סיווג לנספילד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
החיידק Streptococcus pyogenes, המסווג בקבוצה A, יוצר המוליזה מלאה וחזקה של אגר דם

סיווג לנספילד (באנגלית: Lancefield grouping, או Lancefield classification) היא שיטה סרולוגית שמיושמת במיקרוביולוגיה קלינית על מנת למיין חיידקים במשפחת Streptococcaceae על סמך השוני בהרכב האנטיגנים הסוכריים על גבי הדופן הפפטידוגליקנית של המינים השונים במשפחה[1][2].

היסטוריה

השיטה פותחה בשנת 1933 על ידי המיקרוביולוגית האמריקאית רבקה לנספילד (Rebecca Lancefield) אשר עסקה רבות, במהלך הקריירה שלה, במחקר אודות חיידקים ממשפחת ה-Streptococcaceae - חיידקים גראם-חיוביים שמצויים בבני אדם ובבעלי חיים כחלק מהפלורה הטבעית, אולם שעלולים במקרים מסוימים לגרום לזיהומים ולמחלות. שיטה זאת, אשר אינה לוקחת בחשבון את המאפיינים הביוכימיים הייחודיים ואת סוג ועוצמת ההמוליזה של כל מין חיידק במשפחה, הייתה לאחד ההישגים הידועים ביותר של לנספילד[1].

פיתוח שיטת לנספילד לסיווג כללה את הזרקתם של מיני חיידקים שונים במשפחת ה-Streptococcaceae, שעברו אינאקטיבציה (נטרול) בפורמלין לתוך ארנבות. בתגובה לכך החלה מערכת החיסון שלהן לייצר נוגדנים ייחודיים כנגד המרכיב הסוכרי שהתבטא על גבי הדופן הפפטידוגליקנית של כל מין של חיידק בו השתמשו להזרקה. בשלב הבא הפיקה לנספילד את הנסיוב מתוך הארנבות (שהכיל את אותם הנוגדנים הייחודיים) והגיבה אותו ישירות עם חיידקים מהמשפחה המדוברת שגדלו על מצעי אגר. ערבוב במבחנה של החיידקים עם נסיוב ארנבות, הוביל לייצור תצמידי אנטיגן-נוגדן ולאגרגציה שנראתה לעין, אשר העידה על תגובה חיובית. באופן זה סווגו חיידקי משפחת ה-Streptococcaceae ל-20 קבוצות המסומנות באותיות הלועזיות A-H, ו-K-V[2][3].

כאשר מתבוננים כיום בסיווג זה ניתן מיד להבחין כי חיידקים אשר משויכים לקבוצות D ו-Q אינם נמנים כלל במשפחה הטקסונומית Streptococcaceae. זאת משום שבשנת 1984 הועברו חיידקי הסוג ‏Enterococcus למשפחה נפרדת בשם Enterococcaceae. ברם מטעמים היסטוריים הוחלט להשאירם תחת סיווג לנספילד[4].

שימוש במעבדה המיקרוביולוגית

השימוש בסיווג לנספילד נהוג כיום בהרבה מעבדות מיקרוביולוגיות בעולם על מנת לזהות את חיידקי ה-Streptococcaceae, שצמחו על גבי מצעי האגר מתוך דגימות קליניות, באמצעות ערכות אגלוטינציה מסחריות. בערכות מסוג זה מצופים חרוזי לטקס בנוגדנים ייחודיים כנגד הקבוצות הפתוגניות השכיחות בקליניקה (לרוב קבוצות A, B, C, D, F, G), שהופקו מתוך חיות מעבדה, ואלה מעורבבים עם חיידקים חשודים בתרבית עד להופעת אגרגציה שמעידה על זיהוי חיובי[5].

אופן ביצוע המבחן בשיטת חרוזי הלטקס באמצעות אנזים הפקה

ערכה לסיווג חיידקי Streptococcaceae פתוגניים בשיטת לנספילד

להלן השיטה הנפוצה לביצוע סיווג לנספילד בשיטת חרוזי הלטקס ובאמצעות אנזים הפקה[6]:

