נוקטורנים (שופן)

21 נוקטורנים לפסנתר סולו הן יצירות שנכתבו בשנים 1827–1846 על ידי המלחין פרדריק שופן. הנוקטרונים תופסים מקום מכובד בין היצירות הקצרות שנכתבו לפסנתר סולו ומהווים חלק חשוב מרפרטואר קונצרטים כיום^[1]. למרות ששופן לא פיתח את הנוקטורן, המלחין האירי ג'ון פילד פיתח את הסוגה לראשונה, שופן המשיך בפיתוח סוגה זו והפך אותה לפופולרית.

שופן פרסם את נוקטורנים 1–18 בימי חייו, לפי סדר כתיבתם, כשכל נוקטורן מורכב משניים או שלושה חלקים. נוקטורנים 19 ו-20 נכתבו ראשונים, בזמן ששופן עוד חי בפולין, אך הם פורסמו לאחר מותו. נוקטורן מספר 21 לא הוגדר בהתחלה כנוקטורן אך מאז פרסומו ב-1870 ככזה הוא בדרך כלל נכלל בהקלטות ובפרסומים של הנוקטורנים.

הנוקטורנים של שופן

שופן וג'ון פילד

כששופן נולד (1810) ג'ון פילד כבר היה מלחין מוערך. שופן הצעיר הפך למעריץ של פילד ואימץ ממנו טכניקות נגינה והלחנה^[2]. שופן כתב חמישה נוקטורנים עוד לפני שפגש את פילד לראשונה^[3]. בצעירותו נטען כלפי שופן שיצירותיו נשמעות כמו של פילד, וכלפי פילד נטען שסגנונו שופני^[4]. המלחין פרידריך קלקברנר (אנ'), אחד מהמשפיעים המוקדמים על שופן, תהה אם שופן תלמיד של פילד^[5]. בעוד ששופן רחש כבוד לפילד והחשיב אותו כאחת ההשפעות המרכזיות עליו, פילד לא העריך את עבודתו של שופן. כשפילד פגש את שופן ב-1832 אומרים שהוא כינה את שופן "כשרון של חדר חולים" (sickroom talent)^[5]. יחד עם זאת, שופן המשיך להעריץ את פילד ואת עבודתו והמשיך לשאוב ממנו השראה בהמשך חייו.

דמיון והבדלים

הנוקטורנים של שופן דומים במידה רבה לאלו של פילד אך יחד עם זאת הם בעלי צליל שונה וייחודי. מרכיב אחד ששופן אימץ מפילד הוא השימוש במלודיה שירתית ביד ימין. זהו אחד ממאפינייו החשובים ביותר של הנוקטורן. השימוש במלודיה כאמצעי ווקלי מעניק ליצירה עומק רגשי ומושך את המאזין עמוק לתוך היצירה^[2]. מרכיב חשוב נוסף הוא השימוש באקורדים שבורים ביד שמאל שנותנים את הקצב שמלווה את המלודיה השירתית שמבוצעת ביד ימין. טכניקה נוספת שפילד החל להשתמש בה ושופן אימץ ואף הרחיב הייתה השימוש בדוושת הפסנתר. השימוש בדוושה יוצר צלילים מתמשכים העוטפים את היצירה בהילה דרמטית^[6]. אלה המאפיינים העיקריים של הנוקטורנים של פילד ששופן פיתח לכדי יצירת הנוקטורנים השופניים.

חידושים של שופן

אחד מחידושיו הגדולים של שופן היה השימוש בקצב באופן חופשי, קצב שאינו כבול לתבנית מסוימת, טכניקה שמבוססת על סגנון המוזיקה הקלאסית. שופן קיבל השראה גם מאריות איטלקיות וצרפתיות ומצורת הסונאטה. פרנץ ליסט טען ששופן הושפע גם מאריות בטכניקת בל קנטו של המלחין וינצ'נצו בליני^[5], טענה שקיבלה חיזוק מאישים נוספים בעולם המוזיקה. חידוש נוסף היה השימוש בקונטרפונקט כדי להגביר עוד יותר את המתח (אנ') והאופי הדרמטי של הנוקטורן^[2].

