סוזן אדל גרינפילד, הברונית גרינפילד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סוזן אדל גרינפילד
Susan Adele Greenfield
לידה 1 אוקטובר 1950 (גיל: 74)
האמרסמית', הממלכה המאוחדת
מקום מגורים אוקספורד
השכלה

סנט הילדה קולג', אוקספורד

בית הספר גודולפין ולטימר
תפקיד חבר בית הלורדים (18 ביוני 2001)
תואר ברונית גרינפילד
בן זוג פיטר אטקינס (1991–?)
פרסים והוקרה

מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (2000)

פרס מייקל פאראדיי (1998)

עמית הקולג' המלכותי לרופאים (2000)

עמית החברה המלכותית של אדינבורו (2007)

אבירה בלגיון הצרפתי (2003)

דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לידס

סוזן אדל גרינפילד, הברונית גרינפילד (Susan Adele Greenfield; נולדה 1 באוקטובר 1950) CBE ,FRCP[1] (נולדה ב-1 באוקטובר 1950) היא מדענית בריטית, סופרת, מרצה וחברת בית הלורדים (מאז 2001). המחקר שלה התמקד בטיפול במחלת הפרקינסון ובמחלת האלצהיימר. גרינפילד מתעניינת גם במדעי המוח של התודעה ובהשפעת הטכנולוגיה על המוח.

גרינפילד הוא עמיתת מחקר בכירה במכללת לינקולן, אוקספורד והייתה פרופסור לפרמקולוגיה סינפטית.

ביוגרפיה

אימה של גרינפילד, דוריס (לבית ת'ורפ), הייתה רקדנית נוצריה, ואביה, רג'ינלד מאייר גרינפילד, היה חשמלאי, בנו של מהגר יהודי דובר יידיש מאוסטריה. סבתותיה מעולם לא דיברו ביניהן והיא אמרה עליהן, "הדעה הקדומה הייתה קולנית באותה מידה משני הצדדים"[2][1]. בילדותה נהגה לענוד על צווארה שרשרת ועליה צלב ומגן דוד[3].

גרינפילד למדה בבית הספר גודולפין ולטימר, שם למדה היסטוריה לטינית, יוונית ועתיקה, ומתמטיקה ברמה הגבוהה ביותר. הראשונה במשפחתה הקרובה שלמדה באוניברסיטה. היא התקבלה בתחילה למכללת סנט הילדה כדי ללמוד פילוסופיה ופסיכולוגיה, אך שינתה מסלול וסיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ניסויית[4][1]. כחוקרת בכירה בסנט יו קולג', אוקספורד[5]. היא השלימה את תואר ה- DPhil שלה בשנת 1977 תחת פיקוחו של אנתוני דייוויד סמית', על מקורות האצטילכולין אסטראז בנוזל השדרה[6]. לאחר מכן, קיבלה מלגת מחקר זוטר בגרין קולג', אוקספורד, בין השנים 1981 ל-1984[1].

גרינפילד הייתה נשואה לפרופסור פיטר אטקינס מאוניברסיטת אוקספורד משנת 1991 ועד גירושיהם בשנת 2005.

קריירה

מחקרה של גרינפילד מתמקד בפיזיולוגיה של המוח, במיוחד במנגנוני המוח של מחלות פרקינסון ואלצהיימר. היא ידועה גם בתפקידה בהפיכת המדע לפופולרי. גרינפילד כתבה מספר ספרים על המוח, נותנת הרצאות פומביות באופן קבוע ומופיעה ברדיו ובטלוויזיה[1]. מאז 1976, פרסמה גרינפילד כ-200 מאמרים ב- peer-reviewed journals, כולל מחקרים על מנגנוני מוח המעורבים בהתמכרות ותגמול[7][8][9][10][11], הקשורים למערכות דופמין ונוירו כימיקלים אחרים[12][13]. היא חקרה את מנגנוני המוח העומדים בבסיס הפרעת קשב וריכוז (ADHD)[14][13] וכן את ההשפעה של העשרה סביבתית[15]. בשנת 1994, הייתה האישה הראשונה שהרצתה ב-Royal Institution Christmas Lectures, אז בחסות ה-BBC[3]. הרצאותיה נקראו "מסע למרכז המוח"[16]. היא האישה הראשונה שמונתה למנהלת "המוסד המלכותי" ( Royal Institution of Great Britain) בשנת 1998[17][3]. בשנת 2010 בוטל התפקיד[18]. "המוסד המלכותי" נקלע למשבר פיננסי בעקבות תוכנית פיתוח של 22 מיליון ליש"ט בראשות גרינפילד והדירקטוריון. הפרויקט הסתיים בחובות של 3 מיליון ליש"ט[19][18]. בהמשך, הודיעה גרינפילד שהיא תיקח את מעסיקיה לבית דין לעבודה ותביעתה תכלול אפליה[20]. התיק הוכרע מחוץ לבית המשפט.

