פורטל:פסיכולוגיה/ניסויים/6

קופי רזוס, אם וגור, כגון אלו ששימשו בניסוי אם המגבת ואם התיל.

אם המגבת ואם התיל הוא כינוי לניסוי בפסיכולוגיה שנעשה בקופי רזוס ודווח על ידי הפסיכולוג החוקר הארי הארלו ורעייתו בשנת 1965. הניסוי הפך לציון דרך בפילוסופיה של החינוך, בענפי פסיכולוגיה שונים כגון תורת האישיות ופסיכולוגיה התפתחותית, ובתפיסת זכויות בעלי חיים באתיקה של המדע.

החוקרים רצו לבדוק אם תינוקות נקשרים רגשית לאמהותיהם בזכות סיפוק צורכיהם החומריים או בזכות גילויי חיבה כמו חום וליטופים. בניסוי שמו גור קוף רזוס בכלוב שבו שתי בובות דמויות קופת רזוס בוגרת: בובה אחת הייתה עשויה מחוטי תיל וכללה בקבוק חלב (אם התיל, המאכילה). הבובה השנייה הייתה עשויה מספוג רך וצופתה במגבת (אם המגבת, הרכה). בניסוי נמצא כי גור הרזוס בילה את מרבית זמנו עם אם המגבת, התרפק עליה כשפחד ממשהו, וניגש אל אם התיל רק כדי לאכול.

תוצאות אלה חזרו על עצמן עם תינוקות רזוס רבים ובגרסאות רבות של הניסוי. באחת הגרסאות שמו את שתי הבובות בסמיכות זו לזו והגור נהג לשבת בזרועות אם המגבת ולמתוח את הצוואר כדי לשתות מאם התיל. בגרסה אחרת היו שתי בובות מגבת שרק לאחת מהן היה בקבוק חלב בעוד לשנייה הייתה מערכת חימום שמדמה חוף גוף של קופה בוגרת; גור הרזוס העדיף לבלות את זמנו עם הבובה המחוממת. מחקרים אלו המחישו את חשיבותם העצומה של רוך ואהבה אימהית.

על הניסויים נמתחה ביקורת אתית רבה, שטענה שהם אכזריים כלפי גורי הרזוס וכלפי האמהות שגוריהן נלקחו מהן אחרי הלידה. מעבר לזאת, האימהות המלאכותיות לא סיפקו את צרכיו הרגשיים של הגורים, ורבים מהם פיתחו בהמשך הפרעות תקשורת ונטיות אלימות, מדענים מסוימים סבורים כי אחת הסיבות להתעוררות התנועה לזכויות בעלי החיים, הייתה ניסוייו של הארלו. כיום, ניסויים כאלו נזקקים לאישורים מיוחדים ומחמירים ביותר מוועדות האתיקה.