עולש מצוי
 עולש
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | עולש |
| מין: | עולש מצוי |
| שם מדעי | |
 Cichorium endivia
| |
עולש מצוי (שם מדעי: Cichorium endivia) הוא מין של צמח בסוג עולש. זהו צמח עשבוני חד-שנתי ולעיתים רחוקות דו-שנתי ממשפחת המורכבים (Asteraceae), תת-משפחת הלשוניים[1]. זהו מין מתורבת (cultigen), שמוצאו ככל הנראה באזור מזרח הים התיכון ותפוצתו הטבעית כוללת את ארץ ישראל ומצרים בלבד, אך הוא התאקלם גם בבלגיה, בולגריה, איי גילברט, בריטניה, הודו, איי מריאנה וסיציליה[1][2][3]. עולש מצוי גדל כמעט בכל חלקי ישראל והוא שכיח במיוחד בקרקעות עשירות בחנקן — בצדי דרכים, בגינות, בשולי שדות, בצומח עשבוני ובערוצים.
בחורף מתפתחת שושנת עלים גדולים ומשוננים או מחולקים לאונות, שממנה יוצאים גבעולי התפרחת. הצמח מגיע לגובה של 100 עד 170 ס"מ. גבעוליו נבובים ומסועפים לעיתים קרובות כבר מהבסיס, והפרקים מסודרים בזוויות אלכסוניות זה לזה, באופן היוצר מבנה זיגזגי. הקרקפות בולטות בפרחיהן התכולים – מצבעי הפריחה הנדירים בצמחיית ארץ ישראל – וכוללות פרחים לשוניים בלבד. קוטר הקרקפת 2.5 עד 3.5 ס"מ. מרבית הקרקפות צדדיות, מצויות בחיק ההתפצלויות של גבעולי התפרחת, ומיעוטן סופיות ונישאות יחידות על עוקץ בקצה הגבעול. לאחר הבשלת הזרעים מתעבה עוקץ הקרקפת, חפי המעטפת נסגרים, והזרעים נותרים כלואים בתוכה עד שגשמי היורה או טללי הסתיו מביאים לפתיחתה. בעונת הקיץ ניתן לזהות את הצמח כשהוא יבש, בזכות מבנהו האופייני: גבעולים נוקשים המתנשאים בזוויות חדות זה מזה, ויוצרים תבנית צימוח זיגזגית, וכן קצות גבעולים מעובים הנושאים לרוב תפרחות בשלות.
העולש מוזכר במשנה כאחד הצמחים, שאדם יוצא בהם ידי חובת אכילת מרור בליל הסדר של פסח. העולש ידוע בספרות חז"ל כצמח מאכל לאדם ובהמה ובעת העתיקה גידלו את העולש לצורך עליו שנאכלו כירק חי בדומה לעלי החסה. כיום משמשים בעיקר מינים קרובים לאכילה, ובעיקר עולש תרבותי (Cichorium intybus), ששורשיו משמשים כתחליף לקפה או כתבלין.
פנולוגיה של הצמח
עולש מצוי פורח תקופה קצרה ומשלים את מחזור חייו במהירות. הוא פורח זמן קצר לאחר נביטתו, ומשקיע את רוב משאביו ביצירת כמות גדולה של זרעים לפני שכיסוח או ניכוש פוגעים ביכולתו להתרבות. הנביטה והתפתחות שושנת העלים באוכלוסייה מתחילה בנובמבר ונמשכת עד תחילת יולי בד בד עם סיום הפריחה. במהלך תקופה זו, מעמיק הצמח את שורשיו בקרקע לחה, אשר ממנה הוא שואב את המשאבים הדרושים לפריחתו בקיץ.