  1. באמצעות כלי מתאים (פיפטה, טפי וכדומה) יש למקם מספר טיפות של אנזים הפקה בתוך מבחנה נקייה.
  2. באמצעות מחט בקטריולוגית יש להרים מספר מושבות של חיידקים חשודים, מבודדים, נקיים וטריים מעל צלחת פטרי (24 שעות לאחר זריעה על מצע אגר) ולערבב אותם בעדינות בתוך אנזים ההפקה עד ליצירת תערובת הומוגנית.
  3. את המבחנה יש להדגיר במשך 10–15 דקות באינקובטור 37 מעלות צלזיוס (בפרק זמן זה מזרז אנזים ההפקה את חשיפתם של האנטיגנים הסוכריים על פני הדופן הפפטידוגליקנית, על מנת שיהיו זמינים יותר לחרוזי הלטקס).
  4. באמצעות כלי מתאים (פיפטה, טפי וכדומה) יש לערבב בעדינות את התערובת מבלי להקציפהּ ולמקם טיפה אחת על גבי זכוכית נושאת, או מכסה צלחת פטרי.
  5. יש למקם טיפה מתוך כל בקבוקון שמסופק בערכה המסחרית, ושמכיל את חרוזי הלטקס המצופים באנטיגנים ייחודיים, ובאמצעות מחט בקטריולוגית, או קיסם עץ נקי, יש לערבב בעדינות את שתי הטיפות.
  • אם כעבור מספר שניות ניתן להבחין בהיווצרות אגלוטינציה כנגד קבוצת לנספילד אחת ספציפית, אזי התרחש זיהוי מדויק של אותה הקבוצה.
  • אם כעבור למעלה מדקה לא ניתן להבחין בהיווצרות אגלוטינציה כנגד קבוצת לנספילד ספציפית, אזי לא מדובר בחיידק אשר שייך לאחת הקבוצות שנבדקו.

יש לציין כי קיימות ערכות מסחריות בהן מחליפים ריאגנטים כימיים את אנזים ההפקה. שימוש בריאגנטים אלה חוסך את זמן ההדגרה של התערובת באינקובטור.

הערות לביצוע המבחן

להלן ההערות לביצוע סיווג לנספילד בשיטת חרוזי הלטקס[6]:

  • הופעת אגלוטינציה כנגד קבוצת לנספילד אחת ספציפית מעידה על זיהוי מדויק, אולם קבלת אגלוטינציה כנגד מספר קבוצות לנספילד במקביל אינה מעידה על זיהוי מדויק, אלא על תגובה בלתי ספציפית אשר יכולה לנבוע מגורמים שונים, כאשר השכיחים ביותר הם: גיל המושבות הנבדקות ו/או איסוף של מספר מיני חיידקים למבחן באמצעות המחט הבקטריולוגית. לפיכך לא מומלץ להשתמש במושבות חיידקים מעבר ל-24 שעות אחרי הזריעה על מצעי האגר, שכן תהליכי ההזדקנות במושבה עלולים להוביל לקבלת תוצאות שגויות חיוביות (False positive). שימוש במושבות מעבר ל-24 שעות מעלה גם את הסבירות לקבלת תוצאות שגויות שליליות (False negative).
  • אין לחכות להתייבשות הטיפות בעת ביצוע המבחן, שכן התייבשות הטיפות תגרום להופעת משקעים שעלולים להוביל לפענוח שגוי של המבחן כחיובי.
  • ייתכן מצב שבו לא ניתן יהיה לראות בבירור את תוצאות האגלוטינציה. הסיבה לכך נובעת, על פי רוב, מלקיחה דלה מדי של המושבות החשודות מהאגר. במצב זה יש להיעזר בזכוכית מגדלת.
  • מינים שונים של חיידקים, שאינם שייכים למשפחת ה-Streptococcaceae, עלולים לתת תוצאת אגלוטינציה בלתי ספציפית שתתפרש כחיובית שגויה במידה ויבדקו בשיטת לנספילד. מבין חיידקים אלה ניתן למנות את הבאים: Escherichia coli, מיני Klebsiella ו-Pseudomonas וכן החיידק Listeria monocytogenes (שעלול לתת תגובה חיובית עם נוגדנים כנגד קבוצה B ו/או G). לפיכך אין להשתמש בסיווג זה מחוץ למשפחת Streptococcaceae (למעט חיידקי Enterococcaceae) ובמידת הצורך יש לשלול חיידקים אשר דומים ל-Streptococcaceae בתרבית, טרם ביצוע מבחן הסיווג, באמצעות שיטות ביוכימיות (דוגמת מבחן קטלאז), ו/או צביעת גראם.

חסרונות הסיווג

לסיווג לנספילד מספר חסרונות בולטים[2][7][8][9].

