פרידה לולו

פרידה לוּלוּ (גרצ'וק) (1 באפריל 1898 – 11 בינואר 1986) הייתה אחת מארבע הנשים שפעלו בארגון המחתרת ניל"י בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

קורות חיים

פרידה נולדה בחיפה למשפחה ממוצא אלג'יראי, והחלה את דרכה כמורה מתחילה. במהלך ביקור אצל מכרים, פנה אליה אבשלום פיינברג, והזמין אותה לשמש כמשגיחה על המטבח בתחנת הניסיונות החקלאית של אהרן אהרנסון בעתלית.

בשנת 1915, על רקע רדיפת היישוב היהודי בידי הטורקים והידיעות על רצח הארמנים, הקימו אהרנסון ואבשלום פיינברג את ארגון המחתרת ניל"י יחד עם קבוצה מבני המושבות. מטרתם הייתה לסייע לבריטים בהעברת ידיעות על הכוחות העות'מאניים והגרמנים בארץ ישראל. חברי המחתרת פעלו בין היתר מתוך תחנת הניסיונות בעתלית לצורך העברת מידע לאניות בריטיות שהתקרבו לחוף.

פעילותה בניל"י

פרידה אמנם לא גויסה כחברת מחתרת באופן רשמי ולא הייתה מצויה בסוד פעולות הריגול, אולם היא חשה היטב בנעשה והבינה את מהותה של הפעילות שנרקמה בחדרי חדרים. היא מילאה אחר הוראותיהם של שרה אהרנסון אחותו של אהרן, ושל ראובן שוורץ, עובד התחנה, כך שבפועל צורפה הלכה למעשה לפעילות המחתרתית. הוראות כמו "הערב תורידי בחלון הזה שפונה אל הים, את הווילונות". היו עניין שבשגרה – פעולות מעין אלה היו אות מוסכם לאניות הבריטיות.

מעצרה וחקירתה

בערב יום הכיפורים של שנת 1917 חשפו העות'מאנים את המחתרת והחל גל מעצרים גדול של ראשי הארגון. בטרם מעצרה הורתה שרה אהרנסון לפרידה שלא לחשוף שום מידע על הארגון או אנשיו במידה ותעצר. על התאבדותה של שרה במעצר למדה פרידה מהעגלון המרוני אבו פריד, עובד נוסף בתחנה בעתלית, שנתפס ועונה במעצר גם כן.

לקראת סוכות, נעצרה פרידה בידי השלטונות יחד עם טובה רוטמן (לבית גלברג), וכן אשתו וילדיו של יוסף לישנסקי. היא נכלאה באכסניית קאזה נובה בנצרת, שהוסב לבית כלא ועינויים. פרידה נחקרה על ידי חסן בק שהיה ידוע באכזריותו. למרות שעונתה היא לא הסגירה דבר בחקירתה. במהלך שהותה בכלא, היא הייתה עדה לעינויים קשים של יתר חברי המחתרת.

בהוראת ג'מאל פאשה, הועברה יחד עם טובה רוטמן לבית גלברג, אשתו וילדיו של לישנסקי מנצרת לבית סוהר בדמשק. בדרך הקבוצה קפצה מן העגלה והצליחה להגיע בכוחות עצמה למרחביה. לטענת פרידה אנשי מרחביה הסכימו לתת מסתור רק לאשתו של לישנסקי ולילדיהם.

חייה לאחר שחרורה

לאחר המלחמה נישאה פרידה לאברהם גרצ'וק מחיפה ולזוג נולדו שלוש בנות: מרים, רינה ואהליבה. במשפט שנערך לחסן בק לאחר המלחמה פרידה הייתה העדה המרכזית. על פי עדותה ראובן שוורץ גסס מעינוייו הקשים, ולפיכך לא היה בכוחו ליטול את חייו במו ידיו ועל כן, תלייתו נעשתה בידי שוביו כדי ליצור מצג שווא של התאבדות כדי להחלץ מאשמת רצח. פרידה שבה לעבוד בבית אהרנסון בזכרון יעקב וסעדה את אפרים פישל אהרנסון במסירות.

בשנת 1981 הוכרה פרידה לולו כחברת המחתרת, וזכתה באות ניל"י. רבקה אהרנסון, אחותם של אהרן ושרה, כתבה לה:

"לפרידה היקרה שחיתה במחיצת גיבורי ניל"י, ועמדה באמץ רוח עילאי בניסיון העינויים מיד הנוגש התורכי במאסר נצרת במלחמת העולם הראשונה 1917, ולא גילתה למעניה דבר תוך מסירות נאמנה לחברי המחתרת ותוך אמונה שלמה ב'נצח ישראל לא ישקר'."

פרידה לולו הלכה לעולמה ביום א' בשבט תשמ"ו. היא נקברה בבית העלמין הדרום בחולון. על מצבתה נכתב: "נצר אחרון לקבוצת ניל"י."

קישורים חיצוניים

• שרון גבע, מה ידעה פרידה לולו? – מתוך הבלוג *אל מדף ספרי ההיסטוריה*
• דף לזכרה באתר מוזיאון ניל"י

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פרידה לולו41522081Q135672213