פורטל:פסיכולוגיה/ניסויים/4

ניסוי בנדורה הוא ניסוי בתחום הפסיכולוגיה שערך הפסיכולוג אלברט בנדורה עם שתי שותפות נוספות בשנת 1961. הניסוי נועד לאשש את תאוריית הלמידה החברתית, אולם הוא גם מוכיח בדרך כלשהי את השפעת תוכניות הטלוויזיה על האלימות בקרב ילדים. תוצאות הניסוי מאששות את הטיעון כי ישנו קשר סיבתי בין צפייה בטלוויזיה לבין הפגנת אלימות, וכי ילדים מחקים התנהגות שהם צופים בה. במידה שהם רואים שהאלימות משתלמת - הם דוגלים בה, ואילו כאשר הם רואים כי היא מביאה לידי עונש ותגמול שלילי, אזי הם נרתעים ממנה.

בניסוי שהתחלק לשני חלקים, בנדורה נתן בתחילה לקבוצת ילדים לצפות בדמות מצוירת של אדם בוגר המכה בובת נחום תקום ומקלל אותה, בעוד שהקבוצה השנייה צפתה באדם בוגר המסדר צעצועים בשלווה. לאחר מכן איחד את הקבוצות, וחוקרות הרגיזו את הילדים. התברר כי רמת התוקפנות של ילדי הקבוצה הראשונה הייתה גבוהה באופן משמעותי מקבוצת הילדים האחרת. חלקם אף שבו על מעשיו של האדם האלים, הכו בבובות והשמיעו צעקות כמוהו.

בחלק השני של הניסוי הוא חילק כיתה לארבע קבוצות, שלוש מהן צפו בסרטון אך בתגובות שונות לאדם האלים. הראשונה צפתה שהוא מקבל חיזוק חיובי, השנייה ראתה שהוא מקבל עונש, ובשלישית שמעשיו היו ללא כל תגובה. לאחר שסיימו, הוכנסו הקבוצות לחדר שבו הייתה הבובה שהופיעה בסרט, ובנדורה ביקש מהם לחזור על מה שנעשה בסרט. והתברר שיש קורלציה בין רמת ההכאה של הבובה, לבין צורת התגובה על מעשהו של האדם המבוגר. כל הקבוצות, הכו את הבובה, אך ברמות שונות: הקבוצה שצפתה בסרט עם חיזוק, הייתה האלימה ביותר. הקבוצה שצפתה בסרט ללא כל תגובה, הייתה פחות אלימה. הקבוצה שלא צפתה בסרט הייתה פחות אלימה. ואילו הקבוצה שצפתה בעונש, הייתה הכי פחות אלימה.