שני התפקידים העיקריים של גרינפילד באוקספורד היו עמיתת הדרכה ברפואה, בלינקולן קולג' אוקספורד, ופרופסור לפרמקולוגיה סינפטית[3]. בין 1995 ל-1999, היא נתנה הרצאות פומביות כפרופסור של גרשם לפיזיקה בלונדון. גרינפילד הייתה ההוגה במעון (Thinker in Residence) בעיר אדלייד, אוסטרליה, בשנים 2004 ו-2005[21]. כתוצאה מהמלצותיה, ראש ממשלת דרום אוסטרליה, מייק רן, התחייב למימון גדול, בגיבוי של ממשלות המדינה והממשלות הפדרליות והמגזר הפרטי, להקים את המוסד המלכותי של אוסטרליה ואת מרכז מדיה המדע האוסטרלי באדלייד[22]. בין השנים 2005 ל-2013 הייתה קנצלרית אוניברסיטת Heriot-Watt באדינבורו[23]. גרינפלד חקרה את הרלוונטיות של ידע במדעי המוח לחינוך והשתמשה בביטוי "שינוי תודעתי"[24], מונח גג הדומה ל"שינויי אקלים", המקיף נושאים מגוונים המעורבים בהשפעה של הסביבה של המאה ה-21 על המוח[25]. כיום, גרינפילד הינה פרופ' אמריטוס של אוניברסיטת אוקספורד[26].

גרינפלד השיקה שלוש חברות סטארט-אפ אקדמיות, בשם Synaptica, BrainBoost ו- Neurodiagnostics, כולן עוסקות בהיבטים של מחלת האלצהיימר[1]. בשנת 2013 היא הקימה את חברת הביוטק Neuro-bio Ltd, בה היא משמשת מנכ"לית. החברה מפתחת בדיקות אבחון ותרופות לטיפול במחלת אלצהיימר[3]. החברה מצאה שניתן לבקע את קצה ה- C של אצטילכולין אסטראז וכי הפפטיד שנוצר יכול להרוג נוירונים[27]; החברה גם גילתה שאנלוג פפטיד מחזורי יכול למנוע את המוות הנוירוני הזה. החברה גייסה כ-4 מיליון דולר בשנת 2017[28].

הקשר לישראל

ב-1969 הייתה גרינפלד חלק מפרויקט הנקרא "הגשר בבריטניה" שהוציא את המשתתפים בו לישראל לחצי שנה. בסיום הדוקטורט נסעה לישראל, עבדה חצי שנה בקיבוץ גשר הזיו ולמדה עברית. בראיון בשנת 2003, בעת בקורה בארץ אמרה: "אני מרגישה יהודייה וגאה על כך"[3]. וגם "אני רואה את עצמי כיהודייה חילונית, אפילו אם במונחים דתיים אינני יהודייה כלל"[3].

