נחום גרוס

נחום גרוס

נחום תאודור גְרוֹס (Nachum T. Gross; ‏24 במרץ 1926 - 11 באוגוסט 2018) היה פרופסור מן המניין במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים.

קורות חייו

נחום גרוס נולד בבית ציוני בווינה, אוסטריה, להורים יוצאי גליציה, אביו היה עורך דין, אחותו היא המעצבת והציירת עלי גרוס. למד בבתי ספר עממיים עירוניים, אחר כך בתיכון היהודי על שם הרב חיות. בסוף פברואר 1939 עלה עם משפחתו לארץ ישראל והם התיישבו בחיפה. סיים כיתה ד' (במושגי אותה עת, כיום כיתה ח') בבית הספר הריאלי בחיפה בשנת 1940. עבר לבית הספר המקצועי-תיכוני (בסמ"ת), במטרה להמשיך ללימודי פיזיקה בטכניון. הוא הצטרף לתנועת הצופים ול"הגנה". בבסמ"ת לימד יעקב טורי (לימים פרופסור באוניברסיטת תל אביב) היסטוריה בדגש על התפתחויות כלכליות וחברתיות ושינה את תוכניותיו של גרוס.

בתום ארבע שנים בתיכון יצא גרוס להכשרה מגויסת של הצופים בפלמ"ח. שהה שנה בקבוצת אלומות, שם הכיר את מי שעתידה הייתה להיות אשתו, שרה לבית שצקי, ילידת ירושלים; ושנה שנייה באפיקים. אחרי שנתיים (ב-1946) עבר לירושלים, והתחיל ללמוד באוניברסיטה העברית. ב-1947 התחתן עם שרה, ולהם בת ובן. אחרי החלטת החלוקה ב-1947 התגייס לרזרבה של הפלמ"ח, בתחילה שירת בליווי שיירות, אחר כך כשלם, ולבסוף כסגן קצין חימוש של חטיבת הראל. בקיץ 1949 שב ללימודים באוניברסיטה ולמד כלכלה, היסטוריה כללית ויחסים בינלאומיים. בשנת 1951 זכה בפרס על שם חיים נחמן ביאליק לסטודנטים מצטיינים. כשסיים ב-1954 קיבל תואר מאסטר (עד 1950 ולוותיקים הלימודים היו בשלושה חוגים ישירות לתואר שני, לא היה תואר ראשון). הוא כתב עבודת גמר בכלכלה על תוכנית הצנע. ב-1951 התחיל ללמד בתיכון בית הכרם ובמקביל עבד חלקית במדור להכשרת מורים של המחלקה לחינוך (לימים בית הספר לחנוך) של האוניברסיטה. ב-1958 עבר לחיפה, שם התמנה לסגן מנהל פדגוגי בבית הספר בסמ"ת.

ב-1960 שב לירושלים, ביוזמת האוניברסיטה, לשנת התרעננות וב-1962 נסע לארצות הברית ללימודי דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, בה הקימו מרכז להיסטוריה כלכלית. שם כתב עבודת דוקטור על התיעוש באוסטריה ההבסבורגית במאה ה-19, העבודה אושרה ב-1966 (נושא מחקרו המקורי היה תפקידם של היהודים בתיעוש הנ"ל, אך מאחר שלא נמצאה כל ספרות 'רקע' על התהליך בכללותו, כתב דוקטורט על מה שאמור היה להיות פרק המבוא שלו.) בעבודה בחן האם המודל של אלכסנדר גרשנקרון, ממייסדי ההיסטוריה הכלכלית המודרנית, התגשם באוסטריה. גרשנקרון טען שככל שמדינה הייתה יותר נחשלת יחסית למתעשים הקודמים, כך תהליך התיעוש בה היה מהיר יותר. באוסטריה, אותה בדק גרוס, התיעוש היה איטי בהשוואה לגרמניה, בגלל מגבלות פוליטיות וחברתיות. בזמן לימודי הדוקטורט לימד גרוס בברקלי. מוריו בברקלי היו דייוויד לנדס, הנרי רוזובסקי, קרלו צ'יפולה ואלברט פישלוב. ב-1966 שב לישראל והתחיל ללמד במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. הוא לימד גם היסטוריה כלכלית בשלוחה של האוניברסיטה בתל אביב ואחר כך שנים אחדות באוניברסיטת תל אביב. ב-1971/72 היה מרצה אורח במחלקה לכלכלה של אוניברסיטת הרווארד. תקופות קצרות יותר היה מורה אורח בברקלי ובאוניברסיטת מרילנד (קולג' פארק) וחוקר אורח בקומיסיון ההיסטורי בברלין. ב-1984 התמנה למופקד הקתדרה על שם אלכסנדר ברודי להיסטוריה כלכלית, ב-1993 יצא לגמלאות ('אמריטוס').

