עפיפון מדבר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עפיפוני מדבר הנמצאים בערבה הדרומית, ממערב לקיבוץ סמר

עפיפון מדבר הוא מתקן ששימש לציד המוני של עדרי חיות בר, שהיה נפוץ במדבריות דרום הלבנט. ניתן לראות כי מיקומן של מלכודות אלו נבחר לאחר מחשבה ומחקר על נתיבי הנדידה העונתית של החיות שנתפסו. המחקרים שנעשו מאז גילוי עפיפוני המדבר בתחילת המאה ה-20 מעריכים כי הציד היה בעיקר של עדרי בר של צבי החול. תיארוך העפיפונים בעייתי כי לא השתמרו בהם ממצאים רבים. כיום ההערכות בקרב החוקרים הן כי השימוש בעפיפונים מתוארך לסוף התקופה הנאוליתית ואילך. העפיפון העתיק ביותר אשר ידוע כיום נתגלה בירדן, ותוארך לתקופה הנאוליתית.

עפיפוני המדבר ידועים היום בארבעה מוקדים מרכזיים במזרח התיכון: עפיפוני הנגב, הערבה וחצי האי סיני; עפיפוני מזרח ירדן; עפיפוני ערב הסעודית; ועפיפוני המדבר הסורי. עפיפוני הנגב, הערבה וסיני קטנים יחסית בממדיהם, בעוד שעפיפוני ירדן וסוריה גדולים מאוד ונבנו לרוב בשרשראות. בעפיפוני סוריה וערב הסעודית ניתן למצוא מספר בורות הריגה בעפיפון אחד.

מאז גילוי העפיפונים, בתחילת המאה העשרים, הם נחקרים במגוון תחומים: ארכאולוגיה, זואולוגיה ואקולוגיה[1]. כיום, לאחר מספר מחקרים בנושא, אנו יודעים, ככל הנראה, את מטרתם של המתקנים הללו, כמו גם את אופן תפעולם. לאחר איתור של עדר צבאים, הבריחו הציידים את העדר כולו וכיוונו אותו לאזור הפתוח שבין הזרועות. לאחר מכן, הם כינסו את העדר לכיוון הקודקוד, שם הם נפלו או נכלאו. לאחר מכן היו הורגים את החיות, ומביאים את הטרף למחנה או לכפר.

עפיפון המדבר מורכב מגדרות אבן נמוכות ואין לו שום קשר לתעופה או אווריריות. המונח העברי "עפיפון מדבר" השתרש כתרגום שגוי ל-Desert Kite שפירושו דלתון מדבר.

מבנה עפיפון המדבר

עפיפוני המדבר הם מתקנים במגוון של גדלים, צורתם משולשת, והם בנויים מאבנים. עפיפוני המדבר מורכבים משני קירות אבן נמוכים המהווים שתי זרועות ארוכות שמתכנסות לעיגול המוקף בקודקוד. קוטרו של העיגול בקצה הזרועות נע בין מטרים בודדים ועד לכמאה מטר, והזרועות פרושות החל מכמה מאות מטרים, ועד מספר קילומטרים. בנוסף, ניתן לראות כי גובה הקירות, כמו גם עוביים משתנה, ואינו אחיד בין העפיפונים, לעיתים גם אם הם מחוברים[2].

עפיפוני הנגב, הערבה וסיני

קטע מעפיפון מדבר בסמר

עפיפוני הנגב, הערבה וסיני נסקרו בעיקרם, וחלקם הקטן אף נחפר, באופן חלקי או מלא. בסקר ארכאולוגי שהתקיים בשנת 1967, באזור הנגב, סיני והערבה, התגלו לראשונה עפיפונים אלו, שנים עשר במספר, כאשר רובם היו במדבר סיני. עם גילוי מתקנים אלו, שייכו החוקרים את העפיפונים לתופעת עפיפוני המדבר שהייתה ידועה עוד קודם מאזור סוריה וירדן, וטענו כי הם שימשו לאותה המטרה, ציד המוני של עדרי חיות בר, ובעיקר צבאים. במהלך הסקרים והחפירות שנעשו על העפיפונים באזורים אלו, מיפו את העפיפונים, חיפשו שרידים ועדויות לציד ולאורח החיים באזור, בהקשר לציד חיות הבר ועוד.