בסיום הדוקטורט נסעה לישראל, עבדה חצי שנה בקיבוץ גשר הזיו ולמדה עברית. בראיון בשנת 2003, בעת בקורה בארץ אמרה: "אני מרגישה יהודייה וגאה על כך"[3]. וגם "אני רואה את עצמי כיהודייה חילונית, אפילו אם במונחים דתיים אינני יהודייה כלל"[3].גרינפלד נשארה בקשר עם ישראל לאורך השנים, ועבדה עם מדענים ישראלים. הייתה בדירקטוריון הבינלאומי של מכון ויצמן[2]. פעלה במסגרת המאבק בחרם האקדמי. בשנת 2002, כתבה מאמר חזק מאוד ב"טיימס", כמה טיפשי היה החרם, איך אף אחד לא ניצח ואיך זה בעצם מעכב את המדע ואולי לכן גם הצלת חיים. בתמורה, הוענק לה תואר של כבוד מהאוניברסיטה העברית וגם מאוניברסיטת חיפה[2].בתחילת שנות ה-2000 ניהלה גרינפילד שיחות בדאבוס עם פרס ואבו עלא על שיתוף פעולה מדעי ישראלי-פלסטיני, ובכנס שהתקיים באספן שוחחה עם המלך עבדאללה על שיתוף פעולה מדעי ישראלי-ירדני[3].

פוליטיקה

גרינפילד יושבת בפרלמנט של הממלכה המאוחדת, בבית הלורדים, כחברת מפלגה עצמאית, ללא זיקה פוליטית רשמית[29]. תיעוד של פעילותה בבית הלורדים מצביע על הימנעות במגוון נושאים[30]. היא דיברה על מגוון נושאים, כולל חינוך, סמים והעצמה כלכלית לנשים[31].

ספרים

ב-2013 פרסמה גרינפילד רומן מדע בדיוני דיסטופי, "2121: סיפור מהמאה הבאה", המספר את סיפורם של נהנתני משחקי וידאו והקונפליקט שלהם עם "נאו-פוריטנים"[32][4]. בשנת 2014 פרסמה גרינפילד ספר מדע פופולרי בשם: שינוי מחשבתי: איך טכנולוגיות דיגיטליות משאירות את חותמן על המוח שלנו" (Mind Change: How (Digital Technologies are Leaving their Mark on our Brains, המתאר את רעיונותיה לגבי השפעת הטכנולוגיה הדיגיטלית[33][1].

השפעת מחלוקת הטכנולוגיה הדיגיטלית

גרינפילד הביעה דאגה ששימוש באינטרנט עשוי לשנות את מבני המוח של צעירים[34][35][4]. היא ציינה שבריאות הציבור באנגליה קשרה רשתות חברתיות ומשחקים מקוונים מרובי משתתפים ל"רמות נמוכות יותר של רווחה", והאמינה שהראיות מצביעות על קשר של "תגובת מינון", "כאשר כל שעה נוספת של צפייה מגדילה את הסבירות לחוות בעיות רגשיות-חברתיות"[36]. היא מאמינה שהנושא מעלה שאלות לגבי היכן למתוח את הגבולות בין שימוש מועיל למזיק בטכנולוגיה כזו, ואמרה כי "יהיה מפתיע אם שעות רבות ביום של פעילות מסך לא ישפיעו על הנוירופלסטיות הזו"[37].

תארים ופרסים

-נכון לשנת 2016, לגרינפילד 32 תארים של כבוד[38]. היא זכתה בפרסים כולל פרס מייקל פאראדיי של החברה המלכותית[1]. היא נבחרה למלגת כבוד של הקולג' המלכותי לרופאים[26] ומוזיאון המדע של לונדון[39]. בשנת 2006 היא הוכתרה לעמיתת כבוד של איגוד המדע הבריטי[40] והייתה לאוסטרלית הכבוד של השנה[41]. בינואר 2000, קיבלה גרינפילד מינוי למסדר האימפריה הבריטית (CBE)[42],

על תרומתה לציבור בנושא הבנת המדע. מאוחר יותר באותה שנה, היא זכתה בתואר אשת השנה על ידי השבועון אובסרבר (The Observer)[3]. ב-2001, היא קיבלה מהוועדה למינוי בית הלורדים, את התואר הברונית גרינפילד של מ-אוט מור (Ot Moor), אוקספורדשייר[3]. בשנת 2003, היא מונתה לאבירת לגיון הכבוד על ידי ממשלת צרפת[26][1]. בשנת 2010 הוענקה לה מדליית החברה האוסטרלית למחקר רפואי. היא קיבלה את פרס ההשראה הבריטית למדע וטכנולוגיה בשנת 2010. גרינפלד הוכתרה כאחת מ-50 הנשים החשובות בבריטניה והוצבה במקום ה-14 בעולם בדירוג הנשים המעניקות השראה.

