד והטעמים, 1852
- ישעיה תשבי, משנת הזוהר, כרכים א' - ב', מוסד ביאליק, ה'תשי"ז, ה'תשכ"א
- גרשום שלום, "ראשית הקבלה", שוקן, ירושלים ותל אביב, ה'תש"ח (1948)
- ספר הזוהר של גרשם שלום עם הערות בכתיבת ידו, הוצאת מאגנס, 1992
- רבי דוד לוריא, קדמות ספר הזוהר, ורשה, ה'תרמ"ז. - הוצאת נצח תל אביב תשי"א
- הלל צייטלין, "בפרדס החסידות והקבלה", יבנה, תל אביב
- אהרן קמינקא, 'הרעיונות הסודיים של רשב"י', ספר קלויזנר, ה'תרצ"ז ולקדמות ספר הזוהר, סיני, כרך ז' (ה'ת"ש)
קישורים חיצוניים
- עמדת המקדימים את חיבור הזוהר
- רבי מנחם מנדל כשר, "הזוהר", סיני, ספר היובל, חלק מ', מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"ח, באתר אוצר החכמה
- שמעון פדרבוש, חקרי יהדות, ירושלים תשכ"ו, "על קדמות הזוהר" במשנתו של ר' הלל צייטלין, עמ' 176, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ישעיהו שטיינברגר, על קדמות הזוהר ועל האמת שבמסורת, מקור ראשון, מוסף "שבת", 20 במאי 2011
- ישעיהו שטיינברגר, קדמות הזוהר - בין המחקר לבית המדרש, בתוך "אישי יובל", ירושלים תשנ"ח, עמ' 321, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- הרב יהושע ענבל, עוד על חיבור ספר הזֹהר באתר המעיין
- הסוד שהתגלה - מי כתב את ספר הזוהר באתר זוהר הסולם
- ישראל שורין, קדמות ספר הזוהר, בתוך ספר "מנחת ישראל", אפרת תשנ"ז, עמ' קעג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- שמואל יצחק גד הכהן יודייקין, קונטרס מקור הזהר, באתר אוצר החכמה
- יוסף ברמסון, פתחים לתולדות החכמה הפנימית וגדוליה, ירושלים תשנ"ה, עמ' 44, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- אהרן צורף, מבשר טוב ירושלים, חלק ד', רכסים תשפ"ג, עמ' 847, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- עמדת המאחרים את חיבור הזוהר
יהודה יפרח, פולמוס הקבלה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מאי 2010- יהודה יפרח, הזוהר: סוד חדש ועתיק, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מאי 2010
- תשובות יחיא קאפח "עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם"[1]
- יהודה ליבס, כיצד נתחבר ספר הזוהר?, באתרו של ליבס באוניברסיטה העברית
- יהודה ליבס, מה אתה, ספר הזוהר?, באתר הארץ, 27 ביולי 2005
- מור אלטשולר, על הספר "כזוהר הרקיע" מאת בועז הוס, באתר הארץ, 19 ביוני 2008
ספרי המאחרים את חיבור הזוהר
- הרב אליהו דלמדיגו, בחינת הדת, רנ"א - 1491, באתר HebrewBooks
- רבי יהודה אריה ממודינא, ארי נוהם, תפ"ט - 1629, מהדורת לייפציג 1840, באתר HebrewBooks
- הרב אלעזר פלקלס, שו"ת תשובה מאהבה ח"א, סימן כו, פראג תקע"ה - 1815, באתר HebrewBooks
- שד"ל, ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר הזוהר, גוריציאה תרי"ב - 1852
