סעודים
 | |
 מורשת תרבותית בלתי מוחשית | |
|---|---|
| מכה ואל-מדינה (בהקשרים דתיים) | |
| אוכלוסייה | |
|
כ-18.8 מיליון (נכון ל-2022)  | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| ערב הסעודית (בעיקר: ריאד, ג'דה, דמאם) | |
| שפות | |
| ערבית (בעיקר ניבים: נג'די, חג'אזי, המפרץ, דרומית) | |
| דת | |
| אסלאם סוני (כ-90%), אסלאם שיעי (כ-10%) | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| בדואים, אפרו-סעודים, יושבי קבע (חודאר), מהגרים ממוצאים שונים (בוסנים, טורקים, ג'אווים, בוכרים, הינדים) | |
| נוסח תפילה | |
| סוני (בעיקר ווהאבי), חלק שיעים |
סעודים (בערבית: سعوديين), נקראים גם: ערבים סעודים, הם אוכלוסיית האזרחים של ערב הסעודית, הדוברים את השפה הערבית, שפה שמית מרכזית, וחולקים מוצא, היסטוריה ותרבות משותפים. הם כוללים בעיקר ערבים וחיים בחמשת האזורים ההיסטוריים: נג'ד, חג'אז, עסיר, תיהאמה (אנ') ואל-אחסא, האזורים שבהם נוסדה ערב הסעודית, והיו ידועים בעבר כממלכת נג'ד וחג'אז בחצי האי ערב. הסעודים דוברים כשפת אם את אחד הניבים של ערבית חצי האי (אנ'), כולל הניבים החג'אזי, הנג'די (אנ'), המפרצי (אנ') והערבית הדרומית (הכוללת את הניב הבארקי (אנ')).[1]
תרבות
הסביבה התרבותית של ערב הסעודית היא ערבית ואיסלאמית אשר היא לעיתים קרובות דתית, שמרנית, מסורתית ומשפחתית. משקאות אלכוהוליים אסורים, לדוגמה, אך כעת הדברים משתנים לאט לאט.[2]
חיי היומיום נשלטים על ידי מצוות ופסיקות אסלאמיות, גם אם תושבי העיר אינם מוסלמים הם עדיין מחויבות לפסיקה האסלאמית למרות שהם אינם נדרשים למלא טקסים או התחייבויות דתיות, הלבוש חייב לעמוד בסטנדרט מסוים. חמש פעמים ביום, מוסלמים נקראים לתפילה מצריחי המסגדים הפזורים ברחבי המדינה. מכיוון שיום שישי הוא היום ה"קדוש" ביותר למוסלמים, סוף השבוע הוא שישי-שבת. בהתאם לדוקטרינה הסלפית, נחגגים רק שני חגים דתיים, עיד אל-פיטר ועיד אל-אדחא. ב-2006 הוכרז חג לאומי שאינו דתי ב-23 בספטמבר. החג המציין את הקמת ערב הסעודית ואיחוד הממלכה על ידי אבן סעוד ב-1932.[3]
תושבים
בערים
התושבים המקוריים של ערים וכפרים ידועים בשם חוּדַּאר ( حَضَر) יושבי קבע. הם התיישבו בכפרים, עיירות וערים ברחבי ערב הסעודית. חלק מהערים המפורסמות היו אל-אחסהא, קריית אל-פאו, דומת אל-ג'נדל, אל-אוחדד, אל-עאולא, א-דרעיה, ג'דה, מנפואה, מכה, אל-מדינה, מדאאן סאלח, תבוכ, קטיף, תימא, טאיף וטאג'.
רוב הסעודים (בין אם היו יושבי קבע מבחינה היסטורית או נוודים) מקורם בשבטים השונים של ערב , וישנם גם סעודים בולטים רבים ממוצא שונה, כולל קווקזים, בוסנים (למשל סגן שר במשרד התיירות; מוחמד בושנאג), דרום-מזרח אסייתים (ג'אוי) (למשל שר החאג' והעומרה לשעבר; מוחמד בנטן), טורקים (למשל ד"ר מוחמד ח'אשוקג'י), מרכז אסייתים (בוכארי) (למשל כדורגלן; אמין בוח'ארי ) ודרום אסייתים (למשל כדורגלן; עבדולבאסיט הינדי). הללו חיים בעיקר בערים מכה, אל-מדינה וג'דה באזור חג'אז .
