עופות הגדלים באילן

ציור של עופות הגדלים על עץ

עופות גדלים על עץ, ציור מהמאה ה-13

עופות הגדלים באילן הם עופות המוזכרים בדברי הפוסקים וצומחים על עץ ולאחר שגדלו מתנתקים מהעץ וחיים כעופות רגילים.

המדע כיום שולל היתכנות לעופות כאלו ולדבריו הדבר אינו אלא מיתוס שהיה נפוץ במספר גרסאות בימי הביניים, בהתאם לתאוריית הבריאה הספונטנית שהייתה מקובלת אז.

בקרב פוסקי ההלכה היהודית הובעו דעות שונות אם עופות אלו נחשבים כצומח או כבעלי חיים הטעונים שחיטה. ולהבדיל, בנצרות רווחה הדעה שמותר לאכול עופות כאלו בימי התענית שבהם נמנעים מאכילת בשר.

בספרות היהודית

בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג, בקטע שנכתב ככל הנראה על ידי רבי יצחק אור זרוע, מובאת דעה המחשיבה את עופות אלו כמין צומח ומתירה לאכלם ללא שחיטה. לעומתם מובאים דברי רבי יהודה שירליאון בשם רבנו תם שהורה לבני אנגליה שעופות אלו טעונים שחיטה. דברים אלו הועתקו בספר המרדכי.

בסמ"ק מובאת דעתם של ר"י הזקן ורבי יחיאל מפריז שעופות אלו אסורים משום שרץ העוף, ואין להתירם על ידי שחיטה.

בטור ובשולחן ערוך נפסק כדעת המחמירים:

מיני עופות הגדילים באילן ותלוים באילן בחרטומיהן אסורים משום שרץ השורץ על הארץ

— שולחן ערוך יורה דעה פד טו

בספר הזהר, לפי חלק מהגרסאות מסופר: ”כשהיה רבי אבא רואה אילן שבו נעשה עוף הפורח – היה בוכה ואומר: אם היו בני האדם יודעים למה רומז הדבר – היו קורעים בגדיהם עד טבורם”.

מלבד הדיון על כשרותם של העופות, דנו פוסקי ההלכה האם עופות אלו נחשבים כגידולי קרקע ונוצותיהם כשרים לסכך, וכן אם ברכת העופות היא בורא פרי העץ או שהכל נהיה בדברו.

יש שכתבו שהשליו שאכלו בני ישראל בקברות התאווה לפי המסופר בספר במדבר, היה עופות הגדלים באילן.

הרב בניהו שמואלי סיפר, שבבחרותו ראה על יד קבר רבי חייא בטבריה עץ שגדלים עליו עופות. לדבריו, הוא וחבריו קטפו מהעופות והראו אותם לרב יצחק כדורי. לפי שמועה אחרת קיים עץ המגדל עופות ליד קבר הרמב"ם.

מקורות חיצוניים

אחד האזכורים הראשונים למיתוס הוא בכתבים המיוחסים לאוסטתיוס מאנטיוכיה ונכתבו ככל הנראה לפני המאה השישית:

הארץ ההיא (הודו), בחלקה המערבי משובחת כל כך – שבענפי האילנות גדלים עופות ויוצאים כפירות עץ ומכוסים בנוצות. לפי עדותם של האנשים שראו את הדבר, אלה תולדות העופות: בתחילה נראה באילן איזה דבר המשתלשל ממנו, אחר כך הוא מקבל דמות וצורה של עוף, לבסוף, כאשר גדלו נוצותיו והוציא חרטומו נופל מן האילן

— פירוש על ההקסהמרון המיוחס לאוסטתיוס מאנטיוכיה, נכתב בין השנים 375–500

גרסאות נוספות של המיתוס תוארו בספרי חיות שונים, וכן בספר Otia Imperialia של ג'רוואס מטילברי (תחילת המאה ה-13). חלק מהמקורות, כמו ספרו של בדה ונרביליס "De natura rerum", ייחסו את המיתוס לאווז ברנטה לבנת-לחי, ומשום כך היו נוצרים שנהגו לאכול את בשר האווז בימי התענית שבהם לא אוכלים בשר. הכומר ג'רלד מוויילס מחה נגד המנהג:

בהרבה מקומות באירלנד ההגמונים והכמרים אוכלים אותם בימי התענית כאילו אינם בשר, מפני שלא נולדו מבשר, אבל באמת הם טועים ועוברים עבירה, כי לו היה אחד אוכל משוקו של אבינו הראשון אשר אף על פי שלא נולד מבשר בכל זאת בשר היה, אני לא הייתי מנקה אותו מהעבירה על אכילת בשר

— Gerald of Wales, Topographia Hibernica

ג'רלד מוויילס השתמש במיתוס כהוכחה לכך שתתכן לידה ללא אב, ובכך ניסה לשכנע את היהודים להאמין בסיפור לידת אותו האיש.

ראו גם

• אדני השדה
• תאוריית הבריאה הספונטנית

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא עופות הגדלים באילן בוויקישיתוף
• "BARNACLE-GOOSE", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

לקריאה נוספת

• לודוויג לויזון, Zoologie des Talmuds, 1858, עמ' 362–363. (בגרמנית)
• יעקב צבי צימלס, עופות הגדלים באילן, מנחת בכורים, וינה, ה'תרפ"ו, עמ' 1–9
• אברהם קורמן, הטהור והמותר פרק יב, עופות הגדלים על אילנות, עמ' 139–152
• קונטרס בענין עופות הגדלים באילן, באתר אוצר החכמה
• מנחם מענדיל רוזנבוים, פירותיך מתעופפים, המבשר תורני גיליון 478, באתר אוצר החכמה
• ד. רובניץ, בורא [צ]פרי העץ, מוסף שבת קודש ה'תשפ"ב גיליון 47, באתר אוצר החכמה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

עופות הגדלים באילן42105387