קבוצת הקואופרטיב

קבוצת הקואופרטיב
	מטה "קבוצת הקואופרטיב" במנצ'סטר
נתונים כלליים
הכנסות	11 מיליארד ליש"ט (2024)
רווח תפעולי	151 מיליון ליש"ט (2024)
רווח	45 מיליון ליש"ט (2024)
הון עצמי	2.2 מיליארד ליש"ט (2024)
עובדים	56,375 (2024)

קבוצת הקואופרטיב בע"מ, (באנגלית: The Co-operative Group Limited, פועלת תחת שם המותג Co-op ובעבר נקראה בשם Co-operative Wholesale Society) היא קואופרטיב צרכני בריטי בעל מספר עסקים קמעונאיים, כולל רשת מרכולים, סיטונאות מוצרי מזון וצריכה, חברת שירותים משפטיים, שירות הלוויות, חברת ביטוח, ויזמות חברתית. הקבוצה חברה בברית הקואופרטיבים הבין-לאומית^[2].

מטה הקבוצה ממוקם בעיר מנצ'סטר, אנגליה. הקבוצה מנהלת גם את שירותי המסחר הפדרליים הקואופרטיביים (Co-operative Federal Trading Services). בעבר גם היה בבעלותה בנק קואופרטיבי (The Co-operative Bank). שורשי פעילות הקבוצה ב"חלוצי רוצ'דייל" קואופרטיב הנחשב לאבי התנועה הקואופרטיבית העולמית. הקבוצה היא אחת מהקואופרטיבים הצרכניים הגדולים בעולם, ונמצאת בעלות של יותר מ-5 מיליון חברים. היא קמעונאית המזון החמישית בגודלה בבריטניה, עם יותר מ-2,300 מרכולים וחנויות נוחות^[3].

היסטוריה

התחלה (1844–1938)

קבוצת הקואופרטיב התפתחה במהלך השנים ממיזוג של אגודות סיטונאיות קואופרטיביות ואגודות קמעונאיות עצמאיות רבות. שורשיה של הקבוצה נעוצים באגודת רוצ'דייל לחלוצים שוויוניים, שנוסדה בשנת 1844. אגודת רוצ'דייל לחלוצים שוויוניים התבססה על "עקרונות רוצ'דייל" - אשר כללה את הרעיון של חלוקת נתח מהרווחים לחברי האגודה, בהתאם לכמות הרכישות שלהם, באמצעות תוכנית שנודעה כדיבידנד או "Divi"^[4].

למרות שקבוצת הקואופרטיב משלבת את אגודת רוצ'דייל המקורית, הליבה של העסק במשך רוב ההיסטוריה שלו הייתה פעילותו הסיטונאית. אותה התחילה בשנת 1863 כאשר האגודה הקואופרטיב North of England Co-operative Wholesale Industrial and Provident Society Limited הושק במנצ'סטר על ידי 300 קואופרטיבים צרכניים ביורקשייר ולנקשייר. החל משנת 1872 היא נודעה בשם "האגודה הסיטונאית הקואופרטיבית" (Co-operative Wholesale Society - CWS) והיא הייתה בבעלות מלאה של הקואופרטיבים שסחרו איתה. ה-CWS צמחה במהירות וסיפקה תוצרת חקלאית לחנויות קואופרטיביות ברחבי אנגליה, אם כי קואופרטיבים רבים רכשו רק כשליש מתוצרתם דרך CWS. התחרות המתמשכת העזה עם סיטונאים אחרים שאינם שיתופיים היא שהובילה את CWS לחדשנות רבה. עד 1890 הקימה ה-CWS סניפים משמעותיים בלידס, בלקבורן, בריסטול, נוטינגהאם והאדרספילד לצד מספר מפעלים שייצרו ביסקוויטים (מנצ'סטר), מגפיים (לסטר), סבון (דורהאם ) וטקסטיל (באטלי). בניסיון להוריד את עלויות ההובלה המשמעותיות של תוצרת חקלאית, CWS אף הקימה קו ספנות משלה. התרחבות מהירה זו נמשכה כך שעד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היו ל-CWS משרדים מרכזיים בארצות הברית, דנמרק, אוסטרליה ומטע תה בהודו. במקביל עד שנת 1900 היו מעל 1,400 קואופרטיבים צרכניים עצמאיים בבריטניה, כולם חברים בתנועה הקואופרטיבית הרחבה יותר^[4].

