סוקאר

סוקאר
נתונים כלליים
מייסדים	עבדולפז אלצ'יביי
תקופת הפעילות	13 בספטמבר 1992 – הווה (33 שנים)
מדינה	אזרבייג'ן
מיקום המטה	באקו
ענפי תעשייה	תעשיית הנפט
עובדים	70,000
	https://socar.az/az/home, https://www.socarenergy.ch/, https://socar.ge, https://www.sgp.ge

סוקאר - חברת הנפט הלאומית של הרפובליקה של אזרבייג'ן (באנגלית: SOCAR - State Oil Company of the Republic of Azerbaijan), היא חברת נפט וגז בבעלות ממשלתית מלאה, שבסיסה בבאקו, אזרבייג'ן. החברה מייצרת נפט וגז טבעי משדות יבשתיים וימיים בחלק האזרבייג'ני של הים הכספי. היא מפעילה את בית הזיקוק היחיד לנפט במדינה, מפעל אחד לעיבוד גז ומפעילה מספר צינורות לייצוא נפט וגז ברחבי המדינה. היא מחזיקה גם ברשת תחנות דלק תחת המותג SOCAR באזרבייג'ן, טורקיה, גאורגיה, אוקראינה, רומניה, שווייץ ואוסטריה.

SOCAR היא מקור הכנסה עיקרי למשטר הדיקטטורי באזרבייג'ן. החברה אינה מנוהלת בצורה שקופה, ויש לה רשתות מורכבות של חוזים ומתווכים שהובילו להתעשרות האליטות השלטות במדינה^[1]^[2]^[3].

היסטוריה

התקופה הסובייטית

"אזנפט", עסק שאיגד את תעשיית הנפט האזרית, הוקמה לאחר המהפכה הבולשביקית באמצעות הלאמת תעשיית הנפט האזרית, שהיא אחת הוותיקות בעולם והחלה לפעול בסוף המאה ה-17. הפקת תעשייתית של נפט באזרבייג'ן החלה בשנת 1871.

"אזנפט" הייתה כפופה לארגונים שונים בברית המועצות וברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אזרבייג'ן, בהתאם למאפייני הארגונים שלה בזמנים שונים, והייתה ידועה בשם "אזרנפטקומיטה", "אזרנפטקומבינט" (שחולקה מאוחר יותר לסינדיקטים "אזרנפט", "אזרנפצאוודלר" ו"אזרנפטמאשינגאיירמה" "אזרנפטצ'יקארמה" ועוד). בשנים 1954–1959 הוקמו על בסיס "אזרנפט" משרד תעשיית הנפט של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של אזרבייג'ן, ובשנים 1965–1970 משרד תעשיית ייצור הנפט של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של אזרבייג'ן. באוגוסט 1970 שונה שמה בחזרה ל"אזרנפט".

לאחר העצמאות

עם קבלת עצמאותה של רפובליקת אזרבייג'ן, הוקמה חברת Azerineft State Concern ב-3 בדצמבר 1991. חברת הנפט הממלכתית של רפובליקת אזרבייג'ן (SOCAR) הוקמה ב-13 בספטמבר 1992 על ידי מיזוג של שתי חברות הנפט הממלכתיות של אזרבייג'ן, חברת Azerineft State Concern ואיגוד הייצור Azerneftkimiya. בשנת 1994 הוקם איגוד ייצור הנפט והגז היבשתי והימי כחלק מחברת הנפט הממלכתית. בשנת 2003, איגוד ייצור הנפט והגז היבשתי והימי מוזג ויצר את איגוד הייצור Azneft.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 ממשלת אזרבייג'ן אימצה אסטרטגיה של הגברת חיפושי הנפט ולפהקה מקסימלית מבארות הנפט הקיימות, במטרה לייצור רווחים כלכליים מיידיים. לאחר שאזרבייג'ן מצאה את עצמה במצב שברירי ונואש לאחר מלחמה נגד ארמניה, משבר בנקאות ענק וקריסה כלכלית ולממשלה לא נותרה ברירה אלא להגביר את חיפושי הנפט ולהאיץ את דלדול בארות הנפט הקיימות, למרות העובדה שתגליות הנפט הגיעו לשיאן^[2].