עפיפוני המדבר של הנגב, הערבה וסיני הם קטנים ומבודדים יחסית לעפיפונים נוספים המצויים במזרח התיכון, הם לא חוברו בשרשראות ענק, וככל הנראה שימשו לציד של פרטים מעטים, ולא עדרים של עשרות ואף מאות פרטים. הבדל נוסף משמעותי המבדיל את עפיפונים אלו משאר העפיפונים במזרח התיכון הוא כי הם, ככל הנראה, לא שימשו לציד של חיות במהלך נדידתם, אלא הוקמו באזורים של מעיינות, נאות מדבר או לחלופין שינויים, ולא קטנים מאוד, באקלים[1].

למרות השונות הגדולה של עפיפוני הנגב, הערבה וסיני, מעפיפוני סוריה וירדן, עפיפוני סמר, הנמצאים מעט צפונית לאילת, מראים מעט דמיון בין השניים. עפיפוני חולות סמר ייחודיים באזור זה, בעקבות אופן סידורן של המלכודות בשטח. בדומה לשאר עפיפוני האזור, הם נמצאים באזור בו ישנם מעיינות רבים, עקב מי תהום גבוהים, ולכן ממוקמים באזור אסטרטגי. יחד עם זאת, עפיפוני סמר הם למעשה שלושה עפיפונים, אשר נבנו בשיטות בניה ותוכניות דומות, ואולי אף זהות. המאפיין העיקרי של שלושת עפיפונים אלו, שזרועותיהם כמעט נושקות אחת לשנייה, וייתכן כי היו ניסיון ליצור שרשרת עפיפונים כמו בעפיפוני ירדן וסוריה, אך בקנה מידה קטן הרבה יותר[3].

עפיפוני מזרח ירדן

עפיפוני ירדן, נכון להיום, הם הקדומים ביותר אשר תוארכו. במהלך התיארוך, נמצא כי חלק ממתקני צייד אלו נכנסו לשימוש כבר בתקופה הנאוליתית[4]. העפיפונים באזור זה הם רבים ומגיעים לכדי עשרות, אם לא מאות, והם גדולים מאוד. לרוב, ניתן לראות כי עפיפוני המדבר של מזרח ירדן מרכיבים שרשראות ארוכות המתפרסות על פני עשרות קילומטרים, כלומר מספר עפיפונים המחוברים יחד ומופיעים בצפיפות גבוהה יחסית.

על פי המחקרים האחרונים של עפיפוני האזור, ניתן להסיק כי שרשראות מלכודות אלו הוכנו, בראש ובראשונה, לציד של עדרים של צבי החול[5]. זאת ניתן להסיק בעיקר עקב מיקומם של העפיפונים במרכז נתיב הנדידה של צבי החול, אותו הוא עובר, בעדרי ענק, מאזור הרבייה בדרום לאזור ההמלטה בצפון. חשוב לציין כי השערה הרווחת כיום בקרב הארכאולוגים החוקרים את הנושא היא כי העפיפונים בשרשראות ענק אלו פעלו במקביל. אך יש גם הטוענים אחרת, כלומר מלכודות ציד אלו פעלו לסירוגין ולא כולן יחד[6].

עפיפוני ערב הסעודית

עפיפוני ערב הסעודית מושכים היום תשומת לב גדולה בקרב ארכאולוגים החוקרים מתקנים אלו. הם בדרך כלל נבנו כשרשראות של מספר עפיפונים מחוברים, אך בשונה משרשראות העפיפונים בירדן וסוריה, ניתן לראות מגוון גדול מאוד של טיפוסי עפיפונים. ניתן למצוא עפיפונים במגוון רחב של גדלים, שרשראות בצורות שונות, ומספר משתנה של בורות הרג. יחד עם השונות הגדולה הקיימת בין העפיפונים השונים, ניתן לראות גם דמיון במספר דברים. על פי המחקרים כיום, כל העפיפונים שימשו למטרת ציד המוני. כמו כן ניתן לראות כי כל העפיפונים נבנו מאבנים מקומיות ופשוטות. דמיון נוסף הוא כי כל העפיפונים הכילו את אותם המרכיבים, אשר בסופו של דבר גרמו לחוקרים להגדירם כעפיפוני מדבר[7].

עפיפוני המדבר הסורי

עפיפוני המדבר הסורי מזכירים מאוד את העפיפונים של מזרח ירדן. אלו הם עפיפונים גדולי ממדים יחסית כאשר זרועות העפיפון יכולות להגיע גם עד לאורך של כמה מאות מטרים. לרוב, העפיפונים יוצרים שרשרת מלכודות, המסוגלות להגיע, כל אחת, אפילו לכמה עשרות קילומטרים.