אגודת ה-CWS שאפה להיות מרכז התנועה הקואופרטיבית כולה בבריטניה ופעלה רבות למען נאמנותם של הקואופרטיבים איתם עבדה. לשם כך, היא החלה לסייע לחברות הקמעונאות המקומיות בדרכים רבות ולא רק כספקית סיטונאית. בנק CWS, קודמו של הבנק הקואופרטיבי, מימן הלוואות לאגודות לצרוך התרחבות באמצעות רכישת מבנים חדשים, קרקעות או ציוד חדש. לאחר רכישת אגודת הביטוח הקואופרטיבית בשנת 1913, ה-CWS סיפקה גם שירותי ביטוח לחברים וה-CWS החלה גם לספק שירותים משפטיים - כולם עסקים המהווים חלק מקבוצת הקואופרטיבית מאז.

מלחמת העולם השנייה והדעיכה שלאחר המלחמה (1939–1989)

במהלך מלחמת העולם השנייה, הקיצוב הוביל להפסקה למעשה של כל שינוי משמעותי בתנועה הקואופרטיבית בבריטניה, כאשר ה-CWS הפכה מעורבת מאוד באספקת סחורות מרחבי העולם עבור צרכנים בריטים ובייצור סחורות עבור מאמץ המלחמה.

במהלך תקופה זו, CWS החלה לתכנן את העתיד, שכן כבר אז היא יכלה לראות את השיבוש הפוטנציאלי לשוק הקמעונאי שעלול להיגרם על ידי מרכולים מודרניים. מה שהיה פחות ברור באותה תקופה הייתה השפעת הפיכת בריטניה למדינת רווחה על התנועה, כאשר הוקמה מערכות חינוך ציבורי ובריאות ציבורית, ומערכת קצבאות כספיות. בשנת 1944 פרסם ה-CWS דו"ח שכותרתו "מדיניות ותוכנית לפיתוח לאחר המלחמה", שהתמקד בשיטות להחייאת התנועה הקואופרטיבית לאחר תום המלחמה. הדו"ח הציע למזג את CWS עם אגודת הסיטונאות הקואופרטיב הסקוטית (SCWS); לצמצם את מספר האגודות הקואופרטיביות באמצעות מיזוג; לעבור לייצור מוצרים לבנים ולהרחיב את הבנק הקואופרטיבי .

הצעות הדו"ח יושמו רק באופן חלקי ובאטיות. סוף המלחמה אפשר ניסיונות מסוימים למודרניזציה של החנויות הקואופרטיביות. לאחר שחברת הקואופרטיבים של לונדון פתחה את חנות ראשונה בשירות עצמי בשנת 1942, התנועה הקואופרטיבית הובילה את הדרך בפיתוח חנויות השירות העצמי עד לנקודה שבה, עד שנות ה-50, 90% מחנויות השירות העצמי בבריטניה נוהלו על ידי קואופרטיבים. למרות זאת, ההון שהיה זמין לאגודות לפיתוח וחדשנות הלך והתדלדל, מה שגרם לירידה בנתח השוק שלהן ובאיכות היחסית של השירות שאגודות יכלו להציע לחבריהן. כתוצאה מכך, הדבר השפיע על התנועה על ידי צמצום מספר חברי האגודה שהיו מוכנים להיכנס לחברות ולאחר מכן לסחור באופן פעיל עם הקואופרטיבים שלהן, מה שהוביל לירידות ריאליות נוספות ברמות הון המניות של החברים הניתנת למשיכה, וברמת התשואה שנוצרה, עם ריבית ודיבידנדים נמוכים יותר.