הפריחה מתרחשת מסוף מרץ ועד תחילת יולי, ועיקרה באפריל, מאי ותחילת יוני. הקרקפות נפרשות עם הנץ החמה, והפרחים הלשוניים נפתחים בצבע כחול שמתחלף לתכול ובהמשך ללבן עם קמילתם. בשעות הבוקר נמשכים אל הקרקפות מאביקים רבים, ובהם דבורים רבות, האוספות מהן צוף ואבקה. הקרקפות נסגרות בתוך שעות אחדות, לרוב עוד לפני שכל הפרחים הואבקו. על מנגנון ההאבקה "תאימות עצמית של עולש מצוי ראו בערך "עולש", בפרק "רבייה והאבקה".
לאחר הבשלת הזירעונים, חפי המעטפת הקשים נסגרים, ונפתחים רק לאחר הרטבה בגשמי היורה או בטללים. גשמי השנה החדשה גורמים לפרישת חפי המעטפת, וטיפות הגשם והרוחות עוקרות את הזירעונים ומפיצות אותם. לעיתים קרובות הזירעונים, כולם או חלקם, ינבטו בעודם כלואים בתוך הקרקפת. זירעונים בשלים להפצה כבר בתחילת יוני והפצתם נמשכת עד אמצע דצמבר.
סיסטמטיקה
הסוג עולש כולל חמישה עד שבעה מינים, אך בישראל גדל בר, על פי רוב הדעות, מין אחד בלבד — עולש מצוי. עם זאת, קיימת מחלוקת מדעית באשר לזהותו המדויקת. מיכאל זהרי ואבינעם דנין זיהו את העולש מצוי בישראל כ־Cichorium pumilum, ואילו באתרים "צמחיית ישראל וסביבתה" ו"כלנית" הוא מזוהה כ-Cichorium endivia[4]. בערך זה ננקט השם המדעי Cichorium endivia לעולש מצוי, בהתאם לשני האתרים, ואילו Cichorium pumilum מכונה כאן "עולש קטן", תרגום לשם הלועזי. עולש מצוי הוא המין היחיד מבין מיני התרבות הגדלים בישראל ובמצרים בטבע — בין אם כצמח פרא ובין אם באוכלוסיות בר טבעיות. מבין מיני הסוג, הקרובים ביותר לעולש מצוי נחשבים עולש תרבותי (C. intybus), ולעיתים תכופות יותר — עולש קטן (C. pumilum).
מאפיינים מורפולוגיים
עוֹלֶשׁ מָצוּי כמו כל המינים במשפחת המורכבים (Asteraceae), מאופיין בפרח שהוא למעשה תפרחת — קרקפת — המורכבת מפרחים זעירים רבים, לשוניים או צינוריים, היושבים בצפיפות על מצעית משותפת . תפרחת זו מוקפת בחפי מעטפת, המסודרים בשורה אחת או יותר, ויוצרים מעטפת (גביע מדומה) סביב הקרקפת. כל אחד מהפרחים הבודדים בנוי משחלה תחתית, כותרת מאוחת עלים (sympetalous), חמישה אבקנים שלרוב מאוחים זה לזה לצינור המקיף את עמוד השחלה, שמסתיים בצלקת שמתפצלת לשתי אונות. תכונות אלו משותפות לרוב בני המשפחה, והן מקלות על זיהוי הצמחים בשדה.
במין עולש מצוי אין קוצים כלל, כל הפרחים לשוניים (כלומר, דמויי לשון ומאוחים מצד אחד בלבד), צבעם תכול — צבע נדיר יחסית בצמחיית הבר של ישראל — והזירעונים נושאים ציצית קצרה המורכבת מקשקשים זעירים.
עוֹלֶשׁ מָצוּי הוא צמח עשבוני חד-שנתי בעל שורש שיפודי רגיל ומוהל חלבי. הגבעול בגובה 100 עד 170 ס"מ, בעל ענפים צדדיים מרובים, ולעיתים קרובות מסתעף כבר מן הבסיס.
עלי הבסיס דמוי ביצה הפוכה, אורכם 30 עד 45 ס"מ ורוחבם 10 עד 18 ס"מ, קודקודיהם מעוגלים עד חדים, שפתם שלמה עד שסועה עד מנוצה עמוקות לאונות הפונות כלפי בסיס העלה (runcinate), והם קירחים עד מכוסים שערות קצרות ועדינות.
