פאבל ציציאנוב
 | |
| קניאז פאבל דמיטירייביץ' ציציאנוב | |
| לידה |
19 בספטמבר 1754 מוסקבה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| נהרג |
20 בפברואר 1806 (בגיל 51) באקו, אזרבייג'ן |
| דרגה | גנרל חיל-הרגלים |
| תפקידים אזרחיים | |
| הנציב העליון של מלכות המשנה של הקווקז | |
פאבל דמיטרייביץ' ציציאנוב (ברוסית: Павел Дмитриевич Цицианов) או פאטה ציציאשווילי (בגאורגית) 19 בספטמבר[1] 1754 - 20 בפברואר[2] 1806) היה מפקד צבאי באימפריה הרוסית, גנרל חיל-הרגלים משנת 1804 והנציב העליון של מלכות המשנה של הקווקז משנת 1802 ועד להירצחו בשנת 1806.
ציציאנוב נולד במוסקבה והיה בן למשפחת האצולה הגאורגית, ציצישווילי. בשנת 1794 הוא השתתף כמפקד במרד קושצ'ושקו שהתרחש בפולין ובליטא, ובמלחמת רוסיה-פרס, 1804-1813. עקב הצלחתו בדיכוי המרד הפולני, יכולות הניהול שלו, והיותו צאצא למשפחה גאורגית מתבוללת שהתיימר להכיר את המנטליות של תושבי הקווקז, מונה, ב-9 בספטמבר 1802, על ידי אלכסנדר הראשון, לנציב העליון של מלכות המשנה של הקווקז, ולמעשה לראש צבא האימפריה הרוסית בגאורגיה. על פי גישתו, הדיפלומטיה הטובה ביותר בקווקז "הוא הכוח". יחד עם זאת נאלץ, בתקופת פעילותו כנציב, לקיים משא ומתן עם השליטים המקומיים, כדי להכפיף אותם למרותה של האימפריה הרוסית.
עוד בשנת התמנותו לנציב, 1802, הצליח ציציאנוב להגיע להסכם עם שליטי דרבנט, קייטאך, טאבאסאראן וטארקי (Тарки), בגיאורגייבסק, שעל פיו קיבלו השליטים את חסותה העליונה של האימפריה הרוסית והתחייבו להלחם לצידה במקרה של התקפה מצד הפרסים. כמו כן הסכימו כי סכסוכים פנימיים בין השליטים ייפתרו בדרך של בוררות עם השלטונות הרוסיים והבטחת המסחר בין המדינות תוך כדי קביעת מכסים אחידים. למרות ההסכם שהתגבש פעל ציצאנוב לתכנון מבצעים צבאיים ולכיבוש ערים אסטרטגיות לחופי הים הכספי. הצאר אלכסנדר הראשון לא הטיל מגבלות כלשהן על פעולותיו של ציציאנוב ועמדתו בעניין לא הייתה ברורה ולכן הושאר העניין במידה רבה להכרעתו של ציציאנוב.
בפברואר 1803, הגיע ציציאנוב לטביליסי והתפנה מיידית לביצורה של העיר ולתכנון פעולות תגמול כנגד הלזגינים שפשיטות הביזה שלהם בגאורגיה התגברו עם מותו של גיאורגי השנים עשר. בסוף אותה שנה, ב-2 בדצמבר, הוא חתם על הסכם עם נסיכות אודישי (סמגרלו) המעניק לה את הגנתה וחסותה של האימפריה הרוסית, וב-3 ביולי 1804 חתם הסכם דומה עם נסיכות גוריה. ב-25 באפריל 1804, בוועידת אלזנאורי, הכריח ציציאנוב, את סולומון השני, מלך ממלכת אימרתי, להיכנע לשעבוד הרוסי ולהכריז על ממלכת אימרתי כמדינת חסות של האימפריה הרוסית. זאת לאחר שהוביל את צבאו לתוך הממלכה.
התחזקותה של רוסיה בקווקז עוררה התנגדות מצד הפרסים והעות'מאנים, שזכו לתמיכה גם של אנגליה וצרפת. דרישתה של פרס מרוסיה להסיג את כוחותיה מהקווקז, בשנת 1804, נתקלו בסירוב והיא הכריזה עליה מלחמה.
ב-14 במאי 1805 חתם הח'אן איברהים חליל, מנסיכות קרבאך, על הסכם עם ציציאנוב בו הכריז החאן על עצמו כווסאל של האימפריה הרוסית. החאן התחייב בהסכם גם כי כל שליט שיעלה לשלטון בנסיכותו יצטרך לקבל את אישורם של הרוסים, התחייב לשלם מס עובד שנתי של 8,000 צ'רבונצים, והסכים להצבתם של יחידות הצבא הרוסי בנסיכות. כמו כן הוא נשבע שבועת אמונים לאימפריה הרוסית והתחייב למסור את נכדו, שיוחזק בטביליסי, כבן ערובה למימוש ההסכם. הסכם זה שימש דוגמה להסכמים שבאו אחריו. באותה שנה חתם ציציאנוב גם עם שאקי על הסכם זהה בתוכנו.
באותה שנה, לאחר שסיפח את נסיכות קארבאך ונסיכות שאקי, כבש ציציאנוב את נסיכות שירוואן, וזאת לאחר שבמשא ומתן עם השליט מצטפא-ח'אן לא התקבלו התנאים של הרוסים. לאחר כיבוש שירוואן התפנה ציציאנוב לכיבוש הנחלות של סאליאני (Sal'iani).
בשנת 1803 קיבל על עצמו נסיך אוואריה (דאגסטן) את חסותה של רוסיה במישרין. באותה שנה הודיע ציציאנוב לחוסיין קולי-ח'אן, שליטה של נסיכות באקו כי שייך עלי-חאן, שליטה של נסיכות דרבנט, מתכנן לכבוש את נסיכותו, והדרך היחידה להמשך קיום נסיכות באקו היא לקבל את חסותה של רוסיה והצבת יחידותיה בעיר. שליט באקו הפר את התנאים שהציבו לו הרוסים ותוך מסירת מבצר העיר נרצח ציציאנוב בהתנקשות ב-8 בספטמבר 1806. רצח זה הוביל את הרוסים לכיבושו של האזור בכוח ללא משא ומתן.
מאוחר יותר, בשנת 1811, הועבר אפרו של ציציאנוב לקבורה בקתדרלת סיוני בטביליסי.
מקורות
- מרדכי אלטשולר (1990), יהודי מזרח קאווקאז, עמ' 57 ו-160, מסת"ב 9652350311
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פאבל ציציאנוב |
- אוסטין ג'רסילד (2003), אוריינטליות ואימפריה: האנשים ההרריים של צפון-הקווקז והחזית הגאורגית 1845-1917, עמ' 17, מסת"ב 0773523294, (אנגלית)
הערות שוליים
25771927פאבל ציציאנוב