תומאס דה ואל כתב ב-2018, "כלכלת אזרבייג'ן הראתה תסמינים קלאסיים של "המחלה ההולנדית", המצב שבו הסתמכות כבדה על ייצוא של מוצר אחד - בדרך כלל נפט או גז - מחלישה את שאר הכלכלה." לדברי דה ואל, עושר הנפט העשיר את האליטות הפוליטיות והכלכליות באזרבייג'ן, יחד עם הוצאות נמוכות של עושר הנפט על פיתוח ארוך טווח.

פעילות

פעילות חיפוש הפקה

פעילויות החברה כוללות חיפוש, הפקת נפט וגז ביבשה ובים, הובלה, עיבוד, זיקוק ומכירה של נפט, גז, קונדנסט ומוצרים נלווים אחרים. פעילויות החיפוש של SOCAR מכסות את השדות הימיים הפוטנציאליים במגזר האזרבייג'ני של הים הכספי. השדות הגדולים ביותר הם שפאג-אסימן ואבשרון המופעלים יחד עם BP ו־TotalEnergies בהתאמה.

בשנת 2016, הפיקה החברה 6.27 מיליארד חביות של גז.

לאזרבייג'ן יש 57 שדות נפט, 18 מהם נמצאים לחופי הים, במגזר האזרבייג'ני של הים הכספי. החלק העיקרי מהכנסות החברה מגיע ממתחם שדות הנפט הענק ACG ומשדה הגז שאה דניז. בשנת 2013 הופקו באזרבייג'ן 43.48 מיליון טון (318.74 מיליון חביות) של נפט, מתוכם 8.31 מיליון טון (60.95 מיליון חביות) שייכות ל-SOCAR. באותה תקופה, ייצור הגז הטבעי של אזרבייג'ן הגיע לשיא של 29.46 מיליארד מטר מעוקב, מתוכם 7.14 מיליארד מטר מעוקב בידי SOCAR.

ב-22 בדצמבר 2023, לאחר 30 שנות פעילות בשדות הנפט של המדינה, הודיעה חברת Equinor הנורווגית על מכירת נכסיה באזרבייג'ן לחברת SOCAR. המכירה כללה 8.7% מהמניות צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן, המשמש להזרמת נפט לחוף המערבי של טורקיה, 7.27% מהמניות בשדה הנפט האזרי-צ'יראג-גונאשלי, ו-50% מהמניות בשדה הנפט קרבאך.

צינורות גז ונפט

ל-SOCAR יש החזקה בשני צינורות הייצוא מרכזיים של המדינה, הפועלים במקביל; צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן (BTC) שנחנך ב-2006^[4] וצינור דרום הקווקז (SCP)^[5].

לחברה יש אחזקות בצינור באקו-סופסה ובצינור באקו-נובורוסיסק בעלי קיבולת נמוכה יחסית. החלק האזרבייג'ני של צינור באקו-נובורוסיסק מופעל על ידי SOCAR, בעוד שמפעילת צינור באקו-סופסה היא BP. יתר על כן, SOCAR מפעילה את מסוף הנפט דובנדי באזרבייג'ן ואת מסוף הנפט קולבי בגיאורגיה, שהם חשובים לתחבורה וייצוא^[6].

חוזה אספקה נוסף נחתם במאי 2021, עם חברת רוסנפט הרוסית, כדי להתחיל לספק לאוקראינה ולמדינות אחרות מוצרי נפט וגז פחמימני (LPG). הדבר קרה לאחר שחברת המסחר השווייצרית פרוטון אנרג'י השעתה את משלוחי הסולר הרוסי למדינה באפריל אותה שנה.

בתי זיקוק

ל-SOCAR שני בתי זיקוק לנפט ומפעל אחד לעיבוד גז. בית הזיקוק לנפט אז'רנפטיאג מתמחה בייצור דלקים ושמנים, ומייצר בנזין, תזקיקי נפט וסולר, שמנים שונים (תעשייתיים, מנועים, שנאים וכו') ואספלט. כל תזקיקי הדלק המיוצרים שם נשלחים לבית הזיקוק לנפט היידר אלייב בבאקו לצורך זיקוק מחדש. בית הזיקוק מעבד 21 מתוך 24 סוגי נפט גולמי אזרבייג'ני. הוא עונה על כל הביקוש של המדינה למוצרי נפט, ו-45% ממוצרי הנפט שלה מיוצאים. מפעל עיבוד הגז מייצר גז מעובד, גז נוזלי ובנזין טבעי. בשנת 2010, המפעל ייצר 4 מיליארד מ"ק של גז מעובד, 24,800 טון של גז נוזלי ו-26,700 טון של בנזין טבעי.