  • העדר רזולוציה מספקת - את מרבית החיידקים ששייכים למשפחת ה-Streptococcaceae לא ניתן לאפיין לרמת המין על ידי ביצוע סיווג לנספילד, היות שקיימים מספר מינים שחולקים אנטיגנים סוכריים זהים. כך למשל החיידק Streptococcus dysgalactiae עלול להכיל אנטיגנים סוכריים מקבוצה A, C, G ו-L ואילו החיידק Streptococcus anginosus עלול להכיל אנטיגנים סוכריים מקבוצה A, C, G ו-F.
  • סטרפטוקוקים מחוץ לסיווג לנספילד - החיידקים Streptococcus pneumoniae, ‏Streptococcus mitis ו-Streptococcus mutans אינם מכילים אנטיגנים סוכריים ייחודיים על גבי הדופן שלהם ולפיכך אינם ניתנים לסיווג בשיטת לנספילד כלל.

על מנת להתגבר על החסרונות הללו יש צורך לבצע מבחנים ביוכימיים נוספים, או מולקולריים על מנת לזהות את המין הספציפי של החיידק.

חיידקים לפי סיווג לנספילד

להלן הסיווג של חיידקי משפחת Streptococcaceae ו-Enterococcaceae לפי שיטת לנספילד:

קבוצת לנספילד חיידקים בקבוצה הערות
A[10][11]‏ Streptococcus pyogenes חיידק זה מהווה את עיקר קבוצת לנספילד A. נחשב לפתוגן משמעותי בבני אדם, יוצר המוליזה מלאה וחזקה של אגר דם. גורם מוביל לדלקת גרון חיידקית. עלול לגרום למגוון מחלות דוגמת: דלקת האוזן התיכונה, שנית, צלוליטיס, שושנה ודלקת רקמות נמקית (Necrotizing fasciitis)
Streptococcus dysgalactiae;
תת-מין: equisimilis		 פתוגן של בעלי חיים ובני אדם, יוצר המוליזה מלאה וחזקה של אגר דם. גורם לזיהומים המזכירים את אלה של Streptococcus pyogenes. עלול להכיל אנטיגנים סוכריים גם מקבוצות C, G ו-L
Streptococcus milleri group קבוצה זו מכילה את המינים: Streptococcus anginosus, ‏Streptococcus intermedius ו-Streptococcus constellatus, אשר יוצרים המוליזה חלקית או מלאה חלשה של אגר דם. אלה הם מינים שמהווים פלורה טבעית בבעלי חיים ובבני אדם, אולם עלולים לגרום לזיהומים אופורטוניסטיים ובעיקר לאבצסים בכבד ולדלקת פנים הלב. עלולים להכיל אנטיגנים סוכריים גם מקבוצות C, G ו-F
B[10]‏ Streptococcus agalactiae זנים שונים של החיידק מהווים חלק מהפלורה הטבעית בפריים ובנרתיק של בני אדם. יוצר המוליזה מלאה אך עדינה בהשוואה לזאת של Streptococcus pyogenes באגר דם. גורם למסטיטיס בבעלי חיים, ובבני אדם גורם בעיקר לדלקת הנרתיק ולדלקת קרום המוח בפגים וביילודים עד גיל 3 חודשים
C[9] ‏ Streptococcus equi;
תת-מין: equi
תת-מין: zooepidemicus		 מהווים פלורה טבעית בסוסיים ומוכרים בתור פתוגנים של חיות משק, יוצרים המוליזה מלאה וחזקה של אגר דם. לעיתים גורמים לזיהומים אופורטוניסטיים זואונוטיים בבני אדם
Streptococcus dysgalactiae;
תת-מין: equisimilis		 ראו הערות לגבי תת-המין בקבוצה A
Streptococcus dysgalactiae;
תת-מין: dysgalactiae		 פתוגן של בעלי חיים, יוצר המוליזה חלקית של אגר דם
Streptococcus milleri group ראו הערות לגבי החיידקים בקבוצה A
D[2][8] ‏ ‏Enterococcus המינים ההומניים Enterococcus faecalis ו-Enterococcus faecium מהווים חלק מהפלורה הטבעית במעיים של בני אדם. הן מיני ה-Enterococcus שמהווים פלורה טבעית בעופות, והן אלה של האדם עלולים לגרום, במקרים מסוימים, לזיהומים אופורטוניסטיים. אינם יוצרים המוליזה של אגר דם, אך לעיתים יוצרים המוליזה דמוית Streptococcus agalactiae.
Streptococcus bovis מהווה חלק מהפלורה הטבעית במערכת העיכול של מעלי גירה, יוצר המוליזה חלקית של אגר דם או שאינו יוצר אותה כלל. לעיתים נדירות עלול לגרום לזיהומים אופורטוניסטיים זואונוטיים בבני אדם
E[12][11]‏ Streptococcus uberis חלק מהפלורה הטבעית בחיות משק, אינו נחשב לפתוגן בבני אדם
Streptococcus porcinus מהווה פלורה טבעית בחזיריים. לעיתים נדירות עלול לגרום לזיהומים אופורטוניסטיים זואונוטים בבני אדם
F[9]‏ Streptococcus anginosus ראו הערות לגבי המין בקבוצה A
G[9] ‏ Streptococcus dysgalactiae תת-מין equisimilis ראו הערות לגבי החיידקים בקבוצה A
Streptococcus anginosus ראו הערות לגבי החיידקים בקבוצה A
Streptococcus canis מהווה חלק מהפלורה הטבעית בכלביים ובחתוליים, יוצר המוליזה מלאה של אגר דם. לעיתים עלול לגרום לזיהומים בבעלי חיים אלה ולזיהומים זואונוטיים בבני אדם
H[13][14]‏ Streptococcus sanguinis מהווה חלק מהפלורה הטבעית בבני אדם, יוצר המוליזה חלקית של אגר דם. עלול להיות מעורב בתהליכי עששת ובדלקת פנים הלב
Streptococcus crista מהווה חלק מהפלורה הטבעית בבני אדם, יוצר המוליזה חלקית של אגר דם. עלול להיות מעורב בתהליכי עששת ובדלקת פנים הלב
Streptococcus gordonii מהווה חלק מהפלורה הטבעית בבני אדם, יוצר המוליזה חלקית של אגר דם. עלול להיות מעורב בתהליכי עששת ובדלקת פנים הלב
K[15]‏ Streptococcus salivarius מהווה חלק מהפלורה הטבעית בבני אדם, יוצר המוליזה חלקית של אגר דם. עלול להיות מעורב בתהליכי עששת ודלקת פנים הלב
L[9]‏ Streptococcus dysgalactiae תת-מין equisimilis ראה הערות לגבי התת-מין בקבוצה A
M[16]‏ Streptococcus fryi מהווה חלק מהפלורה הטבעית בכלביים, יוצר המוליזה מלאה של אגר דם. לעיתים עלול לגרום לזיהומים בבעלי חיים אלה
N‏[17][18]‏ Lactococcus lactis חלק מהפלורה הטבעית במעיים ובנרתיק של בני האדם. אינו נחשב לפתוגן, ואינו גורם להמוליזה של אגר דם
Lactococcus garvieae מהווה פלורה רגילה בפריים. עלול להיות מעורב בזיהומים אופורטוניסטיים זואונוטיים בבני אדם
O, P[19][11] אין שם בינומי חלק מהפלורה הטבעית בבני אדם ובבעלי חיים. עלולים להיות מעורבים בזיהומים אופורטוניסטיים
Streptococcus porcinus ראה הערות לגבי המין בקבוצה E
Q[20][21]‏ Enterococcus avium חלק מהפלורה הטבעית בעופות, מכיל אנטיגנים סוכריים גם מקבוצה D. אינו יוצר המוליזה של אגר דם. לעיתים עלול לגרום לזיהומים אופורטוניסטיים זואונוטיים בבני אדם
R-T[22]‏ Streptococcus suis חלק מהפלורה הטבעית בחזיריים, יוצר המוליזה חלקית של אגר דם. נחשב לפתוגן שכיח בקרב בעלי חיים אלה ולעיתים גורם להדבקה זואונוטית בבני אדם
U, V[11] ‏Streptococcus porcinus ראה הערות לגבי המין בקבוצה E