על הוועדה הקואופרטיבית העצמאית (1958) הוטלה המשימה לחקור את הדעיכה בתנועת הקואופרטיבית ולהגיש המלצות להחייאת התנועה בעתיד. להמלצותיה היו שני דגשים עיקריים: נדרשת תגובה חזקה לתחרות מרשתות הסופרמרקטים מרובות החנויות המתפתחות (כולל מינוי מנהלים מקצועיים) וכי הקואופרטיב צריך להתמודד עם העלייה בצרכנות ולהרחיב את קהל הלקוחות שלו מעבר ל"עניים העובדים".

אגודת ה-CWS החלה פרויקט מיתוג מחדש בשנת 1968, שהשיק את המותג הקואופרטיב הארצי הראשון, עם עלה התלתן.

למרות זאת, התנועה הקואופרטיבית (כולל CWS) נותרה ברובה ללא רפורמה, כאשר נתח השוק שלה בשוק המרכולים המשיך לרדת. שוב, הוצע שאגודות יתמזגו ויצרו לשפר את התחרותיות שלהן באמצעות יתרונות לגודל. אגודות קואופרטיביות מקומיות רבות התנגדו בתוקף למיזוגים כאלה, אך ככל שמצבן הכלכלי הידרדר, רבות נאלצו להתמזג כדי ליצור אגודות אזוריות או מוזגו לתוך CRS או SCWS כדי להימנע מכישלון. הקונסולידציה בתוך התנועה הייתה ניכרת, ובשנת 1973 ניהול פיננסי כושל חמור של בנק SCWS הוביל למיזוג של SCWS הסקוטית ו-CWS האנגלית ויצרו אגודת סיטונאות קואופרטיבית בריטית אחת .

המיזוג חיזק את הפוטנציאל של הבנק הקואופרטיבי, שכן הוא בנה בסיס לקוחות גדול (בעיקר רשויות מקומיות, קרנות הדדיות וקבוצות מקומיות לצד אגודות קואופרטיביות), וזה הפך לחלק משמעותי יותר ויותר מרווחי CWS. הצמיחה בבנק הייתה קשורה במידה רבה להתרחבותו האגרסיבית לשוק הבנקאות האישית החינמית (ללא עמלות) ב-1972, תשע שנים לפני כל אחד מיריביו הגדולים יותר.

נתח השוק והרווחיות של התנועה הקואופרטיבית המשיך לרדת במהלך שנות ה-70 וה-80, בין היתר ממספר סיבות: ראשית, המשבר התעשייתי שאפיין את התקופה, הוביל לקשיים כלכליים חמורים ברבים ממרכזי התנועה (בעיקר הערים התעשייתיות הצפוניות באנגליה), אשר השפיעו באופן לא פרופורציונלי על ירידה בהוצאות הצרכנים חברי האגודות למרות שהכלכלה הבריטית חוותה עלייה בהכנסה הפנויה הכוללת של הצרכנים. הדבר נבע בעיקר מהעלייה החזקה באי השוויון הכלכלי בבריטניה באותה תקופה. התנועה הקואופרטיבית לא הייתה במצב טוב לנצל את העלייה הזו בהוצאות של המעמד הבינוני עקב הפריסה הגאוגרפית של חנויותיה והקשר ההיסטורי של הקואופרטיב כחנות עבור מעמד הפועלים.

שנית, פרויקטים של פיתוח מחדש בערים רבות בין שנות ה-50 וה-70 העבירו לעיתים קרובות אנשים משורות של בתים טוריים (שבהן חנויות קואופרטיב פזורות בכל רחבי האזור) לשכונות מגורים חדשות, כאשר כ-18,000 חנויות קואופרטיב נסגרו כיוון שהפכו למיותרות.