תחנות דלק קמעונאיות

תחנת הדלק הראשונה של החברה תחת שם המותג SOCAR נפתחה בגאורגיה השכנה בשנת 2008, לפני כל תחנת דלק אחרת במדינת האם שלה. תחנות הדלק בגאורגיה מופעלות על ידי חברת הבת של חברת SOCAR Georgia Petroleum. נכון לשנת 2014, יש לחברה כ-110 תחנות דלק בגאורגיה, מה שהופך אותה לרשת תחנות הדלק הקמעונאיות הגדולה ביותר של SOCAR. באזרבייג'ן, החברה מפעילה מספר קטן (פחות מכל מדינה אחרת בה היא פועלת) של תחנות דלק תחת שם המותג SOCAR מאז 2010. זוהי רשת תחנות הקמעונאות השלישית בגודלה באזרבייג'ן אחרי Azpetrol ולוקאויל. בשנת 2011 נפתחה תחנת הקמעונאות הראשונה של SOCAR באוקראינה. באוקטובר 2014, מספר תחנות SOCAR באוקראינה הגיע ל-40.

בשנת 2011 נכנסה החברה לשוק הרומני, ורכשה בתחילה 90% ובשלב מאוחר יותר את 10% הנותרים ממניות Romtranspetrol. בספטמבר 2014, SOCAR השיקה את תחנת התדלוק ה-30 שלה ברומניה. בנובמבר 2011, SOCAR רכשה את חברת הבת השווייצרית של אקסון מוביל, Esso Schweiz, תמורת סכום שלא פורסם. יחד עם הרכישה, SOCAR הפכה לבעלים של רשת של יותר מ-160 תחנות תדלוק הפועלות תחת שם המותג Esso ברחבי המדינה.

פעילות בישראל

אף על פי שמרבית אוכלוסייתה של אזרבייג'ן היא מוסלמית שיעית, היא מקיימת מאז השנים הראשונות לעצמאותה יחסים עם ישראל. עד כמחצית מהנפט הגולמי בישראל מקורו באזרבייג'ן^[7], וישראל מוכרת לה ציוד צבאי מתקדם. אזרבייג'ן גם מעניקה לישראל גישה לגבולה היבשתי והימי עם איראן^[8]. הנפט עובר דרך טורקיה, בצינור BTC — המתחיל בחוף הים הכספי בבאקו, ממשיך לטביליסי שבגיאורגיה ומסתיים בנמל ג'ייהאן, שבדרום־מזרח טורקיה. שם, הנפט נשאב לתוך מכליות, שמפליגות למזח הדלק בנמל חיפה ולנמל אשקלון - קצא"א^[9].

מאז שנת 2010 "סוקאר" פעילה באופן ישיר בישראל. באותה שנה חתמה על חוזה לביצוע קידוחי נפט בישראל עבור השותפות "לפידות-חלץ", שבשליטת אנשי העסקים טדי שגיא ויעקב לוקסנבורג^[10]. בפברואר 2011 הודיעה החברה כי חתמה על הסכם לביצוע קידוח "ים-3" מול אשדוד, עבור חברת שמן משאבי נפט וגז^[11]. במקביל רכשה כ-10% מהזכויות בקידוח^[12]. באוגוסט 2020 הודיעה "סוקאר" כי היא מעוניינת לרכוש את פז בית זיקוק אשדוד^[13].

במהלך 2025 מכר איש העסקים אהרון פרנקל, 10% מתמר פטרוליום (בעלת 16% ממאגר הגז "תמר") בכמיליארד דולר^[14]. באותה שנה, לפי נתוניה הרשמיים, החברה הפסיקה לייצא נפט לישראל, עם זאת כנראה שבפועל דבר לא השתנה^[15], אך האזרים התחילו לנקוט עמימות לגבי יצוא הנפט לישראל בעקבות מלחמת חרבות ברזל והביקורת הקשה בטורקיה על המשך היצוא לישראל דרך המדינה^[16].