אפרו-סעודים
אפרו-סעודים רבים שייכים לשבטים ששורשיהם מגיע עד לבני שבט האוסה וגם לאימפריה ההיסטורית של טקרור וגאנה, דבר זה ניכר בשמות משפחה כמו הווסאווי (למשל כדורגלן; אוסאמה הווסאווי), פולה וברנאווי. מספר בני המיעוט האפרו-סעודי הם צאצאים של עבדים לשעבר ובפרט צאצאים של העבדים ששוחררו בשנת 1962. פעילים אפרו-סעודים מתלוננים כי אינם מקבלים ייצוג תקשורתי ואינם מצליחים למצוא הזדמנויות לשפר את מצבם החברתי. רבים סובלים מאפליה גזעית בתעסוקה ובחינוך. סעודים רבים רואים בהם נחותים.[4]
בדואים
חלק מהתושבים המקוריים של האזור שכיום הוא סעודי היו ידועים כבדואים (بَدُو) אשר היו נוודים. הם נותרו מרכיב משמעותי ומשפיע מאוד באוכלוסייה הסעודית הילידית, אם כי רבים המכנים את עצמם "בדואים" אינם עוסקים עוד ב"פעילויות שבטיות מסורתיות והתיישבו בישובי קבע". לדברי הארווי טריפ ופיטר נורת', הבדואים מהווים את רוב מערכת המשפט, המנהיגים הדתיים והמשמר הלאומי (המגן על כס המלוכה) של המדינה. התרבות הבדואית (נוודית) נשמרת "באופן פעיל" על ידי הממשלה. כיום רוב הבדואים עברו עיור וחיים בערים או עיירות, אך הם עדיין מגדירים את עצמם כבדואים (נוודים) ועדיין מדברים ניבים בדואים בניגוד לניבים של השבטים היושבניים או המרכזים העירוניים.
לבוש
הדת והמנהגים של ערב הסעודית מכתיבים לא רק לבוש שמרני לגברים ולנשים, אלא אחידות לבוש ייחודית לרוב מערב אסיה. באופן מסורתי, לאזורים השונים בסעודיה היו לבוש שונה, אך מאז כינון מחדש של השלטון הסעודי, אלה שמורים לאירועים חגיגיים, ו"שונו, אם לא הוחלפו לחלוטין", על ידי לבוש המולדת של שליטיהם הנג'ד.
בערב הסעודית, נשים נדרשו להתכסות בציבור. עם זאת, במרץ 2018, טען יורש העצר מוחמד בן סלמאן כי נשים יכולות לבחור מה ללבוש בציבור, בתנאי שזה יעמוד בסטנדרטים מסוימים, כאשר הצהיר כי "ההחלטה נותרת אך ורק בידי נשים להחליט איזה סוג של לבוש הגון ומכבד הן בוחרות ללבוש".[5] עד סוף 2019, כל הנשים נדרשו ללבוש עבאיה, גלימה ארוכה המכסה את כל הגוף מלבד כפות הידיים, השיער והפנים בציבור. לבוש צנוע הוא חובה על נשים באסלאם, אך הצבע, שחור לנשים ולבן לגברים, מבוסס ככל הנראה על מסורת ולא על כתבי קודש דתיים. נשים זרות נדרשו ללבוש עבאיה, אך לא היו צריכות לכסות את שיערן. נשים סעודיות רבות בדרך כלל עוטות גם רעלה המכסה את כל הפנים, כמו ניקאב. בגדי נשים מעוטרים לעיתים קרובות במוטיבים שבטיים, מטבעות, פאייטים, חוטים מתכתיים ואפליקציות.
