סכר דז
 | |
| סכר דז, 2021 | |
| מיקום | איראן |
|---|---|
| סוג | סכר קשת |
| סוכר את | נהר דז |
| יוצר את | אגם דז |
| אורך | 212 מטרים |
| גובה | 203 מטרים |
| תקופת הבנייה | 1959–1970 (כ־11 שנים) |
| נפח אגם | 3.3 מיליארד מ"ק קמ"ק |
| מפעיל | KWPA |
| קואורדינטות | 32°36′18″N 48°27′48″E / 32.605°N 48.463333333333°E |
סכר דֵז (בפרסית: سد دز; תעתיק עברי: סַד דֵּז) שנקרא לפני המהפכה האסלאמית: "סכר מוחמד רזא שאה פהלווי" (سد محمدرضا شاه پهلوی), הוא סכר קשת על נהר דז (אנ') באיראן, פרובינציה ח'וזסתאן, והוא משמש לייצור אנרגיה הידרואלקטרית וכן לאגירת מים שמשמשים להשקיית שטחים חקלאיים.
מיקום
הסכר נבנה על נהר דז, כ-40 קילומטרים צפונית לעיר דזפול (פר'), כ-23 צפונית מזרחית לאנדימשק (אנ'), כ-500 קילומטרים מערבית לאספהאן. בניית הסכר יצרה אגם מלאכותי דֵרִיאָצֶ'ה סָד דֵז (בפרסית: دریاچه سد دز).
היסטוריה
הסכר נבנה בין 1959 ל-1963 בתקופת שלטונו של מוחמד רזא פהלווי, השאה האחרון של איראן, על ידי קונסורציום איטלקי – Impregilo (כיום: Webuild SpA) והוא בבעלות רשות המים והחשמל של פרובינציה ח'וזסתאן (KWPA).[1][2]
בתקופה השלב הראשון בתכנון הסכר, איראן הייתה מעצמת נפט ולא נזקקה לחשמל הידרואלקטרי. הכוונה הראשונית הייתה לפקח ולשלוט על תנועת המים במרחב, מניעת שיטפונות ואספקת מים מבוקרת לחקלאים. הרעיון לניצול הסכר לייצור חשמל נולד בעת המשא ומתן שערכה ממשלת איראן עם הבנק העולמי, לצורך קבלת מימון לפרויקט.[3]
תוכניות הסכר הושלמו ב-1957, הבנייה החלה ב-1959. בשנת 1962 הופעלה הטורבינה הראשונה. בשנת 1963 הושלמה בניית הסכר והופעלה הטורבינה השנייה. שש הטורבינות הנוספות הותקנו והופעלו עד 1970.
בזמן בנייתו היה סכר דז פרויקט הפיתוח הגדול ביותר באיראן.[1]
-
מבט אווירי על מאגר דז
נתונים
- גובה הסכר: 203 מטרים.[1]
- כשנבנה הסכר הוא יצר מאגר מים בגודל 3,340,000,000 מטר מעוקב.
- אורך מאגר המים: כ-50 קילומטרים.[4]
- ליד הסכר הוקמה תחנת כוח בהספק של 520 מגה-וואט (כולל 8 טורבינות, מסוג טורבינת פרנסיס (אנ'), כל אחת בהספק של 65 מגה-וואט).[2]
- ספקי הטורבינות: היטאצ'י, סימנס[2]
- עלות הפרויקט הייתה כ-100 מיליון דולר, מתוכם 42 מיליון דולר הגיעו כהלוואה מהבנק העולמי.[2]
- גובה פסגת הסכר הוא 354 מטר מעל פני הים.[5]
- גובה יסוד הסכר הוא 151 מטר מעל פני הים.[5]
- אורך פסגת הסכר הוא 212 מטר.[5]
- עובי גוף הסכר בחלק העליון (רוחב למעלה) הוא 4.5 מטר.[5]
- עובי גוף הסכר בקצה (רוחב בקצה) 27.5 מטר.[5]
- גובה שסתומי ההשקיה הוא 222.7 מטר מגובה פני הים.[5]
- גובה השסתומים בגוף הסכר הוא 71 מטר.[5]
- כמות הבטון לבניית הסכר הוא 480,000 מ"ק.[5]
- כמות בטון לפעולות בנייה נלוות 125,000 מ"ק.[5]
תאונות עבודה
במהלך בניית סכר דז, נהרגו 41 איש: 28 פועלים איראנים ו-13 פועלים איטלקים.[6]
הולכת החשמל
מהתחנה ההידרו-אלקטרית יוצאים 3 קווי הולכת חשמל במתח 230 קילו וולט:[6]
בעיות שהתעוררו
עם השנים, בשל מספר גורמים, פחתה קיבולת המאגר. עד שנת 2006, נפח המאגר ירד בכ-22% והיא הוערכה ב-2,600,000,000 מטרים מעוקבים.[4]
משקעי העפר שנכנסים לאגם יצרו דלתה, שהתקדמה עד לאמצע המאגר וכן נוצר משקע גבוה בתחתית ליד הסכר, עד שהוא מסכן את כל הפרויקט, מחשש שיחד עם המים ייכנס בוץ לטורבינות וישבית אותן.[4]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "Britannica Dez Dam". britannica. נבדק ב-18 נובמבר 2024.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 hydro-iran, archive.md, 2012-09-08
- ^ The Dez Multipuropose Dam Project in Iran, www.sjsu.edu
- ^ 4.0 4.1 4.2 M. Kiani, SEDIMENTATION ISSUES IN THE DEZ DAM RESERVOIR, The Role of Dams in the 21st Century, 26th Annual USSD Conference, San Antonio, Texas, May 1-6, 2006
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 5.8 DezDam - مشخصات سد و دریاچه, web.archive.org, 2020-09-26
- ^ 6.0 6.1 همت ایرانیان و ساخت بزرگترین سد تاریخ ایران بر روی رودخانه کرخه, خبرگزاری مهر | اخبار ایران و جهان | Mehr News Agency, 2007-01-26 (בפרסית)
סכר דז40074696Q1207298