פריקונומיקס
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | סטיבן לוויט וסטיבן דאבנר |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | כלכלה, סוציולוגיה |
| הוצאה | |
| מקום הוצאה | ארצות הברית |
| תאריך הוצאה | 2005 |
| מספר עמודים | 336 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה |
הוצאת כתר (2006) |
| מספר עמודים |
233 |
פריקונומיקס: לתפוס את העולם בכלכלתו (באנגלית: Freakonomics: A Rogue Economist Explores the Hidden Side of Everything) הוא ספר עיון ראשון מאת הכלכלן סטיבן לוויט מאוניברסיטת שיקגו והעיתונאי סטיבן דאבנר מ"ניו יורק טיימס". הספר פורסם ב־12 באפריל 2005 בהוצאת ויליאם מורו, ותואר ככזה שמשלב בין תרבות פופולרית לכלכלה.[1] עד סוף 2009 נמכרו מעל ל־4 מיליון עותקים ברחבי העולם.[2] בעקבות הצלחת הספר, הפך "פריקונומיקס" למותג תקשורת רב־תחומי, עם ספר המשך, סרט קולנוע, פינה קבועה ברדיו הציבורי האמריקאי (NPR), ובלוג שבועי.
סקירה כללית
הספר הוא אוסף מאמרים שנכתבו על ידי לוויט, כלכלן שרכש מוניטין בזכות יישום תיאוריה כלכלית על נושאים מגוונים שלא נחשבו למגרש הטבעי של "כלכלנים מסורתיים". בספר זה טוענים לוויט ודאבנר כי הכלכלה, במהותה, עוסקת בתמריצים. פרקי הספר כוללים:
- גילוי רמאויות בקרב מורים ומתאבקי סומו, ובקרב לקוחות של עסק בייגלים באזור וושינגטון די.סי.
- שליטה במידע כפי שהיא באה לידי ביטוי בקרב הקו קלוקס קלאן ובקרב סוכני נדל"ן.
- כלכלת הסחר בסמים, כולל ההכנסות הנמוכות והתנאים המחפירים של סוחרי קראק ברחוב.
- השפעת ההפלות החוקיות על שיעורי הפשיעה, לעומת המדיניות והנפילה של הרודן הרומני ניקולאה צ'אושסקו (לוויט עסק בכך במאמר מוקדם יותר עם ג'ון דונוהיו).
- השפעה זניחה של הורות "טובה" על הישגים לימודיים.
- דפוסים סוציו־אקונומיים של שמות ילדים (הקשר בין שם לבין גורל, או "קביעה נומינטיבית").
דוגמה בולטת ליישום תיאוריה כלכלית בספר היא הגילוי על רמאות בקרב מתאבקי סומו:
בכל טורניר, כל מתאבק נלחם 15 קרבות, ואם אינו מנצח לפחות בשמונה מהם – הוא עלול לרדת בדרגה. לוויט ודאבנר מצאו שכאשר מתאבק עם 7 ניצחונות ו־7 הפסדים מתמודד בקרב האחרון מול מתאבק עם 8 ניצחונות ו־6 הפסדים, הראשון מנצח כ־80% מהפעמים, למרות שסטטיסטית היה צפוי לו סיכוי נמוך יותר. הטענה היא שהמתאבק שכבר הבטיח את מקומו בטורניר הבא "מוותר" לחברו, כחלק מתרבות סודית של שיתוף פעולה. על אף תגובת הכחשה מצד איגוד הסומו היפני, טורניר הגרנד טוקיו לשנת 2011 בוטל – לראשונה מאז 1946 – עקב טענות על קנוניית תוצאות.[3]
כריית נתונים והתנהגות מורים
הספר מדגים את כוחן של מסדי נתונים וניתוח כמותי. לדוגמה, לוויט מראה כיצד תמריצים עלולים לעודד מורים לרמות במבחנים רבי־משמעות (high-stakes). בשיקגו, ניתוח סטטיסטי של תשובות התלמידים העלה דפוסים המחשידים לרמאות מצד המורים: לדוגמה, שיעור גבוה של תשובות נכונות לשאלות קשות בסוף הטופס, בניגוד לשאלות הפשוטות בתחילתו – דבר שאינו עקבי עם הבנה טבעית של התלמידים.
