קיים בערך תיאור כאילו האגרות מטרתם הייתה שלא ילכו לצדיקים אחרים,
תיאור זה אינו מכבד כלל,
הניסוח היה צריך להיות [וכפי שיודע לי שכך היתה ההיסטוריה שם]: באגרותיו עודד את חסידיו שכאבו את פרידתו ואמר להם כי עדיין ישנו רבי שניאור זלמן מלאדי שיורה את דרכם. וכמו"כ ביקש מחסידיו שלא יסטו מהדרך שהורה להם וילכו לדרכים אחרות. או כל ניסוח דומה.
אך כיוון שמדובר בעניין רגיש העדפתי לשמוע חוו"ד מכם.
טישיו אין בידי את הספר פרי הארץ, אך זה נמצא שם באגרות לו-לז. אולי בהמשך יהיה לי.
טישיו וז"ל שם מכתב ט' [לפי חלק מהמהדורות] הנצרך לעניינינו:
הנה על כן על כל דברי האגרות שקבלתי בקובלנא מכמה מקומות ובראשם כבוד אהובינו הרבנים המאורות הגדולים מופלגים בתורה ויראת ד' כל הימים הלא הם מורינו הרב ישכר בער מגיד מישרים דקהלה קדושה ליובאויץ ומו"ה שניאור זלמן מקהלה קדושה לאזני על ענין ניחות דרגא החפצים ליראה את ה' באמת האמת אתי אשר הטבתי לראות בעינא פקיחא שהוא על אשר נגרע מעבודתם דבר יום ביומו ובתחילה מעיד אני עלי שמים וארץ כי לא לכבודי ולהנאתי אני כותב דברים אלו אבל באמת לפני מי שאמר והיה העולם ולכבודו וכו' ועל דבר אשר העמיקו שאלה אם הגבה למעלה איזה איש צדיק עליהם מן המפורסמים גדולי הצדיקים ולהביאו למדינת רוסיא שיורם הדרך אשר ילכו בה לכן אחר אשר בעצתי ישאלו קודם כל מחויבים להאמין בי ולהאמין לדברי הנאמרים באמת בלי שום פניות עצמי חס ושלום כי ירא אלקים אנכי ובדבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך עדי בשחק נאמן עלי כי אוהב אני את כל הצדיקים המפורסמים דמדינות וואלין וליטא וכולם לא נחשדו בעיני חס ושלום ובחזקת שיכולים להפקיר דמיהם ממש עבורי תהלה לאל ואף אם גם אין זאת לעולם בטחתי בה' לא אמעד וכו' אבל אם לי ולקולי תשמעון החפצים לירא את ה' יספיק להם מעט הכמות ורב האיכות המבואר באגרת הלז על זמן מה וזמן מה יתקרבו אל הצדיקים והחסידים הרבנים השלמים המבוארים לעיל שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלקים.
ובין הקטעים מאריך שם בענייני עבודה, ודלגתי זאת כי אי"ז נצרך לעניינינו
אם תוכל לראות איך חותכים מכאן מה שצריך להכניס פנימה זה יהיה מצויין..