מטרתן של מלכודות אלו, בדומה לאלו הנמצאות בירדן, היא תפיסה של עדרי בר ענקיים של צבאים חוליים. העפיפונים ממוקמים על ציר הנדידה העונתית של צבאים אלו, וניצודים בשרשראות המלכודות, לעיתים אף במאות. בחלק מהעפיפונים ניתן לראות מספר בורות הרג, אשר יוצרים תחושה של מכלאה, ויש הטוענים כי אולי לכך אף שימשו[8].

תולדות המחקר

בור ההריגה

תחילה, עפיפוני המדבר היו ידועים רק מעדויות אתנוגרפיות מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. למעשה העדויות הארכאולוגיות הראשונות על קיומם של מתקנים חקלאיים אלו הגיעו על ידי טייסי חיל האוויר המלכותי הבריטי. במהלך טיסה בשמי המדבר המזרחי של ירדן, לפני כמאה שנה, גילו הטייסים תופעה זו. לאחר שזיהו את המתקנים הללו, הם קבעו את המונח "Desert Kite" שפירושו "דלתון מדבר", בעקבות צורתם של המתקנים המזכירה דלתון. בעברית השתרש התרגום השגוי "עפיפון מדבר". לאחר מכן, במשך כעשרים שנה, נמצאו עפיפונים נוספים ברחבי המזרח התיכון, הם נחקרו, ברזולוציות שונות, צולמו ותועדו, כמו גם ניסיונות רבים לתארך מתקנים אלו, או לחלופין להסביר ולהבין את תפקודם ומקומם בתרבות העת העתיקה[9]. כיום, לאחר גילוי של עפיפונים נוספים, ידועים ארבעה מוקדים עיקריים של מתקנים אלו: האזור המדברי של ירדן, סוריה, ערב הסעודית ואזור הנגב, סיני ומצרים.

משחר מחקר עפיפוני המדבר, היו מספר ויכוחים על פירושם ומחקרם. ויכוחים אלו נוצרו לרוב בעקבות מחסור בממצאים היכולים לספק פרטים מלאים על עברו של האתר, והממצאים המעטים שנמצאו, לרוב לא נתנו אינדיקציה על תיארוכם או תפקודם.

ראשונים להעלות השערות לשימוש והגדרת העפיפונים היו טייסי חיל האוויר הבריטי. שתי ההשערות אשר הוצעו באותה העת, נכונות גם היום לדיון בנושא. פרסי מייטלנד (Percy Maitland) הציע כי העפיפונים שימשו כמלכודות ציד, בעוד שליונל ריז (Lionel Wilmot Brabazon Rees) פירש אותם כמתקנים ששימשו לכלוא ולהגן על עדרים מבויתים בזמן סכנה. כיום, ההנחה הרווחת בקרב חוקרי העפיפונים, היא כי מתקנים אלו שימשו כמלכודות ציד המוני, של עדרי בר, בעיקר של צבאים[10].

בעיה נוספת שלא נפתרה לגמרי עד עצם היום הזה היא תיארוך העפיפונים. בעיה זו נובעת בעיקר ממחסור בממצאים אינדיקטיביים, כמו גם ממצאים אורגניים לתיארוך בפחמן 14. העפיפון, אשר נכון להיום תוארך למוקדם ביותר, נמצא במזרח ירדן, ותוארך לתקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב'[11]. תיארוך העפיפונים מתבצע לאורך כל תקופת המחקר, כדי לקבל מספר תאריכים גדול יותר, ובכך לחזק את ההערכות על גילם של המתקנים. כיום, מוסכם בקרב החוקרים כי תופעת עפיפוני המדבר היא תופעה של אחרי התקופה הנאוליתית[12]. מחסור החומרים האורגניים נובע, על פי ההשערה, בעיקר מכך שהביאו את הטרף שנתפס במלכודת לשחיטה בכפרים הסמוכים, שם ככל הנראה היו משחטות מומחות. כל זאת ניתן להניח בעקבות ממצאים מהאתרים הכפריים הסמוכים לאתרי הציד[13].

ממצא נוסף, הנמצא בסמוך למספר עפיפונים, במגוון מקומות במזרח התיכון הם ציורי קיר. הציורים מתארים סצנה של ציד חיה בעזרת עפיפוני מדבר. הציורים הם יחסית סכמטיים, וללא הרבה פרטים, אך ברור, לפחות בחלקם, הקשר הישיר אל העפיפונים והציד בהם. ציורים אלו היו משמעותיים ביותר בחיפוש אחר התשובה לשאלת מטרתם של העפיפונים[14].