מהדורה שנייה – תיקון היסטורי
בפרק 2 דנו המחברים בביקורם אצל הפולקלוריסט סטטסון קנדי בפלורידה, ובחקרו את הקו קלוקס קלאן. אך בטור שפורסם ב־8 בינואר 2006 במגזין של "ניו יורק טיימס" כתבו לוויט ודאבנר על טענות שנפוצו באשר להגזמות וחוסר דיוקים במחקרו של קנדי ("Hoodwinked", עמ' 26–28).
במהדורה המעודכנת והמורחבת של הספר נכתב:
"מספר חודשים לאחר פרסום הספר המקורי, הובאה לידיעתנו העובדה שתיאורו של האיש את מסעו ואת ענייני הקלאן כלל הגזמות ניכרות... ראינו חשיבות רבה בתיקון הרקורד ההיסטורי."[4]
ביקורת
הספר פריקונומיקס ספג ביקורת על כך שהוא עוסק בסוציולוגיה או קרימינולוגיה ולא בכלכלה. הכלכלן הישראלי אריאל רובינשטיין ביקר את הספר על שימוש בסטטיסטיקה מפוקפקת, והתלונן ש"כלכלנים כמו לוויט... התרברבו בדרכם לתחומים אחרים", באומרו שה"קשר לכלכלה... אפסי", וכינה את הספר דוגמה ל"אימפריאליזם אקדמי".[5] הכלכלן ארנולד קלינג אמר שהספר הוא דוגמה ל"סוציולוגיה חובבנית".[6]
השפעת ההפלות החוקיות על הפשיעה
לוויט ודונוהיו חידשו שאלה שנחקרה אמפירית לראשונה בשנות ה־60, וטענו כי הלגליזציה של הפלות מסבירה כמעט מחצית מירידת שיעור הפשיעה שנצפתה בשנות ה־90. נושא זה עורר מחלוקת רבה, ולוויט הגיב:
"המספרים שאנחנו מדברים עליהם בהקשר של פשיעה הם זניחים לחלוטין ביחס לדיון הרחב יותר על הפלות. מנקודת מבט פרו-לייפ: אם הפלה היא רצח, אז מתבצעים מיליון רציחות בשנה. ומול זה, אלפי מקרי רצח שנמנעים לפי הניתוח שלנו הם לא יותר מטיפה בים. לכן, דעתי האישית — והיא לא השתנתה — היא שהמחקר שלנו לא צריך לשנות את דעתו של איש לגבי האם הפלה צריכה להיות חוקית ונגישה. זהו מחקר על פשיעה, לא על הפלות."
ב־2003, תיאודור ג'ויס טען שהפלות חוקיות השפיעו מעט מאוד על הפשיעה, ובכך סתר את ממצאי לוויט ודונוהיו (Did Legalized Abortion Lower Crime?, Journal of Human Resources, 2003, 38(1), עמ' 1–37). בתגובה,[7] פרסמו השניים ב־2004 מענה בו טענו שטענותיו של ג'ויס לוקות בהטיית משתנים חסרים.
בנובמבר 2005, פרסמו הכלכלן כריסטופר פוט והעוזר שלו כריסטופר גץ ממחלקת המחקר של הבנק הפדרלי של בוסטון מסמך עבודה, בו טענו כי תוצאות המאמר של לוויט ודונוהיו מבוססות על שגיאות סטטיסטיות, כמו התעלמות מאינטראקציות בין מדינה לשנה ושימוש במספר הכולל של מעצרים במקום בשיעור המעצרים. תיקון השגיאות הוביל אותם למסקנה שהפלות העלו את הפשיעה האלימה, ולא הפחיתו אותה, ולפיהן לא הייתה השפעה על פשיעה רכושית. הם אף טענו שרוב הנשים שעברו הפלות בשנות ה־70 היו לבנות מהמעמד הבינוני, ולא נשים עניות ממיעוטים — כפי שטען לוויט.