שלישית, התקופה הייתה תקופה של אינפלציה ניכרת ולירה שטרלינג חזקה, שהובילו לגל של סחורות מיובאות זולות - דבר שהרס חלק ניכר מתעשיות הייצור של בריטניה (כולל ה-CWS). עד שנות ה-80 התברר כי המגמה במגזר הקמעונאות היא לכיוון סופרמרקטים והיפרמרקטים גדולים (לעיתים קרובות מחוץ למרכזי הערים), כאשר מאות מהם הופיעו ברחבי בריטניה.

בתחילת שנות ה-90, חלקה של התנועה הקואופרטיבית בשוק המרכולים בבריטניה ירד עד כדי כך שכל המודל העסקי שלה עמד בסימן שאלה. ובמשך זמן מה נדמה היה כאילו המודל ההדדי או הקואופרטיבי כמעט מת.

במטרה להתמודד עם הקשיים הוחלט למזג את הפעילות הקמעונאית שפעלה בשם Co-operative Retail Services (CRS) עם הפעילות הסיטונאית Co-operative Wholesale Society. מיזוג שהושלם בשנת 2000.

כחלק ממיזוג CWS-CRS, תוכננו הסדרי ממשל חדשים כאשר "האגודות העצמאיות" הפכו לבעלים משותפים בקבוצה החדשה ונציגיהן נבחרו לדירקטוריון הארצי של הקבוצה. עם זאת, השינוי הגדול ביותר היה הייצוג החזק בהרבה לחברים האינדיבידואליים בפעילות הקמעונאות, עם שורה של מועצות אזוריות וועדות אזוריות שנועדו לקדם דמוקרטיה ברורה וייצוג ברמה המקומית והארצית. האופי המורכב של הקואופרטיב, כקואופרטיב קמעונאי וסיטונאי, הוביל לכך שהעסק כלל גם חברים פרטיים וגם חברים תאגידיים (אגודות קואופרטיב עצמאיות), אשר היו חייבים להיכלל בכל מבנה דמוקרטי. דבר זה הוביל לממשל תאגידי שהיה מסובך ולא מובן על ידי חברים רבים, מה שהוביל לכך שמעט יחסית חברים הפכו למעורבים באופן דמוקרטי בעסק. במהלך שנת 2007, המנכ"ל דאז, מרטין ביומונט, מתח ביקורת על היעדר המומחיות המסחרית בדירקטוריון, ורמז על המסקנות שהוסקו מסקירת מיינרס המאוחרת יותר על הכישלון הכמעט מוחלט של העסק במהלך שנת 2013, אשר נבע (בין היתר) מהסדר ממשל לא ראוי. בשנת 2014 עוצבו מחדש הסדרי הממשל לחלוטין כדי .

יישום תוכנית "ההבדל השיתופי"

למרות שהמודרניזציה של הקבוצה היא לא יכלה להתחרות ברשתות הסופרמרקטים הגדולות וב-1997 הוחלט לסגור את רוב ההיפרמרקטים וחנויות הכלבו של הקואופרטיב ולהתמקד במקום זאת ברשת חנויות הנוחות המרכזית שלה.

כניסיון נוסף לבדל את עצמו ממתחרותיו הגדולות יותר, הבנק הקואופרטיבי הנהיג מדיניות אתית בשנת 1992, וזו, יחד עם החדשנות הטכנית שלו, התקבלו יפה בקרב הלקוחות. האגודה החליטה שלמרות שתמיד שאפה לסחור באחריות (למשל באמצעות תנאי העבודה במפעלים ובמטעים שלה, כמו גם החרם שלה על תוצרת דרום אפריקה בשנות האפרטהייד), על ידי ביסוס האמינות ה"אתית" שלה בסדרה של התחייבויות מדיניות חזקות וברורות, היא תוכל לפעול לשכנע את הציבור ב"הבדל השיתופי".

