נומרוס קלאוזוס
נומרוס קלאוזוס (לטינית: Numerus Clausus, "מספר סגור") הוא שם כולל לשיטות להגבלת מספר הסטודנטים בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות בשל חוסר במקומות לימוד או בשל סיבות פוליטיות וחברתיות שונות.
בשימוש מודרני
כמעט בכל מדינות העולם נהוגה צורה מסוימת של נומרוס קלאוזוס, שכן מספר המתמודדים על מקומות הלימוד באוניברסיטאות גדול כמעט תמיד ממספר מקומות הלימוד. השיטה לסינון המתמודדים ורף הקבלה תלויים בהיצע מקומות הלימוד לעומת הביקוש להם, וכן באופי ההשכלה הגבוהה במקום מסוים.
בארצות הברית, למשל, מקובלים לימודים כלליים מאוד בשנת הלימודים הראשונה במכללות. סטודנטים לביולוגיה, לכימיה, לפיזיקה ולגאולוגיה, למשל, לומדים כמעט את אותם הנושאים בשנת הלימודים הראשונה, ורק לאחר מכן הם מתחילים ללמוד נושאים מהתחום שבחרו. מטעם זה קשה לקיים בארצות הברית נומרוס קלאוזוס לפי תחום הלימוד (לדוגמה, קביעת רף קבלה גבוה יותר לסטודנטים לפיזיקה מאשר לסטודנטים לכימיה), וסינון הסטודנטים מינימלי.
ברוב המדינות קיימות שתי שיטות עיקריות לסינון מועמדים לקבלה לאוניברסיטה: באמצעות ממוצע ציוני תעודת הבגרות ובאמצעות בחינות כניסה והתאמה, כגון בחינה פסיכומטרית. במקומות רבים ובהם ישראל משלבים את שתי השיטות.
מקצועות לימוד מסוימים מבוקשים במיוחד, ולכן נקבע להם רף כניסה גבוה. רשימת המקצועות הללו משתנה באופן תדיר לפי מגמות בשוק העבודה. כך, למשל, הועלה בצורה ניכרת סף הקבלה ללימודי מדעי המחשב בתחילת שנות ה-90, עם פריחתו של שוק ההיי-טק. רף הקבלה נקבע במידה מסוימת גם לפי הקושי היחסי של המקצוע, אך לעיתים ננקטת גישה של קבלת סטודנטים רבים לשנת הלימודים הראשונה וסינונם לאחר מכן, כלומר - רק הסטודנטים המצטיינים ביותר יכולים להמשיך בלימודים. לימודי הרפואה, שסף הקבלה אליהם גבוה באופן מסורתי, מהווים דוגמה לגישה הראשונה. לימודי הפיזיקה, למשל, מהווים דוגמה לגישה השנייה, שכן סף הקבלה נמוך בדרך כלל; בשנת הלימודים הראשונה פורשים סטודנטים רבים אשר אינם מסוגלים להתמודד עם רמת הלימודים.
נומרוס קלאוזוס כשיטת אפליה
לפני מלחמת העולם השנייה התייחס המושג נומרוס קלאוזוס לתופעת סינון הסטודנטים לפי דתם או שייכותם האתנית, בצורה של איסור מוחלט על קבלתם של סטודנטים בני דת או קבוצה אתנית מסוימת, או הקפדה על כך שמשקלם היחסי של סטודנטים ממיעוט מסוים לא יעלה על חלקם של בני מיעוט זה באוכלוסייה. מגבלה זו הופעלה באחדות ממדינות מזרח אירופה בעיקר ביחס לסטודנטים ממוצא יהודי.
אפליית יהודים
- באימפריה הרוסית נקבעה מגבלה זו בשנת 1887, ונקבע ששיעור היהודים בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות לא יעלה על 10% בערי תחום המושב, 5% אחוז ביתר היישובים, ו-3% בלבד במוסקבה ובסנקט פטרבורג. בשנת 1917, לאחר המהפכה, בוטלה מגבלה זו. היא הוחזרה לשימוש לאחר מלחמת העולם השנייה, עם עליית גל אנטישמיות בברית המועצות. המגבלה הייתה לא-רשמית, ונאכפה על ידי הק.ג.ב. בשיטות שונות, וביתר שאת בערים הגדולות ומוסדות הלימוד המבוקשים יותר.