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Patrick R. Murray, Ken S. Rosenthal, Michael A. Pfaller. Medical microbiology (5th ed.), 2005. Elsevier Mosby. p.237. מסת"ב 978-0323033039.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 ‏Lancefield grouping of clinically relevant beta-hemolytic streptococci.
  3. ^ Lancefield RC. (1933). A Serological differentiation of human and other groups of hemolytic Streptococci. The Journal of Experimental Medicine. 31;57(4):571-95. PMID 19870148.
  4. ^ Karl H. Schleifer, Renate Kilpper-Bälz. (1984). Transfer of Streptococcus faecalis and Streptococcus faecium to the Genus Enterococcus nom. rev. as Enterococcus faecalis comb. nov. and Enterococcus faecium comb. nov. International Journal of Systematic and Evolutionary Microbiology. 34:31-34. DOI:10.1099/00207713-34-1-31.
  5. ^ ‏ Thermo Fisher Scientific - Streptococcal grouping kit.
  6. ^ 6.0 6.1 ‏Hardy Diagnostics - StrepPRO™ grouping kit.
  7. ^ Infections due to the Streptococcus anginosus (Streptococcus milleri) group.
  8. ^ 8.0 8.1 Patrick R. Murray, Ken S. Rosenthal, Michael A. Pfaller. Medical microbiology (5th ed.), 2005. Elsevier Mosby. p.250. מסת"ב 978-0323033039.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 Dworkin M., Falkow S., Rosenberg E., Schleifer KH., Stackebrandt E. The Prokaryotes - A Handbook on the Biology of Bacteria, Volume 4 (3rd ed.). 2006. Springer, p.110. מסת"ב 978-038725494.
  10. ^ 10.0 10.1 ‏Taxonomic Listing of Bacteria.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 Jorgensen JH., Pfaller MA., Carrol KC., Landry ML., Funke G., Richter SS., Warnock DW. Manual of Clinical Microbiology (11th ed.). ASM Press. 2015. p.384. מסת"ב 978-1-555817381.
  12. ^ Kromker V., Reinecke F., Paduch JH., Grabowski N. (2014). Bovine Streptococcus uberis Intramammary Infections and Mastitis. Clinical Microbiology: open Access. 3(4)1-7.
  13. ^ Calandra GB, Nugent KM, Cole RM. (1975). Preparation of protoplasts of group H streptococci (Streptococcus sanguis). Applied Microbiology. 29(1):90-3. PMID 803288.
  14. ^ Stephen Berger. GIDEON Guide to Medically Important Bacteria. GIDEON Informatics, Inc, Los Angeles, California, USA. 2015, pp.1668, 1674. מסת"ב 978-1498804295.
  15. ^ Williams RE. (1956). Streptococcus salivarius (vel hominis) and its relation to Lancefield's group K. The Journal of Pathology and Bacteriology. 72(1):15-25. PMID 13367973.
  16. ^ Tomida J, Sauer S, Morita Y, Ezaki T, Kawamura Y. (2011). Streptococcus fryi sp. nov., a novel species with Lancefield group M antigens. FEMS Microbiology Letters. 314(1):95-100. PMID 21091531.
  17. ^ Shattock PM, Mattick AT. (1943). The serological grouping of Streptococcus lactis (group N) and its relationship to Streptococcus faecalis. The Journal of Hygiene. Sep;43(3):173-88. PMID 20475672.
  18. ^ Stephen Berger. GIDEON Guide to Medically Important Bacteria. GIDEON Informatics, Inc, Los Angeles, California, USA. 2015, p.955. מסת"ב 978-1498804295.
  19. ^ Marth EH., Mitscherlich E. Microbial survival in the Environment - Bacteria and Rickettsiae Important in Human and Animal Health (1st ed.). 1984. Springer-Verlag. p.498. מסת"ב 978-3642699764.
  20. ^ Patel R, Keating MR, Cockerill FR 3rd, Steckelberg JM. (1993). Bacteremia due to Enterococcus avium. Clinical Infectious Diseases. 17(6):1006-11. PMID 8110922.
  21. ^ Stephen Berger. GIDEON Guide to Medically Important Bacteria. GIDEON Informatics, Inc, Los Angeles, California, USA. 2015, p.711. מסת"ב 978-1498804295.
  22. ^ Gottschalk M. (2004). Porcine Streptococcus suis strains as potencial source of infections in humans: an underdiagnosed problem in North America?. Journal of Swine Health and Production. 12(4):197-199.