ציד חיות בר בעת החדשה

עפיפון סיירים הנמצא בבקעת עובדה בנגב

את ציד חיות הבר ניתן למצוא בעדויות אתנוגרפיות, מסוף המאה התשע עשרה ועד תחילת המאה העשרים. כיום, ישנן שלוש עדויות עיקריות המתארות את הימצאות המתקנים הללו ברחבי המזרח התיכון, כמו גם שימושם על ידי התרבויות המסורתיות היושבות במקום[15]. יחד עם זאת מלכודות ציד וטכניקות תפיסה דומות ידועות מאזורים רבים בעולם, כולל צפון אירופה, מרכז אסיה, צפון אמריקה ודרום אפריקה. עדויות אלו נתנו חיזוק נוסף למטרתם של עפיפוני המדבר הפרוסים במזרח התיכון, והיא תפיסת עדרי חיות בר[16].

עדותו של בורקהרדט

את עדותו כתב יוהאן לודוויג בורקהרדט במהלך טיול במזרח התיכון, בתחילת המאה התשע עשרה ובה כתב: ”אזור פתוח במישור, של כמייל וחצי מרובע, מוקף משלושה צדדים באבנים רופפות, גבוהות מדי לניתור של צבי. בחלקים שונים של החומה הושארו פערים בכוונה תחילה, וליד כל פער כזה תעלה עמוקה נעשתה מבחוץ. האזור המוקף ממוקם ליד נחל או מעיין אשר בו בקיץ נופשים להקות צבאים. כאשר מתחיל הציד, איכרים רבים מתאספים ומתבוננים עד שהם רואים להקה של צבאים מתקרבים מרחוק לעבר האזור המוקף, לתוכו הם מכוונים אותם. הצבאים, המפחדים עקב צעקות האנשים, משתדלות לקפוץ מעל לקירות, אך יכולות לעשות כן רק בפער, היכן שהן נופלות לתוך התעלות החיצוניות, ונלקחות בקלות, לעתים במאות. ראש העדר תמיד קופץ ראשון, האחרים עוקבים אחריו אחד אחרי השני. כך צבאים נלקחים ומתים מיד, ואת בשרם מוכרים לערבים ולשכנים הפלאכים.”[17]

עדותו של מוסיל

אלואיס מוסיל חקר את המזרח התיכון בתחילת המאה העשרים. במהלך מחקרו הוא תיעד את הפעילות של תפיסת חיות בר באמצעות העפיפונים, וכתב: ”ציידי צבאי המדבר הם אנשי שבט הסלג'ב (Slejb). השיטה העדיפה בעיניהם היא ציד בזוגות. אחד הוא המכוון והאחר הוא הצייד. זה אשר מכוון פורש עורות תחת ברכיו ומרפקיו וזוחל עליהם לעבר עדר של צבאים, מנסה לכוונם לכיוון האיש השני. ביום בודד הם תפסו עשרה עד עשרים צבאים.”

בתיאור נוסף של הפעולה, מוסיף מוסיל את תיאורו של מלכודת הציד בכותבו:”קיר בגובה מטר וחצי, שעוצב בכתבנית או לחלופין נבנה מאבנים ללא טיח. הלולאה התחתונה גמורה למחצה בלבד. היכן ששתי הלולאות נפגשות, ישנה פתיחה צרה שהושארה... בכל מקום כזה בור, בעומק שניים עד שלושה מטרים, שנחפר מחוץ למתחם. עדר של צבאים מונע בזהירות אל הלולאה התחתונה הלא גמורה. זה בקרוב יהיה מושלם, כי שני הקירות רחוקים כאלף צעדים אחד ממשנהו. תחילה הצבאים מתקדמים מהר, אך בהמשך, הם מפחדים, דוהרים לאורך שני הקירות ומנסות לחדור מהר ככל האפשר מהפתח הצר לתוך הלולאה העליונה והסגורה לחלוטין. ברגע שהם עוברים, הפתח הצר נחסם וכלב ציד מגזע סלוקי תוקף את הצבאים. החיה המפוחדת רצה סביב הקירות, קופצת מעליהם היכן שנמוך, ונופלת לתוך הבור שנחפר מבחוץ.”[18]