חסות

היא פטרונית של "מחקר האלצהיימר בבריטניה" (Alzheimer's Research UK) ושל "מוות בכבוד" (Dignity in Dying). היא מייסדת ונאמנה של ארגון הצדקה "מדע לאנושות" (Science for Humanity), רשת של מדענים, חוקרים וטכנולוגים המשתפת פעולה עם ארגונים ללא מטרות רווח כדי ליצור פתרונות מעשיים לבעיות היומיומיות של קהילות מתפתחות.

ביביליוגרפיה

  • סוזן גרינפילד (1995). מסע למרכזי הנפש: לקראת מדע התודעה. סן פרנסיסקו, קליפורניה: W.H. Freeman. מסת"ב (ISBN) 0-7167-2723-4.
  • סוזן גרינפילד (1997). המוח האנושי: סיור מודרך (סדרת מאסטרים במדע). ניו יורק: Basic Books. pp. מסת"ב (ISBN) 0-465-00726-0.
  • סוזן גרינפילד (2002). החיים הפרטיים של המוח. לונדון, בריטניה: Penguin Books Ltd. pp. . מסת"ב (ISBN) 0-14-100720-6.
  • סוזן גרינפילד (2003). אנשי המחר: כיצד הטכנולוגיה של המאה ה-21 משנה את הדרך בה אנו חושבים ומרגישים. לונדון, בריטניה: Allen Lane. pp. מסת"ב (ISBN) 0-7139-9631-5.
  • סוזן גרינפילד (2006). בתוך הגוף. לונדון, בריטניה: קאסל אילוסטרייטד. מסת"ב (ISBN) 1-84403-500-X.
  • סוזן גרינפילד (2008). מזהה: החיפוש אחר זהות במאה ה-21. לונדון, בריטניה: שרביט. מסת"ב (ISBN) 978-0-340-93600-9.
  • סוזן גרינפילד (2011). אתה ואני: מדעי המוח של זהות. לונדון, בריטניה: מהדורות נוטינג היל. מסת"ב (ISBN) 978-1907903342.
  • סוזן גרינפילד (2013). 2121: סיפור מהמאה הבאה. לונדון, בריטניה: ראש זאוס
  • סוזן גרינפילד (2014). שינוי מחשבתי: איך טכנולוגיית המאה ה-21 משאירה את חותמה על המוח. לונדון, בריטניה: בית רנדום
  • סוזן גרינפילד (2014). יום בחיי המוח: מדעי המוח של התודעה משחר ועד בין ערביים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוזן אדל גרינפילד, הברונית גרינפילד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 טים רדפורד, פרופיל הגרדיאן: סוזן גרינפילד, באתר הגרדיאן, ‏30 באפריל 2004, אוחזר ב-26 באוגוסט 2011 (באנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 THE JC, ראיון: סוזן גרינפילד, באתר THE JC, ‏24 נובמבר 2011 (באנגלית)
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 מרית סלוין, הצד האישי של המדע, באתר הידען, ‏21 למרץ 2003
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 מתיו בל, סוזן גרינפילד: אחרי המדע, הסיפורת, באתר Independent, ‏29 ביוני 2013 (באנגלית)
  5. ^ הברונית גרינפילד, באתר Wayback Machine, ‏28 לאוגוסט 2007 (באנגלית)
  6. ^ סוזן גרינפילד (תזה DPhil), מקורות אצטילכולין אסטראז בנוזל השדרה, באתר אוניברסיטת אוקספורד, ‏1977 (באנגלית)
  7. ^ סטפני ג'יי קראג, כריסטופר ג'יי היל וסוזן א' גרינפילד, תחומים פונקציונליים בסטריאטום הגבי של הפרימאט הלא אנושי מוגדרים על ידי ההתנהגות הדינמית של דופמין, באתר הספרייה הלאומית לרפואה ארה"ב, ‏1 ביולי 2002 (באנגלית)