מהלך זה היווה צעד נועז עבור הנהגת האגודה, שכן זו הייתה גישה חדשה לחלוטין עבור עסק כה גדול. כחלק מכך, הקואופרטיב עבד עם קרן הסחר ההוגן כדי לסייע בהטמעת תו הסחר ההוגן בבריטניה. היא הייתה בין הראשונות שאימצו את אישור רווחת בעלי החיים 'Freedom Foods' של ה-RSPCA . היא הייתה הראשונה להשיק מגוון מוצרים ביתיים "ידידותיים לסביבה" ומגוון מוצרי טיפוח אישי שקיבלו את האישור של Cruelty Free International כ"לא נוסה על בעלי חיים".

אימוץ חדש זה של אסטרטגיה אתית היה רק חלק מהשינויים של של האגודה. הקואופרטיב היה חלוץ בשינויים בולטים באריזות שלו הכוללים תוויות תזונתיות על גבי מזון (החל מ-1985) ומאוחר יותר הציג כתב ברייל על אריזותיו. מוצרים רבים של המותג הפרטי עברו שינוי כדי להפחית את כמות המלח, הסוכר והשומן על מנת להפוך את מגוון המוצרים לבריא יותר. יוזמה זו הייתה כה מוצלחת, עד שמתחרים כמו סיינסבורי'ס ומרקס אנד ספנסר החלו גם ליישם יוזמות אלה במהירות.

בניסיון לבנות על ההצלחה שהורגשה סביב התפיסה הציבורית הגוברת את הקואופרטיב כקמעונאי אתי וליישם את מה שהייתה המלצה מרכזית של ועדת הקואופרטיבים משנת 2001, קבוצת הקואופרטיבים השיקה פאנל מותג שהוטל עליו לפתח סטנדרט מיתוג לאומי אחיד ועקבי עבור התנועה. במשך עשרות שנים, שיווק על ידי קואופרטיבים היה מבלבל עבור לקוחות רבים, כאשר אגודות שונות אימצו שמות שונים של חנויות (בעיקר "Co-op Welcome" ו-"Co-op Late Shop"), עיצובים שונים של פאזי החנויות ושיווק לא עקבי. כמו כן, עיצוב עלה התלתן של לוגו הקואופרטיב נתפס על ידי רבים כקשור מדי לשנות ההזנחה והדעיכה בתוך התנועה, ולכן קבוצת הקואופרטיב שאפה להשיק מותג חדש לגמרי.

יחד, ההתמקדות המחודשת הזו במסחר אחראי, העיצוב מחדש של המותג "הקואופרטיב" והכנסה מחדש של דיבידנד לחברים סייעו לבנות את תחילתה של מערכת יחסים מחודשת עם הציבור הבריטי. בשנת 2006, סקר מצא כי הקואופרטיב הוא הקמעונאי הגדול המהימן ביותר בבריטניה, וכמעט שישה מיליון איש הצטרפו לתוכנית החברות במהלך חמש השנים שלאחר מכן. אפילו לאחר המשבר הפיננסי של קבוצת הקואופרטיב בשנת 2013, סקר "הביעו את דעתכם" מצא כי יותר מ-70% מהציבור הסכים שהקואופרטיב "מנסה לעשות את הדבר הנכון".

משבר חוב

במאי 2013, לאחר שזיהתה רמות הון לא מספקות בקבוצת הבנקאות שלה, הורידה חברת מודי'ס את דירוג האשראי של הבנק הקואופרטי בשש דרגות לדירוג זבל (Ba3) ומנכ"ל הבנק, בארי טוטל, התפטר. הקשיים נובעים בעיקר מהלוואות מסחריות של בנק משכנתאות "אגודת הבנייה בריטניה" שנרכש בשנת 2009. חברת הביטוח הקואופרטיבית מכרה את עסקי ביטוח החיים והפנסיה שלה לחברת "רויאל לונדון", תמורת כ-200 מיליון ליש"ט.