עדותו של אהרוני

הזואולוג ישראל אהרוני מעיד: ”אני ויחזקאל חנקין, ציידי ומלוי הנאמן במסעי במדבר, היינו עדים למחזה מזעזע, לציד 600-500 צבאים בבת אחת בפכרת (מצודה לצבאים)... כדי לצוד מאות צבאים גדרו הבדוים שטח עצום המתפרש על פני קילומטרים רבים בצורת משולש כביר... משראו הבדואים חשיף צבאים נודד לתומו , כוונו אותו מזה ומזה, כלארח יד את הפכרת, שפתחה היה רחב מאוד. מצודת נוכלים זאת דמתה במראיה לנוף המדבר, כי מחמרו נבנתה, ובלב הצבאים לא עוררה כל חשד... הצבאים הנלכדים נפלו לתוך השוחות הפעורות לרגליהם. רבים הוצאו לעינינו מרוסקי-איברים ואנקת מותם שברה את ליבנו”[18]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עפיפון מדבר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Z.Meshel, Sinai: Excavations and Studies, Capter VI: "Desert kites" in Sinai and the southern Negev, Oxford, England, 2000, p.121
  2. ^ G.Bar-Oz, M.Zeder, F.Hole, Role of mass-kill hunting strategies in the extirpation of Persian gazelle (Gazella subgutturosa) in the northern Levant, PNAS, 2010,p.1-2
  3. ^ D.Nadel, D.Malkinson, E.Boaretto, G.Bar-Oz, U.Avner, Walls, ramps and pits: the construction of the Samar Desert Kites, southern Negev, Israel, Antiquity, 84, 2010,p.989
  4. ^ D. Malkinson, D.Nadel, G.Bar-Oz, U.Avner, The Negev (southern Levant) desert kites: a preliminary report, Antiquity, 83 (issue 319), 2009, p.1
  5. ^ D.Malkinson, D.Nadel,G.Gar-Oz, U.Avner, Mass hunting game traps in the southern Levant: the Negev and Arabah "Desert Kites", Near eastern archaeology, 74:4, 2011, p.208.
  6. ^ F.Hole, G.Bar-Oz, M.Zeder, Role of mass-kill hunting strategies in the extirpation of Persian gazelle (Gazella subgutturosa) in the northern Levant, PNAS, 2010,p.1-5
  7. ^ A.Betts, S.Helms, The desert "kites" of the badiyat esh-sham and north arabia, Paléorient, 13/1, 1987, p.52-55
  8. ^ A.Betts, S.Helms, The desert "kites" of the badiyat esh-sham and north arabia, Paléorient, 13/1, 1987, p.41-49
  9. ^ A.Betts, S.Helms, The desert "kites" of the badiyat esh-sham and north arabia, Paléorient, 13/1, 1987, p.45
  10. ^ A.Holzen, L.K.Horwitz, N.Porat, U.Avner, Desert kites in the Negev desertand northeast Sinai: their function, chronology and ecology, Journal of Arid Envronments, 74, 2010, p.806.
  11. ^ D.Nadel, D.Malkinson, E.Boaretto, G.Bar-Oz, U.Avner, Walls, ramps and pits: the construction of the Samar Desert Kites, southern Negev, Israel, Antiquity, 84, 2010,p.977
  12. ^ D.Malkinson, D.Nadel,G.Gar-Oz, U.Avner, Mass hunting game traps in the southern Levant: the Negev and Arabah "Desert Kites", Near eastern archaeology, 74:4, 2011, p.213-214.
  13. ^ F.Hole, G.Bar-Oz, M.Zeder, Role of mass-kill hunting strategies in the extirpation of Persian gazelle (Gazella subgutturosa) in the northern Levant, PNAS, 2010,p.1-2
  14. ^ Z.Meshel, Sinai: Excavations and Studies, Capter VI: "Desert kites" in Sinai and the southern Negev, Oxford, England, 2000, p.139
  15. ^ Z.Meshel, Sinai: Excavations and Studies, Capter VI: "Desert kites" in Sinai and the southern Negev, Oxford, England, 2000, p.130
  16. ^ D.Nadel, G.Bar-Oz, U.Avner, E.Boaretto. D.Malkinson, Walls, ramps and pits: the construction of the Samar Desert kites, southern Negev, Israel, Antiquity, 84, 2010
  17. ^ Z.Meshel, Sinai: Excavations and Studies, Capter VI: "Desert kites" in Sinai and the southern Negev, Oxford, England, 2000, p.130-131
  18. ^ 18.0 18.1 Z.Meshel, Sinai: Excavations and Studies, Capter VI: "Desert kites" in Sinai and the southern Negev, Oxford, England, 2000, p.134
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32088850עפיפון מדבר

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עפיפון_מדבר&oldid=1903624"