מפעלו המדעי

הוראה

גרוס סבור שהתחום הראשון בו הוא יכול להצביע על הישגים הוא תחום ההוראה, הן מהצד הפדגוגי והן מצד הנהגת חידושים. מדצמבר 1950 עד קיץ 1958 לימד בתיכון בית הכרם, במשרה חלקית ואחר כך מלאה, כלכלה, היסטוריה ואזרחות. הנהיג את הוראת הכלכלה (שהייתה שם חלק ממקצוע 'מדעי החברה' לבחינות הבגרות במגמה החברתית) לפי הגישה המודרנית ('הנאו-קלאסית') מאסכולת דן פטינקין, ובעקבותיו הלכו בהמשך הזמן אותם בתי ספר שכבר לימדו כלכלה (אבל בגישה מעין-סוציאליסטית) ואחרים שהנהיגו מקצוע זה. בהוראת ההיסטוריה שם את הדגש על ההיבטים החברתיים והכלכליים (גם בהיסטוריה יהודית). במקצוע 'אזרחות' הנהיג חידושים שייבא מבית הספר הריאלי בחיפה, כגון הוראתו בכיתה ט' ושימוש בעיתונים יומיים.. כעבור שנים גם היה פעיל בצוות של תכנון הוראת האזרחות מטעם משרד החינוך, ובהשתלמויות מורים באזרחות ובכלכלה.

במחלקה לכלכלה של האוניברסיטה העברית הנהיג את הוראת ההיסטוריה הכלכלית בגישה כלכלית-מודרנית, הצליח לעניין מספר תלמידי החוגים להיסטוריה בתחום, והנהיג הוראה בהיסטוריה כלכלית של משק הארץ והמדינה. אחדים מתלמידיו המצטיינים פנו למסלול האקדמי באותו תחום ועשו חיל, בישראל ובארצות הברית.

ספר הלימוד שכתב, "מבוא לכלכלה", נועד לשלב את הוראת הקורס בשיטת פטינקין ותלמידיו עם ניסיונו הפדגוגי של גרוס.

מחקריו, חטיבה ראשונה

עבודת הדוקטור עסקה, כאמור לעיל, בתיעוש באוסטריה במאה ה-19:
"Industrialization in Austria in the Nineteenth Century" (Ph.D. thesis, University of California, Berkeley 1966)
העבודה הייתה חלוצית בגישת 'ההיסטוריה הכלכלית הכמותית' ששילבה הסתמכות על תאוריה כלכלית עם שימוש במקורות סטטיסטיים, וזכתה להד רב בשתי האוניברסיטאות של וינה. למרות שלא יצא כספר צוטט הדוקטורט בעבודות מדעיות (באוסטריה) במשך שנים רבות למדי. הכרה זאת גם הובילה להזמנה לכתיבת מאמר על מעמדה של הממלכה בכלכלה העולמית עבור מפעל סיכום היסטורי מטעם האקדמיה האוסטרית למדעים:
"Die Stellung der Habsburger Monarchie in der Weltwirtschaft," Die Habsburger Monarchie 1848-1918, vol. I Die Wirtschaftliche Entwicklung (ed. Alois Brusatti), Vienna 1973, pp. 1-28.
כמו כן הוזמן גרוס לכתוב את הפרק על אוסטריה-הונגריה בסדרת ההיסטוריה הכלכלית של הוצאת 'פונטאנה':
"The Habsburg Monarchy 1750-1914," Fontana Economic History of Europe (ed. Carlo Cipolla), vol. IV, London 1974, pp. 228-78.
בעקבות הדוקטורט יצאו מספר מאמרים בנושאים משיקים, בהם הרצאה בכנס חנוכה 1966 על העיר וינה בכלכלה, שזיכתה את גרוס בהכרה מצד ההיסטוריונים באוניברסיטה העברית. המאמר האחרון בתחום זה עסק בשאלת תצרוכת הפחם כמדד של צמיחה כלכלית במאה ה-19:
"Economic Growth and the Consumption of Coal in Austria and Hungary, 1831-1913," Journal of Economic History, 31 (Dec. 1971), pp. 898-916
אולם עבודתו בתחום סבלה מקשיים בעבודה ארכיונית רציפה וכן מחוסר התעניינות בנושא בחוגי האוניברסיטה של אותה עת. לכן הייתה הקרקע מוכנה למפנה.