- בהונגריה נחקקה מגבלה זו ב-21 בספטמבר 1920, כחלק מגל האנטישמיות שעלה עם משטרו של מיקלוש הורטי, ובמסגרתה נקבע ששיעור הסטודנטים היהודים לא יעלה על 6% מכלל הסטודנטים (זה היה שיעור היהודים באוכלוסייה), לעומת שיעור של 30% לפני מלחמת העולם הראשונה. אף על פי שבחוק לא הוזכרה המילה "יהודי", חוק זה נחשב לחוק האנטישמי (רק ליהודים היה ייצוג יתר במוסדות הלימודיים) הראשון שחוקק באירופה במאה ה-20[1]. חרף הגבלה זו למדו בהונגריה אחדים מגדולי אנשי המדע של המאה העשרים ממוצא יהודי, ובהם ג'ון פון נוימן ופאול ארדש.
- פולין ניסתה להנהיג נומרוס קלאוזוס בשנת 1923 אך נתקלה בהתנגדות של חבר הלאומים, ולכן הונהגה מגבלה זו באופן לא רשמי. מספר הסטודנטים היהודים הוגבל ל-10%, כשיעור היהודים באוכלוסייה. בשנת 1937, עם גבור האנטישמיות, הוטל איסור מוחלט על קבלת יהודים לאוניברסיטאות.
- ברומניה הונהג נומרוס קלאוזוס בשנת 1926.
- בארצות הברית (בפרט בניו אינגלנד) ננקטו בשנות ה-20 של המאה ה-20 צעדים שמטרתם צמצום מספר היהודים באוניברסיטאות[2]. אישעיה באומן הנהיג מדיניות מגבילה ליהודים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. אוניברסיטת ייל הגבילה את כמות היהודים בלימודי רפואה. אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת פרינסטון הציבו אף הם מכסות לכמות הסטודנטים היהודים[3].
יהודים שחפצו בהשכלה התמודדו עם הנומרוס קלאוזוס בדרכים שונות: תשלום שוחד, המרת דת או יציאה ללימודים במדינות שבהן לא הייתה הגבלה זו. בהונגריה, למשל, עזבו 5,000 צעירים יהודים את המדינה בעקבות הנהגת נומרוס קלאוזוס. בשנת 1924 עסקה ישיבה של ועידת המיעוטים של חבר הלאומים בדיון בנושא הנומרוס קלאוזוס ונציג של ועד המשלחות היהודיות ניסה לעורר מודעות לבעיה[4].
נומרוס ולאכוס
ברומניה הוצאה שיטה נוספת, שמטרתה קידום האינטרסים של הרוב - "נומרוס ולאכוס" (numerus valachus) או "נומרוס פרופורציונליס" (numerus proportionalis). בהתאם לנומרוס ולאכוס, כל מפעל וכל מוסד היו אמורים לכלול בין המועסקים שלו מועסקים בני הרוב הרומני (ולאכים) ביחס מתאים ליחס הרומנים באוכלוסיית רומניה, יחס שנקבע לפי שנת 1930, בה היו ברומניה 71.9% רומנים. את הרעיון הזה קידמה בעיקר המפלגה החזית הלאומית (Frontul Românesc) בהנהגתו של אלכסנדרו ואידה-וויבוד. שיטת נומרוס קלאוזוס כוונה נגד חברות משפחתיות, שהיו מקובלות אצל יזמים יהודים.
אפליית מיעוטים אחרים
בפולין שקמה לתחייה בתום מלחמת העולם הראשונה הופעל נומרוס קלאוזוס נגד המיעוט האוקראיני בשטחים המאוכלסים על ידי קבוצה אתנית זו. לא הותר לקבל באוניברסיטת לבוב, למשל, יותר מ-15% אוקראינים, בעוד שהמכסה לפולנים הייתה צריכה להיות לא מתחת ל-50%. מגבלות מסוג זה הוטלו גם על השחורים בארצות הברית עד לשנות ה-60 וכחלק ממשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. בתחילת המאה ה-21 נחקרו מספר אוניברסיטאות במערב ארצות הברית על כך שהנהיגו לכאורה נומרוס קלאוזוס בלתי-רשמי נגד סטודנטים ממדינות מזרח אסיה.
הפתרון היהודי
הלחץ שהפעיל הנומרוס קלאוזוס על הצעירים היהודים, ששאפו לרכוש השכלה, היה גורם חשוב מאוד ביוזמות להקמת מוסדות להשכלה גבוהה עבור יהודים בארץ ישראל, הטכניון והאוניברסיטה העברית.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Péter Tibor Nagy - The "numerus clausus" policy of anti-semitism or policy of higher education (באנגלית)
- ^ Malcolm Gladwell, Getting In: the social logic of Ivy League admissions, The New Yorker, 10 October 2005
- ^ The Ivy League's History Of Discriminating Against Jews
- ^ פעולות ועד המשלחות היהודיות בפריז, דואר היום, 28 באפריל 1924
32162447נומרוס קלאוזוס