פהד קוואסמה
| לידה |
13 באפריל 1939 חברון, פלשתינה (א"י) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
31 בדצמבר 1984 (בגיל 45) עמאן, ירדן | ||||
| |||||
פהד קוואסמה (בערבית: فهد القواسمة; 13 באפריל 1939 – 31 בדצמבר 1984) היה מנהיג ופוליטיקאי פלסטיני, ראש עיריית חברון במשך ארבע שנים, גורש על ידי מדינת ישראל ללבנון ב-1980 ונורה למוות בעמאן ב-1984,על ידי מחבלים פלסטינים יריבים.[1]
ביוגרפיה
קוואסמה נולד לחברון בן למשפחת סוחרים עשירה. בין 1942 ל-1948 עברה המשפחה לירושלים שם היו לה נכסים רבים. אביו המשיך ובנה עוד מספר בניינים במערב ירושלים. במהלך מלחמת השחרור ברחה המשפחה לחברון, ולאחר המלחמה הפקיעה מדינת ישראל את כל רכושם בירושלים. אביו של קוואסמה היה פעיל במחנה תומכי מצרים בחברון, ויריב של ראש העירייה מוחמד עלי אל-ג'עברי. ביולי 1948 דן המלך עבדאללה הראשון את אביו למוות, אך פסק הדין לא בוצע והמשפחה עברה לקהיר שם גדל. בשנת 1962 סיים לימודי הנדסה באוניברסיטת קהיר וחזר לחברון. בין הנכסים שהחזיקה משפחתו היה מלון "פארק" בחברון, שב-11 באפריל 1968 שכרה אותו קבוצת יהודים, בצעד שסימן את תחילת ההתנחלות באזור[2]. בשנת 1970 החל לעבוד במחלקת החקלאות של הממשל הצבאי באזור חברון[3].
בשנת 1976 החליט להתמודד על תפקיד ראש עיריית חברון בבחירות לרשויות המקומיות בגדה המערבית שנערכו ב-12 באפריל 1976 וזכה בבחירות[4].
קוואסמה תמך בתהליך השלום שיזמה מצרים באותה עת[5], ואף נפגש עם שר הביטחון שמעון פרס בספטמבר 1976 כדי לדון בתוכנית האוטונמיה שהציע[6]. קוואסמה היה ביחסים טובים עם מחלקת המדינה של ארצות הברית שראתה בו אחד המנהיגים המתונים בגדה, איתם ניתן להגיע להסדר מדיני[7]. יחסיו עם מפקד אזור יהודה ושומרון, בנימין בן אליעזר, גם היו טובים. וביוני 1978 נענה בן-אליעזר למספר בקשות שהעלה קוואסמה, בין השאר, הגדלת השטח המוניציפלי של חברון, הקמת בית ספר טכני, וסיוע כספי של הממשל הצבאי בסלילת כבישים ושיפור מערכת אספקת המים בעיר[8].
בסוף שנת 1978, הצטרף לוועדה להכוונה לאומית, ועדה של מנהיגים פלסטינים שהוקמה בסוף שנת 1978 במטרה להאבק באמצעים פוליטיים נגד תוכנית האוטונומיה של הסכמי קמפ דייוויד[9].
בסוף שנת 1979 ותחילת שנת 1980, גבר המתח בעיר חברון לאחר שהמתנחלים לחצו על הממשלה לאפשר להם לחדש את היישוב היהודי בחברון[10]. קוואסמה אמר שהוא מוכן לאפשר ליהודים לחזור לחברון אם יאפשרו לפליטים פלסטינים לחזור ללוד או יפו[2]. לעיתונאי ממייסדי הארגון הסוציאליסטי הישראלי "מצפן" ומעורכי ביטאונו חיים הנגבי, שסבו היה חיים בג'איו, הרב האחרון והמנהיג האחרון של הקהילה היהודית-ספרדית בחברון, אמר כי הוא מוכן שיקבל חזרה את בית משפחתו בחברון אם ישראל תחזיר למשפחתו את הבתים שנטשו בשכונת קטמון בירושלים[11]. ב-24 במרץ 1980 אישרה ממשלת ישראל רשמית את חידוש היישוב היהודי בחברון[12], בתגובה ארגן קוואסמה כנס מחאה שהביא לנזיפה ממפקד אזור יהודה ושומרון בן אליעזר[13].
ב–2 במאי 1980 נרצחה קבוצת תלמידי ישיבה מקרית ארבע שהיו בדרכם לבית הדסה בחברון. ממשלת ישראל הגיבה לפיגוע בגירושם לירדן של שלושה מנהיגים פלסטינים מהוועדה להכוונה לאומית, יום למחרת. במגורשים היו קוואסמה, הקאדי של חברון רג'ב א–תמימי וראש עיריית חלחול מוחמד מילחם[14]. כוחות צה"ל פרצו לביתם ב-1 בלילה והודיעו להם שהם צריכים להגיע לפגישה עם המושל הצבאי, אך במקום זאת נלקחו למסוק שהטיס אותם למטולה, כוח צה"ל העביר אותם לתוך לבנון למונית שהסיע אותם לביירות[15]. השלושה הגישו עתירה לבג"ץ נגד גירושם שנידונה לאחר שכבר גורשו[16]. לאחר הגירוש נסעו השלושה לאירופה וארצות הברית למסע הסברה. תחילה נסעו לז'נבה, שם נפגשו עם סגן נשיא ארגון הצלב האדום, אחר כך לפריז בה נערכו מספר עצרות תמיכה עבורם[17]. ביוני 1980 שהו בארצות הברית. בית הכנסת ״טמפל סיני״ בוושינגטון הבירה, המשתייך לזרם הרפורמי, ערך עבורם כנס תמיכה שבמקביל הפגינו ארגוני ימין נגדם מחוץ לבית הכנסת[18], ואחר כך שהו במטה האומות המאוחדות בניו יורק, שם שבתו שביתת רעב[19].