קבוצת הקואופרטיב הפסידה 2.5 מיליארד ליש"ט בשנת 2013, והחוב עמד על 1.4 מיליארד ליש"ט בסוף 2013. במהלך 2014, הקבוצה מכרה סדרה של עסקים כדי להפחית את החוב. רשת בית המרקחת הקואופרטיבי נמכרה תמורת 620 מיליון ליש"ט לקבוצת בסטוויי, חוות חקלאיות קואופרטיביות נמכרו תמורת 249 מיליון ליש"ט לקרן וולקאם, וסאנווין (עסקי הובלת המזומנים של הקבוצה) נמכרה תמורת 41.5 מיליון ליש"ט לקארדטרוניקס.

מדיניות אתית

כקואופרטיב הגדול ביותר בבריטניה, הקבוצה ממלאת תפקיד מפתח בתנועה הקואופרטיבית. בשנות ה-40 של המאה ה-19 הוקמו חנויות הקואופרטיב המקוריות כדי להגן על הצרכנים מפני מזון מזויף ומבעלי חנויות רווחיים. מאז, תנועת הקואופרטיבים ניהלה קמפיין במספר נושאים שלדעתה היו אינטרסים מרכזיים של הצרכנים. כחלק מכך, קבוצת הקואופרטיבים מנהלת קמפיין זה מכבר למען חקיקת זכויות צרכנים, חוקרת יוזמות חדשות לתיוג מזון, נותנת חסות מרכזית למיזמים קואופרטיבים חדשים, תורמת בולטת ליוזמות קהילתיות, מעורבת ישירות בפיתוח סטנדרטים לרווחת בעלי חיים ובקידום סחר הוגן בבריטניה.

בשנת 2014 סקר הציע כי 70% מהציבור הבריטי האמין שמדובר בעסק ש"מנסה לעשות את הדבר הנכון". הקואופרטיב ידוע במיוחד בזכות עבודתו בקידום הטמעת סחר הוגן בבריטניה, השקעה באנרגיה מתחדשת והפחתת פליטות הפחמן שלו, שמירה על סטנדרטים גבוהים של רווחת בעלי חיים, היותו קמעונאית מובילה של דגים אחראיים, השקעה מחודשת של רווחיו בקהילות מקומיות וקמפיינים במגוון נושאים חברתיים. בעקבות מחאה ציבורית משמעותית בנוגע להתחמקות ממס של חברות רב-לאומיות ידועות רבות, הקואופרטיב זכה ב-Fair Tax Mark בשנת 2015, תעודה עצמאית שנועדה לזהות עסקים שאינם מנסים באופן אגרסיבי להימנע מתשלום מיסים.

בכל שנה הקואופרטיב מפרסם דוח קיימות באתר האינטרנט שלו עם פירוט של הפעילויות החברתיות, הסביבתיות והצדקה המרכזיות שבוצעו במהלך שנת הכספים הקודמת.

סחר הוגן

קבוצת הקואופרטיב הייתה הקמעונאית הגדולה הראשונה בבריטניה שמכרה מוצרי סחר הוגן, והייתה הסופרמרקט הבריטי הראשון שמכר קפה סחר הוגן (1992), בננות (2000), שוקולד של המותג הפרטי (2000), יין של המותג הפרטי (2001), אננס (2002), סוכר (2005) ואוכמניות (2010). מאז, כל מוצרי השוקולד (2002), הקפה (2003), הסוכר (2008), הבננות (2012) ואוכמניות החורף (2012) של המותג הפרטי הוסבו לסחר הוגן. הקבוצה היא גם הקמעונאית הגדולה ביותר בבריטניה של יין סחר הוגן, ויש לה את המגוון הגדול ביותר של מוצרי סחר הוגן בבריטניה.

תוכנית "מעבר לסחר הוגן" של הקואופרטיב מופעלת בנוסף לתשלום הסטנדרטי של 'פרמיית סחר הוגן'. התוכנית כללה עבודה עם קבוצות רבות של חקלאים קטנים כדי להקים עסקים קואופרטיבים דמוקרטיים למכירת מוצריהם (לספקים, כולל הקואופרטיב) ובאמצעות הקואופרטיב, סיפקה מימון השקעה כדי לאפשר לקואופרטיבים החקלאיים המספקים אותם לעבור לתעודת סחר הוגן.

