ניקולס ג'ורג'סקו-רוגן

ניקולס ג'ורג'סקו-רוגן (באנגלית: Nicholas Georgescu-Roegen; ‏4 בפברואר 1906 – 30 באוקטובר 1994) היה כלכלן ממוצא רומני, שכיהן כפרופסור באוניברסיטת ואנדרבילט. עד לשלב מסוים בקריירה שלו ג'ורג'סקיו-רוגן תרם לכלכלה הנאו-קלאסית אך החל משנות ה-70 הוא הפך למבקר שלה, ופיתח את היסודות לכלכלה ביופיזית שלימים הפכה לכלכלה האקולוגית. הוא היה מורו של הרמן דיילי שפיתח את התחום.

ג'ורג'סקו-רוגן מוכר בעיקר בזכות ספרו המרכזי משנת 1971, The Entropy Law and the Economic Process, שבו טען כי המשאבים הטבעיים מחצביים עוברים תהליך בלתי הפיך של התדרדרות כאשר נעשה בהם שימוש בפעילות כלכלית. דבר זה נובע לטענתו מהחוק השני של התרמודינמיקה. כחלוץ וכמייסד פרדיגמה בתחום הכלכלה, עבודתו של ג'ורג'סקו-רוגן הייתה מכרעת בביסוס תחום הכלכלה האקולוגית כתת-תחום אקדמי עצמאי בתוך הכלכלה.

בהיסטוריה של המחשבה הכלכלית, ג'ורג'סקו-רוגן היה הכלכלן הבולט הראשון שהציע תיאוריה המבוססת על ההנחה שכל משאבי המחצבים של כדור הארץ יתכלו במוקדם או במאוחר, בנקודת זמן עתידית בלתי ידועה. ביצירתו המרכזית, טוען ג'ורג'סקו-רוגן כי מקור המחסור הכלכלי נעוץ במציאות הפיזיקלית: כל משאב טבעי מתדרדר באופן בלתי הפיך בעת השימוש הכלכלי בו; כושר הנשיאה של כדור הארץ – כלומר, יכולתו לקיים אוכלוסייה אנושית ורמות צריכה – צפוי לרדת בעתיד, כאשר המאגרים הסופיים של משאבי הטבע ימצו וייעשה בהם שימוש; ולפיכך, הכלכלה העולמית כולה צועדת לעבר קריסה בלתי נמנעת, אשר עלולה להוביל להכחדת האנושות.

עקב הפסימיות הרדיקלית הגלומה בתיאוריה שלו, המבוססת על מושג האנתרופיה מהפיזיקה, כונתה גישתו התאורטית של ג'ורג'סקו-רוגן ושל תלמידיו בשם "פסימיות אנתרופית".

ביוגרפיה

ניקולס ג'ורג'סקו-רוגן נולד בעיר קונסטנצה שברומניה. אביו, שמוצאו יווני, היה קצין בצבא, ואמו, ממוצא רומני, הייתה מורה לתפירה בבית ספר לבנות. לאחר שאביו פוטר מהצבא מסיבות משמעתיות, הוא נפטר כאשר ניקולאה היה בן שמונה בלבד.

ניקולס ג'ורג'סקו-רוגן למד מתמטיקה באוניברסיטת בוקרשט ברומניה וסיים את התואר שם בשנת 1926Making sure you're not a bot!, archives.lib.duke.edu לאחר מכן למד בסורבון, וקיבל את הדוקטורט שלו בסטטיסטיקה בשנת 1930 בהיותו בן 24, והפך לפרופסור לסטטיסטיקה באוניברסית בוקרשט.Making sure you're not a bot!, archives.lib.duke.edu בשנות ה-30 שהה שלוש שנים באוניברסיטת הרווארד, שם התמחה בכלכלה בהנחייתו של ג'וזף שומפטר.

ג'ורג'סקו-רוגן מילא תפקיד מרכזי ב"חידוש הפארטיאני" (Paretian revival), והשפיע מיד על התחום המתחדש באמצעות כמה מאמרים בולטים בתיאוריה של יצרנים וצרכנים (1935, 1936). בין תרומותיו באותם מאמרים נכללו פתרון לבעיית ה"אינטגרביליות" (integrability problem), וכן ביקורת שלו על גישת ההעדפות הנגלות להסקת תועלת – כאשר שאל בביקורתיות: "היכן האדישות?". בנוסף, הוא הציג רעיונות מוקדמים בנוגע לבחירה הסתברותית (stochastic choice) ולהעדפות לקסיקוגרפיות (lexicographic preferences).