- שי"ר, נחלת יהודה - תשובות להשגות רבי משה קוניץ בספרו "בן יוחאי", תרל"ג - 1873, באתר HebrewBooks
ספרי המקדימים את חיבור הזוהר
- יש"ר מקנדיא, מצרף לחכמה - תשובה לטענות רבי אליהו דילמדיגו בספרו בחינת הדת, שפ"ט - 1529, מהדורת ורשה 1890, באתר HebrewBooks
- הרב אביעד שר שלום באזילה, אמונת חכמים, מנטובה ת"צ - 1630, מהדורת יוהנסבורג תרי"ט, באתר HebrewBooks
- משה קוניץ, בן יוחאי - השגות על רבי יעקב עמדין בספרו מטפחת ספרים, וינה ה'תקע"ה, באתר HebrewBooks
- הרב יצחק אייזיק חבר, מגן וצינה - תשובה לטענות הספר "ארי נוהם", יוהנסבורג תרט"ו - 1855, מהדורת בני ברק תשמ"ה, באתר HebrewBooks
- הרב דוד לוריא, קדמות ספר הזוהר, תרט"ז - 1857, מהדורת ניו יורק תשי"א, באתר HebrewBooks
- הרב אליהו בן אמוזג, אימת מפגיע על אר"י - חלק א', חלק ב' - תשובות לטענות רבי יהודה אריה ממודינה בספרו "ארי נוהם", ליוורנו 1855, באתר HebrewBooks
- הרב אליהו בן אמוזג, טעם לש"ד - תשובה לטענות שד"ל, ליוורנו 1865, באתר HebrewBooks
עמדת היעב"ץ
- הרב יעקב עמדין, מטפחת ספרים, אלטונא תקכ"ח - 1768, מהדורת לבוב תר"ל, באתר HebrewBooks
- הרב יעקב עמדין, מור וקציעה סי' כה - על ספר הזוהר שבלול מכמה חיבורים מזמן הגאונים
- החתם סופר, שו"ת חתם סופר חלק ו', סימן נט, תומך בדברי רבי יעקב עמדין
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 רבי מאיר אבן גבאי, עבודת הקודש, באתר היברובוקס
- ↑ ראו סדר הדורות, בערך רבי עקיבא
- ^ 3.0 3.1 רבי חיים ויטאל, שערי קדושה, חלק ג' שער ו'
- ^ 4.0 4.1 4.2 רבי חיים יוסף דוד אזולאי, שם הגדולים, מערכת זהר, בשם רבי אברהם רוויגו, מתוך קולופון בכתב יד הזהר שהיה בידי רבי משה זכות
- ^ 5.0 5.1 רבי אברהם אזולאי, אור החמה - חלק א, באתר היברובוקס בשם רבי אברהם גאלאנטי; רבי משה חגיז, משנת חכמים, באתר היברובוקס סימן של"ב
- ↑ רבי יהודה לייב אשלג, מאמרי הסולם, חלק א' מאמר מט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); ישעיהו שטיינברגר, קדמות הזוהר - בין המחקר לבית המדרש, בתוך "אישי יובל", ירושלים תשנ"ח, עמ' 321, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ יוסף ברמסון, פתחים לתולדות החכמה הפנימית וגדוליה, ירושלים תשנ"ה, עמ' 44, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ↑ הסוד שהתגלה - מי כתב את ספר הזוהר באתר זוהר הסולם.
- ↑ הרב אריה קפלן, גיל היקום, התייחסות באמצע המאמר
- ↑ יהודה אהד תורגמן, אוצר החיים, ירושלים תש"פ, חלק א', הקדמה - מאמר א', עמ' 13, באתר אוצר החכמה
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 רבי מנחם מנדל כשר, "הזוהר", סיני, ספר היובל, חלק מ', מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"ח, באתר אוצר החכמה
- ↑ שער הגלגולים הקדמה לח
- ↑ בנוסף הוא כותב שם כי הבין מהאר"י שזה היה בגלגולו כהמגיד משנה.
