למיכי היקר, בחרת לערוך ערך חשוב ביותר.
בסעיף הראשון של הלכות מילה בשו"ע כתוב "וגדולה מצוה זו יותר משאר מצות עשה".
הלכת בגדול על הדבר הגדול ביותר.
היות שאחד הסיבות שנרשמתי למכלול הוא כדי לערוך ולהרחיב, להגיה ולתקן כל מה שקשור למילה,
אשמח לסייע בעדך, לקיים "יהי חלקי עמך"
יש הרבה מה להבהיר ולהאיר בערך זה אשר אין ערך לרוב גבהו ורוב הקיפו...
אבל אזרוק לך בכל פעם בל"נ כמה נקודות חשובות ולא כל כך ידועות...
א. "פריעה", יש בה שני חלקים (שני פעולות נפרדות ששניהם כלולים במצות הפריעה) ששניהם הם חלק ממצות הפריעה.
- פריעה מלשון גילוי כמו "ופרע ראש האשה" שעל זה נאמר במשנה מל ולא פרע כאילו לא מל, ופרש"י פרע "גילה", ושם הכוונה לגלות את העטרה מעור הפריעה.
- פריעה מלשון "קריעה" כפי שנכתב בשו"ע, "פורעין את הקרום הרך" ושם הכוונה לקרוע את העור לשניים לפני שמפשיליין אותו כלפי מטה.
כשכותבים על צורת קיום המצווה יש להסביר את שתי הפעולות, לדוגמא האור החיים (ויקרא פרק י"ב פסוק ג) כותב כך "הפריעה היא מה שפורע עור הדק לשנים ואין צריך לכרות [פירוש: שלא כמו עור הערלה שיש להסיר לגמרי, עור הפריעה יש רק לקרוע לשניים ולהפשיל כלפי הגוף, אבל הוא נשאר במקומו ואינו מוסר לגמרי] , והוא מה שרמז באומרו בשר פירוש יעשנו כבשר שאין בו חיות, ועור הפריעה אינו חוזר, וחופה עוד העטרה" [פירוש: שמעבר לגילוי העטרה ע"י הפשלה, יש ענין לקרוע העור לשניים (פעולה נוספת בפני עצמה) והסיבה: כדי שלא יחזור העור לכסות את העטרה].
ודרך אגב יש פולמוס על חלק הפריעה השני דהיינו קריעת העור, אם העטרה כבר גלויה בשבת האם זה חלק מהמצווה ויש לחזור על זה או לא. (רוב העולם נוהגים לחזור על זה, ואף יצא קול קורא מרבנים על החיוב לחזור על זה שזה חלק מהמצווה, והשבט הלוי חלז סי ק"ס, כותב לאסור, כי לדעתו אחר שנתגלה כבר אין זה חלק מהמצוה)
ב. ידועה הגמ' "לא נתנה מצות פריעה לאברהם אבינו, אך פחות ידוע מכך שלא כולם סוברים כן.
הרד"ק כותב שמצות הפריעה כן ניתנה לאברהם אבינו, והגירסא בגמ' (יבמות ע"א:), האומרת שלא, לשיטתו היא דחויה, וז"ל: "ויש מרז"ל שאמרו כי אמר 'שנית' על הפריעה, כי לא נתנה פריעת מילה לאברהם אבינו ונדחו דברים אלו ואמרו כי שנית רוצה למר על ציצין המעכבין את המילה שמזהירו שיחזור עליהם שנית ויראה כי נמולו היטב, אבל פריעת המילה נתנה לאברהם אבינו וכן הוא אומר בבראשית רבה אברהם אבינו פרע את מילתו" (רד"ק יהושע פרק ה' פסוק ב').
כך גם משמע מרש"י על הפסוק "בהמולו את בשר ערלתו" (בראשית פרק יז פסוק כה) "באברהם לא נאמר את, לפי שלא היה חסר אלא חתוך בשר, שכבר נתמעך וכו', אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע המילה, לכך נאמר בו את" (עכ"ל). ומקור דברי רש"י הם ממדרש רבה לך לך מ"ז. ורואים מכאן שאברהם נצטווה על הפריעה כדברי הרד"ק.
ג. זמן המילה:
כל היום כשר למילה, [משעת זריחת החמה ועד זמן שקיעת החמה], אלא שזריזין מקדימין למצוות ומלין מיד בבוקר, (שו"ע יו"ד רסב ס"א) ומצוה למול בהשכמה מיד אחר התפילה (כללי המילה לר"י הגוזר, וברוקח הלכות מילה פרק א') ולכתחילה עכ"פ ימול קודם חצות שעד זמן זה לא יצא מכלל זריזין מקדימין. עיי' פת"ש (יו"ד שם) בשם תשובת שבות יעקב, שכתב שיש למחות בחזנים שמאריכין בשבת ויו"ט כשיש מילה בבהכ"נ עד אחר חצות והם מבטלין מצות זריזין, שמשמע משם דעיקר ביטול מצות 'זריזין מקדימין' הוא כשמאחר עד אחר חצות. והטעם הוא שהרי מצות זריזין נלמדת מהכתוב "וישכם אברהם בבוקר", ועיי' בברכות דף כ"ז ע"א, ובדברי התוס' פסחים ב. ד"ה 'וכאור בוקר' שמביא שם גם ממס' תמיד, דעד ו' שעות נקרא בוקר.
(לא כולם יודעים שמצוות זריזין לגבי מילה, זה הלכה פסוקה ולא מנהג חסידות, וגם זה חידוש שלא כולם יודעים שעד חצות עדיין מקיימים מצוות זריזין).
מקום הברית.
אם אפשר, ראוי לערוך את הברית בבית הכנסת, וסמך לזה מהפסוק "ויכרתו שניהם ברית לפני ה'", וכן משום ברוב עם, ומשום טירחא דציבורא. (שות הרשב"א ח"ז סי' תקל"ו)
אך למעשה אין שום מניעה הלכתית לערוך את הברית בבית או באולם שמחות , ואדרבה יש מקומות שהעדיפו לעשות הברית בבית כדי שיבא אליהו לביתם וישרה שם את ברכתו, ועוד יש שכתבו שהסעודה צריכה להיות דווקא במקום הברית, ובבית הכנסת לא כדאי לעשות הסעודה משום כבוד בית הכנסת, ולפי"ז יש עדיפות לערוך את הברית באולם שמחות.
זהו לבנתיים.
אם הנך מעוניין, אוסיף לך בהזדמנות ענינים ועיונים נוספים לצורך הרחבת הערך.