פרנס טימרמנס

פרנס טימרמנס
Frans Timmermans
לידה	6 במאי 1961 (גיל: 64); מאסטריכט, הולנד
מדינה	הולנד
השכלה	אוניברסיטת ראדבאוט
מפלגה	מפלגת העבודה ההולנדית (מאז 1990)
סיעה	איחוד מפלגת העבודה ההולנדית והירוקים (מאז 2023)
	5 בדצמבר 2023 – מכהן; (שנה)
מונרך בתקופה	וילם אלכסנדר
	→ אין
	1 בנובמבר 2014 – 30 בנובמבר 2019; (5 שנים)
	→ קתרין אשטון אין ←
	5 בנובמבר 2012 – 17 באוקטובר 2014; (שנתיים)
	→ אורי רוזנטל ברט קונדרס ←
	6 במאי 1998 – 22 בפברואר 2007; (8 שנים)
מונרך בתקופה	ביאטריקס, מלכת הולנד
	ברט קונדרס ←
	9 ביוני 2010 – 5 בנובמבר 2012; (שנתיים)
	6 בדצמבר 2023 – מכהן; (שנה)

פרנס טימרמנס (נולד ב-6 במאי 1961) הוא פוליטיקאי הולנדי המכהן כיושב ראש איחוד מפלגת העבודה ההולנדית ומפלגת הירוקים מאז 6 בדצמבר 2023, וכמנהיג מפלגת העבודה ההולנדית בבית הנבחרים. קודם לכן כיהן בשורת תפקידים באיחוד האירופי, בין השאר כסגן נשיא הנציבות האירופית בין 2014 ל-2019, וכנציב האירופי למאבק בשינוי האקלים בין 2019 ל-2023. בנוסף כיהן כשר החוץ ההולנדי בין 2012 ל-2014 תחת ממשלתו של מארק רוטה, וכמזכיר המדינה לענייני חוץ בין 2007 ל-2010. הוא כיהן כחבר בבית הנבחרים ההולנדי מ־1998 עד 2007, מ-2010 עד 2012, ומ-2023. איחוד מפלגת העבודה ההולנדית ומפלגת הירוקים שבראשו הוא עומד, היא המפלגה השנייה בגודלה בבית הנבחרים של הולנד. הוא אחד הפוליטיקאים הבכירים בהולנד.

ביוגרפיה

פרנס טימרמנס נולד ב-6 במאי 1961 כפרנסיסקוס קורנליס חררדוס מריה טימרמנס בעיר מאסטריכט שבדרום הולנד למשפחה נוצרית קתולית. הוריו נפרדו בילדותו, לאחר שאביו נעדר פעמים רבות מהבית עקב עיסוקו כדיפלומט. בתיכון למד בתיכון קולג' בעיירה הרלן, אותו הוא סיים ב־1980. לאחר מכן פנה ללימודים באוניברסיטת ראדבוט בעיר ניימחן, אותם סיים בהצלחה עם תואר בספרות צרפתית. במקביל למד באוניברסיטת נאנסי בצרפת, שם למד את המשפט האירופי. ב־1986 גויס לצבא ההולנדי כטוראי מדרגה ראשונה בשירות המודיעין. הוא שירת בצבא עד 1 באוגוסט 1987. לאחר מכן החל בקריירה דיפלומטית, וב-1 ביולי 1990 מונה לסגן מזכיר שגרירות הולנד במוסקבה, ובאותה השנה הצטרף למפלגת העבודה בהולנד. הוא כיהן בתפקיד זה עד 1993, אז עבר למשרד החוץ ולתפקידים אחרים.

קריירה פוליטית

ב-1998 נבחר לראשונה לבית הנבחרים של הולנד מטעם מפלגת העבודה, וב-6 במאי של אותה שנה נכנס רשמית לתפקידו. במהלך כהונתו כחבר בית הנבחרים עד 2007, הוא כיהן בשורה של תפקידים שונים, ביניהם סגן יו"ר הוועדה לענייני חוץ בין אפריל 2001 לנובמבר 2002 ובין 18 במרץ 2003 ל-22 בפברואר 2007, ויו"ר הוועדה לענייני כלכלה בין נובמבר 2002 ל-18 במרץ 2003. בנוסף כיהן בין 1998 ל-2007 כחבר באספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה, שעוסקת בהגנה על זכויות אדם ושלטון החוק.

לאחר הבחירות הפרלמנטריות ב-2006, מונה ב-2007 למזכיר המדינה לענייני חוץ, והיה אחראי על מדיניות הממשלה מול האיחוד האירופי, ופעל למען אינטגרציה חזקה יותר של הולנד באיחוד. בפברואר 2010 ביקשה נאט"ו מהולנד להגביר את מעורבותה הצבאית בלחימה נגד הטליבאן בפרובינציית אורזוגאן שבאפגניסטן, אך טימרמנס וחברי מפלגתו התנגדו לכך בתוקף, ועקב כך הממשלה בראשות יאן פטר באלקננדה, שטימרמנס היה חלק ממנה, נפלה וחברי הקבינט מטעם מפלגת העבודה התפטרו.