  8. ^ סטפני ג'יי קראג, כריסטופר ג'יי היל וסוזן א' גרינפילד, דינמיקת שחרור וספיגת דופמין בתוך סטריאטום פרימט לא אנושי במבחנה, באתר הספרייה הלאומית לרפואה ארה"ב, ‏1 בנובמבר 2000 (באנגלית)
  9. ^ סטפני ג'יי קראג, די ג'יי קלארק וסוזן א' גרינפילד, דינמיקה בזמן אמת של דופמין המשתחרר מהשתלות עצביות במחלת פרקינסון ניסויית, באתר Science Direct, ‏יולי 2000 (באנגלית)
  10. ^ קראג, הולמס, הווקי, גרינפילד, דופמין משתחרר באופן ספונטני מהתפתחות נוירונים במוח האמצעי בתרבות אורגנוטיפית, באתר science direct, ‏11 בפברואר 1998 (באנגלית)
  11. ^ גרינפילד, הולמס, דיקי, השפעות נוירוטוקסיות ונוירוטרופיות של חשיפה כרונית ל- N -methyl- d - aspartate על נוירונים דופמינרגיים מנצפליים בתרבות אורגנוטיפית, באתר science direct, ‏יוני 1996 (באנגלית)
  12. ^ שרה ת'רפל, ריצ'רד אקסלי, סטפני ג'יי קראג, סוזן א. גרינפילד, פעילות קולטן היסטמין H 2 המכוננת מווסתת את שחרור הסרוטונין ב-substantia nigra, באתר הספרייה המקוונת של ווילי, ‏14 באוקטובר 2008 (באנגלית)
  13. ^ 13.0 13.1 קראג, גרינפילד, טרלפל, ויסות קולטן 5-HT 1B של שחרור סרוטונין (5-HT) על ידי 5-HT אנדוגני ב-substantia nigra, באתר science direct, ‏13 בינואר 2010 (באנגלית)
  14. ^ אלינור ג'יי דומט, אמה ל. הנדרסון, מרטין ס. ווסטוול וסוזן א. גרינפילד, מתילפנידאט מגביר פלסטיות ארוכת טווח בהיפוקמפוס באמצעות מנגנונים נוראדרנרגיים, באתר Learning memory, ‏5 ביוני 2008 (באנגלית)
  15. ^ דבונשייר, דומט, גרנדי, האלידיי גרינפילד, העשרה סביבתית משנה באופן דיפרנציאלי רכיבים ספציפיים של פעילות מעוררת חושית בקליפת קנה החולדה, כפי שמתגלה על ידי הקלטות אלקטרופיזיולוגיות בו-זמניות והדמיה אופטית in vivo, באתר science direct, ‏13 באוקטובר 2010 (באנגלית)
  16. ^ (PDF) RI. Archived from the original, רשימת מרצים, באתר Wayback Machine, ‏17 ליוני 2010 (באנגלית)
  17. ^ מארק הנדרסון, הברונית גרינפילד מאבדת את עבודתה בארגון המלכותי, באתר הטיימס, ‏9 בינואר 2010 (באנגלית)
  18. ^ 18.0 18.1 המיותרות של הברונית גרינפילד "הדרך היחידה להיפטר ממנה", באתר טלגרף. שוחזר מ- The original, ‏13 לינואר 2010 (באנגלית)
  19. ^ רובין מקי וראג'יב סיאל, המדענית הבכירה סוזן גרינפילד אמורה לעזוב את עבודתה - ואת הדירה שלה, באתר הגרדיאן, ‏10 בינואר 2010 (באנגלית)
  20. ^ ראש המוסד המלכותי לשעבר עשויה לתבוע על אובדן עבודה, באתר news bbc, ‏9 בינואר 2010 (באנגלית)
  21. ^ סוזן גרינפילד גלי מוח - מדע, חברה ועתיד, באתר Govt. of South Australia. שוחזר מ- The original, ‏22 לפברואר 2011 (באנגלית)
