לקיאנובה
.jpg)
לֶקיאנוֹבָּה (בגאורגית: ლეკიანობა) הוא השם שניתן לפשיטות ביזה ספורדיות שביצעו שבטים דאגסטנים מהמאה ה-16 ועד למאה ה-19.
מקור השם
מקור השם הוא מהמילה "לֶקי", השם בו כינו הגאורגים את הדאגסטנים, בתוספת מילת ייחוס, "אנוֹבָּה".
רקע
ההתקפות מדאגסטן החלו עם התפוררות הממלכה הגאורגית המאוחדת, והירידה בכוחם של הממלכות שקמו אחריה עקב מלחמת ההגנה הבלתי פוסקת מול האימפריה הפרסית והאימפריה העות'מאנית בגבולותיהן הדרומיים. בסוף המאה ה-16 נתן, עבאס הראשון (شاه عباس بزرگ) חלק מאזורי הספר של גאורגיה, בתחומי סאינגילו שהייתה באותם ימים חלק מממלכת קאחתי, לברית של קבוצת שבטים דאגסטנים שבמקור התארגנו לצורך להגנה מפני פולשים.
אף על פי שהפשיטות היו בקנה-מידה קטן, היו התקיפות תכופות והרסניות למדי לממלכה המחולקת. אנשי השבטים היו משוטטים, תופסים בני ערובה ובוזזים את אזורי הספר. מאותו זמן התפתחו התקיפות למבצע צבאי גדול בהשתתפות אלפי חיילים שהנהיגו מצביאים דגאסטניים פאודלים, ולעיתים קרובות גם בברית עם הפרסים או העות'מאנים. הממלכות שסבלו מרוב הפשיטות היו הממלכות המזרח גאורגיות, ממלכת קאחתי וממלכת כארתלי. למרות שלפעמים הפתיעו הגאורגים, הם נכשלו בבנית מנגנון הגנה אפקטיבית כנגד הלאיקנובה והיו עסוקות בעיקר במלחמות הפנימיות התדירות, ואף יתרה מזו הפושטים הדאגסטנים נעזרו תכופות במלכים והנסיכים גאורגים שנאבקו אחד בשני.
בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-18 חיזק המלך הגאורגי וחטנג השישי את מאמציו כנגד הפולשים הדאגסטנים. בספטמבר 1722, יצא לדרך צבא גאורגי-ארמני משותף של 50,000 איש מטביליסי לגנג'ה, אליהם הצטרפו 10,000 לוחמים חמושים ומאומנים מקרבאך והרריים ארמנים, במטרה להצטרף, לכוחות הצאר הרוסי, פיוטר הגדול. פיוטר שהבטיח להגיע למלחמה כנגד הדאגסטנים ובעלת בריתם העיקרית, האימפריה הפרסית, הפר את הבטחתו וחתם על הסכם שלום עם הפרסים[1]. אי הגעתו של הצבא הרוסי הכריחה את וחטנג להסיג את חייליו. תוך זמן קצר התמוטטה העצמאות שנמשכה מעל שתי מאות תחת הלחץ העות'מאני והפרסי ובכך התאפשרו הזדמנויות נוספות לפשיטות דאגסטניות.
בשנת 1744, תאימורז השני ובנו ארקלה השני השיבו לתחייה את הממלכות הגאורגית בקאחתי ובכארתלי וצירפו את כוחותיהם להסתערות על הפושטים הדאגסטנים. משנת 1750 ועד 1755, הם הצליחו להדוף שלוש פעמים ברציפות קואליציה גדולה של שבטים דאגסטנים שהונהגו על ידי האווארי, חאן נורסאל בק. בשנת 1774, יוצר ארקלה השני כוח צבאי מיוחד ששימשו בתחילה כאמצעי יעל כנגד הפושטים הדאגסטנים. אולם תוך זמן קצר הוא נאלץ להתמודד מול משבר פנימי בממלכתו, והוא לא הצליח לחסל סופית את האיום מההרריים הקווקזיים. בשנת 1785 ו-1787 החאן האווארי, עומר, תקף פעמיים את קאחתי והותיר מספר כפרים בגבוליה חרבות. בתחילת 1801, עם סיפוח הממלכה הגאורגית, כארתלי-קאחתי לאימפריה הרוסית, נחלשו הפולשים משמעותית בעקבות מלחמת הקווקז. בשנת 1854 פלש האימאם שאמיל לגבולות קאחתי ותקף בתקיפה הנחשבת לתקיפה האחרונה של הלקיאנובה.
מקורות
- האנציקלופדיה הגאורגית סובייטית (1983), כרך 6, עמ' 164, בגאורגית
הערות שוליים
- ^ קרבאך: ההתקוממות הארמנית של שנות ה-20 של המאה ה-18, armenian-history.com, (באנגלית)
22362140לקיאנובה