- ↑ רמח"ל בספרו חוקר ומקובל אינו מזכיר את ארי נוהם. ראו: כרם חמד, ח"ג, עמ' 116: "בהיות רמח"ל בויניציא בא לידו ספר ארי נוהם ובקריאתו נעשה בשרו חידודין וכו' ולכן רמח"ל קצף עד מאד, ואז כגבר חלציו וכו' וחיבר ויכוח אחד בין החוקר והמקובל אשר בו חשב להרוס ולנתץ כל בנין הארי נוהם" (תשובת דוד כהנא ור"י אלמנצי), וכן, בכרם חמד, ח"ב, עמ' 54–66: "והמקובל רבי אביעד שר שלום באזילה כתב: קריתי תשובותיו [של רמח"ל] על הארי נוהם ומצאתי תשובותיו באמת יקרות, ולא ראיתי שתעלה קינאה כזאת כנגד החיבור הרה והמר וכו' ארי נוהם שאומר על הזוהר שהוא ספר שהוא מלא שקרים ושחכמת האמת כולה שוא ודבר כזב" (בשם המקובל באומן, הדפיס ר"מ גירונדי)
- ↑ של שדל/ הויכוח - מבוא, באתר Shadal
- ↑ רבי משה סופר, דרשות חתם סופר, חלק א' דף סג
- ↑ יהודה ליבס,כיצד נתחבר ספר הזוהר, ספר הזוהר ודורו, דברי הכנס הבינלאומי השלישי לתולדות המיסטיקה היהודית, עורך יוסף דן, ירושלים, תשמ"ט (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ח'), עמ' 1 - 71
- ↑ מי כתב את ספר הזוהר ומתי, באתר youtube
- ↑ רבי יהודה לייב אשלג, מאמרי הסולם, חלק א' מאמר מט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ יהושע ענבל עוד על חיבור ספר הזהר, המעיין גליון 237 ניסן תשפ"א.
- ^ 21.0 21.1 21.2 ישראל שורין, קדמות ספר הזוהר, בתוך ספר "מנחת ישראל", אפרת תשנ"ז, עמ' קעג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ רבי יצחק אייזיק חבר, מגן וצנה, פרק כב
- ↑ אור החמה, על זוהר חלק א', דף ט' עמוד ב'; רבי יוסף חיים, בן יהוידע, שבת דף יב עמוד ב'
- ↑ שמואל יצחק גד הכהן יודייקין, קונטרס מקור הזהר, עמ' לט ואילך, באתר אוצר החכמה
- ↑ רמ"ע מפאנו, שברי לוחות, צפת תרכ"ד
- ↑ ראו למשל בהגהותיו של רבי צבי אלימלך שפירא לזוהר, חלק א' דף רלח עמוד א'; חלק ב' דף כא עמוד ב'
- ↑ רבי ראובן מרגליות, שערי זהר, שבת לג עמוד ב'
- ↑ פרשת צו ד"ה והאש על המזבח
- ↑ ריא"ז מרגליות, כחו דרשב"י, ירושלים תש"ח, מערכה א', דף י.
- ↑ רבי חיים ויטאל, עץ חיים, בהקדמה
- ↑ רבי נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, אות רעח; ובדומה לו אצל: רבי צבי הירש מזידיטשוב, עטרת צבי, פרשת וילך.
- ↑ הרב ראובן מרגליות, שאלות בביקורת הזהר מתוך ידיעותיו על ארץ ישראל, בתוך "סיני" כרך ט' תש"א-תש"ב
- ↑ י' בער, הרקע ההיסטורי של הרעיא מהימנא, בתוך "ציון" ת"ש, עמ' 1-44
- ↑ שמואל יצחק גד הכהן יודייקין, קונטרס מקור הזהר, עמ' נה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ↑ הרב מנחם מ. כשר, הזוהר, סיני, ספר היובל, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"ח, באתר דעת.
- ↑ יהודה לייב אשלג, הקדמה לספר הזהר עמוד יז אות ס'
- ↑ עמ' 83 במהדורה האינטרנטית
| ספר הזוהר | ||
|---|---|---|
| חלקי הספר | רעיא מהימנא • תיקוני זוהר • זוהר חדש • אדרא • אדרא רבא • אדרא זוטא • ספרא דצניעותא |
|
| אישים | רבי שמעון בר יוחאי • רבי אלעזר ברבי שמעון • רב המנונא סבא • רבי חזקיה • הינוקא מכפר סכנין • רבי אבא (תנא) • רבי יהודה • רבי יצחק • רבי רחומאי • רבי יוסי בן פזי • ההוא סבא • ההוא טייעא • רבי יוסי דפקיעין • יוחאי • רבי ייבא סבא • רבי כרוספדאי • רבי יוסי בר יעקב • רבי שמעיה חסידא | |
| פירושים | כתם פז • הסולם • מתוק מדבש | |
| שונות | חיבור ספר הזוהר • כגוונא • בריך שמיה • פתיחת אליהו הנביא • פרישי מדברא • עולימתא שפירתא • רבי משה די ליאון | |