מחקריו, חטיבה שנייה

ראשית עיסוקו של גרוס בהיסטוריה הכלכלית של ישראל היה בעבודת הגמר למ"א שכתב ביוזמתו ובהדרכתו של דן פטינקין. העבודה ניתחה את הסתירות הפנימיות של מדיניות האינפלציה הכבושה בתקופת הצנע, תוך הסתמכות על מקורות לא-ארכיוניים (כהכרחי בהיסטוריה 'בת זמננו').

ב-1970 הוצע לו להשתתף בספר תולדות בנק לאומי, בחלק שעוסק בראשית הרעיון של בנק ציוני ובכינונו והתפתחותו עד 1918 – נושאים בהם החומר הארכיוני של הבנק היה ברובו בשפה הגרמנית. את הספר יזם מנהל הבנק, ד"ר ארנסט להמן, שגם הציע לשלב בין תולדות המשק ותולדות הבנק. הספר נכתב בארבעה חלקים כרונולוגיים, כ"א ומחברו. חלקו: "חלק ראשון: הנחת היסודות – סוף התקופה העותמאנית, 1918-1902 ," בתוך נ' גרוס, נ' הלוי, מ' סרנט וא' קליימן, בנקאי לאומה בהתפתחותה: תולדות בנק לאומי לישראל (מסדה, תל אביב 1977) עמ' 100-8 .

עבודה זאת הסיטה את מרכז הכובד של עבודתו המדעית למשק הארץ-ישראלי, וזאת משלוש בחינות: חלקם של הבנקים בהתפתחות הכלכלית, ההיסטוריה הכלכלית של היישוב ושל מדינת ישראל (עד 1967), והיבטים כלכליים של תולדות התנועה הציונית.

בעניין הציוני ראוי להזכיר את העבודה המשותפת עם יעקב מצר על הפיננסים הציוניים בתקופת בין-המלחמות שגם השוותה עם הפיננסים של ממשלת פלשתינה-א"י: נ' גרוס וי' מצר, "מימון ציבורי במשק היהודי בארץ-ישראל, 1939-1918," עיונים בכלכלה 1976 (מכון פאלק, 1976), עמ' 49-36,

כן את המאמר שעוסק בפעילותו הציונית של הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון בא"י, לפני התמנותו למשרה זאת:
"Herbert Samuel's Advisory Committee of 1919," Journal of Israel History 19 (Spring 1998), pp. 5-21,
ואת המאמר על חזונו הכלכלי של תאודור הרצל:
"Herzl's Economic Vision," in Theodor Herzl: Visionary of the Jewish State (eds. G. Shimoni and R.S. Wistrich), Magnes, Jerusalem 1999, pp. 227-239.

בתחום הבנקאות חשוב, נוסף על הנ"ל, הספר על 50 שנותיו הראשונות של בנק הפועלים, שנכתב בשותפות עם יצחק גרינברג אשר סקר את ההתפתחויות המקבילות במשק ההסתדרותי בדומה לסקירות משק הארץ בספר תולדות בל"ל: נ' גרוס וי' גרינברג, בנק הפועלים: חמישים השנים הראשונות, 1971-1921 (עם עובד, ת"א 1994), 600 עמ'.