בשנים האחרונות מקובל ללבוש בגדים מערביים מתחת לעבאיה. נשים זרות בערב הסעודית "מעודדות" על ידי המשטרה הדתית ללבוש עבאיה, או לפחות לכסות את שיערן, כך על פי "הניו יורק טיימס".[6] גברים ונערים סעודים, ללא קשר לעבודתם או למעמדם החברתי, לובשים את הלבוש המסורתי הנקרא ת'וב, אשר כונה "הלבוש הערבי".[7] במהלך מזג אוויר חם, גברים ונערים סעודים לובשים גלימות לבנות. במזג אוויר קריר, חולצות צמר בצבעים כהים אינן נדירות. בזמנים מיוחדים, גברים נוטים לובשים בישת או משלח מעל הת'וב. אלה גלימות ארוכות לבנות, חומות או שחורות מעוטרות בזהב. כיסוי ראש של גבר מורכב משלושה רכיבים: טגיה, כובע לבן קטן המונע מהכאפייה להחליק מהראש; הע'ותרה עצמה, שהיא ריבוע גדול של בד; והעקאל – חוט שחור כפול המחזיק את הע'ותרה במקומה. אי לבישת עקאל נחשבת לסימן של חוסר כבוד. הע'ותרה עשויה בדרך כלל מכותנה ובאופן מסורתי היא לבנה כולה או בצבעי אדום ולבן משובצים. הע'ותרה נלבשת מקופל למשולש וממורכזת על הראש.
- ע'ותרה (غترة) הוא כיסוי ראש מסורתי של כאפייה שעונדים גברים בחצי האי ערב. הוא עשוי מריבוע של בד כותנה דק יותר ("צעיף"), מקופל ועטוף בסגנונות שונים (בדרך כלל משולש) סביב הראש. הוא נפוץ באזורים עם אקלים צחיח, כדי לספק הגנה מפני חשיפה ישירה לשמש, וגם הגנה על הפה והעיניים מפני אבק וחול.
- עקאל (عقال) הוא פריט כיסוי ראש ערבי העשוי מחוט המחובר סביב הכפיה כדי להחזיק אותה במקומה. העקאל הוא בדרך כלל בצבע שחור.
- עבאיה (عباية) היא חיג'אב נשי שלובשות נשים כשהן עוזבות את הבית. זוהי גלימה שחורה המכסה את כל הגוף מלבד הראש, אם כי חלק מהעבאיות מכסות גם את החלק העליון של הראש.
- עמאמה (عمامة) הוא סוג של כיסוי ראש מסוג טורבן שמקורו באזור חג'אז במערב ערב הסעודית של ימינו; זוהי רק גרסה אחת של טורבנים ערביים שנלבשו בחצי האי ערב מהתקופה הטרום-אסלאמית ועד ימינו, אך באופן כללי כיום רוב החג'אזים לובשים שומאע' (شُماغ) במקום.
- ת'וב (ثوب) היא המילה הערבית התקנית לבגד. הוא מגיע עד הקרסול, ארוג מצמר או כותנה, בדרך כלל עם שרוולים ארוכים בדומה לחלוק.
- בישת (بشت) היא גלימה ערבית מסורתית ארוכה, לבנה, חומה או שחורה, המעוטרת בזהב, הנלבשת על ידי גברים. בדרך כלל הבגד נלבש רק באירועים מיוחדים כמו חתונות, או במזג אוויר קר.
לאחרונה, לבוש מערבי, ובמיוחד חולצות טי וג'ינס, הפכו לבגדי פנאי נפוצים למדי, במיוחד בג'דה, ריאד ומחוז א-שרקייה. הנעלה מסורתית היא סנדלי עור, אך רוב ההנעלה מיובאת כיום.