לאחר הבחירות הפרלמנטריות ב־2010, טימרמנס ומפלגת העבודה נשארו באופוזיציה, לאחר שראש הממשלה החדש מארק רוטה הרכיב קואליציה שמרנית יחד עם המפלגה למען החירות והמפלגה הנוצרית-דמוקרטית. הוא נשאר מחוץ לקואליציה כחבר בית הנבחרים עד ל-2012, ושימש כדובר מפלגת העבודה לענייני חוץ ועניינים הקשורים לאיחוד האירופי.

לאחר הבחירות הפרלמנטריות ב-2012 הצטרף לממשלה בראשות מארק רוטה, והתמנה לשר החוץ, תפקיד בו כיהן עד 2014. תחת כהונתו נפגש עם מזכיר המדינה האמריקאי דאז ג'ון קרי בוועידת הגרעין העולמית שנערכה בהאג ב-2014. לאחר התרסקות המטוס המלזי ב-17 ביולי 2014, שבה נהרגו 194 אזרחים הולנדים, טימרמנס טס לקייב בירת אוקראינה ונפגש עם הנשיא פטרו פורושנקו וראש הממשלה ארסני יאצניוק. 4 ימים לאחר מכן ב-21 ביולי 2014 טימרמנס נשא נאום במועצת הביטחון של האו"ם, וקרא לראש הממשלה מארק רוטה ולקהילה הבינלאומית לסייע בהחזרת הקורבנות לביתם, ולוודא שהאשמים יועמדו לדין. באוגוסט 2014 קרא לחקירה עצמאית בנוגע לפעולות ישראל במבצע צוק איתן.

בספטמבר 2014 מונה מטעם הממשלה לחבר בנציבות האירופית, ובנובמבר מונה לסגן נשיא הנציבות האירופית. במהלך כהונתו בתפקיד עד 2019, הוא ביקר את הרפורמות המשפטיות שהובילה פולין בבית המשפט העליון, וטען כי רפורמות אלו "מהוות סכנה לשלטון החוק בפולין"^[1] באפריל 2019 הנציבות תחת פיקודו פתחה בהליכי הפרה חדשים נגד פולין בגין "פגיעה בעצמאות השופטים" לטענתה. הוא תמך במדיניות ההגירה של האיחוד האירופי בטענה כי המהגרים מהמזרח התיכון המבקשים מקלט "הם בני אדם אחרים אשר מבקשים מקלט מברבריות הג'יהאדיסטים אשר פוגעים בהם^[2]". באוקטובר 2018 התמודד על תפקיד נשיא הנציבות האירופית, אך הפסיד לאורסולה פון דר ליין מגרמניה.

לאחר ההפסד, דר ליין מינתה אותו שנית לסגן נשיאת הנציבות האירופית עד 30 בנובמבר 2019, אך ב-1 בדצמבר 2019 הוזז מתפקידו, ועבר לכהן כנציב האירופי למאבק בשינוי האקלים. תחת תפקידו קידם את "העסקה הירוקה האירופית" שמקדמת מאבק בשינוי האקלים וקידום תעשייה וחקלאות ידידותיים לסביבה ופליטת גזי חממה אפסית עד 2050. בנוסף הביע תמיכה בצמצום השימוש בדלקים מאובנים.

ביולי 2023 פרש מתפקידו בנציבות האירופית וחזר לפוליטיקה ההולנדית. הוא הכריז על איחוד בין מפלגתו מפלגת העבודה, ומפלגת הירוקים, אשר יתמודד בבחירות הבזק בנובמבר 2023. האיחוד זכה במקום השני בבחירות עם 25 מושבים בבית הנבחרים, והוכתרה כמפלגת האופוזיציה הראשית במדינה, לאחר הרכבת הממשלה שכללה את המפלגה למען החירות שזכתה במספר הקולות הגבוה ביותר, מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה, ומפלגת חוזה חברתי חדש.

במהלך כהונתו באופוזיציה טימרמנס נהג בקו ביקורתי יחסית מול ישראל במלחמת חרבות ברזל, וב-30 ביוני 2025 קרא לממשלה ההולנדית להחרים נשק שמקורו מכיפת ברזל^[3]. ב-25 ביולי 2025 קרא לממשלה להכיר במדינה פלסטינית באופן רשמי^[4].

חיים אישיים

פרנס טימרמנס נישא פעמיים, ויש לו בת ובן מנישואיו הראשונים. משנת 2000 הוא נשוי לאירן טימרמנס, ויחד נולדו להם בן ובת ב־2004 ו־2006 בהתאמה. הוא אוהד של קבוצת הכדורגל רומא. בשנת 2021 הופיע ברשימת "טיים 100" של המגזין טיים, כאחד מ־100 האישים המשפיעים בעולם.