"הא לחמא" נאמר בארמית מכיוון שזו תוספת מאוחרת שנוספה בגלות בבל
השאר נכתב בזמן בית שני שהיה אחר גלות בבל.
נושא בדף שיחה:הגדה של פסח/ארכיון
ציטוט מהאקדמיה
יסודו של נוסח ההגדה בשלהי בית שני, אך מוסכם על הכול כי הפסקה הארמית מאוחרת, ומקורה בבבל של תקופת הגאונים (לפני המאה העשירית לספירה). היא אינה כלולה בהגדות מארץ ישראל בתקופה זו, ואף לא בכל ההגדות שמקורן בבבל.
הארמית הייתה שפת הדיבור העיקרית בפיהם של יהודי בבל בתקופת הגאונים. וייתכן שפסקה זו נכתבה לשם תמצית ההגדה שלשונה עברית. בעבר לא הכול ידעו והבינו עברית, ובפרט הנשים והילדים. כדי לשתף את כל בני הבית בתוכן העיקרי של הלילה נקבע טקסט קצר המובן לכל שומע וכולל את המסר בקיצור.
ההגדה מיוחדת בהיותה טקסט הנקרא בפנים הבית, בנוכחות כל בני המשפחה יחד. במהלך הדורות נוספו להגדה קטעים בלשונות הדיבור של היהודים שבכל אתר ואתר. בדרך זו שיתפו את כל המסובים באמירת ההגדה וקירבו את התוכן שלה לדעתם ולהבנתם.