העיתון The Economist העיר:
"עבור מישהו כאייקונוקלסטי ויצירתי כמו לוויט, כשל טכני הוא האשמה חמורה יותר מאי־תקינות פוליטית. להיות לא תקין פוליטית זה דבר אחד; להיות פשוט טועה — זה כבר דבר אחר."
בינואר 2006, פרסמו לוויט ודונוהיו תגובה,[8] בה הודו בשגיאותיהם המקוריות אך טענו שגם תיקוניהם של פוט וגץ לוקים בהטיית הנחתה (attenuation bias). לטענתם, לאחר תיקונים נאותים, הקשר בין הפלות לפשיעה נחלש אך עדיין נותר מובהק סטטיסטית — בניגוד לטענות פוט וגץ, שהשיבו אף הם במהרה בטענה כי גם בשיטות של לוויט ודונוהיו, אין עדות מובהקת לקשר חיובי.
שני הצדדים הסכימו שהנתונים רועשים מדי, ועל כן ייתכן שלא ניתן כלל להכריע אם הקשר קיים או לא.
היסטוריית פרסום
פריקונומיקס הגיע למקום השני ברשימת רבי־המכר של ה"ניו יורק טיימס" בקטגוריית עיון, וזכה בפרס Book Sense לשנת 2006 לספר העיון של השנה.[1]
הצלחת הספר נזקפת בחלקה לבלוגוספירה: לקראת פרסומו באפריל 2005, שלחה ההוצאה גרסאות מוקדמות ליותר ממאה בלוגרים ושכרה שתי סוכנויות שיווק "ויראליות" לצורכי הפצה.
ב־2006 יצאה לאור מהדורה מתוקנת ומורחבת, עם תיקונים משמעותיים בפרק השני.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פריקונומיקס- אורן גזל-אייל, באוצר לא קראו את "פריקונומיקס", באתר הארץ, 13 ביולי 2010
- הספר "פריקונומיקס", באתר "סימניה"
- "פריקונומיקס": מדוע הורים מאחרים לאסוף את ילדיהם מפעוטונים בחיפה ומדוע מסוכן לסחור בקראק - ההסבר הכלכלי, באתר TheMarker, 23 ביוני 2005
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 The Sunday Hour - חיפוש בארכיונים באמצעות חדשות Google, באתר news.google.com
- ↑ Justin Fox, Is the World Ready for Freakonomics Again?, TIME, 2009-10-26 (באנגלית)
- ↑ "Sumo tournament cancelled amid match-fixing scandal". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-02-06. נבדק ב-2025-07-22.
- ↑ Steven D. Levitt, Stephen J. Dubner, Freakonomics : a rogue economist explores the hidden side of everything, New York, NY : William Morrow, 2006, מסת"ב 978-0-06-123400-2
- ↑ Ariel Rubinstein, Freak-Freakonomics
- ↑ Freakonomics or Amateur Sociology? - TCS Daily, www.ideasinactiontv.com
- ↑ John J. Donohue III Steven D. Levitt, [https://pricetheory.uchicago.edu/levitt/Papers/DonohueLevittReply2004.pdf Further Evidence that Legalized Abortion Lowered Crime A Reply to Joyce]
- ↑ John J. Donohue, III Steven D. Levitt, [https://pricetheory.uchicago.edu/levitt/Papers/ResponseToFooteGoetz2006.pdf Measurement Error, Legalized Abortion, the Decline in Crime: A Response to Foote and Goetz (2005)]
פריקונומיקס41583044Q1211497