עלי הגבעול דומים לעלי הבסיס אך קטנים יותר ככל שמתקרבים לקצה הגבעול.
הקרקפות בודדות או מקובצות בקבוצות של 4 עד 6, יושבות או נישאות על עוקצים שקודקודם מעובים, אורכם 9 עד 20 ס"מ, ועוביים בחתך רוחב 3 עד 4 מ"מ. מעטפת הקרקפת בקוטר של 3.5 עד 5 מ"מ.
חפי המעטפת החיצוניים שמספרם 5, שווים או כמעט שווים באורכם לפנימיים, חלקם העליון כפוף לאחור, וצורתם דמויי ביצה עד אזמל, או אליפטית עד דמוית אזמל באורך 7 עד 15 מ"מ וברוחב 2 עד 5 לעיתים רחוקות 10 מ"מ. שפתם לרוב תמימה; חלקם התחתון בשרני, ואורכו 3.2 עד 4.5 מ"מ, ואילו חלקם העליון מסתיים בקצה חד עד מחודד; הם חסרי שערות או בעלי שערות בלוטיות או לא בלוטיות באורך של עד 2 מ"מ.
חפי המעטפת הפנימיים שמספרם 8, כפופים קמעא לאחור לאחר פתיחת הקרקפת, אורכם 8 עד 12 מ"מ ורוחבם 1 עד 3 מ"מ. הם חסרי שערות או בעלי שערות בלוטיות או לא בלוטיות באורך של עד 2 מ"מ.
בקרקפת 15 עד 20 פרחים לשוניים. בעת פריחה מלאה הם פתוחים למחצה, ויחד יוצרים גביע רחב. צינור הכותרת באורך 2 עד 3.2 מ"מ. לשונית כותרת הפרח באורך 10 עד 19 מ"מ וברוחב 2 עד 4.5 מ"מ, ולה אונות חדות באורך 0.3 עד 1.3 מ"מ. עמוד השחלה באורך 6.5 עד 12 מ"מ, ועל חלקו העליון שערות מפושקות באורך 2 עד 3.5 מ"מ; צבעו כחול. אונות הצלקת באורך 1.5 עד 3 מ"מ, גם הן בצבע כחול.
הציצית מורכבת מאחת עד שלוש שורות של קשקשים בעלי צורה בלתי-אחידה, קהים עד חדים, זקופים עד פרושים למחצה, באורך 0.7 עד 1.0 מ"מ לעיתים רחוקות כ-0.5 מ"מ. הקשקשים שבפרחים החיצוניים צרים יותר בצדם הפונה למרכז הקרקפת. ואילו הקשקשים שבפרחים הפנימיים ארוכים יותר ולעיתים מסתיימים בחוד שאורכו 0.5 עד 1.5 מ"מ.
הזירעונים דמויי ביצה הפוכה עד גליליים, באורך 2.0 עד 2.8 מ"מ וברוחב 1 עד 1.5 מ"מ, מצולעים קלות[5].
האבקה ורבייה
אודות טיפוס ראו בערך עולש (צמח).
קישורים חיצוניים
- עולש מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
- עולש מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
- עולש מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- עולש מצוי, באתר צמחיית ישראל ברשת
- עולש מצוי, באתר Tropicos (באנגלית)
- עולש מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
- עולש מצוי, באתר The Plant List (באנגלית)
- עולש מצוי, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Cichorium endivia L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ עולש תרבותי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ↑ שיר ורד, חודש אִיָר – עולש מצוי Cichorium endivia, באתר כלנית, 2015
- ↑ מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 484
- ↑ Annemieke M. Kiers., Endive, Chicory, and their wild relatives. A systematic and phylogenetic study of Cichorium (Asteraceae)., orteria Dutch Botanical Archives - Supplement 5(1), 2000, עמ' 1-77
עולש מצוי41261423Q178547