  22. ^ ההיסטוריה של המוסד המלכותי של אוסטרליה, באתר המוסד המלכותי של אוסטרליה, ‏10 ביולי 2020 (באנגלית)
  23. ^ ליז פורד, גרינפילד תהפוך לקנצלר של הריוט-וואט, באתר הגרדיאן, ‏31 בינואר 2006
  24. ^ פיליפ אולטרמן, מוסטפה חלילי ואליוט סמית', סוזן גרינפילד: שינוי תודעתי הוא "נושא חשוב וחסר תקדים כמו שינויי אקלים" - וידאו, באתר הגרדיאן, ‏15 לאוגוסט 2011 (באנגלית)
  25. ^ סוזן גרינפילד, אתה ואני: מדעי המוח של זהות, באתר מהדורות נוטינג היל, ‏אוחזר ב-17 ביוני 2013. (באנגלית)
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 ביוגרפיה באתר האינטרנט של המוסד המלכותי, באתר Rigb.org. אוחזר ב- The original, ‏11 לפברואר 2012 (באנגלית)
  27. ^ סלינה קוך ומארק זיפקין, בחינה מחדש של AChE, באתר Biocentury, ‏30 ביוני 2016 (באנגלית)
  28. ^ ג'ון רוס, אמנות העסקה כעקומת למידה, באתר האוסטרליאן, ‏17 במרץ 2017 (באנגלית)
  29. ^ הברונית גרינפלד, באתר הפרלמנט האנגלי, ‏12 ליוני 2010 (באנגלית)
  30. ^ They work for you, הברונית גרינפילד, באתר mySociety, ‏19 יולי 2010 (באנגלית)
  31. ^ טקסט של הלורד הנסארד ל-5 במרץ 2015 (נקודה 0001), באתר הפרלמנט האנגלי, ‏17 לספטמבר 2015 (באנגלית)
  32. ^ ליטל רג, סוזן גרינפילד: סיפור על חשבון נפש נורא, באתר אוקספורד טיימס, ‏9 באוגוסט 2013 (באנגלית)
  33. ^ מרטין רובינס, שינוי מחשבות: לסוזן גרינפילד יש רעיון גדול, אבל מה זה?, באתר הגארדיאן, ‏3 באוקטובר 2014
  34. ^ צ'ארלס ארתור, דאגת הגיל תומכת ברשתות החברתיות אבל לחץ הדם של בן גולדקר עדיין עולה, באתר הגארדיאן, ‏25 פברואר 2009 (באנגלית)
  35. ^ אתרים חברתיים: רע למוח של ילדים?, באתר BBC חדשות הערב, ‏25 בפברואר 2009 (באנגלית)
  36. ^ בריאות הציבור באנגליה (CMH0085), כותרת ראשית, באתר הפרלמנט האנגלי, ‏אוחזר ב-18 בספטמבר 2015. (באנגלית)
  37. ^ בל ווהן, הוויכוח על טכנולוגיה דיגיטלית וצעירים, באתר The bmj, ‏12 באוגוסט 2015 (באנגלית)
  38. ^ סוזן גרינפילד, באתר אוניברסיטת אוקספורד המחלקה לפרמקולוגיה (באנגלית)
  39. ^ עמיתים – אודותינו, באתר קבוצת מוזיאון המדע, ‏2 ספטמבר 2011. אוחזר 8 יולי 2013 (באנגלית)
  40. ^ עמיתי כבוד נוכחיים, באתר איגוד המדע הבריטי מארכיון The Original, ‏25 ביולי 2014. אוחזר ב-17 ביוני 2013.
  41. ^ גרינפילד, ברונית, (סוזן אדל גרינפילד) (נולדה ב-1 באוקטובר 1950), באתר מי זה מי, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, ‏1 בדצמבר 2007, אוחזר ב-7 בדצמבר 2019 (באנגלית)
  42. ^ CBE, The London Gazette : מוסף:55710 עמוד:9, ‏30 דצמבר 1999 (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35627258סוזן אדל גרינפילד, הברונית גרינפילד

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סוזן_אדל_גרינפילד,_הברונית_גרינפילד&oldid=2227708"