בעזרת כל אלה יחד- השפעות אופראיות, קצב חופשי יותר, מלודיה שירתית ומבנים מורכבים יותר- שופן הטביע את חותמו על סוגת הנוקטורן^[6]. רבים רואים בנוקטורן של שופן שילוב בין הצורה והמבנה של פילד יחד עם הצליל הייחודי של מוצרט^[2].

צורה

המשקלים והסולמות שונים בין הנוקטורנים. מאפיינים אחרים שכן משותפים לרוב הנוקטורנים הם הלך רוח מלנכולי ומלודיה ברורה ביד ימין שמרחפת מעל ליווי ביד שמאל באקורדים שבורים^[7]. חזרות על הנושא המרכזי מוסיפות לנוקטורנים קישוט נוסף, במיוחד ב אופוס 9, מספר 2 (אנ').

מנוקטרונים מספר 7 ו-8 שופן פרסם את הנוקטורנים בזוגות כשכל נוקטורן תואם לזוג שלו אך מתקיים גם כיצירה עצמאית בפני עצמה^[8]. הנוקטרונים בנויים בצורת שיר (אנ') כלומר מבנה A-B-A. יוצאי דופן הם אופוס 9, מספר 2 (אנ') ואופוס 55, מספר 2 (אנ') בהם אין קטע נגודי (קטע B), אופוס 15, מספר 3 (אנ') שצורתו בינארית ונוספה בו קודה ואופוס 37, מספר 2 (אנ') שצורתו A–B–A–B–A.

המפעם בכל הנוקטורנים הוא וריאציה של Larghetto ,Andante או Lento כשיוצא הדופן הוא אופוס 9, מספר 3 (אנ') בו המפעם הוא Allegretto.

מאפיין בולט נוסף של כל הנוקטורנים הוא שכולם מלבד שלושה מסתיימים בסולם מז'ורי. זה כולל את כל הנוקטורנים שכתובים בסולם מינורי, שלמעט אופוס 48, מספר 1 (אנ') ונוקטורן מספר 21 (אנ') מסתיימים בפיקארדי שלישית (אנ'). אופוס 32, מספר 1 (אנ') הוא הנוקטורן היחיד הכתוב בסולם מז'ורי שמסתיים בסולם מינורי (סי מינור), למרות שיש מבצעים, כמו ארתור רובינשטיין, שמסיימים את היצירה באקורד סי מז'ור.

השפעות

כשהנוקטורנים פורסמו לראשונה הביקורות היו מעורבות אך עם הזמן הן הפכו לחיוביות^[5]. הפופולריות של הנוקטרונים השונים השתנתה לאורך השנים אך הם שמרו על מקום משמעותי ברפרטואר היצירות לפסנתר סולו. אופוס 9, מספר 2 (אנ') ואופוס 27, מספר 2 (אנ') הם ככל הנראה הפופולרים ביותר.

מלחינים רבים, מתקופתו של שופן ולאחר מכן, אמרו שהושפעו מהנוקטורנים של שופן. יוהנס ברהמס וריכרד וגנר למשל, השתמשו בטכניקה מלודית דומה וסגנון דומה לאלו של שופן. פליקס מנדלסון, רוברט שומאן ופרנץ ליסט ציינו את הגאונות שטמונה בנוקטורנים של שופן^[9]. ניכר שיצירות קצרות אלה לפנסתר השפיעו באופן משמעותי על המוזיקה וההלחנה בתקופה הרומנטית.

לאחר מותו של שופן המלחין החשוב ביותר של נוקטורנים היה המלחין הצרפתי גבריאל פורה שהעריץ את שופן וכתב 13 יצירות בסוגה זו. מלחינים נוספים שכתבו נוקטורנים אחרי שופן היו ז'ורז' ביזה, אריק סאטי, אלכסנדר סקריאבין, פרנסיס פולנק, סמואל בארבר, סרגיי רחמנינוב ולואל ליברמן (אנ').

נוקטורן מספר 20 בדו דיאז מינור (אנ') , שפורסם לאחר מותו של שופן, מנוגן (באופן חלקי) בהתחלה ובסופו של הסרט הפסנתרן בבימויו של רומן פולנסקי.