באוקטובר 1980 החליטה ממשלת ישראל לתת לקוואסמה ומילחם אפשרות להגיש ערעור על גירושם בפני ועדת ערר צבאית מיוחדת. השניים הגיעו לגשר אלנבי והועברו מיד למבנה סמוך בו נערך הדיון בערעור[20]. קוואסמה טען בעדותו שמעולם לא הסית נגד ישראל ותמיד דגל בדו-קיום[21]. ועדת הערר דחתה את ערעורם, ובתחילת דצמבר אישרה ממשלת ישראל את הגירוש[22]. השניים נלקחו במונית לתוך שטח המובלעת שבשליטת סעד חדאד בדרום לבנון[23].
מועצת הביטחון של האומות המאוחדות גינתה פה אחד את הגירוש[24].
קוואסמה ומשפחתו התיישבו ברבת עמון. הוא כיהן כחבר בוועד הפועל של אש"ף החל מנובמבר 1984.
נרצח מחוץ לביתו ב-29 בדצמבר 1984 ונקבר ברבת עמון. ארגון ספטמבר השחור נטל אחריות, ואילו ערפאת האשים את סוריה. בית משפט צבאי בירדן הרשיע עשרה פלסטינים בהתנקשות ודן ארבעה מהם למוות.
קישורים חיצוניים
- אהרון דולב, קוואסמה מאשים את ה"מתנחלים", מעריב, 2 בנובמבר 1984
הערות שוליים
- ^ PASSIA - QAWASMI, FAHD (-), passia.org
- ^ 2.0 2.1 דני רובינשטיין, אני לא קיצוני, דבר, 28 במרץ 1980
- ^ ראיון מיוחד עם ראש עיריית חברון פהד קוואסמה, "העולם הזה (שבועון)", גיליון 2029 מ-21 ביולי 1976, עמוד 48
- ^ דני רובינשטיין, ייבחרו מועמדים צעירים יותר משכילים יותר וקיצוניים יותר, דבר, 11 באפריל 1976
- ^ יוסף צוריאל, ההסברה הערבית יכולה "למשוד השטיח מתחת לרגלי הציונות", מעריב, 24 בנובמבר 1976
- ^ דני רובינשטיין, פרס שמע תלונות חברון, דבר, 8 בספטמבר 1976
- ^ רפיק חלבי, שגרירות ארצות־הברית לשטחים, כותרת ראשית, 5 בינואר 1983
- ^ יוסף צוריאל, קוואסמה ביקש - בן-אליעזר נענה - יורחב שטחה של חברון, מעריב, 1 ביוני 1978
- ^ דני רובינשטיין, מי ומי בועדה להכוונה הלאומית, דבר, 13 במרץ 1980
- ^ קוואסמה: המצב בחברון 'מתוח: המתנחלים מסתובבים חמושים, דבר, 13 בפברואר 1980
- ^ חיים הנגבי, חברון שלי: סיפור של אהבה אחרת, כותרת ראשית, 20 ביולי 1983
- ^ יוסף צוריאל, בחברון מאיימים: "הם לא יוכלו לחיות כאן", מעריב, 25 במרץ 1980
- ^ יוסף צוריאל, וייצמן החליט: נזיפה בלבד לקווסמה ולקאדי של חברון, מעריב, 26 במרץ 1980
- ^ השלושה שגורשו, דבר, 4 במאי 1980
- ^ מנחם רהט, המגורשים נתקבלו כגיבורים בהגיעם אתמול לביירות, מעריב, 4 במאי 1980
- ^ דליה מזורי, 3 המגורשים קראו ל"מעבר משפת הדיבורים לשפת המעשה", מעריב, 20 במאי 1980
- ^ תמר גולן, המגורשים מחברון ינסו שוב לעבור בגשר אלנבי, מעריב, 29 במאי 1980
- ^ רפאל מן, מגורשי חברון "הרוויחו" מהמהומה שהקימו יהודים, מעריב, 10 ביוני 1980
- ^ מרדכי ברקאי, קוואסמה ומילהם שובתים רעב בחדר מפואר במרכז או"ם, דבר, 21 בדצמבר 1980
- ^ ג'יי בושינסקי, קוואסמה ומילחם הועברו במהירות מהגשר אל המסוף, מעריב, 15 באוקטובר 1980
- ^ ברוך מאירי, קוואסמה בעדותו בוועדת הערר: "מעולם לא הסתתי נגד ישראל, מעריב, 16 באוקטובר 1980
- ^ דוד פדהצור, מנהיגים ויורשים, דבר, 12 בדצמבר 1980
- ^ במונית הוסעו שני ראשי הערים לשטח המובלעת של רס"ן חדאד, מעריב, 7 בדצמבר 1980
- ^ משה ז"ק, החלטה שלישית, מעריב, 21 בדצמבר 1980
37925983פהד קוואסמה