בקטריולוגיה
מונחי יסוד פרוקריוטים • ארכאונים (חיידקים קדומים) • חיידקים אמיתיים • אנדוטוקסין
חלקי התא החיידקי ואברוניו נוקלאואיד • פלסמיד • ציטופלזמה • ריבוזום • קרום התא • דופן התא: פפטידוגליקן (חומצה טיכואית) • פריפלזמה • קרום חיצוני: ליפופוליסכריד • קפסולה ו-Slime layer • שוטון • פילי • פימבריה • ביופילם
מורפולוגיה נקד • מתג • סלילון
פיזיולוגיה פליגה • קוניוגציה • טרנספורמציה • עמידות לאנטיביוטיקה
מטבוליזם חיידקים אירוביים (אווירניים אובליגטוריים, אווירניים פקולטטיביים, מיקרואירופילים) • חיידקים אנאירוביים (אל-אווירניים אובליגטוריים, אל-אווירניים פקולטטיביים, אל-אווירני סובל אוויר) • תסיסה • חיזור סולפט מיקרוביאלי • חיידקים סגולים
שיטות בקטריולוגיות צביעת גראם (חיידקים גראם-חיוביים, חיידקים גראם-שליליים) • צביעה יציבת חומצה • מבחן קטלאז • מבחן אוקסידאז • מבחן קואגולאז • סיווג לנספילד • מבחן CAMP
מיגור חיידקים חיטוי • פסטור • עיקור • אנטיביוטיקה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סיווג_לנספילד&oldid=369381"