אנרגיה מתחדשת ואמצעים לחיסכון באנרגיה

מאז 2005, 98% מהחשמל של הקואופרטיב הגיע ממקורות מתחדשים, בעיקר אנרגיית רוח, אנרגיה הידרואלקטרית וביו-אנרגיה. הקואופרטיב גם בנה מתקני ייצור אנרגיה מתחדשת משלו, כולל שלוש חוות רוח, אם כי אלה נמכרו בשנת 2016. בשילוב עם שיפורים בשרשרת האספקה שלו, בעיקר הפחתה בדלק המשמש בצי הרכב שלו, והתקנת דלתות למקררי החנות שלו (צעד שמפחית את צריכת האנרגיה שלהם ב-40%), הדבר הוביל להפחתה של 40% בפליטות הפחמן שלו בין 2006 ל-2015. הקואופרטיב רוכש גם אנרגיה מתחדשת מפרויקטים קהילתיים של אנרגיה.

רווחת בעלי חיים

בשנת 1994 קבוצת הקואופרטיב הפכה לקמעונאית הראשונה שתמכה בפיתוח תוכנית של אגודת RSPCA לשיפור תקני הרווחה לבעלי חיים בכל שלבי שרשרת המזון. לקואופרטיב יש גם מגוון תקני רווחת בעלי חיים למוצרי עוף, חזיר והודו של המותג הפרטי שלו, שהם מחמירים יותר מדרישות החוק בבריטניה. כמו כן, הוא תייג את תנאי המחיה של התרנגולות המטילות את ביציה בשנות ה-90 והפך לקמעונאית הראשונה שעברה לשימוש רק בביצי חופש בכל מוצרי המותג הפרטי שלה.

כתוצאה ממדיניות זו, הקואופרטיב זכה בתקן 'Tier 2' על ידי 'Business Benchmark on Farm Animal Welfare' לשנת 2013.בדוח זה, הקואופרטיב זכה להכרה על איסור השימוש המונע באנטיביוטיקה או בכל חומר מלאכותי אחר לשימוש בקידום גדילה לא תקינה של בעלי חיים בכל מוצרי המותג הפרטי; שימוש פרופילקטי באנטיביוטיקה נמצא ברוב הבשר הנמכר באירופה, אך נקשר להתפתחות זיהומים עמידים לאנטיביוטיקה, כגון זנים מסוימים של אי קולי. העסק מאפשר מתן אנטיביוטיקה רק "באישור בכתב ומפורש של וטרינר לטיפול באיום בריאותי ספציפי". העסק גם מגביל את זמן הנסיעה בעת הובלת בעלי חיים ל-6 שעות, אך רוב הנסיעות צריכות להיות פחות משעה.

חרם על ישראל

בסוף אפריל 2012, הודיעה קבוצת הקואופרטיב כי היא לא תעבוד יותר עם אף ספק שידוע כי הוא מקבל תוצרת מהתנחלויות הישראליות בשטחים. הדבר כלל סיום חוזים בסכום של כ-350,000 ליש"ט עם מספר חברות המשווקות מוצרים מהתנחלויות, אך לא עם חברות ישראליות באופן כללי^[5].

בעקבות התמשכות מלחמת חרבות ברזל, חברי הקואופרטיב הצביעו על הצעה, במהלך האספה הכללית השנתית של הארגון בלונדון ב-19 במאי 2025, להמליץ לרשת להסיר סחורות ישראליות ממדפי החנויות עקב "רצח העם המתמשך בעזה". באספה 73 אחוז מהחברים תמכו בהצעה^[6]. ההצעה יושמה כחודש אחר כך, במסגרת החלטה להפסיק לייבא מוצרים מ-17 מדינות, בהן ישראל, בשל הפרות מוכרות של זכויות אדם והחוק הבינלאומי. ההחלטה הפכה את הקואופרטיב לרשת הסופרמרקטים הבריטית הראשונה שמחרימה סחורות ישראליות^[7].