לגבי שני הספרים האמורים התחייבו הנהלות הבנקים להימנע מכל התערבות בתוכן האקדמי של הספר.

מאמר בעל גוון מיוחד היה
"בנק פלשתינה הגרמני, 1914-1897: קטעי מחקר," בתוך נוף מולדתו, מחקרים ... מוגשים ליהושע בן-אריה (י' בן-ארצי, י' ברטל וא' ריינר, עורכים), ירושלים, מאגנס תשנ"ט [יצא בגרסה גרמנית בשנת 1988 בכתב-עת להיסטוריה יזמית].

המאמר האחרון בתחום זה היה
"הבנקאות היהודית וצמיחת המשק בתקופת המנדט," כלכלה וחברה בימי המנדט: 1948-1918 (ערכו א' בראלי ונ' קרלינסקי), עיונים בתקומת ישראל, סדרת נושא 2, שדה בוקר, המרכז למורשת בן-גוריון 2003.

מחקרים בהיסטוריה כלכלית של ארץ-ישראל

במידה רבה על סמך הספרות המחקרית והדוחות הקונסולריים שנסקרו לצורך הפרק השני של חלקו של גרוס בספר תולדות בל"ל, הוצגה תפיסתו את תולדות משק הארץ בשלהי התקופה העות'מאנית בהרצאה בערב עיון ביד בן-צבי. ההרצאה והדיון יצאו אחר כך כמאמר:
"תמורות כלכליות בארץ-ישראל בסוף התקופה העות'מאנית," קתדרה 2 (אוקטובר 1976) עמ' 138-111.

הטענות, שהצמיחה הכלכלית בא"י החלה בשליש האחרון של המאה ה-19, אם לא לפני כן, מכוח הצטברות כוחות פנימיים והשפעות מצד גורמי חוץ; ששתי העליות הציוניות הראשונות ויבוא ההון שנתלווה להן היו רק חלק מההשפעות שבאו מחו"ל; שהעליות היו עירוניות ברובן המכריע; ושהפרדסנות הייתה במקורה מקומית – נתקלו ביותר התנגדות מאהדה. אולם בהמשך הזמן קנתה לה גישתו של גרוס ישיבה מוכרת. גרסה מעודכנת של פרק ב' האמור יצאה אחר כך בכרך ב' של תולדות היישוב היהודי בא"י (י' קולת, עורך), מוסד ביאליק תשס"ג, עמ' 308-279.

עוד לעניין המאה ה-19 שייך המאמר שנכתב יחד עם חיים גרבר,
H. Gerber and N.T. Gross, "Inflation or Deflation in Nineteenth Century Syria and Palestine," Journal of Economic History, 40 (June 1980), pp. 351-57,
שפורסם גם בגרסה עברית ברבעון לכלכלה ביוני 1982.

גרוס מייחס חשיבות למאמר דלהלן, שלמרות ממדיו הצנועים והפורמט ההגותי (ולא המחקרי) מדגיש את חשיבות האוטונומיה של המחקר ההיסטורי-כלכלי במסגרת ההיסטוריוגרפיה של תולדות היישוב ואת הצורך להתנתק מספירת 'העליות': "הערה לעניין חלוקתן לתקופות של תולדות היישוב בתקופת המנדאט," קתדרה 18 (ינואר 1982), עמ' 177-174.

עוד ראוי לאזכור מיוחד המאמר על המדיניות הכלכלית של ממשלת פלשתינה-א"י, שהבליט מצד אחד את הדגש ששמה הממשלה על האינטרסים הבריטיים, ומצד שני שמדיניותה הכלכלית קידמה בפועל את צמיחתו של הסקטור המודרני בכלכלת הארץ, שרובו היה יהודי:
"המדיניות הכלכלית של ממשלת ארץ-ישראל בתקופת המנדאט," קתדרה 24 (יולי 1982) עמ' 180-153 וקתדרה 25 (אוקטובר 1982) עמ' 168-135.

לתקופת המעבר מיישוב למדינה תרם המאמר על תקופת מלחמת העולם השנייה, שנכתב בשותפות עם יעקב מצר:
N.T. Gross and J. Metzer, "Palestine in World War II: Some Economic Aspects," in The Sinews of War: Essays on the Economic History of World War II (eds. G.F. Mills and H. Rockoff), Iowa State Press 1993, pp. 59-62.