דת
ערב הסעודית היא מונרכיה כאשר האסלאם היא דת המדינה והחוק שלה דורש שכל האזרחים יהיו מוסלמים. הממשלה אינה מגינה מבחינה חוקית על חופש הדת. כל אזרח מעבר לים המנסה לרכוש אזרחות סעודית חייב להתאסלם. ערב הסעודית ספגה ביקורת על יישום החוק האסלאמי ועל הרקורד הירוד שלה בתחום זכויות האדם.[8]
אסלאם
הצורה הרשמית של האסלאם היא הגרסה הווהאבית של האסלאם הסוני . על פי נתונים סטטיסטיים רשמיים, 90% מאזרחי סעודיה הם מוסלמים סונים, ו-10% שיעים. יותר מ-30% מהאוכלוסייה מורכבת מעובדים זרים[9] שהם ברובם מוסלמים, אך לא כולם. לא ידוע כמה אחמדים יש במדינה. שתי הערים ה"קדושות" ביותר באסלאם, מכה ומדינה, נמצאות בערב הסעודית. מסיבות רבות, לא-מוסלמים אינם מורשים להיכנס לערים ה"קדושות", למרות שכמה לא-מוסלמים מערביים הצליחו להיכנס, מחופשים למוסלמים.[10]
לא-מוסלמים
_(cropped).jpg)
מספרם הגדול של עובדים זרים החיים בערב הסעודית (7.5 מיליון נכון לשנת 2013[11]) כולל גם תושבים שאינם מוסלמים. החוק במדינה אינו מאפשר לקבל אזרחות סעודית בלי להיות מוסלמי.[12]
כיום ערב הסעודית עדיין מעניקה אזרחות לאנשים ממדינות אחרות אשר הינם מוסלמים בלבד.[13]
מפקד אוכלוסין
מפקד האוכלוסין הרשמי הראשון של ערב הסעודית נערך בשנת 1974. בשנה זו היו בה 6,218,361 אזרחים סעודים ו-791,105 אזרחים זרים, סך כולל של כ- 7 מיליון תושבים. מתוכם, קצת למעלה מ-5 מיליון יושבי קבע וכ- 1.86 מיליון נוודים.[14]
עד שנות ה-60, חלק ניכר מהאוכלוסייה היה נוודים או סמי-נוודים. עקב צמיחה כלכלית ועירונית מהירה, יותר מ-95% מהאוכלוסייה מיושבת כיום. 80% מהסעודים גרים בשלושה מרכזים עירוניים עיקריים ריאד, ג'דה ודמאם. בחלק מהערים יש צפיפות של 2600 איש לקילומטר. למרות הצמיחה המהירה בערב הסעודית בעשורים האחרונים, היא חווה ירידה מהירה לא רק בתמותה, אלא גם בשיעורי הפריון. הללו ירדו מכשבעה ילדים בממוצע לאישה ל-2.4 בשנת 2016, בהתבסס על סקר האוכלוסייה האחרון שערכה הרשות הכללית לסטטיסטיקה. ערב הסעודית ניצבת הרחק מאחור בהרחבת אוכלוסייתה בהשוואה לשכנותיה, כמו עיראק וסוריה.
על פי מפקד האוכלוסין של 2022, אזרחי סעודיה היוו כ-18,800,000 נפש, המהווים 58.4% מכלל אוכלוסיית ערב הסעודית.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
הערות שוליים
- ↑ Jamie Stokes, Encyclopedia of the Peoples of Africa and the Middle East, Infobase Publishing, 2009, מסת"ב 978-1-4381-2676-0. (באנגלית)
- ↑ France-Presse, Agence (2018-04-20). "Saudi Arabia's first cinema in over 35 years opens with Black Panther". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-06-08.
- ↑ Saudi Gazette, Weekend shift: A welcome change | Front Page | Saudi Gazette, www.saudigazette.com.sa
- ↑ Saudi Arabia's African roots traced to annual Hajj pilgrimage and British colonization, Arab News, 2018-03-01 (באנגלית)
- ↑ "Saudi women should have choice whether to wear abaya robe - crown prince". Reuters (באנגלית אמריקאית). 2018-03-19. נבדק ב-2025-06-08.
- ↑ Sharkey, Joe (2011-03-14). "On a Visit to Saudi Arabia, Doing What the Saudis Do". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-06-08.
- ↑ Bradley, John R. (2005). Saudi Arabia Exposed: Inside a Kingdom in Crisis. macmillan. p. 5. ISBN 978-1-4039-7077-0. נבדק ב-20 באוגוסט 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ Saudi Arabia, U.S. Department of State
- ↑ Saudi Arabia, The World Factbook, Central Intelligence Agency, 2025-06-04
- ↑ Saudi Arabia: 2 Years Behind Bars on Apostasy Accusation | Human Rights Watch, 2014-05-15 (באנגלית)
- ↑ New plan to nab illegals revealed, Arab News, 2013-04-16 (באנגלית)
- ↑ "Saudi Arabia". United States Department of State (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-08-11.
- ↑ "Expatriates Can Apply for Citizenship from May 23". 24 באפריל 2005.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ The first census, 1974 | Census 2020, saudicensus.sa (באנגלית)
סעודים41211405Q18600381