לאחר מכן שב ג'ורג'סקו-רוגן לבוקרשט ומילא מספר תפקידים רשמיים מטעם ממשלת רומניה, ביניהם השתתפות במשא ומתן עם ברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנת 1948, בעקבות עליית השלטון הקומוניסטי, נמלט ג'ורג'סקו-רוגן מרומניה יחד עם רעייתו, במהלך המסע הם התחבאו בתוך חביות על סיפונה של אונייה שעשתה דרכה לאיסטנבול.

בהמשך הגיע ג'ורג'סקו-רוגן לארצות הברית והחל ללמד באוניברסיטת ואנדרבילט. הוא תרם שלושה פרקים מרכזיים למונוגרפיה בעריכת טיאן קופמנס שפורסמה בשנת 1951 מטעם מכון קוולס, ועסקה בתכנות ליניארי ובתאוריית שיווי המשקל הכללי. בין תרומותיו באותה מסגרת נכללים: גילוי עצמאי של תנאי הוקינס-סיימון, הוכחת קיום חלופית למודל של פון נוימן, חוקים כלליים של חליפיות במערכות לאונטייב, ועוד. בשנת 1960 פרסם תרומה חדשנית נוספת – פרשנות ייחודית שלו לתאוריית המשבר המרקסיסטית.

בשנת 1966, ג'ורג'סקו-רוגן ביקר בחריפות את זרם הכלכלי "נאו-ולראסיאני" (Neo-Walrasian), במה שנחשב למתקפה מתוחכמת שנכללה במבוא האנליטי והמעמיק לספרו Analytical Economics.

במבוא זה העלה שתי טענות מעוררות מחלוקת: האחת, ש"מדע תאורטי" יכול לעסוק רק בתופעות אריתמומורפיות (arithmomorphic) – תופעות שניתן לייצגן באופן מספרי, דבר שמאפשר ניסוח לוגי של טענות. השנייה, שמאחר וכלכלה עוסקת בתופעות לא-אריתמומורפיות – כלומר מושגים עמומים שחופפים זה לזה, ושבהם גם איכויות (ולא רק כמויות) הן מרכזיות – הרי שלא ניתן להכניס את הכלכלה למסגרת מדעית-תאורטית הנשלטת על-ידי כלים לוגיים בלבד. לכן, טען ג'ורג'סקו-רוגן, על הכלכלה לאמץ גישה דיאלקטית ולא פורמליסטית. בפרק זה גם הציג לראשונה רעיונות ראשוניים לפיתוח תיאוריה כלכלית המבוססת על עקרונות ביולוגיים או אבולוציוניים.

רעיונותיו של ג'ורג'סקו-רוגן גובשו והורחבו בספרו המרכזי The Entropy Law and the Economic Process שיצא לאור בשנת 1971. בספר זה טען, בין השאר, כי לכלכלה יש גבולות צמיחה, והסתמך לשם כך על החוק השני של התרמודינמיקה – שלפיו אנרגיה שימושית הולכת ומתבזבזת בתהליך הבלתי הפיך של פעילות כלכלית. למרות שהתעלמו ממנו ברוב זרמי הכלכלה הממסדית, התקבל ג'ורג'סקו-רוגן בהתלהבות על ידי התנועה הסביבתית שהחלה להתגבש באותן שנים. עד סוף חייו המשיך להפיץ את רעיונותיו ולקרוא לאימוץ גישה חדשה לתאוריה כלכלית.

בימינו, זוכה עבודתו להכרה מחודשת, ותובנותיו משולבות בענף המתפתח של כלכלה אבולוציונית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולס ג'ורג'סקו-רוגן בוויקישיתוף

• ניקולס ג'ורג'סקו-רוגן באתר אקו-ויקי
• מסמכים, מכתבים וכתבי יד של ג'ורג'סקו-רוגן, המתאר את פעילותו בין השנים 1930–1994, ארכיון אוניברסיטת דיוק
• אתר לזכרו של ג'ורג'סקו-רוגן

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ניקולס ג'ורג'סקו-רוגן41872460Q1351160