שני מאמרים של גרוס שעסקו בעשור הראשון של מדינת ישראל והבליטו את הצורך להתייחס למדיניות הכלכלית של אז תוך הבנה מלאה של הנסיבות והמשימות המיוחדות, במקום למתוח ביקורת במבט לאחור שמבוסס על גישה א-היסטורית:
"Israeli Economic Policies, 1948-1951: Problems of Evaluation," Journal of Economic History, 50 (March 1990), pp. 67-83;
"The Economic Regime During Israel's First Decade," in The First Decade of Independence (eds. S.I. Troen and N. Lucas), State University of New York Press 1995, pp. 231-241.

התייחסות (תוך אזהרה) למציאות שנוצרה אחרי מלחמת ששת הימים בוטאה במאמר:
"ארץ-ישראל כשוק משותף ולקח המונרכיה ההבסבורגית," רבעון לכלכלה 70-69 (יוני 1971), עמ' 14-3.

גרוס כתב מספר ניכר של מאמרים, מהם בהזמנה, בנושאים שנסקרו לעיל ושרק חלקם צוינו בסקירה זאת. הם התפרסמו בבמות אקדמיות שונות ובכללם כתבי-עת בארצות הברית. חלק ניכר נאסף בקובץ לא על הרוח לבדה: עיונים בהיסטוריה הכלכלית של ארץ-ישראל בעת החדשה (מאגנס ויד בן-צבי, 1999) 420 עמ'. בסוף הקובץ מופיעה רשימה של מאמרים על א"י שלא נכללו בו.

שונות

מעין נושא צדדי שנגע בו מדי פעם הוא תולדות היהודים ובפרט יזמות יהודית. גרוס כתב הקדמות לשני ספרים שערך:
Salo W. Baron, Arkadius Kahan & others, Economic History of the Jews (Jerusalem, Keter 1975), 300 pp. שמכיל מאמרים מהאנציקלופדיה יודאיקה האמריקנית, ו-
יהודים בכלכלה: קובץ מאמרים (מרכז זלמן שזר, ירושלים 1985), 437 עמ' + 50 עמ' תקצירים באנגלית.
וכן את המאמר
"יזמות יהודית בכלכלה הקפיטליסטית – הצורך בדיון משווה," דת וכלכלה, יחסי גומלין (ערך מנחם בן ששון), ירושלים, מרכז זלמן שזר 1995, עמ' 52-47 [גרסה מקוצרת של הרצאה בכנס על יזמים יהודים במאות ה-19 וה-20 שנערך בגרמניה בשנת 1992]

תחום צדדי שני במחקריו היה תולדות המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. בנושא זה התפרסמו שני מאמרים:

• "מדעי החברה באוניברסיטה העברית עד 1948/49; תוכניות והתחלות", תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים: התבססות וצמיחה (ערכה חגית לבסקי), ירושלים, מאגנס 2005, עמ' 541-503;
  
• "האוניברסיטה העברית ושלוחותיה בתל אביב, 1970-1950," עיונים בתקומת ישראל 19, שדה בוקר, המרכז למורשת בן-גוריון 2009, עמ' 119-93.
  

אולם למאמר על המחלקה לכלכלה בשנות החמישים לא נמצאה במה לפרסומו, פרט לסדרת 'המאמרים לדיון' (מאמר 04.07) של מכון פאלק.

קישורים חיצוניים

• Nachum T. Gross, באתר האוניברסיטה העברית
• רשימת הפרסומים של נחום גרוס, בקטלוג הספרייה הלאומית
• שיחה עם נחום תאודור גרוס, ‏שוק חופשי מול שוק מודרך, מחשבות 46, יולי 1977, עמ' 34–39
• נחום גרוס, תמורות כלכליות בארץ-ישראל בסוף התקופה העות'מאנית
• עופר אדרת, ההיסטוריון שקבע כי היהודים לא היו היזמים היחידים בשכונה, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2018

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30364111נחום גרוס