ניצן

ניצן של עץ ארז

ניצנים מעורבים של עץ שקד

בבוטניקה, ניצן (באנגלית: Bud) הוא הצטברות תאי עובר שטרם עברו תהליך של מיון.

הניצן, אשר עשוי להישאר רדום למשך זמן מה, יכול להתפתח לגבעול, ענף, עלה או פרח. רוב הניצנים, בעיקר של צמחים הגדלים באזורים קרים מוגנים על ידי עלים חיצוניים ולפעמים אף עוטים מעטפת נוספת שנראית כנוזל דביק. לרוב כאשר הניצן מתפתח העלים נושרים אך ישנם מקרים שהם מתפתחים ומעטרים את המקום בו היה הניצן. אצל פרחים למשל, הם הופכים לעלי הכותרת שלהם. במקרים בהם נושרים העלים נוצרות "צלקות" על הענף ובאמצעות צלקות אלה ניתן להעריך את גילו של כל ענף. ישנם גם מקרים בהם אין עלים המגוננים על הניצן. בדרך כלל בצמחים האלה הניצן מוגן על ידי סיבים קטנים בחלקו החיצוני.

הניצן הוא איבר וגטטיבי בצמח, בדומה לעלה, גבעול ושורש. כלומר, איבר שאינו קשור ברבייה זוויגית. כל ניצן הוא גבעול בפוטנציה, אך קיימת גם התמיינות תאים לפריחה. כלומר פרח הוא גלגול של גבעול. הניצן הראשי מתפתח מן הנצרון, ולאחר מכן מתפתחים ניצנים צדדיים.

בתופעה הנקראת "שלטון הקודקוד" קודקוד הצמיחה של הניצן הראשי, מעכב את ההתפתחות הניצנים הצדדים הכי קרובים אליו. דרגת העיכוב יורדת עד שנגמרת, ככל שמתרחקים מהגבעול הראשי. בכל הצמחים התכונה קיימת - בנצר הראשוני בלבד, ישנם צמחים שבהם התכונה משתנה מזמן לזמן. כלומר קיימת פרק זמן מסוים ואז נעלמת. או לחלופין קיימת רק בענפים, או רק בגבעול הראשי ולא בצדדים. דבר זה משפיע על צורתו של הצמח.

בהשאלה, משמשת המילה לציון תחילתו של תהליך או מגמה, דוגמת "ניצני התיישבות" לציון ניסיונות התיישבות ראשוניים.

סוגים של ניצנים